שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
כביש 4
כביש בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
כביש 4 הוא כביש באורך כ-201 קילומטר, החמישי באורכו בישראל ומהעמוסים בכבישיה. הכביש מתחיל בדרום במחסום ארז (בגבול רצועת עזה), עובר לאורך מישור החוף, ונמשך עד למעבר ראש הנקרה בגבול הלבנוני בצפון. כמו כן, נמשך הכביש מעבר לגבולות ישראל הן בצפונו והן בדרומו. הקטע בין מחלף אשדוד למחלף חולון מזרח מוגדר ככביש מהיר. קטע מהכביש הוא גם חלק מכביש M40 ברשת הכבישים הערבית הבינלאומית משריק.
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
הכביש הוא צירוף של מספר כבישים:
- כביש חיפה – עכו – ראש הנקרה, שהיה חלק מכביש חיפה-ביירות ונסלל בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20[1][2]
- כביש יפו–חיפה, דרך פתח תקווה בקטע שבין רעננה לחיפה, שנסלל במהלך שנות ה-30 בעיקר לאחר פרוץ המרד הערבי הגדול כדי לחבר את תל אביב וחיפה שלא דרך טולכרם, שכם וג'נין
- כביש גהה, שהתפתח בשנות ה-50 וה-60 וחובר לכביש יפו-חיפה ליד רעננה ב-1968
- הכביש המהיר המחבר בין ראשון לציון ואשדוד, שנסלל בשנות ה-70 של המאה ה-20
- כביש אשדוד – אשקלון – מחסום ארז – עזה
כביש תל אביב חיפה הישן
מכפר סבא צפונה, נמצא כביש 4 על תוואי כביש תל אביב-חיפה הישן. בטרם נסלל תוואי זה, עברה הדרך מתל אביב לחיפה בתוואי כביש 444 הנוכחי, החופף לדרך הים ההיסטורית בשיפולי הרי השומרון, דרך הערים הערביות קלקיליה, טייבה וטולכרם ומשם המשיך דרך ג'נין ונצרת[3]. בין כביש זה לשפת הים התיכון לא היה מעבר יבשתי נוח בשל הביצות שנוצרו לאורך הנחלים הזורמים לים התיכון ובמיוחד נחל הירקון.
החל משנת 1927 הועלה הרעיון לסלילת כביש מתל אביב לחיפה ואף הוחל בסלילת החלק הראשון שלו, מתל אביב לפתח תקווה. אולם סלילת הכביש התקדמה בעצלתיים עקב ניסיון מניעת היווצרות תחרות ברכבת המנדטורית[4]. עד שנת 1936 הסתיימה סלילת הכביש עד צומת בית ליד, והושלם סימון התוואי עד חדרה[5]. בעקבות פרוץ המרד הערבי הגדול הואצו העבודות על הכביש[6]. במאי 1937 הסתיימה סלילת הכביש מפתח תקווה לחדרה ובספטמבר 1937 הושלם הקטע מחדרה לחיפה, בקצב שנחשב מהיר במיוחד[7]. הכביש יצא מצומת סגולה בפתח תקווה, עבר ברמתיים, במושב כפר מלל בין שדרות עצי אקליפטוס גבוהים במיוחד, עד לצומת רעננה, ומשם לצומת השרון, חדרה ועד לחיפה. קטע הכביש "חיפה-חדרה" נפתח לתנועה ביום 30 בספטמבר 1937[6]. פתיחת קטע זה קיצרה את הדרך מחיפה לתל אביב (שעברה קודם לכן דרך ג'נין ונצרת, ומאוחר יותר דרך ג'נין וכביש 66) מ-160 ל-106 קילומטר. מסלולו היה חיפה-בנימינה-פרדס חנה-חדרה-פתח תקווה-תל אביב. זמן הנסיעה מתל אביב לחיפה התקצר לשעה וחצי עד שעתיים[8]. לאחר מכן נסלל הקטע בנימינה-חדרה, והמרחק מחיפה לתל אביב התקצר ל-96 קילומטר[9].
לאחר סלילת כביש 2 באמצע שנות ה-60 של המאה ה-20, קיבל המשך הכביש הצפוני את הכינוי "כביש תל אביב-חיפה הישן". בתחילת שנות ה-70 הוחל בהכנות להרחבת הכביש לדו-מסלולי. בין השאר נחסמו כניסות מהכביש ליישובים[10]. בתחילת 1973 הוחל בהרחבת הכביש בין צומת רעננה וצומת בית ליד לדו-מסלולי בכל כיוון[11], לנוכח העומס על הכביש, כ-13,000 כלי רכב ביממה[12], אשר הביא לטורים ארוכים של מכוניות שהשתרכו מאחורי משאיות[13].
כביש גהה
סלילת "כביש גהה" החלה ב-1951[14] והכביש נחנך בדצמבר 1953 על ידי שרת העבודה גולדה מאיר. הכביש שנחנך היה שלב ראשון בתוכנית שנועדה לחבר את צפון הארץ לדרומה תוך עקיפת תל אביב ופתח תקווה[15], תוכנית שיצאה אל הפועל בשנת 1968. בשלב הראשון, כביש גהה חיבר את כביש פתח תקווה - תל אביב, מצומת גהה, שהיה אז צומת T ליד בית החולים גהה, לכביש תל אביב - לוד, בצומת מסובים ולכביש תל אביב-רמלה בצומת אזור. הכביש נודע כ"כביש גהה - לוד"[16] או "כביש גהה - ירושלים"[17] ועם השנים נודע יותר ויותר פשוט ככביש גהה.
בינואר 1959 נחנך הקטע הדרומי של כביש גהה שחיבר את צומת אזור לכביש לאשדוד ואשקלון ליד ראשון לציון[18].
בשנים 1965–1967 נסלל לכביש גהה המשך צפוני שחיבר את צומת גהה עם צומת גלילות[19]. במאי 1968 נפתח כביש חדש שחיבר את רעננה לכביש גהה וכך יצר את צומת מורשה[20], והפך את הקטע ממורשה לגלילות לכביש עצמאי שכונה בהמשך כביש 5. כבישים אלו הפכו את כביש גהה לכביש ראשי שחיבר את צפון הארץ לדרומה תוך עקיפת עומס התנועה בתל אביב.
בתחילת 1967 סוכם עם עיריית בני ברק על סגירת כל הכניסות מכביש גהה לבני ברק, למעט אחת, על מנת למנוע שיבושים בתנועה בכביש המהיר[21]. הפיכת כביש גהה לכביש מרכזי התלוותה בעלייה במספר תאונות הדרכים[22]. מתחילת 1967 עד אמצע 1968 נפגעו 18 הולכי רגל בתאונות דרכים בקטע שבין גבעת שמואל ותל השומר. בעקבות זאת, הותקנה תאורה ומספר הולכי הרגל שנפגעו בלילה ירד[23]. אחד המקומות המועדים לפורענות היה במעבר בין רמת עמידר ואוניברסיטת בר-אילן[24]. לאחר שאשה נדרסה למוות במקום, החלה המשטרה לחלק דו"חות להולכי רגל אשר חצו שלא במעבר חצייה, דבר שנתקל במחאות הסטודנטים[25]. בפברואר 1970 הורה שר התחבורה להוציא במהירות מכרז לבניית גשר במקום[26]. במאי 1972 הורה שר העבודה לתכנן גשר להולכי רגל במקום[27] ובאפריל 1973 החלה מע"ץ בבניית הגשר[28].
פגיעה בגשר
בערב 14 באוגוסט 2017 פגעה משאית בגשר הולכי רגל בכביש גהה בין בני ברק לגבעת שמואל. הגשר קרס על המשאית, ונהג המשאית אליחי תדרי, בן 58 מחולון, נהרג[29]. התאונה נגרמה משום שהמנוף של המשאית לא קופל עד הסוף והיה מונף מעל הגובה המותר[30]. ב-16 בנובמבר 2017 התקינה חברת נתיבי ישראל קורה חדשה במקום הקורה שקרסה בתאונה, ופתחה את הגשר למעבר הולכי רגל[31].
הכביש המהיר לאשדוד
הצורך בכביש מהיר מתל אביב לאשדוד עלה עם תכנון נמל אשדוד, אבל העניין קודם רק בתחילת 1969, לאחר שנוצרו עומסי תנועה כבדים בכביש 42 ששימש עד אז את התנועה לאשדוד[32]. בתחילה עלה הרעיון שהכביש המהיר ייסלל ככביש אגרה[33], אולם הרעיון נזנח. תכנון הכביש מראשון לציון לאשדוד הושלם בשנת 1969[34]. במאי 1971 אושרה תוכנית הכביש[35] שסלילתו בקטע מראשון לציון לאשדוד הייתה אמורה להסתיים ב-1973[36], אך העבודות התעכבו בגלל מלחמת יום הכיפורים והסתיימו לאחר המלחמה[37].
בשנת 2013 הורחב קטע הכביש ממחלף גן רווה עד מחלף אשדוד לשלושה נתיבים בכל כיוון[דרוש מקור].
מאשדוד דרומה
כבר בימי המנדט הבריטי היה קיים כביש מרפיח לאיסדוד במקביל לחוף (הקטע שבין צומת סילבר עד צומת אשדוד נסלל לראשונה במהלך שנות ה-40 של המאה ה-20[38]). כביש זה שימש את צבא מצרים במלחמת העצמאות[39]. בשנת 1958 נפתח בכביש זה שירות אוטובוס ישיר לאשקלון[40]. בשנת 1962 הוחלט לשפר את הכביש[41].
ברצועת עזה
ערך מורחב – דרך צלאח א-דין
ציר התנועה הראשי בתחומי רצועת עזה סומן בעבר ככביש 4, על הדרך ההיסטורית דרך צלאח א-דין ונקרא גם "ציר טנצ'ר" במפת השליטה של צה"ל. הציר סומן כך ממעבר רפיח בדרום, דרך העיר עזה, עד למחסום ארז בצפון. הקטע מחאן יונס לעיר עזה נסלל לבקשת הצבא הבריטי בשנת 1938[42][43].
לאחר מלחמת ששת הימים נפתח הכביש לתנועת ישראלים והוא שימש את הנוסעים לפתחת רפיח וסיני. בסוף שנת 1969 הוא נסגר לזמן מה לתנועת ישראלים בגלל התגברות הפיגועים בסיני ובמקום זאת עברה התנועה לסיני דרך כביש 232[44]. בינואר 1972 הושלם סלילת קטע העוקף את המעבר דרך בית חאנון[45].
לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה ובשל התגברות הפיגועים כנגד ישראלים, התמעטה תנועת הישראלים לרצועת עזה, והתמעטה התנועה האזרחית הישראלית על הציר. עיקר התנועה האזרחית הישראלית על קטע הכביש ברצועה היה בדרך לגוש קטיף. ביולי 1991 נחנך חיבור בין כביש 232 וכביש 4 דרך מעבר כיסופים ורוב התנועה לגוש קטיף עברה לכביש 232, במיוחד לאחר העברת האחריות על רצועת עזה לרשות הפלסטינית בשנת 1994. בעקבות פריצת האינתיפאדה השנייה נאסרה תנועת ישראלים על הכביש כליל למעט בקטע קצר שנחסם לתנועת פלסטינים ולמעשה הוסב לכביש גישה לכפר דרום, והיה מטרה לפיגועים רבים. בציר כיסופים (כביש 242) נבנה גשר מעל הכביש שאיפשר מעבר לגוש קטיף מבלי לעבור בכביש 4. במסגרת תוכנית ההתנתקות ב-2005, יחד עם פינוי ההתנחלויות ונסיגת כוחות צה"ל מהרצועה, הוסר סימונו של הכביש בתחומי הרצועה ככביש 4. מאז סיום ביצוע תוכנית ההתנתקות, המעבר מהווה את נקודת ההתחלה של כביש 4, ולמעשה המשכו דרומה היא דרך "צלאח א-דין" המתחילה בבית חאנון וחוצה בציר אורך את כל רצועת עזה מהמעבר ועד רפיח.
Remove ads
תכנון לעתיד
בחברה הלאומית לדרכים בישראל מתבצע מעקב ממושך על הכביש ועל היקף התנועה בו, ומדי כמה חודשים מתקבלות החלטות לגבי שיפוצים ושינויים בכביש. המגמה העיקרית היא למחלף את הכביש בקטעים העמוסים, ולהוסיף לו נתיבים בהתאם לצורך. הכוונה העתידית היא שבסופו של דבר הכביש יהיה ממוחלף לכל אורכו, ושמספר הנתיבים בו ינוע משני נתיבים לכל כיוון בקטעים הפחות עמוסים ועד לארבעה נתיבים לכל כיוון בקטעים העמוסים[46].
בשנת 2007 התבצעו עבודות תכנון ראשוניות של מחלוף צמתים באזור השרון, רעננה, אשדוד ואשקלון. לאחר המחלוף תהיה הנסיעה בכביש רצופה וללא רמזורים מאזור השרון עד לקצהו הדרומי של הכביש ליד רצועת עזה. בשנת 2011 החלה הסבת צומת דרור במפגש עם כביש 553 למחלף באמצעות הקמת גשר מעל כביש 4. בפרויקט הושקעו 350 מיליון שקל והקמתו ארכה שלוש שנים[47].
במרץ 2024 אושרה תוכנית לשדרוג והרחבת הכביש ל-4 נתיבים בקטע שבין אשדוד לאשקלון, הכולל מחלוף הצמתים אמונים, אשכולות ומנחם בגין / כביש 3. כמו כן, אושרה הקמת נתיבי תחבורה ציבורית ושבילי אופניים בתוואי.[48]
Remove ads
מחלפים וצמתים לאורך הכביש
Remove ads
גלריה
צומת פוריידיס והכפר שעל-שמו נקרא הצומת, במפגש הכביש עם כביש 67
מחלף גנות, מבט מדרום לצפון
הקטע מתל אביב לאשדוד בסמוך לראשון לציון, מבט צפונה
צומת אבא הילל סילבר
כביש 4 (בתחתית התמונה) בצומת עכו מזרח. ברקע תל עכו
מראה הכביש מהגשר בהוד השרון
מחלף אשדוד דרום ממערב
קטע מכביש 4 בכניסה לכפר דרום (ינואר 2005)
כביש 4 באזור צומת אורן
כביש 4 למרגלות הכרמל
Remove ads
תמונות פנורמיות
פנורמה של מחלף גנות הריק ממכוניות בבוקר יום כיפור 2007. כביש 4 חולף על הגשר לרוחב התמונה
עומס בכביש 4 ליד קריית עתידים לפנות ערב
קישורים חיצוניים
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
| פורטל תחבורה | ||
| פורטל ישראל | ||
פתיחת כביש חיפה-תל אביב החדש, 1937, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים- כביש 4 בדרך לשדרוג: פרויקט תחבורתי אסטרטגי ישדרג את החיבוריות בשרון ויקצר זמני נסיעה, בארתר פספורטניוס, 10 באוגוסט 2025
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads