יורם המזרחי

יורם המזרחי (2 בפברואר 1942 – 13 באוקטובר 2010) היה עיתונאי, סופר, צייר וקצין בצה"ל.

יורם המזרחי

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	2 בפברואר 1942 ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	13 באוקטובר 2010 (בגיל 68) ויניפג, קנדה
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	סגן-אלוף
בן או בת זוג	ביאטה המזרחי (1962 – ?)
תפקידים בשירות
קצין קישור לסיוע לדרום לבנון
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים מבצע ליטני

ביוגרפיה

יורם המזרחי נולד בירושלים בשנת 1942. אביו היה מיוצאי עדות המזרח, ואמו מגרמניה. בגיל 16 וחצי התגייס לצה"ל והתנדב לצנחנים^[1], שם שובץ בגדוד 890^[2]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם^[3] והשתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה, וכן עבר קורס מ"כים חי"ר. לאחר שסיים קורס קציני חי"ר, מונה למפקד מחלקה בצנחנים ובהמשך שירת בסיירת בפיקוד דרום, לימים סיירת שקד. לאחר שחרורו לחם בקרב על ירושלים במסגרת חטיבת המילואים של הצנחנים 55^[4]. למן שהשתחרר מן הצבא היה איש תקשורת, כתב רשת טלוויזיה גרמנית ורשות השידור ונשלח בין השאר לסיקור באיראן ובמדינות נוספות. ב-1978 התגייס מחדש לצה"ל.

המזרחי נפצע ברגלו והשתחרר מצה"ל, למד ציור חצי שנה בבצלאל, ובבית הספר לאומנות בוויסבאדן שבגרמניה. לאחר מכן שב לישראל, שם פגש באשתו ביאטה – גרמניה נוצרייה, בתו של סגן ראש עיריית מיינץ לשעבר – שבאה לביקור בישראל. הם נישאו בשנת 1962 בקפריסין, בינואר 1964, לאחר שהתגיירה, הם נישאו שוב בישראל^[5][6]. ביאטה גם החליפה את שמה לבת-עמי ויצרה יחד עם בעלה את הקשרים עם האוכלוסייה הנוצרית בדרום לבנון^[7]. באותן שנים היה חבר הליגה למניעת כפייה דתית^[8].

לאחר נישואיו עבד בעבודות מגוונות, בייעור, רכז ביטחון במשמר הגבול, עיתונאי בסניף המזרח התיכון בטלוויזיה הגרמנית, ומזכיר החטיבה הצעירה של מפ"ם בירושלים.

המזרחי לחם בקרב על ירושלים, בדרך שכם ובמוזיאון רוקפלר. במלחמת יום הכיפורים היה עיתונאי שהסתובב בחזיתות. לאחר המלחמה עזב את עבודתו בטלוויזיה הגרמנית, ועבר לגור במשגב עם. המזרחי לא אהב את חיי הקיבוץ, ועבר לגור במטולה, שם החל לעבוד ככתב בגלי צה"ל, לאחר מכן בטלוויזיה הישראלית ובג'רוזלם פוסט^[9]. גם אשתו בת-עמי עבדה כעיתונאית^[10].

פעילותו בלבנון

המזרחי ואשתו כיסו את האירועים בדרום לבנון בעקבות פריצת מלחמת האזרחים והחלו ליצור קשרים עם הכוחות הנוצריים. הם גם החלו לסייע לטיפול הרפואי ללבנונים במרפאה שהוקמה בשער פאטמה, לאחר יישום מדיניות הגדר הטובה^[10]. בשנת 1977, התיידדו עם רס"ן סעד חדאד, שקיבל את הפיקוד על צבא לבנון החופשית. חדאד התארח בביתם במטולה בעת ביקוריו בישראל ובת-עמי המזרחי הפכה לדוברת לא רשמית שלו^[10][11]. בהמשך אותה שנה גויס רב-סרן המזרחי לשמונה חודשים ובתחילה היה קת"מ - קצין תפקידים מיוחדים - במפקדה הזמנית של אל"ם בנימין בן אליעזר ולאחר מכן היה למפקד "גזרה מזרחית עצמאית" שכללה שטח שבין הר־דב, מרג' עיון והכפר עדייסא. בסוף השנה חזר לעבוד בטלוויזיה^[12]. מאוחר יותר החליט לחתום קבע, והגיע לדרגת סגן-אלוף. בדרגת סא"ל פיקד על אד"ל - אזור דרום לבנון שהיה בתחילה שלוש מובלעות נוצריות מבודדות לאורך הגבול בין ישראל ולבנון - בגזרה המזרחית, בגזרה המרכזית ובגזרה המערבית, ושיתף פעולה עם רב-סרן סעד חדאד ורב-סרן סאמי שידיאק. המזרחי גם הקים את "רצועת הביטחון" שהתפתחה מתוך המובלעות שאוחדו במבצע ליטני^[13].

לאחר מבצע ליטני

בתחילה פעלה בשטח מסגרת הגנה כפרית במובלעות אלה, אך לאחר מבצע ליטני היה צורך להקים ישות שתוכל לפעול מול האו"ם ולתת גיבוי לסיוע הישראלי. משום כך, במקביל להקמת רצועת הביטחון, הקים המזרחי את צד"ל, בעצה אחת עם סגן הרמטכ"ל, אלוף יקותיאל אדם ואלוף פיקוד הצפון אביגדור בן-גל. לאחר ההקמה הוחל בגיוס שיעים לצד"ל, ובהקמת מפקדות אזוריות גם בכפרים שיעים גדולים כמיס א-ג'בייל, בינת ג'בייל ועוד.

המזרחי היה קצין צה"ל שהנחה את כוח האו"ם יוניפי"ל לדרום לבנון אחרי מבצע ליטני.

כמפקד אד"ל קיבל בשם כל היחידה "צל"ש מיוחד מצבא לבנון, כהוקרה על תפקיד מפקדת אד"ל בהקמת צד"ל, ובהגנת המובלעות הנוצריות במשך השנים 1977–1978"^{[דרוש מקור]}. בתקופת המזרחי נערכו מבצעים שונים, למשל מבצע קואופרטיב - התקפת טנקים ונגמ"שים, בסיוע גדוד 51 של חטיבת גולני לכיבוש תל שריפה ומרון א-ראס. בעקבות זאת, קיבל המזרחי גם צל"ש ומכתב הערכה אישי מהרמטכ"ל רפאל איתן על השתתפותו בפעולות שונות, בדרום לבנון על גבול המובלעות ומחוץ להן^{[דרוש מקור]}.

המזרחי הדגיש לכל אורך שירותו בפיקוד צפון ולאחר מכן בפיקודו על אד"ל את תפיסתו כי הלבנונים הדרומיים הם אדונים לגורלם ומשום כך ביקש להצניע כל קשר פיקודי ישיר בינם לבין צה"ל. בשנת 1980 החליט להתפטר מתפקידו בצבא ולעזוב את הארץ עקב מה שראה כשחיקת עצמאותם המבצעית של מפקדי צד"ל והפיכת דרום לבנון לאזור שצה"ל עושה בו כבתוך שלו^[14][10]. את הפיקוד על אד"ל קיבל אחריו מאיר דגן, שהוחלף מאוחר יותר על ידי אפרים סנה. לאחר שחרורו של המזרחי קיבל "מכתב ציון לשבח מיוחד" ממפקד הכוחות הלבנונים בשיר ג'ומייל "על תרומתך ותרומת פיקודיך להגנת זכויות הלבנונים בדרום המדינה והשתתפותכם האמיצה בקרבות לצד אנשינו".

פעילותו כעיתונאי

בעבודתו כעיתונאי הועסק בתקשורת הישראלית וכן בחו"ל. היה סופר/תושב מטעם "הארץ" במצרים ובאפריקה^[15]. היה כתב הטלוויזיה הישראלית בצפון (בעברית ובערבית). היה כתב "קול ישראל" (בעברית ובאנגלית) וכתב גלי צה"ל. עבד בעיתונים: "הארץ", "מעריב", "ידיעות אחרונות", מקומונים, "ג'רוסלם פוסט" וכתב כתבות רבות בעברית, אנגלית וגרמנית. כסופר פרילאנס כתב עבור עיתון מקוון בארצות הברית והתמחה ביחסים בינלאומיים, טרור וביטחון. הוא סייר במדינות רבות כמרצה אורח בתחום הצבאי - לוחמה זעירה ומלחמה בטרור.

החל משנת 1982 התגורר המזרחי בעיר ויניפג שבקנדה^[16], שם נפטר ב-2010 מסיבוכים של מחלת הסוכרת ולאחר שנה אפרו פוזר באזור מטולה^[17]. בעת שהותו בקנדה הוא נודע גם בשם יורם איסט (Yoram East).

המזרחי הרצה באוניברסיטאות קנדיות: אוניברסיטת מניטובה ואוניברסיטת ויניפג.

הוא פרסם שני ספרים בארצות הברית באנגלית וכן סיפורים קצרים באתר קולמוסנט.

הציג תערוכות מציוריו. צייר ואייר עטיפות ספרים ופלקטים.

קישורים חיצוניים

• יורם המזרחי בקולמוסנט (אורכב 08.02.2006 בארכיון Wayback Machine)
• יעקב ארז, קולונל יורם, מעריב, 4 בינואר 1980
• ארכיון יורם המזרחי, באתר "הידען"
• JOURNALIST WAS IDF COMMANDER IN SOUTH LEBANON, באתר Canadian Jewish News, ‏27 באוקטובר 2010
• רוני דניאל וגיא ורון, חייו ומותו של יורם המזרחי - "השריף מהצפון", חדשות 2
• אלי אלון, אפרו של העיתונאי המיתולוגי פוזר בשדות הצפון, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 במרץ 2023
• יורם המזרחי, דף שער בספרייה הלאומית