כאבול - Wikiwand

כָּאבּוּל (בערבית: كابول) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1976. היישוב שוכן בגליל המערבי, צפונית לעיר שפרעם ומזרחית לכביש 70. כלל תושבי כאבול הם ערבים-מוסלמים.

ערך זה עוסק במועצה מקומית בצפון ישראל. אם התכוונתם לפירושים נוספים למילה "כבול", ראו כבול (פירושונים).

אין לבלבל ערך זה עם הערך "קאבול", העוסק בבירת אפגניסטן.

עובדות מהירות לאום ודת, אוכלוסייה לפי גיל ...

האזכורים הראשונים ליישוב כָּבוּל השוכן במיקום זה הם בתנ"ך, שם ניתן הסבר כי מקור השם הוא באדמת הכבול שבביצות האזור.^[4] היישוב נזכר רבות במקורות היהודיים, ובתקופת בית שני, המשנה והתלמוד ישבו בו חכמי הלכה רבים וכן בני משמרת הכהנים שכניה. בכבול המשיכה להתקיים קהילה יהודית גדולה גם במשך התקופה העות'מאנית, וכיום מצוינים ביישוב קבריהם של מספר מחכמי יהדות ספרד.

Remove ads

היסטוריה

סכם

פרספקטיבה

בתקופת התנ"ך

העיר נזכרת לראשונה בתנ"ך בתיאור נחלת שבט אשר בספר יהושע: ”וְשָׁב מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ בֵּית דָּגֹן וּפָגַע בִּזְבֻלוּן וּבְגֵי יִפְתַּח אֵל צָפוֹנָה בֵּית הָעֵמֶק וּנְעִיאֵל וְיָצָא אֶל כָּבוּל מִשְּׂמֹאל”.^[5]

כמו כן, נזכרת בתנ"ך "ארץ כבול" שהעניק שלמה המלך לחירם מלך צור, לאחר שהאחרון סיפק חומרים ואומנים לשם בניית בית המקדש:

”וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ חִירָם מֶלֶךְ צֹר נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב לְכָל חֶפְצוֹ אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה וְלֹא יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו וַיֹּאמֶר מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי אָחִי וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.^[6]

לפי דעת האברבנאל,^[7] חירם מלך צור לא קיבל את הערים הללו, אלא השיב אותם לשלמה המלך "והוא בנאם אחר כך להראות שאינם רעות כמו שנראה לחירם".

בתקופת בית שני

יוסף בן מתתיהו מזכיר כבול מספר פעמים (לעיתים גם בשם "כבולון") כעיר המסמנת את קצהו המערבי של היישוב היהודי בגליל בימיו (המאה ה-1).^[8]^[9] לדבריו, "בתיה היו בנויים בדומה לבתי צור, צידון וביירות".^[10] הוא מזכיר את כבול כ"עיר מבוצרת" בתחילתו של המרד הגדול, עם פלישת הכוחות הרומיים לעכו הסמוכה בשנת 66.^[8] לפי תיאורו, כבול נערכה לקרב נגד פלקידוס, אשר נשלח על ידי קסטיוס גאלוס לשרוף את הכפרים הקרובים לעכו, אולם מלבד קרבות זעירים, לא התרחש בה עימות כולל.^[11] לדבריו, קסטיוס מצא אותה ריקה מאדם, שכן תושביה נמלטו להרים, אך מצא אותה מלאה ברכוש, שאותו הקצה לחייליו כשלל, ועל אף ש"התפעל מיופיה של העיר", שרף אותה.^[10]

בתקופת המשנה והתלמוד

היישוב היהודי בכבול המשיך להתקיים גם לאחר החורבן, ובמקום ישבה בתקופת המשנה והתלמוד משמרת הכהנים שְׁכַנְיָה.^[12] היישוב נזכר רבות בכתבי חז"ל, ובין היתר יצא ממנו האמורא מהדור הראשון רבי זכאי דכבול.^[13] במדרש ובתלמוד נזכרת המסורת הבאה על חורבן זמני של היישוב בתקופת מרד בר כוכבא:

”שלש עיירות היה קטמוס שלהן עולה לירושלם בעגלה, כבול ושיחין ומגדל צבעייא, ושלשתן חרבו. כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות”.^[14]

במדרש ויקרא רבה, פרשה כ', פסקה ג' מובא מעשה שהתרחש בעיר: ”מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו”.^[15] מעשה נוסף מובא גם בתלמוד: ”מעשה ביהודה ובהלל בניו של רבן גמליאל שהלכו לרחוץ במרחץ בכבול, אמרו להן לא נוהגים כאן להיות רוחצים שני אחים כאחת”,^[16] וכן בתוספתא: ”מעשה ביהודה והילל בניו של רבן גמליאל שנכנסו לכבול והמשיכו אנשי העיר לפניהם בצנורות יין ושמן”.^[17]

כמו כן נזכר בתלמוד בית הכנסת של העיר לעניין ההלכה בדבר אי תרגום מעשה ראובן ובלהה: ”מעשה ברבי חנינא בן גמליאל שהלך לכבול, והיה קורא חזן הכנסת ויהי בשכון ישראל, ואמר לו למתורגמן הפסק, אל תתרגם אלא אחרון, ושיבחוהו חכמים”.^[18]

לפי פרשני התלמוד,^[19] תושבי המקום לא היו בני תורה, והיה להם מנהגים של טעות.

בימי הביניים

על פי מסורת כתובה משלהי המאה ה-15, וכן על פי עדויות נוספות, ייתכן כי ר' אברהם אבן עזרא נקבר בכאבול.

בתקופת העות'מאנית

ב-1515 חודש היישוב היהודי בכפר. על פי תעודות המס, ב-1533 5 משפחות מתוך 12 היו יהודיות. בשנים 1555–1556 מנו היהודים רוב משלמי המיסים בכפר, 15 משפחות מתוך 25. עם הרעת המצב הביטחוני והכלכלי במאה ה-17 נדלדלו היישובים בגליל ובהם גם היישוב כבול.^[20]

במדינת ישראל

לפי החלטת החלוקה, כאבול היה אמור להיכלל במדינה הערבית, אולם היישוב נכנע ללא קרב לכוחות צה"ל מעט לאחר סופו של מבצע דקל, במהלך מלחמת העצמאות.

באוקטובר 1959 נחנך כביש גישה לכאבול.^[21]

Remove ads

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף יוני 2025 (אומדן), מתגוררים בכאבול 12,627 תושבים, מתוכם 12,603 תושבי ישראל (מקום 158 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). שינוי בגודל האוכלוסייה ‎+1.9% בשנה‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 65.5%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 7,936 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).^[22]

לפי נתוני הלמ"ס, ממוצע הילודה ביישוב נכון לשנת 2020 הוא הנמוך ביותר במדינת ישראל, 1.56 ילדים למשפחה.^[23]

Remove ads

חינוך

במערכת החינוך בכאבול ישנם שישה בתי ספר: ארבעה בתי ספר יסודיים ושני בתי ספר על-יסודיים. בנוסף ישנם חמישה מסגדים ומוסדות ציבור אחרים.

אתרים

על פי המסורת מצויים בתחומה של כאבול קברו של מיכה הנביא, וכן קבריהם של מספר מחכמי ספרד, ובהם רבי אברהם אבן עזרא, רבי יהודה הלוי ורבי שלמה אבן גבירול.^[24]
קבר בנאת א-נבי (بنات النبي; קבר בנות הנביא): מבנה הרוס חלקית שנמצא בבית קברות, בחלק העליון של הכפר. אין יודעים במי מדובר.^[25]
מבט על היישוב