שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
הכרה במדינה פלסטינית
רשימת ערכים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
הכרה דיפלומטית במדינה פלסטינית הייתה מטרתו של הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) מאז הכרזת העצמאות הפלסטינית שייסדה רשמית את המדינה הריבונית דה יורה ב-15 בנובמבר 1988 באלג'יר, אלג'יריה, במושב המועצה הלאומית הפלסטינית. ההכרזה זכתה להכרה מיידית על ידי מגוון מדינות,[1] ועד סוף השנה הוכרה המדינה הפלסטינית על ידי למעלה מ-78 מדינות.[2] נכון ל-5 בפברואר 2025, 147 מתוך 193 המדינות החברות באומות המאוחדות[3] ושתי מדינות שאינן חברות הכירו בו. הרשות הפלסטינית היא גם משקיפה-לא חברה בעצרת הכללית של האו"ם מאז קבלת החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם בנובמבר 2012.[4][5]
"מדינת פלסטין"
מדינות המכירות ב"מדינת פלסטין"
מדינות השוקלות להכיר ב"מדינת פלסטין"
מדינות שלא מכירות ב"מדינת פלסטין"
כחלק מניסיון לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני המתמשך, הסכמי אוסלו שנחתמו בין ישראל לאש"ף בשנים 1993 ו-1995 הקימו את הרשות הפלסטינית כממשל זמני בשליטה עצמית בשטחי A ו-B ביהודה ושומרון ורצועת עזה.[6] לאחר ההתנתקות הישראלית מעזה ב-2005, ערכה הרשות הפלסטינית בחירות ב-2006, בהן זכה חמאס ברוב המושבים (74 מתוך 132 מושבים). לאחר השתלטות חמאס על רצועת עזה, השליטה בשטחי הרשות התפצלה כך שחמאס שולט על עזה ופת"ח שמר על השליטה בשטחי A ו-B ביהודה ושומרון. הסכסוך בין פת"ח וחמאס נמשך גם היום, נכון ל-2024.
מבין מדינות ה-G20, אחת עשרה מדינות (ארגנטינה, ברזיל, סין, הודו, אינדונזיה, מקסיקו, רוסיה, ערב הסעודית, דרום אפריקה, ספרד וטורקיה) הכירו במדינה פלסטינית בעוד שתשע מדינות אחרות (אוסטרליה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה, יפן, קוריאה הדרומית, הממלכה המאוחדת וארצות הברית) לא. אף על פי שמדינות אלו תומכות בדרך כלל בסוג כלשהו של פתרון שתי מדינות לסכסוך, הן נוקטות בעמדה שהכרתן במדינה פלסטינית מותנית במשא ומתן ישיר בין ישראל לרשות הפלסטינית.
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
רקע
ב־29 בדצמבר 1947 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את תוכנית החלוקה, שקראה להקמת שתי מדינות בשטחי המנדט הבריטי: מדינה יהודית ומדינה ערבית. במאי 1948 תם המנדט וקמה מדינה יהודית - מדינת ישראל. כוחות ערבים מקומיים וממדינות שכנות פעלו במשותף במטרה להמנוע את הקמתה ולהביא את השטח לשלטון ערבי במהלך מלחמת העצמאות. בספטמבר 1948 הוקמה ברצועת עזה בחסות מצרית ממשלת כל פלסטין שטענה לריבונות על שטחי המנדט, אך לא שלטה בהן. הממשלה הוכרה בידי מצרים, לבנון, סוריה וערב הסעודית.[7]
ב-1 באוקטובר שיגר ראש הממשלה אחמד חילמי לממשלות בריטניה וארצות הברית ולמזכירות האו"ם הודעה על הקמת "ממשלת כל פלסטין" והיותה הנציגות הרשמית של ערביי פלסטין. מאוחר יותר ביקש שנציגות מטעם ממשלתו תשתתף בדיוני העצרת הכללית שאמורה לדון בהצעות המתווך פולקה ברנדוט ליישוב הסכסוך בארץ ישראל. אלא שבשל היעדר תמיכה מספקת מצד מדינות ערב ולנוכח התנגדותן של ממשלות בריטניה וארצות הברית לממשלת עזה, מאמצים אלה נכשלו. משרד החוץ הבריטי אף פנה רשמית לממשלות הערביות בדרישה שלא יכירו בממשלת עזה. אולם ב-12 באוקטובר החליטו ממשלות מצרים ועיראק להכיר בממשלה הפלסטינית. בניסיון לממש את חוקיותה והשפעתה, הנפיקה ממשלת כל-פלסטין דרכונים לפלסטינים תושבי רצועת עזה, שלא היו זכאים לאזרחות מצרית. ממשלת כל-פלסטין ודרכוניה הוכרו ב-6 מדינות הליגה הערבית: מצרים ועיראק (12 באוקטובר), סוריה ולבנון (13 באוקטובר), ערב הסעודית (14 באוקטובר) ותימן (16 באוקטובר).[8]
ממשלת כל פלסטין עזבה את עזה בעקבות המתקפה הישראלית בנגב במבצעי חורב ויואב, והתמקמה בקהיר. הממשלה הפכה לממשלת בובות ללא סמכות, ופורקה ב־1959 בידי גמאל עבד אל נאצר וצורפה לרפובליקה ערבית מאוחדת. מדינות ערב שלא הכירו בישראל הכירו ברובן בריבונות ערבית על שטחה, ללא הכרה בממשלה ספציפית.
ב-22 בנובמבר 1974, החלטה 3236 של העצרת הכללית של האו"ם הכירה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית, עצמאות לאומית וריבונות בארץ ישראל. היא גם הכירה באש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני, והעניקה לו מעמד של משקיף באו"ם. בנוסף, ההחלטה קראה להחזיר את הפליטים הפלסטינים לבתיהם ולהחזיר להם את רכושם. הכינוי "פלסטין" לאש"ף אומץ על ידי האומות המאוחדות בשנת 1988 בשל הכרזת העצמאות הפלסטינית, אך למדינה שהוכרזה אין עדיין לא היה מעמד רשמי במערכת.
לאחר הכרזת העצמאות הפלסטינית
זמן קצר לאחר הכרזת 1988, הוכרה מדינת פלסטין על ידי מדינות מתפתחות רבות באפריקה ובאסיה (בעיקר מדינות ערב ומדינות האסלאם), ועל ידי מדינות קומוניסטיות ובלתי-מזדהות.[9][10] עם זאת, באותו זמן, ארצות הברית השתמשה בחוק סיוע החוץ שלה ובאמצעים אחרים כדי להרתיע מדינות אחרות וארגונים בין-לאומיים מלהרחיב את ההכרה.[11] אף על פי שצעדים אלו הצליחו במקרים רבים,[12] הליגה הערבית והארגון לשיתוף פעולה אסלאמי פרסמו מיד הצהרות של הכרה, תמיכה וסולידריות עם פלסטין, שהתקבלה כמדינה חברה בשני הפורומים.[13][14][15]
בפברואר 1989, הכריז נציג אש"ף במועצת הביטחון של האו"ם כי 94 מדינות הכירו במדינה הפלסטינית החדשה.[16][17] לאחר מכן המדינה ניסתה להשיג חברות כמדינה במספר ארגונים וסוכנויות הקשורים לאומות המאוחדות, אך מאמציה סוכלו על ידי איומי ארצות הברית למנוע מימון מכל ארגון שיכניס את פלסטין כמדינה חברה.[18] לדוגמה, באפריל באותה שנה הגיש אש"ף בקשה לחברות כמדינה בארגון הבריאות העולמי, בקשה שלא הניבה תוצאות לאחר שארצות הברית הודיעה לארגון כי היא תבטל את המימון לארגון אם פלסטין תתקבל אליו. במאי, קבוצה של חברי הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי הגישה בקשה לחברות בשם פלסטין באונסק"ו, עם 91 מדינות שהכירו במדינת פלסטין שחתמו על הבקשה.
ביוני 1989 הגיש אש"ף לממשלת שווייץ מכתבי הצטרפות לאמנות ז'נבה, שנחתמה ב-1949. עם זאת, שווייץ קבעה כי מאחר ששאלת המדינה הפלסטינית לא הוסדרה בתוך הקהילה הבין-לאומית, היא אינה מסוגלת לקבוע אם המכתב מהווה כלי הצטרפות תקף.[19]
בשל [חוסר הוודאות] בתוך הקהילה הבינלאומית באשר לקיומה או אי-קיומה של מדינת פלסטין וכל עוד הנושא לא הוסדר במסגרת מתאימה, ממשלת שווייץ, בתפקידה כמופקדת על אמנות ז'נבה והפרוטוקולים הנוספים שלהן, אינה מסוגלת להחליט האם ניתן לראות בהודעה זו כלי הצטרפות במובן של ההוראות הרלוונטיות של האמנות והפרוטוקולים הנוספים שלהן.
כתוצאה מכך, בנובמבר 1989 העלתה הליגה הערבית החלטה בעצרת הכללית להכיר רשמית באש"ף כממשלה של המדינה הפלסטינית העצמאית. עם זאת, הטיוטה נזנחה כאשר ארצות הברית שוב איימה להפסיק את המימון שלה לאומות המאוחדות אם ההצבעה תתקיים. מדינות ערב הסכימו לא ללחוץ על ההחלטה, אך דרשו מארצות הברית להבטיח שלא לאיים שוב על האו"ם בעיצומים כספיים.[20]
רבות מההצהרות המוקדמות על הכרה במדינת פלסטין ניתנו באופן מעורפל יחסית,[21] ומדינות אחרות לא מכירות בפלסטין רשמית אך אין זה אומר שהן לא רואות אותה כמדינה. מצב זה הביא לבלבול בנוגע למספר המדינות שהכירו רשמית במדינה שהוכרזה ב-1988. מספרים שדווחו בעבר סותרים לרוב,[22] כאשר מספרים גבוהים של 130 ומעלה מדווחים לעיתים קרובות.[23] ביולי 2011 בראיון ל"הארץ", טען ריאד מנסור, שגריר פלסטין באו"ם, כי 122 מדינות הרחיבו עד אז את ההכרה הרשמית.[24] בסוף אותו החודש פרסם אש"ף מאמר מדוע על ממשלות העולם להכיר במדינת פלסטין ומונה את 122 המדינות שכבר עשו זאת.[25] עד סוף ספטמבר אותה שנה, טען מנצור שהמספר הגיע ל-139.[26]
Remove ads
ציר הזמן של הפלסטינים באומות המאוחדות
סכם
פרספקטיבה
- ב-14 באוקטובר 1974 הוכר הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות כנציג העם הפלסטיני וניתנה הזכות להשתתף בדיונים של העצרת הכללית בשאלת פלסטין בישיבות מליאה.[27][28]
- ב-22 בנובמבר 1974 הוענק לאש"ף מעמד של משקיף-לא מדיני, מה שאיפשר לאש"ף להשתתף בכל ישיבות העצרת, כמו גם בפלטפורמות אחרות של האו"ם.[29]
- ב-15 בדצמבר 1988 הכירה החלטה 43/177 של העצרת הכללית של האו"ם (אנ') בהכרזת העצמאות הפלסטינית מנובמבר 1988 והחליפה את הכינוי "הארגון לשחרור פלסטין" ב"פלסטין" במערכת האומות המאוחדות.[30]
- ב-23 בספטמבר 2011 הגיש נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן בקשה לחברות פלסטין באו"ם.
- ב-29 בנובמבר 2012 העניקה העצרת הכללית לפלסטין מעמד של מדינה משקיפה שאינה חברה בהחלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם.
- ב-17 בדצמבר 2012 החליט ראש הפרוטוקול של האו"ם כי השם "מדינת פלסטין" ישמש את המזכירות בכל המסמכים הרשמיים של האו"ם.[31]
בקשה לחברות באו"ם
אחרי שנתיים של קיפאון במשא ומתן עם ישראל, הרשות הפלסטינית פתחה בקמפיין דיפלומטי להכרה במדינה פלסטינית.[32] המאמצים, שהחלו בסוף 2009, זכו לתשומת לב נרחבת בספטמבר 2011, כאשר הנשיא אבו מאזן הגיש בקשה לאומות המאוחדות לקבל את פלסטין כמדינה חברה.[33]
על מנת שמדינה תקבל חברות בעצרת הכללית, הבקשה חייבת לקבל את תמיכם של שני שלישים מהמדינות החברות עם המלצה מוקדמת לקבלה ממועצת הביטחון.[34] בשל הסיכוי להטלת וטו על החלטה של מועצת הביטחון בידי ארצות הברית, התמקד הקמפיין בקבלת מעמד של "מדינה לא חברה", המצריך רק רוב רגיל בעצרת הכללית.
הקמפיין, שזכה לכינוי "פלסטין 194",[35] נתמך על ידי הליגה הערבית במאי,[36] ואושר רשמית על ידי אש"ף ב-26 ביוני.[37] ההחלטה גונתה על ידי ממשלת ישראל כצעד חד צדדי, בעוד שהממשלה הפלסטינית טענה כי היא חיונית על מנת להתגבר על המבוי הסתום הנוכחי. כמה מדינות - כמו גרמניה וקנדה - גינו אף הן את ההחלטה וקראו לישראל ולרשות הפלסטינית לחזור באופן מיידי למשא ומתן. עם זאת, מדינות רבות אחרות - למשל נורווגיה ורוסיה - גיבו את התוכנית, וכך גם מזכ"ל האומות המאוחדות באן קי-מון, שקבע: "חברי האו"ם זכאים להצביע בעד או נגד ההכרה במדינה הפלסטינית באו"ם".[38]
המאמצים הדיפלומטיים להשיג תמיכה להצעה צברו תאוצה בעקבות רצף של הכרות ממדינות אמריקה הדרומית בתחילת 2011.[39] משלחות רמות-דרג בראשות יאסר עבד רבו, ריאד אל-מאלכי, סאיב עריקאת, נביל שעת וריאד מנסור ביקרו במדינות רבות. שגרירים פלסטינים, בסיוע אלה של מדינות ערביות אחרות, התחילו בגיוס תמיכת הממשלות אליהן נשלחו.[40] במהלך ההצבעה, רוסיה, סין וספרד הצהירו בפומבי על תמיכתן בהצעה הפלסטינית,[41][42] וכך גם ארגונים בין-ממשלתיים כמו האיחוד האפריקאי,[43] והמדינות הבלתי-מזדהות.[44]
ישראל נקטה צעדים נגד היוזמה,[45] וגרמניה, איטליה, קנדה וארצות הברית הודיעו בפומבי כי יצביעו נגד ההחלטה. דיפלומטים ישראלים ואמריקאים החלו בקמפיין לחץ על מדינות רבות להתנגד או להימנע מההצבעה. עם זאת, בגלל "הרוב האוטומטי" שממנו נהנים הפלסטינים בעצרת הכללית,[46] הצהיר ממשל נתניהו כי הוא אינו מצפה למנוע את קבלת ההחלטה אם תצא לפועל.[47] באוגוסט ציטט "הארץ" את שגריר ישראל באו"ם, רון פרושאור, שקבע שישראל לא תוכל לבלום החלטה בעצרת הכללית עד ספטמבר. "המרב שניתן יהיה להשיג הוא קבוצה של מדינות שיימנעו או שייעדרו מההצבעה", כתב פרושאור. "רק מדינות מעטות יצביעו נגד המהלך הפלסטיני".[48]
במקום זאת, ממשלת ישראל התמקדה בהשגת "רוב מוסרי" של מעצמות דמוקרטיות גדולות, בניסיון להפחית את משקל ההצבעה.[49][50] משקל ניכר ניתן לעמדת האיחוד האירופי,[51] שטרם הוכרזה. הנציגה העליונה של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון, קתרין אשטון, הצהירה כי עמדה זו עשויה להיות תלויה בנוסח ההצעה.[52] בסוף אוגוסט אמר שר הביטחון אהוד ברק כי "חשוב מאוד שכל השחקנים יבואו עם טקסט שידגיש את החזרה המהירה למשא ומתן, ללא מאמץ להציב תנאים מוקדמים לצדדים".[53]
המאמצים של ישראל ושל ארצות הברית התמקדו גם בלחץ על ההנהגה הפלסטינית לנטוש את תוכניותיה ולחזור למשא ומתן. בארצות הברית, הקונגרס העביר הצעת חוק המגנה את היוזמה וקוראת לממשל אובמה להטיל וטו על כל החלטה שתכיר במדינה פלסטינית שהוכרזה מחוץ להסכם שנערך על ידי שני הצדדים. הצעת חוק דומה התקבלה בסנאט, שגם איים בעצירת הסיוע לגדה המערבית.[54] בסוף אוגוסט הוגשה הצעת חוק נוספת של הקונגרס המציעה לחסום את מימון ממשלת ארצות הברית לגופים של האו"ם התומכים בחברות פלסטינית באו"ם.[55] כמה בכירים אמריקאים, כולל שגרירת ארצות הברית באו"ם סוזן רייס והקונסול הכללי בירושלים דניאל רובינשטיין, השמיעו איומים דומים.[56][57] באותו חודש דווח כי משרד האוצר הישראלי מעכב את תשלומיו החודשיים לרשות הפלסטינית.[58] שר החוץ אביגדור ליברמן הזהיר שאם הפלסטינים יפעלו באופן חד צדדי ישראל תראה את הסכמי אוסלו כבטלים וחסרי תוקף, ותנתק את יחסיה עם הרשות הפלסטינית.[59]
ב-11 ביולי 2011 נפגש הקוורטט לענייני המזרח התיכון (ארצות הברית, האו"ם, האיחוד האירופי ורוסיה) כדי לדון בחזרה למשא ומתן, אך הפגישה לא הניבה תוצאה.[61] נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס טען כי הוא ישהה את ההצעה ויחזור למשא ומתן אם הישראלים יסכימו לגבולות 1967 ויפסיקו את הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית.
הקמפיין של האש"ף נתמך על ידי תנועות אקטיביסטיות אזרחיות. Avaaz פתחה בעצומה מקוונת הקוראת לכל המדינות החברות באו"ם לאשר את ההצעה לקבל את פלסטין; על פי הדיווחים, היא השיגה 500,000 חתימות אלקטרוניות בארבעת הימים הראשונים שלה.[62] תנועת קול אחד השיקה קמפיין מקומי בשיתוף עם סוכנויות חדשות מקומיות, במטרה להשיג מעורבות ותמיכה של אזרחים פלסטינים.[63] במספר מדינות הושקו קמפיינים שקראו לממשלותיהן להצביע בעד ההחלטה.[64][65] ב-7 בספטמבר ערכה קבוצת פעילים פלסטינים תחת הכותרת "פלסטין: מדינה מס' 194" הפגנה מחוץ למשרד האו"ם ברמאללה.[66] במהלך ההפגנה, הם הגישו למשרד מכתב שהופנה למזכ"ל האו"ם באן קי-מון, וקרא לו "להפעיל את כל המאמצים האפשריים להשגת הדרישות הצודקות של העם הפלסטיני". למחרת, באן אמר לכתבים: "אני תומך במדינה של פלסטינים; מדינה עצמאית וריבונית של פלסטין. זה היה צריך להיעשות מזמן", אך הוא גם קבע כי "הכרה במדינה היא דבר שייקבע על ידי המדינות החברות."[67]
גופים אחרים של האו"ם הביעו בעבר נכונות להכיר במדינה פלסטינית. באפריל 2011, המתאם המיוחד מטעם האומות המאוחדות לתהליך השלום במזרח התיכון פרסם דו"ח על התקדמות בניית המדינה של הרשות הפלסטינית, ובו תיאר את ההיבטים של הממשל שלה כ"מספיקים למדינה עצמאית".[68] דו"ח זה אישר הערכה דומה שפורסמה על ידי קרן המטבע הבין-לאומית.[69] הבנק העולמי פרסם דו"ח בספטמבר 2010 שמצא את הרשות הפלסטינית "בעמדה טובה להקים מדינה" בכל נקודה בעתיד הקרוב. עם זאת, הדו"ח הדגיש שאם לא תעודד צמיחה במגזר הפרטי בכלכלה הפלסטינית, מדינה פלסטינית תישאר תלויה בתרומות ולא תהיה עצמאית לחלוטין מבחינה כלכלית.[70]
משקיפה שאינה חברה
בעד
נגד
נמנעו
נעדרו
לא חברות באו"ם
במהלך ספטמבר 2012, פלסטין החליטה לשדרג את מעמדה מ"ישות משקיפה" ל"מדינה משקיפה שאינה חברה". ב-27 בנובמבר של אותה שנה, הוכרז כי הערעור הוגש באופן רשמי והוא יובא להצבעה בעצרת הכללית ב-29 בנובמבר, שם שדרוג המעמד צפוי להיתמך על ידי רוב המדינות. בנוסף להענקת מעמד "מדינה משקיפה שאינה חברה" לפלסטין, ההצעה "מביעה את התקווה שמועצת הביטחון תדון בחיוב בבקשה שהוגשה ב-23 בספטמבר 2011 על ידי מדינת פלסטין לקבלה לחברות מלאה באו"ם, תומכת בפתרון שתי המדינות המבוסס על גבולות 1967 ומדגישה את הצורך בחידוש מיידי של המשא ומתן בין שני הצדדים".
ב-29 בנובמבר 2012, 65 שנים לאחר ההצבעה באו"ם בה התקבלה 181 ואושרה תוכנית החלוקה, התקבלה החלטה 67/19 של העצרת הכללית של האו"ם בתוצאה של 138–9 (עם 41 נמנעים), ששדרגה את פלסטין למעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה" באו"ם.[71] המעמד החדש השווה את המעמד של פלסטין לזה של הכס הקדוש. השינוי במעמד תואר על ידי "האינדפנדנט" כ"הכרה דה פקטו במדינת פלסטין הריבונית".[72] המדינות שהצביעו נגד ההחלטה היו ישראל, קנדה, צ'כיה, איי מרשל, מיקרונזיה, נאורו, פלאו, פנמה וארצות הברית.
ההצבעה הייתה ציון דרך של המדינה הפלסטינית המוכרת-חלקית ואזרחיה, ואילו עבור ישראל וארצות הברית היא היוותה מפלה דיפלומטית של ממש. מעמד של מדינה משקיפה באו"ם מאפשר למדינת פלסטין להצטרף לאמנות ולסוכנויות מיוחדות של האו"ם,[73] אמנת חוק הים ובית הדין הפלילי הבין-לאומי. היא מאפשרת לפלסטין לרדוף אחרי זכויות חוקיות על המים הטריטוריאליים והמרחב האווירי שלה כמדינה ריבונית המוכרת על ידי האו"ם, ומאפשרת לעם הפלסטיני את הזכות לתבוע ריבונות על שטחו בבית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג ולטעון טענות של פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה, כולל כיבוש לא חוקי של טריטוריית מדינת פלסטין, נגד ישראל בבית הדין הפלילי הבין-לאומי.[74][75]
האו"ם, לאחר קבלת ההחלטה, התיר לפלסטין לכנות את הנציגות שלה באו"ם כ"משלחת המשקיפה הקבועה של מדינת פלסטין לאומות המאוחדות",[76] שנתפסה בעיני רבים כשיקוף של עמדת האו"ם של הכרה בריבונותה של מדינת פלסטין על פי המשפט הבין-לאומי,[77] ופלסטין החלה לשנות את שמה בהתאם על בולי דואר, מסמכים רשמיים ודרכונים.[78] הרשויות הפלסטיניות גם הנחו את הדיפלומטים שלה לייצג רשמית את "מדינת פלסטין" במקום את "הרשות הפלסטינית". בנוסף, ב-17 בדצמבר 2012 החליט ראש הפרוטוקול של האו"ם כי "הכינוי 'מדינת פלסטין' ישמש את המזכירות בכל המסמכים הרשמיים של האומות המאוחדות, תוך הכרה ב"מדינת פלסטין" בתור השם הרשמי של האומה הפלסטינית.
ב-26 בספטמבר 2013 ניתנה למחמוד עבאס הזכות לשבת על כיסא הבז' של העצרת הכללית של האו"ם, השמור לראשי מדינות הממתינים לעלות על הדוכן ולנאום בעצרת הכללית.[79]
ב-17 בדצמבר 2024, בעקבות חוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא מדיניות ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים, הכירה העצרת הכללית של האומות המאוחדות בזכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית.[80]
Remove ads
מדינות המכירות במדינת פלסטין
סכם
פרספקטיבה
מתוך 193 המדינות החברות באו"ם, 147 (76.2%) הכירו במדינת פלסטין נכון לשנת 2025.[81] הרשימה להלן מבוססת על הרשימה שנשמרה על ידי הארגון לשחרור פלסטין במהלך הקמפיין להכרה של האומות המאוחדות בשנת 2011.[25]
17 מדינות, המסומנות בכוכבית (*) למטה, הכירו במפורש במדינת פלסטין בגבולות הקו הירוק (כלומר הגדה המערבית, רצועת עזה ומזרח ירושלים), שהיו שטח ערבי לפני מלחמת ששת הימים. המדינות המסומנות ברקע צהוב אינן מכירות בישראל, וברקע חום הכירו במדינה פלסטינית לפני שהכירו בישראל.
Remove ads
מדינות שאינן מכירות במדינת פלסטין
Remove ads
אמנות רב צדדיות
סכם
פרספקטיבה
מדינת פלסטין היא צד במספר אמנות, המופקדות אצל חמישה גופים: הממלכה המאוחדת, אונסק"ו, האו"ם, הולנד ושווייץ. האשרור של אמנת אונסק"ו הפך את פלסטין לחברה באונסק"ו ב-2012, בעוד ששאר האמנות אושררו על ידי הפלסטינים ב-2014, לאחר שהמשא ומתן עם ישראל הגיע למבוי סתום.
בהתנגדות שהוגשה ב-16 במאי 2014, ישראל הודיעה למזכיר הכללי של האו"ם שהיא לא מחשיבה את 'פלסטין' (המירכה היחיד במקור) כעונה להגדרה של מדינה, ורואה את בקשתה להצטרפות לאמנה נגד עינויים כ"חסרת תוקף משפטי והשפעה על יחס ישראל לאמנה".[93] ארצות הברית וקנדה הגישו התנגדויות דומות.[94][95]
פלסטין השתתפה במשא ומתן על אמנת האו"ם בדבר איסור על נשק גרעיני (אנ') והצביעה בעד אימוצה ב-7 ביולי 2017.
Remove ads
ראו גם
קישורים חיצוניים
- משרד החוץ, הרשות הלאומית הפלסטינית
- המחלקה לענייני משא ומתן, הארגון לשחרור פלסטין
- מדינת פלסטין 194
- קול אחד פלסטין
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads