שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
צובה
קיבוץ בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
צוֹבָה או פַּלְמָ"ח צוֹבָה (ובעבר נקרא גם "צובא") הוא קיבוץ שיתופי[3] הממוקם בפרוזדור ירושלים, ליד מבשרת ציון. הקיבוץ נמצא על שלוחת הר שגובהה 735 מטר מעל פני הים, ולידו נמצא תל צובה שגובהו 769 מטר.
Remove ads
היסטוריה
הקיבוץ הוקם ב-19 באוקטובר 1948 על ידי חיילים משוחררים, בוגרי הכשרות, יוצאי הפלמ"ח.[4] לקיבוץ הוקצו כ-4,102 דונם, משטחו של הכפר הערבי ס'וּבַּא אשר שכן באתר עד מלחמת העצמאות ושטחים נוספים בשפלה.[5] המייסדים חברי הפלמ"ח, רצו לקרוא לקיבוץ בשם: "משגב פלמ"ח"[6]; אך הוועדה לקביעת שמות יישובים ואתרים סרבה, ודרשה לשמר את שם המקום. כפשרה נבחר השם "פלמ"ח צובה". בשנותיו הראשונות הקיבוץ סבל מקשיים ומעזיבות רבות אך במהלך השנים מצבו התייצב והשתפר.
ענפי הכלכלה של הקיבוץ הם: תעשייה (מפעל "אורן" לשמשות בטיחות לרכב ושמשות נגד ירי), חקלאות (הכוללת מטעים, כרמים, שלחין, זיתים, עגבניות וכרוב הידרופוני, הגדל על מים).
בקיבוץ וסביבתו ישנן אטרקציות רבות כגון: עין צובה והנקבה באורך 50 מטר, ומערת יוחנן המטביל. ענף התיירות, כולל את פארק השעשועים "קיפצובה" לילדים, ומלון כפרי "צובה". בנוסף קיים בקיבוץ גם אולפן לעברית.
Remove ads
ארכאולוגיה והיסטוריה
ליד הקיבוץ נמצא הר צובה הכולל את תל צובה, שבו שכבות מהתקופה הכנענית בארץ ישראל. בשמו צובה, נזכר היישוב לראשונה בתנ"ך, כציון מקום ישובו של יגאל בן נתן מצובה, אחד מגיבוריו של דוד (שמואל ב', פרק כ"ג, ל"ו). מתקופת בית ראשון מצויים בסמוך לצובה שרידים חקלאיים רבים, בעיקר טרסות, מערכות מים וגתות, וקברים. חוקרים זיהו באתר את גיא צבועים - יישוב בתקופת המשנה. בתקופה הצלבנית נבנתה באתר מצודה צלבנית שנקראה "בלמונט" (ההר היפה), וממנה שרדו חומה חיצונית עם חפיר, שער ומגדל, חומה פנימית עם מספר שערים, מנהרת מילוט, כנסייה, ובורות מים, בהם נעשה שימוש על ידי תושבי הכפר הערבי סובא.
הכפר היה בסיס חשוב לכוחות הערביים שחסמו את הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. ניסיון לכבוש אותו במבצע הראל, בשבוע השלישי של אפריל 1948, לא עלה יפה. הכפר נכבש ב-13 ביולי 1948 על ידי לוחמי חטיבת הראל של הפלמ"ח במסגרת מבצע דני (הגזרה המזרחית).[7]
Remove ads
מערת יוחנן המטביל
בין מטעי הקיבוץ ממוקמת מערת יוחנן המטביל, אשר משמשת מוקד אטרקציה לתיירים מרחבי העולם. מדובר למעשה בבור מים חצוב, גדול מאוד ואחד המשוכללים מסוגו, ששינה את תפקודו לאורך השנים. בימי בית ראשון שימש הבור לאגירת מים לצרכים חקלאיים ולתעשיית כלי חרס; לאחר חורבן בית ראשון וחידוש היישוב היהודי במקום, לאחר שיבת ציון, שינה הבור את תפקודו והפך למקווה טהרה. לצורך התאמתו למקווה טהרה הוגבהה רצפת הבור. במאה הרביעית הפך המקום לאתר עלייה לרגל ופולחן ליוחנן המטביל, ועל קירותיו נחרתו ציורים הקשורים ליוחנן או לנצרות. עם כיבוש האזור על ידי המוסלמים ננטש המקום והפך למזבלה לחקלאי האזור. בין השנים 2000-2004 התקיימו במקום עונות חפירה על ידי ד"ר שמעון גיבסון (אנ') ואוניברסיטת קרוליינה הצפונית בשארלוט (אנ'). בשנת 2004 נחשף המקום לציבור ויש המבקשים לראות בו את המקום שבו נהג יוחנן המטביל להטביל את הנוהים אחריו. הארכאולוג והאנתרופוג ג'ו זיאס מנגד מציע שהמתחם אינו קשור כלל ליוחנן המטביל, והחרותות מעידות על פולחן לקדוש הנוצרי לזרוס בימי הצלבנים, כשהמקום שימש למזור לחולי צרעת.[8]
באמנות הישראלית
קיבוץ צובה זכה לאורך השנים לכמה התייחסויות מצד האומנות הישראלית. בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 הקים יוסף זריצקי, מנהיג קבוצת אופקים חדשים, סטודיו בצובה אותו נהג לפקוד כל שנה עד פטירתו בשנת 1985, ובו צייר את נופי האזור בשפתו הציורית המופשטת.[9] בשנת 1995 הציג האומן לארי אברמסון בגלריה הקיבוץ את התערוכה "tsooba" במסגרתה מתח ביקורת על עיוורון אותו זיהה אצל זריצקי, אשר שפתו המופשטת התעלמה מהריסות הכפר הערבי שהיה במקום.[10] בשנת 2013 צייר יונתן הירשפלד את סדרת הציורים "על הארץ" שהוצגה במשכנות שאננים בה התייחס לציורי "צובה" של זריצקי ושל אברמסון ולדיון האתי והאסתטי שמתעורר במפגש בין שלושת דורות האומנים.[11]
Remove ads
גלריית תמונות
יום העלייה לצובה, 1948
חדר האוכל, 4 בפברואר 2012
חדר האוכל, 7 במאי 2012
חדר האוכל, 20 בספטמבר 2016
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של צובה
צובה (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
- סיפורו של קיבוץ צובה - ארכיון קהילתי בתמונות וסרטונים
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads