שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

יחזקאל רחמים

סופר ומשורר ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יחזקאל רחמים
Remove ads

יחזקאל רחמים (נולד ב-30 באוקטובר 1971) הוא משורר, סופר, פזמונאי ועורך ישראלי. זוכה פרס היצירה לסופרים עבריים לשנת תשע"ג (2012), פרס שרת התרבות למשוררים (2016), ופרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה בפרוזה (2023).

עובדות מהירות לידה, מדינה ...
Remove ads

ביוגרפיה

רחמים הוא יליד יפו. הוא גדל כבן בכור במשפחה מרובת ילדים ונתמכת סעד מתל אביב יפו שידעה ניתוקי חשמל ומים.[1] מכיתה ד' למד בפנימיות (עלומים, "הדסים", בויאר) ובמשפחת אומנה בעכו. לקראת סיום לימודיו בתיכון, נהרג אביו, וכבן בכור נשא בעול המשפחה. בוגר הפנימייה ובית הספר התיכון ע"ש מיי בויאר שבירושלים.

שירת בצה"ל כקצין כושר-קרבי בקבע ביחידת הקומנדו "שלדג".

למד בתוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן ובעל תואר שני מהחוג לסוציולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב.

בשנים 2007–2009 למד בפריז לתואר השלישי בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה. לימודי הדוקטורט שלו בתחום "הסוציולוגיה של הספרות" נקטעו בהיעדר מלגת המשך מספקת לסיום הדוקטורט, ובשל החלטתו להקדיש את חייו ליצירה ספרותית.

Remove ads

קריירה

סכם
פרספקטיבה

החוויות המשפחתיות בילדותו, מות אביו ותקופות עבודתו כפועל בניין חרתו את רישומם בתודעתו ובכתיבתו, למשל בסיפורים הקצרים "שוד בשדות החצילים" ו"חינוך מיני על פיגומים" בספרו "פיגומים".

רחמים החל את דרכו הספרותית לאחר סיום שירותו הצבאי. במהלך מסע בן שנתיים באמריקה הלטינית[2] החל בכתיבת פרוזה ושירה, כתיבה שבחלקה משלבת אלמנטים ביוגרפים מחייו, כדוגמת השיר "והדבש עודו אוחז"[3] והסיפור "האשכנזי שלנו",[4] ובחלקה האחר מטפלת באלמנטים פנטסטיים, כדוגמת הסיפורים "האוזן"[5] ו"מש"ק כנפיים".[6]

יצירה ראשונה מפרי עטו נתפרסמה בכתב העת "עמדה" 10 (2002) - פרק פרוזה בשם "פוטו סניור". סיפוריו נבחרו פעמיים ברציפות (בשנים 2003 ו-2004) כמומלצים בתחרות הסיפור הקצר של "הארץ". שני סיפורים אלו, "האשכנזי שלנו" ו"העוד של דוד והדרשה של יונתן",[7] יחד עם רשימה בשם "משא האדם החוּם"[8] מבטאים פן נוסף ביצירתו שנוגע בזהות מזרחית. בחטיבה זו ניתן לכלול שיר חברתי בשם "אשרי התפוח",[9] שמתכתב עם שירה המפורסם של חנה סנש "אשרי הגפרור" ושיר בולט נוסף "פועל בניין סיני וזונה אוקראינית"[10] שהתפרסם כשיר מחאה העוסק במצבם של מהגרי העבודה וזכה במקום השלישי בתחרות "שירה על הדרך" לשנת 2007.

במשך מספר שנים פרסם רחמים יצירות פרוזה, שירה ומסה בשורה ארוכה של כתבי עת, עיתונים ואנתולוגיות בעברית ובתרגום. ב-2009 איגד רחמים את מרבית סיפוריו הראשונים בקובץ הסיפורים "פיגומים" שראה אור בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בסדרת "הכבשה השחורה" ובעריכת פרופ' חנן חבר. הסיפור "מים"[11] מתוך "פיגומים", המבוסס על חוויה של ניתוק מים בבית המשפחה ויציאה של המשפחה כולה לאגף המים בעירייה "לעשות שביתה", נכנס לתוכנית הלימודים בבתי ספר תיכונים,[12] ואף שימש בדיונים משפטיים ובדיוני החקיקה להגבלת ניתוקי מים בישראל.[13][14]

בשנים 2010–2011 שימש עורכה הראשי של "אגם" הוצאה לאור וייסד בה את סדרת הפרוזה "הנמל",[15] הוצאה בה ראו אור הספרים "ספארי" מאת ג'וליה פרמנטו, "הפקרוּת" מאת רבקה קרן ואחרים.

בעקבות משבר חיים יצא בשנת 2011 למסע התפתחותי של חקירה עצמית, בחינה ביוגרפית, פסיכולוגית ורוחנית, וכן צמיחה יצירתית.[16] במסע זה, שנמשך כעשור ועבר במדינות כהודו, גואטמלה, ניקרגואה, בוליביה, ברזיל וקולומביה, חיבר את "טרילוגיית המרחקים", המורכבת מספרי השירה: "עכשיו הנסיעה" (2016), "דיו מרחקים" (2018) ו"שמיים שלמים" (2023).[17]

בשנת 2020, נבחר שירו "מורה לחיים" כשיר הברכה לראש השנה של מכון "אבני ראשה" ונשלח לכלל מנהלי בתי הספר בישראל. השיר נותר בשימוש במערכת החינוך ונכלל בספר "שמיים שלמים".

בשנת 2021 הוזמן רחמים לכתוב ל"פסטיבל ישראל" במסגרת פרויקט "קשרי רוח".[18] הפואמה שכתב "הטייפ בקצה המסדרון", בעקבות שירו של אביהו מדינה "תן לזמן ללכת", העוסקת בחוויותיו כנער בכפר הנוער "הדסים", הועלתה במסגרת הפסטיבל ביוני 2021 בתיאטרון ירושלים, כמופע ספוקן-וורד בהגשת יקיר ששון.[19] עוד באותה השנה, כתב רחמים את השיר "אבן חן הומה", מתוך אלבום האולפן ה-11 של רבקה זהר, "לשמוע את הלב".

תרגומים

יצירות שירה ופרוזה של רחמים תורגמו לאיטלקית, לספרדית, לאנגלית ולפולנית ופורסמו בכתבי עת רבים, ביניהם: עמדה, הו!, קשת-החדשה, מאזנים, שבו, מטען, הכיוון מזרח, הליקון, פסיפס, מראה, אתגר, אלמנך, עיתון77 וכן באנתולוגיות: "האדומה - שירה מעמדית בישראל", "הקשב!" (סיפורי צבא), "אחד אלוהנו" (אמונה בספרות העברית), "תהוּדות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית", El pueblo del libro (סיפורים קצרים מתורגמים לספרדית, הוצאת ליברסה אקוודור), "חדשה: אנתולוגיה לשירה צעירה", Un solo Dios (הוצאת פראיסו).

Remove ads

פרסים

  • פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, 2012[20]
  • מלגת פרדס של הספרייה הלאומית, 2014[21]
  • פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם, 2016[21]
  • פרס אקו"ם לעידוד פרסום היצירה בתחום הסיפורת, 2023[22]
  • ציון לשבח במסגרת פרס רעיית הנשיא לשירה עברית, 2024[23]

ספרים

שירה

פרוזה

ספרי ילדים

  • גלית מחליטה להחליט, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004 (יחד עם רקפת רחמים)
  • Yehezkel Rahamim, Leno il piccolo baleno, Anicia Editore (Italy), 2008
  • לוי הלוויתן הקטן, הוצאת אגם, 2010

שירים מולחנים

שירים ופזמונים שכתב רחמים, זכו ללחנים ובוצעו על ידי מגוון אמנים. כמה מהשירים הללו הולחנו בידי אודי תורג'מן במסגרת הפרויקט המוזיקלי "החדר הסודי".

Remove ads

ספרים בעריכתו

  • יחזקאל רחמים (עורך), "אין עם מי לדבר" - מבט ביקורתי על הקשר פוליטיקה-תקשורת, מכון הרצוג לתקשורת חברה ופוליטיקה, אוניברסיטת תל אביב, 2005
  • יחזקאל רחמים ודניאל בר-טל (עורכים), "רק על הסכסוך לדבר ידעתי" - סוציאליזציה לסכסוך בחברה הישראלית-יהודית. מכון וולטר לבך לחינוך לדו-קיום, אוניברסיטת תל אביב, 2006
  • יחזקאל רחמים (עורך), "קשה אך יציב" - התקשורת, הרופאים ומחלות מנהיגים, מכון הרצוג לתקשורת, חברה ופוליטיקה, אוניברסיטת תל אביב, 2006
  • רבקה קרן, הפקרות (רומן), אגם, 2010
  • בוב דילן (בתרגום יהונתן גפן), תמיד צעיר, אגם, 2010
  • אופיר פרומוביץ, מעוף הטוקן, אגם, 2010
  • שרית דרשן, יונת של הדואר, אגם, 2010
  • ורד שלאוזר-אידה, שלג הוא טופי, אגם, 2010
  • מיכל גליק, סבתלולה, אגם, 2011
  • אפרים סידון, איתמר טל, בבה כבשת המסעות, אגם, 2011
  • איילת בר-מאיר, ימי הכלולות של ג'ואנה, אגם, 2011 (עורך אחראי, סדרת "הנמל" לסיפורת)
  • ג'וליה פרמנטו, ספארי, אגם, 2011 (עורך אחראי, סדרת "הנמל" לסיפורת)
  • שרי פרם באבא, "מן הסבל אל האושר", הוצאת פראג, 2014
  • דפנה דרוקר, להתייאש אסור, עמדה, 2021
  • נֹגה אוֹלמרט, צ'פינה, ארגמן מיטב, 2022
  • נגה אולמרט, בתמונה לא רואים, סדרת 'דבר בעולם', הוצאת עמדה, 2024
  • ווביט וורקו מנגסטו, חסידת ירוסלם, סדרת 'דבר בעולם', הוצאת עמדה, 2024
Remove ads

ביקורות

על "פיגומים"

על ספרו "פיגומים" נכתב בעיתונות: "הזדמנות נדירה בספרות הישראלית לקבל עדות מכלי ראשון על חיי הפרולטריון הישראלי" (אריק גלסנר, מעריב); "רחמים מציג את משפחתו על עליבותה הכלכלית, אך גם על גדולתה האנושית" (יובל פז, הארץ); "רחמים הוא אחד שלמד להריח את החיים מלמטה" (ירון אביטוב, זמן ירושלים); "ראוי מאוד, רציני ובעל עוצמה... הקורא נאלץ להודות בחוזקו, בפתיחותו ובכנותו של הספר" (אורין מוריס, מקור ראשון); "מתמודד עם חומרי נפץ חברתיים" (דפנה שחורי, ישראל היום).

פרופ' אריאל הירשפלד כתב: "קובץ של סיפורים קצרים משובחים, הארוגים מגוון של רבדים לשוניים, המגוללים חוויות המצויות בשולי התודעה התרבותית. המחשבה המשוקעת בסיפורים על אודות מושג הדמות ואופני עיצובה הספרותיים היא מחשבה חדשה, רעננה ומיוחדת במינה. במובן הזה – רחמים הוא חדשן המאתגר את ביקורת הסיפור העכשווית. מצד אחר – העוצמות הרגשיות שהוא מצליח להביא בפני הקורא, באמצעים עדינים ומתוחכמים – הן הישג בפני עצמו."

על "דיו מרחקים"

יותם ראובני מציין בעיתון "הארץ": "רחמים התברך בשליטה לשונית מעוררת התפעלות המגיעה למוזיקליות נהדרת ולהבעות שנשארות אצל הקורא. בהחלט מגיע לו מקום מרכזי יותר בשירה הישראלית. הוא אינו נותר רק בתחום המשפחתי, אלא כותב ארס פואטיקה משל עצמו", אפריל 2019.[24]

Remove ads

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחזקאל רחמים בוויקישיתוף

יצירות זמינות ברשת

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads