הַמִּשְׁנָה היא קובץ ההלכות היסודי והמקיף ביותר ביהדות ומסודרת על פי נושאים. ספרות המשנה, כפי שגובשה מדברי התָנָאִים בתקופתם (מסוף המאה הראשונה ועד לתחילת המאה השלישית) כוללת את כל ההנהגות והנחיות המהותיות שנתקבלו והועברו בין הדורות עד לזמן כתיבת המשנה, לשם שימור אורח החיים היהודי.

המשנה מקיפה מגוון רחב של נושאים ותחומים ועוסקת בפרטי ההלכות והדינים בכל אחד מהם. המשנה היא סוּגָה ספרותית חדשה מפני שהוא החיבור הראשון שהותר לעלות על כתב תורה שבעל פה, דבר שהיה איסור חמור עד תקופת נשיאותו של רבי יהודה הנשיא. כמו כן, היקפה של ספרות המשנה הוא חסר תקדים עד לאותו זמן, היומרה שלה היא להקיף את תחומי ההלכה השונים והמגוונים והיא איננה ערוכה באופן צמוד לטקסט המקראי, אלא בנויה על פיו באופן נושאי ומיוחד.

המשנה היא חלק מהותי בתורה שבעל פה[דרושה הבהרה], כלומר מסורת שהועברה באופן מילולי מרב לתלמיד מתקופתו של משה רבינו ועד לתנאים האחרונים, כפי שמפורש במשנה הראשונה באבות. החכמים שדבריהם מופיעים במשנה מכונים תנאים. ישנן דעות שונות מתי החל ניסוח המשנה, אך מוסכם כי עריכתה וניסוחה הסופיים נעשו בסוף תקופת התנאים, בתחילת המאה השלישית לספירה, על ידי רבי יהודה הנשיא וחכמי דורו.

השם 'משנה' מקורו בשורש ש.נ.ה. (בארמית ת.נ.א.) והוא נגזר מהמילה: 'שינון' (כלומר: גרסה וחזרה - לרוב בעל פה) דעה אחרת אומרת שהשם הוא מלשון שניים (2), שכן היא שנייה ומשנית לתנ"ך.

כותרת מעוטרת למשניות בש"ס מהדורת פרנקפורט ה'ת"פ

Oops something went wrong: