Loading AI tools
קרב על מושב עין הבשור ב-7 באוקטובר במסגרת מתקפת הפתע על ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קרב מושב עין הבשור התרחש ב-7 באוקטובר 2023, במסגרת מתקפת הפתע על ישראל. במהלך הקרב, הסתערו בין 30–50 מחבלים המשתייכים לארגון הטרור חמאס על עין הבשור, הנמצא במרחק 5–7 קילומטרים מח'אן יונס שבדרום רצועת עזה (5 ק"מ מהגדר), במטרה לבצע טבח בתושבי המושב ולחטוף מהם לרצועת עזה.
מערכה: מתקפת ה-7 באוקטובר | |||||||||||||
מלחמה: מלחמת חרבות ברזל | |||||||||||||
תאריכים | 7 באוקטובר 2023 (כמה שעות) | ||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | עין הבשור, מחוז הדרום, ישראל | ||||||||||||
תוצאה | הצלת המושב מטבח המוני | ||||||||||||
| |||||||||||||
חברי כיתת הכוננות של המושב ניהלו קרב עם המחבלים, והצליחו לבלום אותם בשער הכניסה המערבי של המושב ועל הגדרות. שניים מחברי כיתת הכוננות נפצעו והובלו לבית החולים סורוקה בנסיעה מהשער המזרחי דרך שדות המושב, לצומת משאבי שדה ומשם לבאר שבע. זאת בשל העובדה שבכבישים 232 ובכביש 241 תקפו מחבלים כל רכב שנע עליהם.[1][2]
עקב מקרים רבים של גניבת רובי M16 בידי בדואים, החליטו בצה"ל להלחם בתופעה על ידי צמצום מספר הנשקים. כך צומצמה כמות הרובים מ-47 רובים במקור ל-21. בספטמבר 2020 נלקחו רוב הרובים האחרים, עקב הוראה של פיקוד דרום לצמצם את כמות הרובים ביישובי עוטף עזה המרוחקים ארבעה–שבעה קילומטרים.[3]
בשנים 2022–2023, סבלו תושבי עין הבשור מריבוי גניבות, בהן גניבות רכב, ציוד ותוצרת חקלאית. לצורך ההתמודדות עם הגנבות הוחלט במושב, כ-3 חודשים לפני מתקפת חמאס, להגדיל את כיתת הכוננות מ-12 ל-78 חברים.[4] לרשותם עמדו 6 רובי M-16, ובנוסף אקדחים פרטיים של החברים.[3] במסגרת כיתת הכוננות סיירה מדי לילה קבוצה של 5–7 חברים לאורך הגדרות כדי לסכל גנבות. הקמת יחדית מניעת הגניבות הפכה את הקבוצה למתורגלת לפעול בצורה מתואמת ולקפוץ בהתרעה של רגע לעמדות.[5] כך במקרה לגמרי היה המושב מוכן לקרב יותר לעומת יישובים אחרים.
בבוקר יום שבת כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, שמיני עצרת ושמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני במתקפת פתע על ישראל. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ־6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,150 בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[6] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ־251 אנשים, ובהם נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ־1,609[7] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55[8] שוטרים ו־10[9] אנשי שירות הביטחון הכללי.
מיד עם תחילת אזעקות "צבע אדום" ונפילת רקטות בשטחים פתוחים סביב המושב בבוקר 7 באוקטובר 2023, הבין רבש"ץ המושב שהאזין לרשתות הקשר הביטחוניות של המועצה האזורית אשכול וצה"ל,[10][11] את תמונת הקרב ביישובי המועצה והקפיץ את כל כיתת הכוננות לגדרות.[12][13] תוך כמה דקות, בשעה 07:38 התמקמו חברי כיתת הכוננות בעמדות סביב הגדרות ולשער המערבי. הם הצליחו לסגור את השער ולאלתר מחסום מרכב. זמן קצר לאחר מכן, בשעה 07:54 הגיעו 2 טנדרים ו-18 אופנועים לשער המערבי של המושב [14] והחל קרב יריות.[15], כשאחריהם חיכו בחוץ עוד 7 - 8 טנדרים של המחבלים שהמתינו לפריצת השער כדי להיכנס.[16] סה"כ התקיפו את היישוב כ-30-50 מחבלים חמושים בנשק רב.
המחבלים ירו מרובה צלפים, מרובי סער ארוכי קנה, זרקו רימונים[17] (חלק מהרימונים היו נפלים שלא התפוצצו) וירו רקטות RPG שבמזל לא פגעו בשער או במגינים.[18] הקרב נמשך כ-20 דקות, במהלכו הדפו חברי כיתת הכוננות את המחבלים מהשער ומהגדרות ושבו ארבעה מחבלים שהועברו לידי כוחות הביטחון.[19] שניים מחברי כיתת הכוננות נפצעו במהלך הקרב.[13] בשעה 08:36 הגיע לשער המערבי של המושב רכב ממוגן צה"לי כאשר המחבלים כבר לא שם.[15]
חברים שלא היו להם אקדחים אילתרו כלי נשק כמו טוריות, גרזנים,[16] אבנים[4] ואתי חפירה, אך למרבה המזל לא נאלצו להשתמש בכלי נשק אלה שספק אם היו מועילים נגד מחבלים מצוידים ברובים. הקשר בין חברי כיתת הכוננות התבצע על בסיס הודעות קוליות באפליקציית וואטסאפ. ערוץ קשר זה שימש לדיבור בין הצוותים שבשטח, הכוונה, וחבירה בין חברי כיתת הכוננות בשעת הקרב.[2]
אלעד גפנר, חבר כיתת הכוננות נלחם עם רובה M-16 היחיד שהיה בעמדת השער המערבי, מול כ-16 מחבלים חמושים בנשק ארוך, הצליח לנטרל את חלקם ולבלום את התקדמותם, כאשר חבריו מחפים עליו עם אקדחים. לבסוף נפצע אלעד בכתפו ופונה לאחור וחבריו המשיכו לנהל את הקרב.[4] אחיו של אלעד, פרופ' יפתח גפנר, לקח אותו ברכב חשמלי מסוג טסלה כדי לפנות אותו לבית החולים סורוקה דרך השער המזרחי של המושב. תוך כדי נסיעה הם שמעו בקשר על המשך הקרב בעין הבשור ובישובים אחרים. בחצותם את הכביש הראשי ממזרח למושב הם ראו בצד דרום, קבוצה של כ-30 מחבלים שהקימו מארב מעט דרומה משם, שהיו מצוידים באופנועים וטנדרים. יפתח נסע מיד לאחור, ותוך כדי כך המחבלים פתחו עליהם באש והחל להתקדם לעברם עם אופנועים. אלעד נפגע בשנית בשני מקומות מרסיסים, וכך גם הרכב שהחל להעלות עשן. יפתח לא נפגע, הוא נסע לאחור ואז האיץ חזרה קדימה כשהוא חוצה את הכביש במהירות והמשיך לנסוע בדרכי עפר כשהוא מאיץ עוד ומותיר מאחור את האופנועים האיטיים יותר. יפתח ביקש בקשר לחבור לאמבולנס, הרכב הפגוע הצליח להגיע לאמבולנס ביישוב אחר, זמן קצר לפני שהרכב שבק. אלעד הוסע באמבלונס דרך השדות לעבר בית החולים, רק כשעה וארבעים וחמש דקות מאוחר יותר הם הגיעו לבית החולים.[4]
למחרת הקרב, החלו תושבי המושב להתפנות ממנו בכוחות עצמם. ב-9 באוקטובר עברו נציגי הצבא מבית לבית והתושבים שנשארו התבקשו להתפנות בשיירות מאובטחות. התושבים שוכנו ביישובים מארחים בערבה ובבתי מלון באילת ובים המלח בתנאי צפיפות קשים ועם בעיות לספק מסגרות חינוך לילדיהם.[4] סך הכול התפנו מהמושב כ-1,200 תושבים.
ביישוב נשארו כ-100 תושבים, חלקם בכיתת הכוננות והיתר לקחו על עצמם למלא תפקידים בחירום כגון צוות חמ"ל, צוות צח"י (צוות חירום יישובי), צרכנייה, צוות בישול לחיילים ולכיתת הכוננות[20] ועוד. לתגבור כיתת הכוננות הציב צה"ל כוח במושב.[21]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.