יוכבד בת-מרים

יוכבד בת-מרים
לידה	30 באפריל 1900; קפליץ', בלארוס
פטירה	7 בינואר 1980 (בגיל 79); תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	Yocheved Zhelezniak
מדינה	ישראל, האימפריה הרוסית, ברית המועצות
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	1916–1980 (כ־64 שנים)
בן או בת זוג	חיים הזז (1923–1926)
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1972); פרס ביאליק (1964); פרס ברנר (1963) ;

יוכבד בת-מרים (זֶ'לזְנְיַאק) (א' באייר תר"ס, 30 באפריל 1900^[1] – י"ח בטבת ה'תש"מ, 7 בינואר 1980) הייתה משוררת עברייה ישראלית. כלת פרס ביאליק לספרות יפה (1964) ופרס ישראל לספרות לשנת תשל"ב (1972).

עובדות מהירות לידה, פטירה ...

סגירה

תולדותיה ויצירתה

נולדה כיוכבד זֶ'לזניאק במינסק^[1] שברוסיה הלבנה, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, בתם של נחום חוכר אחוזה, ומרייסה לבית שניאורסון. מצעירותה הכשירה עצמה לעבודת ההוראה. היא הייתה חדורה ברוח עצמאית, וכבר בגיל 17 החליפה את שם משפחתה. היא בחרה בשם בת-מרים כיוון שהיה לה ברור שתהיה משוררת, כמרים אחות משה. היא למדה בקורסים הפדגוגיים בעיר חרקוב, והשלימה את לימודיה באוניברסיטאות אודסה ומוסקבה.

את שיריה הראשונים פרסמה בכתב העת "התקופה", בשנת תרפ"ב-1922, עוד בהיותה בברית המועצות. היא המשיכה לשלוח משיריה לעיתונות העברית שמחוץ לרוסיה הסובייטית, עד שעלתה לארץ ישראל בשנת 1929. את שיריה המוקדמים קיבצה לימים בספר שיריה "מרחוק", שיצא לאור בארץ בשנת 1932. הספר נדפס במהדורה אחרונה ב-1985, חמש שנים לאחר מותה.

בת-מרים לא נישאה מעולם, אך הייתה אם לבת ובן: מהמשורר העברי הסובייטי שמעון הבונה (סמיון טריבוקוב), שנרצח על ידי המשטר הסטאליניסטי בשנת 1937, הייתה אם לפרופסור מרייסה בת-מרים כצנלסון, גנטיקאית; ומהסופר חיים הזז הייתה אם לנחום (זוזיק)^[2] איש הפלמ"ח, שנהרג בשנת 1948 בקרבות להגנת ירושלים במלחמת העצמאות (לזכרו יצא הספר "מכתבי תש"ח ושניים מציוריו של זוזיק (נחום הזז)", תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ה-1975). לאחר נפילתו של זוזיק נהגה ללבוש בגדים שחורים בלבד.

נקברה בבית העלמין קריית שאול.^[3]

הנצחה

ב- 17 באפריל 1996, הנפיק השירות הבולאי סדרה של 13 בולי דאר שנקראה "סופרים עבריים בדורות האחרונים", שעליהם דיוקנאות של אחד עשרה סופרים ושתי סופרות, ביניהן יוכבד בת מרים. כל בול בסדרה שויך לאישיות אחת. האמנית רות (בקמן) מלכא עיצבה את הבול שהוקדש לבת מרים ושמה הופיע על הבול עצמו.^[4]

הערים תל אביב ובאר שבע קראו שם רחוב על שמה

ספריה

מרחוק: שירים, תל אביב: הוצאת קרן זנגביל בלונדון בהשתתפות אגודת הסופרים העברים בארץ ישראל, תרצ"ב.^[5] (מהדורת צילום: תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ה 1985)
ארץ ישראל, תל אביב: (דפוס אחדות), 1937.
ראיון, תל אביב: דבר, 1940.
דמויות מאופק, תל אביב: מחברות לספרות, 1941.
משירי רוסיה, מרחביה: ספרית פועלים ('דורון'), 1942.
ארץ ישראל: שיר בי"א פרקים, תל אביב: מחברות לספרות, תש"ב.
1943: שירים לגיטו, מרחביה: ספרית פועלים ('דורון'), 1946.
שירים, מרחביה: ספרית פועלים, 1963.^[6] (מהדורה ב: תשל"ב)
בין חול ושמש, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ב. (הדפסה ב': תשל"ה 1957; עם ציורים מאת בנה המנוח, נחום זוזיק)
אהבה רחוקה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020^[7]

כל שיריה (לאחר מותה):

מחצית מול מחצית: כל השירים; עורכת: רות קרטון-בלום; עורך משנה: גדעון טיקוצקי, בני ברק: הוצאת הקיבוץ המאוחד; ירושלים: מוסד ביאליק, תשע"ד 2014.

תרגום

ו' ואסיליבסקה, קשת בענן; עברית: י' בת מרים, מרחביה: ספרית פועלים, 1943.
ניקולי אנוב, האח האובד; מרוסית: י. בת מרים, מרחביה: ספרית פועלים ('נעורים'), 1943.

פרסים

1963 – פרס ברנר.^[8], אך היא סירבה לקבל את הפרס והוא לא חולק באותה שנה, מאחר שהוכרז שתקבל גם את פרס ביאליק.^[9]^[10]
1964 – פרס ביאליק לספרות יפה.
1968 – פרס חיים גרינברג.^[11]
1972–תשל"ב – פרס ישראל.

לקריאה נוספת

'בת-מרים (ז'לזניַק), יוכבד', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 120. (הספר בקטלוג ULI)

בשירתה של יוכבד בת-מרים עסקו טובי המבקרים וחוקרי הספרות העברית החדשה; להלן רשימה חלקית:

חנן חבר, משתפך לגדות ימי, מים ומיניות בשירת יוכבד בת-מרים נדפס בקורא שירה, תשס"ה, 2005.
רות קרטון-בלום, על מקל ועל אור, עיוני סגנון בשירתה של יוכבד בת-מרים, סדן, ב, (תשנז) 145-151 1996.
ברוך לינק, המפגש עם ארץ ישראל בשירת יוכבד בת-מרים ובשירת עזרא זוסמן, מהות, ז, (תשנא) עמ' 140-144 1990.
חיים גורי, הגבירה: שנה לפטירתה של יוכבד בת-מרים, ידיעות אחרונות, (2 בינואר 1981) 20 1981.
רבקה גורפין-אוכמני, במחיצתה של (יוכבד) בת מרים, על המשמר, (8 בפברואר 1980) 6 1980.
דן מירון, התוודעות עם משוררת: ליום השלושים לפטירתה של יוכבד בת-מרים, הדאר, 59, טו (תשם) 233-236 1980.
קרטון-בלום, רות, על מקל ועל אור: שנה למותה של יוכבד בת-מרים, מעריב (26 בדצמבר 1980) 35, 38 1980.
קרטון-בלום, רות, עיון בלשונה השירית של יוכבד בת-מרים על פי שיר אהבה אחד, עתון 77, ד, 20 (תשם) 36-37 1980.
קרטון-בלום, רות, מאחרי המרחק - מרחק יש שני, לשירת יוכבד בת מרים, ידיעות אחרונות - תרבות, ספרות, אמנות (18 בינואר 1980) 21 1980.
את משוררת, זאת את, שלא רואים אותה - אבות ישורון משוחח עם יוסף שרון על יוכבד בת מרים, דבר (8 בפברואר 1980) 13 1980.
אברהם בנימין יפה, שירתה של בת מרים ותיאורה הביקורתי, מאזנים, מז, 5 (תשלט) 323-326 1979. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
עזריאל אוכמני, סיפור מועט על שלושה משוררים א. שלונסקי, ע. זוסמן, י. בת-מרים, ומהם משהו גם עלי, עלי-שיח 1 (תשלד) 70-57 1974.
קרטון-בלום, רות, על משמעותם של תאורי צבע בשירת יוכבד בת מרים, מחקרי ספרות, (תשלג) 205-223 1973.
גיטל מיזל, יוכבד בת-מרים, יידישע קולטור, 1,34 (1972) 25-28 1972.
משה אונגרפלד, שירת יוכבד בת מרים, הדאר נ (תשלא) 574 1971.
קרטון-בלום, רות, בין שבילי חלום ותוחלת, על שירת יוכבד בת-מרים, מאזנים, לג (תשלא) 30-41 1971. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
רחל צוקרמן-טרס, מקור שירתה של יוכבד בת-מרים, גזית כג, ה-י (תשכו) 33-37 1966.
עוזי אגסי, יוכבד בת מרים בעיני עצמה ובעיני אמנים אחרים, הגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב 1989.
עוזי אגסי, אלם, געגועים ושיח; כיסא, שולחן וספר, תיאורי הפנים ביצירתו של חיים גליקסברג וביצירתה של י. בת מרים, אוניברסיטת תל אביב 17-41 1993.
דן מירון, הקול האורפיאי: עיונים בשירתן של משוררות ישראליות, כרך 1: בת־מרים, נורית זרחי, רחל חלפי, הוצאת אפיק, 2017.
דן מירון, במבחן מבטם של האבות: פרקים מתוך אוטוביוגרפיה ספרותית, הוצאת בלימה, 2024^[12]