Loading AI tools
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הדור השני לשואה, או בסתמי: הדור השני, הוא כינוי לבניהם ובנותיהם של ניצולי השואה, שנולדו לאחר השואה. אף שבני הדור השני לשואה לא חוו ישירות את מאורעות השואה, הרי השפעת הטראומה שעברו הוריהם ניכרת בהם במידה זו או אחרת, וזוכה להתייחסות בישראל. בשפה הקלינית טראומה זו מכונה 'טראומה בין-דורית'.
הדור השני לשואה העלה מספר שאלות מחקריות ראשוניות בפסיכולוגיה, בין הבולטות שבהן: האם טראומה נפשית שחווה הורה יכולה לעבור לילדיו אף שלא היו נוכחים בעת הטראומה, וכן מה ביטוייה הנפשיים של העברה בין דורית של תחושת הטראומה. ההשערה היא כי דפוסי התקשורת בין הורים אשר חוו את טראומת השואה לבין ילדיהם היא בעלת תפקיד מכריע בהעברת הטראומה לדור השני.[1] תופעות דומות של העברת ביטויי טראומה מדור הורים לדור הילדים נחקרו ונמצאו אף אצל ילדיהם של חיילים אמריקאים משוחררים אשר שירתו במלחמת וייטנאם,[2] אזרחים אמריקאים-יפנים אשר נעקרו מבתיהם ושהו במחנות ריכוז בתקופת מלחמת העולם השנייה[3] ובמקרים אחרים.
דפוס התקשורת אותו זיהו הפסיכולוגים כמאפיין תקשורת בין הורים שחוו טראומה לבין ילדיהם כונה בשם "קשר השתיקה". אותו קשר שתיקה הוא ההסכמה שבשתיקה, במשפחות של ניצולי השואה, שלא לשוחח על הטראומה של ההורה ולנתקה מחיי היום-יום במשפחה. הצורך בקשר השתיקה נובע לא רק מן הצורך של ההורים לשכוח ולהסתגל לחייהם לאחר הטראומה, אלא אף מאמונתם כי תאורי הזוועות שחוו בתקופת השואה עלולים לפגוע בהתפתחות הנפשית התקינה של הילד.[4] ילדיהם של הניצולים - הדור השני לשואה - נעשים בדרך כלל רגישים לצורך הזה של הוריהם שלא לדבר על הנושא והתוצאה היא כי שני הצדדים, הורים וילדים יחד שותפים לקשר השתיקה.[5]
ממחקרים שנעשו על בני הדור השני לשואה עלה כי קיימת בדור זה תודעה בתחום התחושה של ניסיונות הוריהם בתקופת השואה לצד יכולת מועטה, ולעיתים היעדר יכולת, לנסחה במילים. דפוס תקשורת זה כונה בשם: "לדעת מבלי לדעת".[6] הסופרת אילנה סטרלין ציינה את ההלם שהיה לה אחרי שגילתה שמשפחתו הראשונה של אביה נספתה בשואה.[7]
תחושת האשמה אצל ניצולי שואה נחקרה בהרחבה בתחום הפסיכולוגיה, הפסיכיאטר ליפטון כינה אותה בשם "אשמת הניצול"[8] ותוארה כרגשות אשמה של הניצול על כך ששרד, בעוד שאהוביו וקרוביו לא שרדו. יש חוקרים המציעים כי רגשות "אשמת הניצול" עלולים לעבור אף לדור הילדים וזאת בתנאי שההורים "משדרים" לילד את תחושת האשמה והילדים מרגישים אשמים בסבלם של הוריהם, אף שלא גרמו, או תרמו, לסבל זה בשום אופן. תחושות אשמה כאלה אצל בני הדור השני לשואה עשויים להתלוות לקשיים גדולים יותר בהפחתת כעסים.[9] במחקרים שנערכו בארצות הברית על הדור השני לשואה נמצא כי תפקודם הפסיכולוגי הוא בגדר הנורמה, אולם קיימים מאפיינים ייחודיים לאישיותם. מאפיינים אלה כוללים קשיים בתהליך ההיפרדות והייחוד (separation-individuation), נטייה מוגברת לחרדות, התנסות בתחושות דיכאוניות ותלונות פסיכוסומטיות.[10]
במחקרים שונים נמצא כי טראומת השואה עשויה לעבור אף לדור השלישי.[11]
בשנת 2003 פורסם מחקר השוואתי שנערך בישראל בו הושוותה השפעת סבתות, שהיו ילדות ניצולות שואה, על מצבן הנפשי של בנותיהן (שהיו כבר אימהות בעת המחקר), לעומת סבתות שלא חוו את השואה.[12] במחקר נמצא כי בעוד שאצל הסבתות, ניצולות השואה, ניכרו סימני האובדן הנפשי, בנות הדור השני לא נבדלו מקבוצת הבקרה במדדי התקשרות הורית (attachment), חרדה, תגובה מתח טראומטיות והתנהגות אימהית. המחקר מצביע על כך כי ניצולי שואה, אשר היו ילדים בתקופת השואה, הצליחו לגונן על ילדיהם מלהחשף לניסיונותיהם בשואה.
להעברת הטראומה בין הדורות עשויות להיות לא רק סיבות פסיכולוגיות אלא גם סיבות ביולוגיות. במחקר של החוקרת רחל יהודה שהתפרסם בספטמבר 2016 - "מחקר גן טראומת השואה[13]" - היא מראה כי שינויים גנטיים שנבעו מהטראומה שעברו ניצולי השואה יכולים לעבור לצאצאיהם באמצעות "הורשה אפיגנטית" - הורשה שלא באמצעות הגנים המוכלים ב-DNA
ספרות השואה, שהחלה להיווצר בארץ בשני העשורים הראשונים, שלאחר תום מלחמת העולם השנייה, היא בראש ובראשונה פרי יצירתם של יוצרים ניצולי שואה. ספרות השואה היא אך אחד מתחומי המדע והאמנות האחרים, המתמודדים עם אתגר כמעט בלתי-אפשרי : שחזורה של טראומת הענק. ספרות השואה, הכוונה לשירים וסיפורים קצרים, מתארת את המציאות ואת חיי היום-יום. את היצירות על השואה כתבו ניצולים רבים, אך גם בני הדור השני והשלישי מצאו דרך להתמודדות עם הנושא באמצעות הכתיבה והשירה. בכתיבתם ניתן לשמוע את "קולות השואה" כמלווים גלויים וסמויים של ילדותם בני "הדור השני". כל מי שכתב על השואה נדרש לתעוזה רבה משום שמדובר בטראומה מתמשכת, במובן מסוים להנציח את הטראומה ולתת לה מקום.[14]
מקורות
מחקרים
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.