Loading AI tools
בלשן, לשונאי, חוקר ומחדש הלשון העברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק אבינרי (רבילְסְקִי; כ"ז בתמוז ה'תר"ס, 24 ביולי 1900 – ט"ז באלול תשל"ז, 30 באוגוסט 1977) היה בלשן, לשונאי, חוקר ומחדש הלשון העברית.
יצחק אבינרי | |
לידה |
24 ביולי 1900 פליסקיב, אוקראינה |
---|---|
פטירה |
30 באוגוסט 1977 (בגיל 77) תל אביב-יפו, ישראל |
שם לידה | יצחק רבלסקי |
מדינה | ישראל |
לאום | ישראלי |
מקום לימודים | אוניברסיטת אודסה, אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, סורבון |
אבינרי חידש עשרות מילים, ובהן: רב-מכר, תפוז, אישום, בִּנאום, איוש, יֶדַע, ילודה, רַכָּז, קימום, קמטוט, חיסול, ביים וביום, מייצר וייצור, תוצר, תרנהוד, ועוד. כתב מאות מאמרים בכתבי עת שונים, כתב וערך את המדור הלשוני בעיתון "על המשמר" וב"דבר" שלימים כונס לספר "יד הלשון". חיים נחמן ביאליק כינה אותו "שר הלשון העברית"[1].
אבינרי חיבר ספרים בענייני לשון, שרובם משמשים למחקר בתחום. ערך את לוח הקואופרציה של ארץ ישראל ומדינת ישראל במשך 48 שנה.
נולד בפליסקוב, בפלך קייב שבאימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי. נצר לבעל שם טוב מצד אימו[2]. אביו, הרב משה רבילסקי (אבינרי), היה מחלוצי הדיבור העברי ברוסיה[3], ובניו היו מראשוני הילדים ברוסיה שדיברו עברית.
בראשית תרע"ד, בגיל 14 שנים, נסע לארץ ישראל והחל ללמוד ב"גימנסיה הרצליה" שבתל אביב, ואצל רבה של יפו (באותה עת) הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה נאלץ לשוב לביתו. הוא המשיך את לימודיו באודסה 1920–1921, בברלין (1922–1923) ובפריז (1924–1925)[4].
בילדותו נהג לרשם לעצמו בפתקים מילים קשות ונדירות. לאחר שנים רבות, כונסו הפתקים בספר "גנזים מגולים". כן נהג גם באיסוף וכתיבת המשקלים השונים. כעבור ארבעים שנה יצאו לאור כספר בשם "היכל המשקלות".
בשנת תרע"ז (1917), ניצל מפוגרום שנערך בעיירת פליסקוב ופגע בביתו, לאחר שהוחבא בבית סבו. לאחרי המקרה נאלצה משפחתו להתגורר בבתי זרים.
בשנת תרפ"ד החליט אביו לעברת את שם משפחתו. בעצתו שונה השם לאבינרי (ראשי תיבות: "אבי ניסן רבילסקי").
בשנת תש"ל החל להנציח את הזמירות והניגונים ששמע בילדותו. הוא הקליט את עצמו ב־6 תקליטים, שבהם הביא את ניגוני וזמירות בית אביו וכן את ניגוני ופיוטי הרב אברהם פורטוגל מסקולני[5]. כמו כן הנציח אבינרי בקולו את פיוטי החזן פנחס מינקובסקי, שהיה מגדולי החזנים באודסה.
בשנת תרפ"ו עלה לארץ ישראל[6]. הוא נתקל במאמר בעיתון הארץ מאת יצחק אפשטיין[4] בו ביקר טעות לשון לכאורה שנרשמה בסרט של "הקרן הקיימת". אבינרי פרסם רשימת תגובה קצרה שכותרתה "אין זו שגגה", ובה סתר את דברי החוקר[7]. בהמשך התמסר לחקר הלשון, פרסם מאות מאמרים בעיתונים בישראל ומחוצה לה[8].
בשנת תרפ"ז ערך כמה גליונות של "גדוד מגִני השפה", ובאחד מהם[9] פרסם את מאמרו הראשון – "על שמות התואר המחודשים".
בשנת תרפ"ח, החל לעבוד על ריכוז השמות של הלשון העברית ומיונם למשקליהם ולתקופותיהם. לאחר עבודה של ארבע עשרה שנים[10], הניח את היסוד לספרו "היכל המשקלים", ובו מכונסות יותר משמונת אלפים מילים[11] למן תקופת המקרא, התלמוד והמדרש, ועד ימי הביניים והעת החדשה. לאחר חיבור הספר זוכּה בפרס עידוד מאת האקדמיה ללשון העברית בסך שלושת אלפים לירות[12].
בשנים תרצ"ב–תרצ"ט היה לעורך הסגנון של הירחון "קואופרציה", שבו קבע גם מדור לשוני בשם "שערי לשון". ערך גם מדור לענייני לשון ב"לוח הקואופרציה" שהוציא לאור עשרות שנים, משנת תש"ג ועד יום מותו. בח' בתמוז תש"ד החל לערוך בעיתון "משמר" מדור שבועי בשם "פנת הלשון".
אבינרי תבע לעקור משורשן מילים ומטבעות לשון שנראו לו משובשים, ונאבק במילים הלועזיות והתחבירים הזרים שנכנסו לשפה העברית ונשתגרו בה.
מאידך, אבינרי השיג על בלשנים ידועי שם כמו פרופ' יצחק פרץ ועל מחברי ספר הדקדוק "ודייק"[13], שבמקרים מסוימים הוכיח שההחמרות שקבעו אינן מבוססות.
תרם רבות ללוח הפעלים וללוח המשקלים של שאול ברקלי, וכן למילון של אברהם אבן-שושן בהציעו מאות תיקונים לערכיו, עליהם אבן שושן הביע את תודתו בהקדמה למילון. אבינרי עודד אותו לחבר גם קונקורדנציה לתנ"ך, והניח את העקרונות שעמדו לצד אבן־שושן ביסוד הקונקורדנציה בהערות ובהכרעות במשקלי השמות ששובצו בספר.
נודע כמבקר של האקדמיה ללשון העברית – והביע ביקורת על ההחלטה של ועד הלשון העברית להחליף את שמו ל"אקדמיה ללשון העברית".
נהג לפרסם את השגותיו הדקדוקיות על דבריהם של אנשי ציבור, כדוד בן-גוריון, שהשמיט את המילה "את" מדיבורו[14], ומשה שרת, שנמנע מ"אפילו אם"[15]. לנשיא המדינה זלמן שזר שלח בקביעות את מאמריו והשגותיו[16] על שיבושי לשון שנפלו בנאומיו ובכתביו.
רוביק רוזנטל כתב עליו:
אני מתעד את תרבות המלל באופן שוטף ומקצועי, אך ידידותי. מי שעשה את זה לפני היה יצחק אבינרי הענק ב"על המשמר" וב"דבר". הוא שילב עיסוק בלשני וקשר עם קוראים תוך תיעוד השפה החיה. היה לו ידע חובק. הוא גם עשה את המדור שלו בתקופה שלא היה אינטרנט, שזה מדהים.
— ישראפוסט, 2004
בשנת תרצ"א נישא ליהודית, בתו של הרב יעקב נאכט. הם התגוררו ברחוב אלנבי בתל אביב. בנם הוא הבלשן ד"ר עידו אבינרי.
בשנת תרפ"ו החל לשמש כעורך הסגנון של הדו־שבועון "מסחר ותעשייה" (נסגר בשנת תרצ"ג), שבו הופיע מדור קבוע לענייני קואופרציה. משנת תרצ"א (1930) היה אבינרי עורך הסגנון של הדו־ירחון "קואופרציה" ושל "לוח קואופרטיבי שימושי" (שנתי), שניהם בהוצאת "המרכז" של האגודות ההדדיות לאשראי ולחיסכון, בעריכת יל"ג כהנוביץ'.
משהופסקה הופעתו של הביטאון "קואופרציה" בשנת ת"ש המשיך אבינרי בהוצאה לאור של הלוח, בעזרת "המשביר המרכזי" ו"ברית הקואופרציה הצרכנית". הוא שינה את שמו וקרא לו "לוח הקואופרציה של ארץ ישראל", ומאז שנת תש"ח "לוח הקואופרציה של מדינת ישראל"[17].
מכּתביו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.