חטיבת אגרוף הברזל

חטיבת אגרוף הברזל (חטיבה 205, בעבר: חטיבה 514 וחטיבה 200) היא חטיבת שריון במילואים של צה"ל והיא חלק מאוגדת המילואים עוצבת המפץ השייכת לפיקוד הצפון. החטיבה הוקמה בשנת 1961 והייתה חטיבת המילואים הראשונה עם טנקי צנטוריון. החטיבה לקחה חלק בארבע מלחמות: מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת חרבות ברזל. משנת 1998, משתמשת החטיבה בטנקי מרכבה סימן 3.

חטיבת אגרוף הברזל

תג היחידה
תג היחידה
פרטים
כינוי	חטיבת אגרוף הברזל
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	חטיבת מילואים משוריינת
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	15 בספטמבר 1961 – הווה (64 שנים)
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	טנקי מרכבה סימן 3
פיקוד
יחידת אם	עוצבת המפץ
יחידות בת	גדוד 9206 גדוד 9212 גדוד 9215 פלס"ר 5354
דרגת המפקד	אלוף-משנה
מפקדים	מפקדי החטיבה

אנדרטת חללי חטיבת אגרוף הברזל בפארק עוצבות השריון

היסטוריה

הקמת החטיבה

החטיבה הוקמה ב־15 בספטמבר 1961 על ידי ישכה שדמי, והייתה חטיבת המילואים הראשונה עם טנקי צנטוריון. מחנה הקבע של החטיבה היה במחנה פלוגות.^[1] הגדוד הראשון שצורף לחטיבה היה גדוד חרמ"ש 61, גדוד עציוני שהוקם במקור בחטיבת ירושלים ב־1947 והועבר במלחמת סיני לחטיבה 7. ב־1962 הוקם גדוד השריון 125 שקלטה את בוגרי גדוד 82, שהיה גדוד הצנטוריונים הסדיר בצה"ל. במקביל הוקמו גם פלוגת הסיור ופלוגת ההנדסה החטיבתיות. ב־1965 הועבר לאוגדה גש"פ (גדוד שריון פקודי) 86 על בסיס טנקי AMX-13. ב־1966 הוקם גדוד 94, גם הוא צנטוריון.^[2]

סמל החטיבה כולל כפפת אבירים (אנ') המזכיר את סמל חיל השריון המלכותי, ושם החטיבה נקבע לאגרוף הפלדה. במהלך מלחמת ששת הימים שונה שם החטיבה לאגרוף הברזל על מנת לשנות את הדמיון מאוגדת הפלדה בפיקודו של ישראל טל.^[1]

מלחמת ששת הימים

במלחמה זו הייתה חטיבה 200, בפיקודו של מייסדה, אל"ם יששכר שדמי, חלק מאוגדה 31. היא כללה שני גדודי טנקי שוט (גדוד 94 בפיקוד סא"ל אברהם ברעם וגדוד 125 בפיקוד סא"ל אהרן פלד) בני 29 טנקים כל אחד, גדוד חרמ"ש 61 בפיקוד סא"ל יהודה ירושלמי שתוגבר בפלוגת טנקים (15) וגדוד תותחים מתנייעים 822 "פריסט" (12 תומ"תים) לסיוע אש קרוב בפיקוד רס"ן עודד בונה. בנוסף, כללה החטיבה פלוגת סיור ויחידות תומכות לחימה. קצין האג"ם היה רס"ן אביגדור (יאנוש) בן גל.

במהלך המלחמה הייתה החטיבה חלק מאוגדה 31, בפיקודו של אברהם יפה, שהייתה מסופחת לפיקוד הדרום. תפקיד האוגדה היה לתקוע טריז בין הדיוויזיות המצריות שהגנו על ציר ניצנה-אבו עגילה-ג'בל ליבני. במלחמה זו כללה אוגדה 31 רק שתי חטיבות: חטיבה 200 וחטיבה 520. חטיבה 520 הועברה לעתודת המטה הכללי וכך נותרה חטיבה 200 היחידה לביצוע המשימה.

ביום הראשון למלחמה הבקיעה החטיבה את שדות המוקשים וחצתה את ואדי חרידין, הקשה למעבר. ביום השני למלחמה בשעות הערב ניהלה החטיבה קרב שריון בשריון עם חטיבת טנקים מצרית באזור ג'בל ליבני.

בימים הבאים נשלחה החטיבה לחסום את מעברי המיתלה והגידי בפני הכוחות המצרים הנסוגים, כוחות החטיבה ביצעו זאת בהצלחה והגיעו ביום הרביעי לתעלה.

בתקופה שבין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים שונה מספר החטיבה ל־205. ב־1969 הוסב גדוד 61 לגדוד צנטוריון ופלוגות החרמ"ש שלו פוזרו בין גדודי הטנקים של החטיבה. ב־1972 הוכפפה החטיבה לאוגדה 146, אוגדת העתודה המטכ"לית.^[3]

מלחמת יום הכיפורים

אנדרטה לזכר חללי גדוד 61 במלחמת יום הכיפורים, על ציר המפלים (כביש 808) ברמת הגולן.

החטיבה, שמספרה היה כעת 205, בפיקודו של יוסי פלד גויסה כחלק מכוחות אוגדה 146 השייכים לפיקוד המרכז. החטיבה כללה שלושה גדודי טנקי שוט עם מנועי בנזין: גדוד 94 בפיקוד סא"ל גיא יעקובזון, גדוד 125 בפיקוד סא"ל טוביה תורן, (לאחר נפילתו של תורן החליפו סא"ל דוד כספי), וגדוד 61 בפיקוד סא"ל משה מלר.

האוגדה, ואיתה חטיבה 205, הוכפפה לפיקוד הצפון, והחטיבה החלה בתנועה מהימ"ח במחנה עופר לרמת הגולן. גדוד 61 עלה על מובילים ושאר החטיבה נסעה על זחלים לרמת הגולן. ברמת הגולן עבר גדוד 61 לחטיבת קרייתי והחטיבה קיבלה את גדס"ר 288 בפיקוד סא"ל צביקה דהב.

החטיבה השתתפה בקרבות הבלימה ובמתקפת הנגד הישראלית, נלחמה בכוחות הסוריים שכבשו את דרום רמת הגולן וכבשה מחדש את כל השטח שנפל לידי הסורים בשני ימי הלחימה הראשונים. ב-12 באוקטובר הועברה החטיבה לפיקוד אוגדה 210 והשתתפה בקרבות נגד הכוחות העיראקיים במובלעת הסורית.

ב-29 באוקטובר 1973 נשלחה החטיבה לדרום והופקדה על שמירת הגשרים בתעלת סואץ מהצד הישראלי כנגד ארמייה 2. החטיבה הייתה הכוח הישראלי האחרון שפינה את תעלת סואץ באפריל 1974 כאשר פלוגה ג' של גדוד 94 מסרה את אזור גזרת התעלה לכוחות האו"ם במסגרת הסדר הפרדת הכוחות.

מלחמת לבנון

החטיבה, שמספרה שונה ל-514, בפיקודו של אל"ם יורם אלדר, כללה 3 גדודי טנקי שוט – גדוד 9206 בפיקוד סא"ל מנחם לוי, גדוד 9215 בפיקוד סא"ל אורי קפלן, וגדוד 9212 בפיקוד סא"ל דוד ליבנה. החטיבה מופחתת בגדוד אחד, שימשה כעתודה גייסית ונעה ב"ציר ההר". החטיבה הוכנסה לקרב כחלק מ"כוח יוסי" מול הכוחות הסורים בבקעת הלבנון. גדוד השריון 9206 הופעל לצד אוגדת סקל בציר ואדי שבעא.

בראשית המאה ה-21

החטיבה עברה הסבה בשנים 1998–2000 לטנקי מרכבה סימן 3 בז.^[4] בשנת 2011 שונה מספר החטיבה שוב ל-205, בהתאם למספרה במלחמת יום הכיפורים.^[5]

בשנת 2015 קיבל גדוד 9206 של החטיבה (לשעבר גדוד 61) תעודת הוקרה כיחידה מצטיינת.^[6] בשנת 2018 קיבל גדוד 9212 תעודת הוקרה כיחידת מילואים מצטיינת.^[7] בשנת 2019 קיבל גדוד 9215 (לשעבר גדוד 125) תעודת הוקרה כיחידת מילואים מצטיינת.^[8]

מלחמת חרבות ברזל

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל גויסה החטיבה לצורך משימות הגנה על הגבול הצפוני ועל יישוביו. מספר יחידות של החטיבה השתתפו בתחילת התמרון בעזה. בקרב שהתרחש ב-22 בינואר 2024 בפאתי מחנה הפליטים מע'אזי במרכז רצועת עזה, שבו נפלו 21 לוחמים, נפלו שני לוחמים מפלוגה ל' מגדוד 9206 של החטיבה, רס"ל יובל לופס וסרן אריאל וולפסטל, מפגיעת טיל נ"ט בטנק.

מאוחר יותר תפסה החטיבה קו בעוטף עזה ובמסדרון נצרים. בתאונה מבצעית שהתרחשה ברפיח ב-22 ביוני 2024 נפל רס"ל מלכיה גרוס מגדוד 9212 של החטיבה.^[9]

החטיבה השתתפה בתמרון הקרקעי בדרום לבנון בחודש אוקטובר 2024, תחת אוגדה 146.^[10] החטיבה פעלה בגזרה המערבית ובאזור החוף ושיתפה פעולה גם עם כוחות מחיל הים, בהם שייטת 3.^[11] בין יתר הפעולות, השמידה החטיבה תשתית תת-קרקעית של חזבאללה, באורך 120 מטר.^[12]

במהלך אפריל-מאי 2025 החטיבה תפסה את ציר פילדלפי, חסלה עשרות מחבלים, השמידה תשתיות והייתה אחראית על אבטחת והקמת מרכזי חלוקת סיוע לעזתיים באזור רפיח.^[13][14]

פינת ישיבה ליד בסיס כיסופים המנציחה את סרן (מיל') אריאל וולפסטל ורס"ל (מיל') יובל לופס שנפלו בדרום רצועת עזה

אנדרטאות

• בנובמבר 1969 נחנכה אנדרטה לזכר חללי החטיבה בכניסה למחנה החטיבה,^[15] סמוך לצומת פלוגות.^[16]
• אנדרטת חללי חטיבת אגרוף הברזל בפארק עוצבות השריון.
• אנדרטה לחללי גדוד 61 במלחמת יום הכיפורים, על כביש 808 ברמת הגולן.
• פינת ישיבה להנצחת יובל לופס ואריאל וולפסטל. בשנת 2025 הוקמה פינת ישיבה בדרום הרצועה^{[דרושה הבהרה]} לזכרם של יובל לופס ואריאל וולפסטל, לוחמי חיל השריון שנפלו בקרב בדרום רצועת עזה.

מפקדי החטיבה

שם	תקופת כהונה	הערות
יששכר שדמי	1961–1968
מנחם מרון	1969–1970	לימים נספח צה"ל בארצות הברית
קלמן מגן	1970–1971	לימים מפקד עוצבת סיני
מנחם אבירם	1971–1972	לימים מפקד אוגדה 49
יוסי פלד	1973–1974	לימים אלוף פיקוד הצפון
גיא יעקובזון	1974–1980
מיכאל ברקן	1980–1981
יהודה פלד	1981–1982	לימים מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה
יורם אלדר	1982–1984
מאיר זמיר	1984–1986	לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה
אסף סלע	1986–1990	לימים סגן צבאי למבקר מערכת הביטחון בדרגת תא״ל
דני בס	1990–1994
שמואל רוזנטל	1994–1997	לימים ראש מטה פיקוד הצפון
משה יתום	1997–2000
גיל בן חיים	2000–2003
אמנון אשל	2003–2006	לימים מפקד חטיבה 7
עמיחי אברהמס	2006–2008	מפקד החטיבה במלחמת לבנון השנייה
שמואל אולנסקי	2008–2011	לימים קצין שריון ראשי
מאיר בר מאיר	2011–2012
אוהד נג'מה	אוגוסט 2012 – אפריל 2015	לימים קצין שריון ראשי
הישאם אבראהים[17]	אפריל 2015 – 2017	לימים קצין שריון ראשי
מולי כהן	2017–2019
עידן מורג	ספטמבר 2019 – ספמטבר 2021	לימים נספח צה"ל בסין
שאול ישראלי	ספטמבר 2021 – יוני 2023	לימים מפקד חטיבה 7
יואב שניידר	יוני 2023 – היום	מפקד החטיבה במלחמת חרבות ברזל

לקריאה נוספת

• אלדד אורן, אגרוף הברזל 60 שנות לחימה ועשייה 1961 – 2021, דצמבר 2021
• אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, עמ' 13–27 – הפרק מתאר את הקרבות שניהלה החטיבה ב-5 וב-6 ביוני 1967 בחזית המצרית במלחמת ששת הימים.
• שריון ולב, מירון צור ויעקב אלבוים. הוצאת: האגודה. מקום ההוצאה: ישראל. שנת ההוצאה: 1977
• דוד כספי, כשסבא היה במלחמה, 2013

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חטיבת אגרוף הברזל בוויקישיתוף

• חטיבה 514-200-205 אגרוף הברזל, באתר יד לשריון
• סרטון תדמית של חטיבת אגרוף הברזל, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 22:43)
• מלחמת יום הכיפורים רשת קשר "יואב" שיחה בין תא"ל משה פלד לבין אל"מ יוסי פלד, סרטון בערוץ "ארכיון צה"ל", באתר יוטיוב
• סיור בעקבות חטיבה 205 במלחמת יום הכיפורים, רשימת השמעה, באתר יוטיוב
• ישי אלמקייס, ‏שנת מילואים בטנק: חטיבת השריון שנחושה להמשיך להילחם, בעיתון מקור ראשון, 27 באוקטובר 2024