Loading AI tools
רבה של העיירה רוז'ינוי שברוסיה הלבנה, ומאנשי העלייה הראשונה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב מרדכי גימפל יפה (תק"פ, 1820 – כ"ה בחשוון תרנ"ב, 26 בנובמבר 1891) היה רבה של העיירה רוז'ינוי שברוסיה הלבנה, ומאנשי העלייה הראשונה.
לידה |
1820 תק"פ אוטנה, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
26 בנובמבר 1891 (בגיל 71 בערך) כ"ה בחשוון תרנ"ב יהוד, האימפריה העות'מאנית |
מקום קבורה | בית הקברות סגולה |
תקופת הפעילות | ? – 26 בנובמבר 1891 |
תחומי עיסוק | תנ"ך, מדרש, תלמוד בבלי, פסיקת הלכה, יישוב ארץ ישראל |
רבותיו | ר' יצחק מוולוז'ין |
תלמידיו | הרב יחיאל מיכל פינס, הרב יוסף צבי הלוי |
חיבוריו |
|
אב | דב בער יפה |
נולד בעיירה אוטיאן שבצפון ליטא. מצאצאי הרב מרדכי יפה "בעל הלבושים". אביו, הרב דב בער יפה (ר' בער'ל טורצר), היה תלמידו של הרב חיים מוולוז'ין. האב נפטר בגיל 32, כנראה משבץ, בעוד מרדכי גימפל הצעיר היה בן תשע בלבד.
למד בוולוז'ין. הוא תמך בלימוד הלכה מסודר.[1]
כיהן במשך כ-40 שנים כרבה של העיירה רוז'ינוי. בתחילת תרמ"א (נובמבר 1882) סייע ליחיאל בריל ולרב שמואל מוהליבר במציאת קבוצת איכרים יהודים מסביבת רוז'ינוי, שיהיו מוכנים לעלות איתו ארצה ולעסוק בחקלאות.[2]
במהלך הכנותיו לעלייתו ארצה, החל הרב יפה לעסוק בהרחבה בתחום של סדר זרעים.
היה מראשוני החברים בחובבי ציון, והתכתב בנושאים אלו עם משה מונטיפיורי, וכן עם הרב צבי הירש קלישר והרב שמואל מוהליבר. כתב, לעיתים בשיתוף הרב מוהליבר, מאמרים לעיתון הלבנון של בריל. בחלקם יצא נגד משכילים שביקשו לפגוע בתורה.[3]
ב-1888 עלה לארץ ישראל יחד עם משפחות רבות מעיירתו, והתיישב במושבה עקרון. הוא סירב להזמנת רבנים מהיישוב הישן, להתיישב ביניהם. זמן קצר לאחר עלייתו יסד ישיבה ביהוד, מושבה שננטשה זמן קצר קודם לכן מתושביה עקב הפחד ממחלת המלריה. הישיבה נקראה 'עץ חיים', כשמה של הישיבה המפורסמת בוולאז'ין, שבה למד.
שנה זו הייתה ערב שנת שמיטה, ובפולמוס השמיטה הרב צידד בהחמרה ובהתנגדות להקלות כלשהן. הוא טען שאין סכנת נפשות או סכנה של איבוד האחיזה בקרקע, אם המתיישבים ישמרו שביעית[4] המתיישבים בעקרון שמעו לרב יפה ושבתו מעבודה חקלאית בשנת השמיטה, למרות איומי פקידי הברון.[5]
שש שנים לאחר עלייתו ארצה חלה הרב יפה בקדחת ונפטר, במושבה יהוד. קברו נמצא בבית העלמין הישן של פתח תקווה, בתוך בית העלמין סגולה,[6] לפי בקשתו שלא להיקבר בירושלים, על מנת להוכיח "שגם מקום זה קדוש בקדושת ארץ ישראל".[7] ללוויה הגיעו רבנים ואישי ציבור, כולל הרב דיסקין הישיש, בניגוד למנהגו שלא לצאת את ירושלים. הרב עמד במשך כל ההספדים אשר נמשכו שלוש שעות.[8]
לרב יפה מיוחסת האימרה: "לא מכים על חטא – על הלב של מישהו אחר". נטען כי היא נאמרה בעת שאנשי קהילת רוז'ינוי ביקשו למצוא אשמים בחטאים שגרמו למגפת הכולרה.[9]
מסופר עליו שכאשר ראה את ראשון לציון לראשונה, כעשר שנים אחרי היווסדה, לפני שבירך "ברוך מציב גבול אלמנה", אמר: "אמנם היא קצת חצופה, ובכל זאת היא אלמנה. ברוך מציב גבול אלמנה".
כתב כי יש למצוא צדדים להקל ולהתיר עגונות כפי היכולת.[10]
ספרייתו של הרב יפה ברוז'ינוי עלתה באש, בשריפה הגדולה שהתחוללה בעיירה, בין היתר נשרפו בה כתבי יד שתיארו מאורע מיסטי שאירע לרבי חיים מוולוז'ין ושעל פיו ביאר לתלמידיו כמה אגדות חז"ל מוקשות.[11] ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית.[12]
בין תלמידיו היו יחיאל מיכל פינס ויוסף צבי הלוי.
הרב גימפל-יפה היה אח-סבתו (אם אביו) של הרב אברהם יצחק הכהן קוק,[13] איתו עמד בקשרים גם לאחר עלייתו ארצה (האיגרת הפותחת את הכרך הראשון בקובץ אגרות הראי"ה ממוענת לרב יפה ועוסקת בהכנות לקראת העלייה). גיסו, הרב נתן נטע פלאום, היה רב העיירה קרקינובה.[14]
אשתו הראשונה הייתה הינדה יפה, ולהם שמונה ילדים: יוסף, דב, אליהו, צבי, יחזקאל, יעקב, רבקה ויוכבד. לאחר שנפטרה הינדה, נישא שנית לצ'שנה-מלכה, ואיתה עלה לישראל.
מכתביו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.