מחנה המעצר בלטרון
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחנה המעצר בלטרון היה מחנה מעצר שהוקם בלטרון על ידי שלטונות המנדט הבריטי בתחילת מלחמת העולם השנייה ואשר שימש לכליאת שבויי מלחמה גרמניים ואיטלקים וכן לכליאת אלפי תושבים של ארץ ישראל, יהודים וערבים. בתום המנדט הבריטי ננטש המחנה ונהרס בקרבות הקשים שהתנהלו במקום במלחמת העצמאות.
 | |
| עמדת שמירה בשדות קיבוץ נחשון. השריד האחרון מהמבנים של מחנה המעצר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מחנה מעצר  |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 31°49′50″N 34°57′52″E |
|
(למפת השפלה רגילה)   מחנה המעצר בלטרון | |
  | |
לחצו כדי להקטין חזרה
מן המחנה נותר רק מבנה בטון אחד, ששימש כעמדת השער למחנה, מזרחית לקיבוץ נחשון וצפונית לכביש 3.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הקימו הבריטים מחנה מעצר בלטרון. תחילה שיכנו בו שבויים איטלקים שנפלו בשבי לאחר התקפת הבריטים בקירנאיקה. כעבור זמן קצר הורחב המחנה וכלל ארבעה אזורים: (1) לנתיני אויב, (2) לחשודים בקשר עם האויב, (3) לערבים חברי הכנופיות מאנשי המופתי הירושלמי חאג' אמין אל-חוסייני, (4) לעצורי המחתרות היהודיות.
ב-1940 הוקם מחנה לטרון א' וב-1942 מחנה לטרון ב' שהיה המחנה המרכזי וחולק לארבעה מחנות משנה:
- מחנה משנה א' בו נכלאו אנשי המחתרות היהודיות (הגנה, אצ"ל ולח"י).
- מחנה משנה ב' בו נכלאו שבויי מלחמה איטלקים וגרמנים שנשבו בחזית צפון אפריקה.
- מחנה משנה ג' בו נכלאו אזרחים זרים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים.
- מחנה משנה ד' בו נכלאו אסירים ערבים שפעלו נגד הבריטים בשנים 1936-1939(השתתפו במרד הערבי ושיתפו פעולה עם הנאצים).
בדצמבר 1942 הועברו ללטרון עצירי לח"י שהיו קודם במחנה המעצר מזרעה ליד עכו.
ב-31 באוקטובר 1943 ברחו 20 עצורי לח"י דרך מנהרה באורך 76 מטר שנחפרה במשך תשעה חדשים. בריחה זו הזרימה דם חדש לתנועת הלח"י שהייתה אז בשפל.
ב-20 באוקטובר 1944 הובלו 251 עצורי אצ"ל ולח"י ממחנה המעצר בלטרון לשדה התעופה בלוד והוטסו למחנה מעצר באריתריאה.
ב-29 ביוני 1946, "השבת השחורה", נעצרו 60 ממנהיגי התנועה הציונית והסוכנות היהודית ונכלאו בלטרון. בהם: משה שרת, דוד הכהן, דוד רמז, דב יוסף, ד"ר פון וייזל והרב מימון (אז: פישמן).[1] במהלך שהותם במחנה ביקר אותם שמחה אבן-זהר תכופות וסייע להם לשמור על קשר עם משפחותיהם ועם שאר הנהגת היישוב. הם שוחררו לאחר יותר מארבעה חודשים, בנובמבר 1946.[2]
ב-5 באוגוסט 1947 לאחר פרשת תליית הסרג'נטים ופרשת אקסודוס כלאו הבריטים במחנה מספר ראשי ערים יהודים ובהם: ישראל רוקח (ראש עיריית תל אביב), עובד בן עמי (ראש עיריית נתניה) ואברהם קריניצי (ראש עיריית רמת גן). איתם נעצרו 36 מפעילי בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית. הם הראו עמדה תקיפה בחקירתם ושוחררו כעבור מספר שבועות.
בפברואר 1948 פונו מן המחנה העצירים היהודים שנותרו בו והועברו למחנה המעצר בעתלית. בתום המנדט הבריטי ננטש המחנה ונהרס בקרבות הקשים שהיו שם במלחמת העצמאות.
- על שמו נקראה אוניית המעפילים לטרון.
- החיים במחנה המעצר תוארו בספרים אוטוביוגרפיים רבים וכן בהיסטוריוגרפיה של התקופה.
- בספטמבר 2016 הוקמה אנדרטת מחנה המעצר בלטרון ליד נווה שלום על גבעה המשקיפה על אזור המחנה.
- בשולי קיבוץ נחשון ניצבת אחת מעמדות השמירה שהקיפו את המחנה. העמדה מוגדרת כאתר מורשת מטעם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
- טל משגב, מחנות המעצר בלטרון בתקופת המנדט הבריטי. עלי-זית וחרב, כרך ט', 2009, עמודים 158–185. הספרייה הלאומית
- מחנה לטרון(הקישור אינו פעיל) באתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
- תמונות ממחנה המעצר בלטרון מתוך: אוסף אברהם ליכטהויז- מחנה המעצר לטרון וגדוד 33, חטיבת אלכסנדרוני ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה(הקישור אינו פעיל)
- https://shimur.org/מחנות-המעצר-בלטרון/
- מפת אזור לטרון 1942 בערך, עם סימון מחנות המעצר א' ו- ב', אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
