ביאריץ

**ביאריץ**
**Biarritz**
סמל ביאריץ סמל ביאריץ	דגל ביאריץ דגל ביאריץ
	חוף ביאריץ
מדינה	צרפת
חבל	אקיטן החדשה
מחוז	הפירנאים האטלנטיים
רובע	באיון
ראש העיר	דידייה בורוטרא
שטח	11.66 קמ"ר
גובה	0 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	25,764 (1 בינואר 2021)
‑ צפיפות	2,178 נפש לקמ"ר (2009)
קואורדינטות	44°50′19″N 00°34′42″W
אזור זמן	UTC +1
	www.biarritz.fr אתר האינטרנט של עיריית ביאריץ
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת צרפת רגילה) פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס; האטלנטי; ביאריץ

ביאריץ ׁ(בצרפתית: Biarritz, בבסקית: Biarritz או Miarritze, באוקסיטנית גסקונית: Biàrritz) היא עיירה בצרפת, במחוז הפירנאים האטלנטיים בחוף האוקיינוס האטלנטי, במפרץ ביסקאיה. העיירה משתייכת לחבל ההיסטורי הגדול של אקוויטניה ובפרט, לאזור לפורדי (לאבור) שבארץ הבסקים הצרפתית או הצפונית. היא ידועה כעיר-קיט, מן היוקרתיות שבחוף האטלנטי הצרפתי. לאוקיינוס יש במקום הזה גלים עזים ולכן האתר מבוקש מאוד על ידי חובבי גלישת גלים. תושב של ביאריץ נקרא בצרפתית ובגסקונית "ביארו" (biarrot), בבסקית "מיאריזטר" (miarriztar) . סיסמת היישוב היא: "יש לי הרוחות, הכוכבים והים" (J'ai pour moi les vents, les astres et la mer)

עובדות מהירות מדינה, חבל ...

סגירה

ייתכן כי מקור השם של העיר הוא בסקי:Biarritz או Miarritze, אולי קשור לשורש הבסקי berarr, הבא מ belharr = דשא. במקרה זה, biarritz עם הסיומת הלוקטיבית -itz מקבל משמעות של "מקום עם דשא". שתי הצורות Biarritz ו Miarritze מוכרות על ידי האקדמיה הבסקית מחבל הבסקים בספרד. בימי הביניים פוגשים לראשונה את השם, תחת הצורות: Bearridz, (1231) Bearrits ,(1186) 'Bearidz ‏ (1338), 'Bearritz ‏(1498), Sanctus Martinus de Biarriz ‏(1689)

השערה אחרת מיחסת את השם לאנתרופונים "בן של ביאר" Beiarriz, אם כי לא ידוע על שם פרטי Beiar, ושם היישוב הופיע בימי הביניים כ-Bearritz ולא Beiarritz. יש התומכים במוצא הגרמאני של השם, לפי דוגמאות שנמצאו בגליסיה: למשל, היישוב Santa Maria de Beariz שגרסאות ישנות של שמו היו - Viarici, Uiarici ,Uiariz ,Beariz. אלו קשורים לשם הגרמאני Viaricus, שבו via בא מ-wig = מלחמה, קרב, ו ricus בא מ reiks = עוצמה. לפי השערה זו, הסיומת itz בטופונימים בסקים מקורה ב-reiks הגרמאני. כך למשל בטופונימים Utitz, Oritz ,Alderitz מנווארה. לפי תאוריה זו ייתכן שמקור השם Biarritz זהה למקור השם הגליסיאני Beariz ששורשיו ב"אחוזת של ויאריקוס" (uilla Viarici). שמות דומים מוצאים לא רק בגליסיה - Santa Magdalena de Baariz, אלא גם בפורטוגל - Viariz. ^[1]

ביאריץ נמצאת בדרום מערבה של צרפת, לא רחוק מהגבול עם ספרד ומהחוף הבסקי, במפרץ ביסקאיה או המפרץ הגסקוני. היא גובלת בצפון עם אנגלט, בדרום עם בידאר, ובדרום-מזרח עם ארבון וארקאנג. הכף סן מרטן, הנשלט על ידי מגדלור, מציין את הגבול בין החוף החולי בצפון, המתחיל בחוד הקיצוני של המחוז ז'ירונד והמסתיים באנגלה, ובין החוף המבוקע בפאלזות של ארץ הבסקים בדרום. העיר בנויה על שורה של גבעות לאורך החוף. ממנה יורדים ישירות אל ערוצים וחופי חול כמו "החוף הגדול", "חוף הבסקים" או "נמל הדייגים".

היישוב נחצה על ידי תעלת אצ'ינצ'ה (Atxinetxe) הנשפכת, אחרי שחצתה את אנגלט, אל נהר אדור בבאיון.

הודות לעמדתו הגאוגרפית כמו מעין "אמפיתיאטרון" השוכן מול האוקיינוס, חשופה ביאריץ לרוחות מן הים. החורפים נעימים וחום הקיץ הוא מתון. התנאים האטרקטיביים האלה של האקלים הקנו ליישוב, החל משנת 1912, מעמד של עיירה הידרותרמאלית ואקלימית.

מצב הרוחות מושפע משלושה גורמים עיקריים: האוקיינוס האטלנטי, הרי הפירנאים והבריזות המקומיות. הרוחות מן הים, השולטות, מביאות לחות ואוויר צח בימי הקיץ וממתנות את מזג האוויר בחורף. הרוחות החמות הבאות מן הדרום נוצרות על ידי אפקט של פן. אכן, אוויר המגיע מכיוון ספרד מאבד את לחותו תוך כדי חציית הפירנאים ומתחמם מחדש תוך כדי ירידה בגובה. בחורפים העיירה נחשפת לטמפרטורות גבוהות לעומת שאר שטח צרפת. ממוצע הטמפרטורות בחורף הוא בסביבות 8°C ובקיץ בסביבות C°20. הגשמים על החופים הבסקים הם בדרך כלל קצרים, פרט למקרים של סופות חורפיות. לאלו אופי של ממטרים סוערים וקצרים.

טמפרטורת שיא בחורף: -12.7 °C ב 16 בינואר 1985
טמפרטורת שיא בקיץ: +40.6° °C ב-4 באוגוסט 2003
המספר הממוצע של הימים עם שלג: 3
המספר הממוצע של ימים עם סופות רעמים: 34
המספר הממוצע של הימים עם ערפל:30
המספר הממוצע של ימים עם כפור בשנה: 17

מידע נוסף אקלים בביאריץ, חודש ...

אקלים בביאריץ
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	11.6	12.6	13.8	15.3	18.3	20.9	19.3	23.7	22.9	19.7	14.7	12	17.4
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	4.5	5.3	6.1	8.2	10.9	13.7	16.0	16.1	14.3	11.5	7.3	5.1	9.9
משקעים ממוצעים (מ"מ)	143.2	122.7	121.7	132.9	121.0	90.9	65.1	102.3	124.6	135.7	174.2	148.7	1,482.9

סגירה

בשנת 2009 אוכלוסיית העיירה מנתה 25,397 תושבים.

שפות

מבחינת ההשתייכות הלשונית המקורית ביאריץ והיישובים הסמוכים אנגלה ובאיון מהווים סלע מחלוקת בין חסידי התרבות האוקסיטנית הגסקונית ובין חסידי התרבות הבסקית. בנוסף לבסקית, בני האזור דיברו גסקונית, כפי שמעיד האטלס הבלשני של גסקוניה משנות 1954–1966 והמחקרים על גבולות תפוצת השפה הבסקית שבוצעו על ידי לוסיין בונפרטה בשנת 1863. החל מהמאה ה-20 השפה הצרפתית הפכה לשפת הרוב. אחרי שנות ה-90 של המאה ה-20 המדיניות התרבותית של מועצות העיר הכריזה על התרבות הבסקית כתרבותה המובילה של העיר וקידמו אותה.

הקנטונים של ביאריץ

לפי פול רמון, ביאריץ הייתה בשנת 1790 עיר הבירה של קנטון בתוך המחוז "איסטאריץ" (Ustaritz), וכלל את היישובים אנגלט (Anglet), ארקאנג (Arcangues), באסוסיארי (Bassussarry) וביאריץ. בשנת 1863 ביאריץ הייתה חלק מן הקנטון באיון-צפון-מערב (Bayonne-Nord-Ouest). בימינו היא בירת הקנטונים ביאריץ-מערב וביאריץ-מזרח.

הקהילה החוף הבסקי-אדור

החל משנת 1999 ביאריץ היא חלק מקהילה בין-קומונלית משותפת communauté d'agglomération Côte Basque-Adour יחד עם עוד 4 יישובים: אנגלט, (Anglet), באיון (Bayonne), בידאר (Bidard) ובוקו (Boucau). שני היישובים האחרונים הצטרפו אליה בשנת 2011.

התחלותיה

ביאריץ היה החל מן המאה ה-11 כפר קטן של דייגי לווייתנים. זאת הסיבה שבסמל היישוב נראית סירה גדולה של דייגי לווייתנים. הכפר כלל שני מוקדי התיישבות: אחד בשכונת הכנסייה סן מרטן והשני בנמל הדייגים או הנמל הישן (פור וייה Port Vieux), המוגן על ידי טירת בלה (château de Belay) או פראגוס.( Ferragus). האוכלוסייה היא ממוצא גסקוני ובסקי. יש מחלוקות לגבי השאלה לאיזו משתי האתניות זכות הבכורה. המגדלור נבנה בשנת 1650. עד 1790 ביאריץ היה מבחינה מנהלית חלק מן המחוז הבסקי לאבורי. ויקטור הוגו ביקר בו בשנת 1844 והתרשם מאוד מיופיו. אולם הביע חששות כבדים כי המקום עלול בעתיד להפוך לעיירת קיט, כפי שאכך קרה.

המאה ה-19 וה"בל אפוק"

אחרי 1784 הרחיצה בים הייתה באופנה ובשנת 1808 בימי מסעו בספרד, נפוליאון בעצמו ניצל לשם כך את שהותו בביאריץ. ב-1854 הגיעה לעיר למשך חודשיים הקיסרית אז'ני (אאוחניה דה מונטיחו), אשתו של נפוליאון השלישי. גם היא הוקסמה מהמקום והחליטה להקים בה מושב נופש. בעלה בנה כאן בשבילה ארמון. מאז התחילו לנהור לעיר זה אחר זה כל המונרכים של אירופה, לרבות המלכה ויקטוריה (ב-1889) ואדוארד השביעי מלכה של בריטניה (אחרי 1906), מלך ספרד, אלפונסו השלושה-עשר, מלכי בלגיה, פורטוגל ווירטנברג, הקיסרית אליזבט ("סיסי") של אוסטרו-הונגריה, לורדים בריטים וגרנדים מספרד. היישוב שמנה בשנת 1800 כ-200 תושבים, הפך בשלהי המאה ה-19 לעיירת נופש פורחת שארחה בימי הקיץ כ-10,000 מבקרים. ביאריץ התגאה אז בכינוי "מלכת החופים וחוף המלכים". באוקטובר 1868 במהלך תחרויות השיט, על סיפון הספינות "שמואה" ו"ארגוס" התארחו הקיסרית אז'ני ובנה, הנסיך לואי נפוליאון בונפרט. גם אוטו פון ביסמרק בא לעיר בספטמבר 1865 כדי לפגוש את נפוליאון השלישי מתוך תקווה שצרפת תתמוך בשאיפות הפרוסיות.

בדצמבר 1892 מלכת סרביה, נטליה אוברנוביץ', חנכה את אבן הפינה של הכנסייה האורתודוקסית בעלת הכיפה הכחולה, שנפתחה לאחר מכן ביוני 1893. באותה תקופה העיירה הפכה למעין מכה של האריסטוקרטים הרוסים.

במאה ה-20

לפי תכנון האדריכל לגארד הוקמו מרחצאות מלח, שניזונו ממכרות המלח מבריסקוס. תעלות תת-קרקעיות הובילו לביאריץ מים בעלי תכולה מוגברת (פי 10 יותר ממי הים) של מלח. מרחצאות אלה נסגרו אחרי שנת 1953 והוחרבו כליל על ידי הרשויות. בשנת 1894 נחנכה בביאריץ החנות הגדולה "ביאריץ בונר" (Biarritz Bonheur) שהורחבה פעמיים - (ב-1911ו 1930. היא קיימת עד ימינו ונחשבה לתקופה ארוכה ל"מקדש חיי המותרות והאופנה". בהתחלת המאה ה-20 כל עובדיה דיברו אנגלית. ביאריץ קישרה את שמה לתולדות האופנה הצרפתית ובייחוד לבית האופנה שאנל. קוקו שאנל פתחה בה את הבוטיק השלישי שלה, בשדרות אדוארד השביעי מס.2. בשנת 1901 הוקם הקזינו. בשנות ה-1920 נחשבה ביאריץ גם אחד מבירות הצ'ארלסטון. אריסטוקרטים ובני המשפחה המלכותית הבריטית המשיכו לפקוד אותה גם אחרי מלחמת העולם השנייה.

הכיבוש הנאצי

בשנת 1940 בימי מלחמת העולם השנייה הכוחות הגרמנים ביצעו בפאלזות של ביאריץ עבודות ביצור החוף במסגרת "החומה האטלנטית" שנועדה למנוע פלישה אפשרית של כוחות בריטיים. החוף נכבש על ידי כוחות היבשה הגרמנים ב-27 ביוני 1940. בהתחלת יולי הגיע גם הצי הגרמני. בשלהי שנת 1942 הוקם מערך הגנתי בצפון היישוב באזור פואנט סן מרטן ובדרומו - לאורך שדרות פרנס דה גאל. ב-17 במרץ 1944 העיירה הופצצה מן האוויר על ידי מטוסי קרב של בעלות הברית. אחרי השחרור, ביאריץ ארחה למשך כמה חדשים "אוניברסיטה אמריקאית של ביאריץ" שהוקמה על ידי צבא ארצות הברית לשם הענקת חינוך אקדמי לחייליו.

האורחים הרוסים

בביאריץ בילו דמויות ידועות מן האריסטוקרטיה ומן התרבות הרוסית. הזמר פיודור שאליאפין החזיק כאן וילה משלו. בספטמבר 1897 בילה בביאריץ במשך שבועיים הסופר אנטון צ'כוב. ולדימיר נבוקוב הובא לעיר לעיתים קרובות בילדותו על ידי משפחתו והמקום נחקק בזכרונו כ"גן עדן" עלי אדמות. כאן התגורר מאוחר יותר גם הסופר וסילי אקסיונוב.

גלישת גלים

בשנת 1957 התסריטאי האמריקאי פיטר פירטל הגיע לביאריץ עם אשתו דבורה קר ועם המפיק דיק זאנוק על מנת לצלם את הסרט "וזרח השמש" The Sun also rises. לרגל הפקה זו הוא גלש על גלים בעזרת ציוד שהביא במטוס מקליפורניה. מאז לאט-לאט הפכה ביאריץ למרכז עולמי של גולשי גלים.

הקהילה המשותפת (communauté d'agglomération) ‏ Côte Basque-Adour הכוללת פרט לביאריץ את העיירות אנגלה ובאיון - ("BAB") מנהלת את שדה התעופה ביאריץ-אנגלט-באיון. הפעילות הכלכלית המקומית מתמקדת בתיירות, ספורט - ענפי הגולף, גלישת הגלים והראגבי, כמו כן טיפולי ים (תאלאסותרפיה) והתעשייה. תקופה ארוכה נוצלו בעבר מעיינות המים המלוחים שהובלו בתעלות לביאריץ מבריסקו ושהפכו את המקום לספא תרמי שהתמחה בטיפול ב"לימפטיזם", העייפות של גיל הזקנה. בעיר נמצאת ההוצאה לאור סגייה (Séguier). לחברת דאסו תעופה (Dassault Aviation) יש כאן מפעל המייצר חלקים למטוסים "פלקון-דאסו" ומרכיב אותם. ביאריץ הוא חלק מאזור מקורה של הגבינה אוסו-איראטי (ossau-iraty).

תחנת הרכבת ביאריץ בשכונת לה נגרס משמשת את רשת הרכבות במהירות גבוהה TVG. הנסיעה מפריז לביאריץ ב-TVG נמשכת כ-5 שעות.

בשנים 1948-1888 העיר הייתה מחוברת עם באיון באמצעות שלושה קווים של חשמליות.

שדה התעופה ביאריץ-אנגלט-באיון
קווי אוטובוס (כרונופלוס) של חברת ואוליה Veolia Transport מקשרים את ביאריץ עם אנגלט, באיון, בידאר, בוקו, סן פייר ד, אירובה, ועם טרנוס. שאטלים משרתים את מרכז העיר ואת החופים "חוף הבסקים" ופור וייה.

בעיר קיימות שתי מכללות ציבוריות "וילה פאל" ו"ז'אן רוסטאן" ומכללה פרטית קתולית - של ההתעברות הטהורה l'Immaculée-Conception. ניתן לעבור בעיר מסלול של טכנאות מוסמכת בתחום "התמונה והסואנד". בית הספר התיכון ע"ש אנדרה מאלרו הוא התיכון העיוני היחיד. קיים גם בית ספר תיכון למלונאות ותיירות בגבול המערבי של שכונת לה נגרס (La Négresse). לימודי מוזיקה מתקיימים בקונסרבטוריון האזור ע"ש מוריס ראוול בבאיון השכנה.

עד שנת 2009 היה קיים בעיר בית משפט מחוזי. בעקבות רפורמת מערכת המשפט בינואר 2010 בתי המשפט בביאריץ ובסן פאלה התאחדו עם בית המשפט בבאיון.

מוזיאונים

מוזיאון הים - בניין בסגנון אר דקו, סמוך לפאלזה של הרמה אטאלה (Atalaye), נבנה בשנת 1933. הוא מאכסן אוסף גדול של בעלי חיים ימיים ושל ציפורים. סמל המוזיאון הוא דיונון לבן על רקע כחול.
מוזיאון השוקולד
מוזיאון "אזיאטיקה" לאמנות מזרחית, מציג חפצי אמנות מהודו, טיבט, נפאל וסין
המוזיאון להיסטוריה של ביאריץ - שוכן בבניין של כנסייה אנגליקנית עתיקה, כנסיית סנט אנדרו, שנרכש בשנות ה-1980 על ידי מועצת העיר.

חיי מוזיקה וריקוד

המרכז הכוראוגרפי הלאומי "מלנדן באלה ביאריץ"
המרכז לתרבות "אטאבאל" המוקדש לסוגי מוזיקה עכשווית
להקת "אולדארה" (צר') לריקודים בסקים - כוללת להקת בלט ומקהלת גברים, נוסדה בשנת 1941 מיוזמתו של סגונדו אולאטה.

חיי תיאטרון ומופעים אחרים

מימי נפוליאון השלישי והקיסרית אז'ני קיימת אופנת מופעי "התיאטרון הים" בפור וייה (Port Vieux)
בימינו - לפי רעיונות של פייר בידו מופעלת בכל ערב תאורה מיוחדת של כל החוף

חיי קולנוע

פסטיבל ביאריץ לקולנוע ולתרבויות אמריקה הלטינית - מתקיים כל שנה.
פסטיבל בינלאומי לתוכניות אודיוויזואליות

רוגבי

מועדון הספורט המוביל בעיר, BOPB (ביאריץ אולמפיק פאי באסק, כלומר "ביאריץ אולימפיק ארץ הבסקים") הוקם בשנת 1913 וזכה 5 פעמים באליפות צרפת (2006,2005,2002,1939,1935). הוא השתתף פעמיים במשחקי הגמר של גביע אירופה - ב-2010 ו-2006. המגרש שלו הוא פארק הספורט אגילרה, בעל 15,000 מושבים. שחקן הרוגבי האגדי של הקבוצה היה סרז' בלאנקו.

חאי אלאי

ספורט זה מיוצג על ידי מועדון ביאריץ אתלטיק קלאב BAC. הוא מארגן תחרויות רבות לחובבים ולמקצוענים, בראש ובראשונה אמני (Masters) הפרונטון "jaï alaï" (חאי אלאי) ו "cesta punta" (ססטה פונטה) בחודש יולי.

גלישת גלים

ביאריץ מארחת באופן סדיר תחרויות גלישת גלים, כמו תחרויות אליפות העולם לגלשנים ארוכים במסגרת פסטיבלי הגלישה בשנים 2005-1992. בביאריץ נמצא מושב הקרן Surfrider Foundation Europe. כתב העת Surf Session ,המגזין הוותיק בתחום גלישת הגלים בצרפת, הוקם בביאריץ בשנת 1986 על ידי זיבוס דה סולטרה ופייר ברנאר גאסקון, והוא מוצא לאור על ידי קבוצת התקשורת Sud Ouest.

כדורגל, כדורסל

פעיל בתחום הכדורגל והכדורסל הוא מועדון הפרוכיה סן מרטן, "ז'אן ד'ארק דה ביאריץ" (la Jeanne-D'Arc de Biarritz" (JAB". הכדורגלנים מתאמנים באצטדיון סן מרטן וב"היפודרום הפרחים" (hippodrome des fleurs) והכדורסלנים באולם המכללה וילה פאל (Villa Fal).

רכיבה

היפודרום הפרחים מוקדש לריצות טרוט. כמו כן המרכז לרכיבה על יד אגם מוריסקו מארח אימונים ולימודי רכיבה.

גולף

הבריטים הקימו בביאריץ בשנת 1888 את מגרש "הגולף של המגדלור" (golf du Phare), המארח את גביע ביאריץ, תחרות גולף חשובה לחובבים.

פוטבול אמריקאי

בביאריץ פועלת קבוצת "אטלאנט דה ביאריץ" (Atlantes de Biarritz )שהשתתפה בשנת 2008 בתחרות "קסדת הכסף לפוטבול" (הליגה השלישית של אליפות צרפת לפוטבול).

הוקי קרח, החלקה אמנותית וריקוד על קרח

חובבי ענפי חורף אלה משתמשים במשטח ההחלקה לה באר (patinoire de la Barre) שבאנגלט השכנה.

ככר ז'ורז' קלמאנסו, מרכז העיר
הטיילת ב"גראנד פלאז'" (Grande Plage) - והמגדלור בגובה של 73 מטרים

המגדלור של ביאריץ על ה-pointe de Saint Martin, הוקם בשנת 1834 ומהווה אחת הנקודות הבולטות ביותר מן המפרץ הגסקוני

הקזינו, בנוי בסגנון אר דקו, נמצא ממש במרכז העיר, סמוך ל"גראנד פלאז'". שופץ בשנות ה-1990.
סלע הבתולה (Rocher de la Vierge),ממנו ניתן להשקיף על כל החוף. מיוזמת נפוליאון השלישי הסלע שימש בסיס לבניית נמל-מקלט. בשנת 1865 הוצב עליו פסל של הבתולה, שנקנה בתערוכה צרפתית-ספרדית בבאיון. הגשר (passerelle) ‏ מעץ הוחלף בשנת 1887 בגשר פרי ייצור הסדנאות של גוסטב אייפל.
מוזיאון הים
וילה אז'ני או הוטל דו פאלה (Hôtel du Palais) נבנתה בשנת 1854 בצורת האות E בהוראת נפוליאון השלישי כמתנה לאשתו אז'ני. בהתחלה מושב נופש של הקיסרית, הפך למקום מפגש של כל האריסטוקרטיה והידוענים של התקופה. כשנהפכה לבית מלון ארחה אישים כמו וינסטון צ'רצ'יל (ב-1905), קוקו שאנל, פרנק סינטרה ואחרים.
מלון "אנגלטר" לשעבר ברחוב מאזאגראן, הוקם בשנת 1870 על ידי הקבלן לאוי מוסאמפה
וילה נטשה (villa Natacha)(וילה לבה Leuba לשעבר) - נמצא בו מזון-ארון כלים שיצר אנרי סובאז'
סאקינו לשעבר "ארמון ביאריץ" (Castel Biarritz) שהפכה מאוחר יותר ל "פביליון רויאל" של המלכה נטליה של סרביה
מלון פלאזה
וילה בלזה - נבנתה בשנים 1895-1880 על ידי האדריכל אלפונס ברטארן, בשביל מרי-בלזה דיבריי. היא שוכנת על הסלע קאשאוס. בעבר ארח קברט ומסעדה רוסיים ובימינו הוא בית דירות.
וילה לה גואלאן (villa Le Goëland) הפכה לאכסניה בשנת 2003
אחוזת פראנסון
טירת בולאר (Chateau Boulard)
פביליון אנגלטר
נמל הדייגים עם ה"קרמפוט" - בקתות הדייגים
המרחצאות הישנות של הנמל הישן (פור וייה Port Vieux)
אנדרטת הפליטים (במקור:הנמלטים) של צרפת (stèle des évadés de France), הוקמה על ידי העירייה בשנת 1990 לזכר המתנגדים לכיבוש הנאצי ולמשטר הפאשיסטי שנמלטו לספרד בימי מלחמת העולם השנייה.

מוסדות דת

בביאריץ פועלות חמש כנסיות קתוליות, ביניהן:
הקפלה האימפריאלית
כנסיית סן-מרטן עם מושבים מיוחדים (stalles) של בית המקהלה
כנסיית סנט אז'ני, נבנתה בשנת 1898 במקום הקפלה נוטר-דאם-דה-פיטייה, והושלמה בשנת 1903. ברשותה ויטראז'ים מאת לוק-אוליבייה מרסון. הכומר הראשון ששרת בה היה גסטון לאר.
הכנסייה הרוסית ע"ש שמירת האם הקדושה והקדוש אלכסנדר נבסקי - נבנתה בשנת 1892 ב"שדרת הקיסרית" Avenue de l'Impératrice
בית הכנסת - נבנה בשנת 1904 ברחוב פלו (Pellot) ונסגר בשנת 2005
כנסייה פרוטסטנטית

הנופים

הפאלזות של ביאריץ - עבודות מאורגנות על ידי העירייה מנסות למנוע שחיקתן המתמדת - כ-70 ס"מ בשנה.
החופים - ברשות העירייה: מיראמאר, המתאים לשוחרי השלווה וקסם האוקיינוס, החוף הגדול (גארנד פלאז' Grande Plage) השופע חנויות ובתי קפה, הנמל הישן (Port Vieux) - חוף קטן יותר, המבוקש במיוחד על ידי משפחות עם ילדים, "חוף הבסקים" (la Côte des Basques) המושך את גולשי הגלים והמהווה נקודת תצפית טובה אל החוף של ספרד, חוף מרבלה (Marbella) - בהמשך לחוף הבסקים, חוף מיליידי (Milady) - אותו פוקדים במיוחד המקומיים וילדיהם, בגלל מקומות החנייה המתאימים, הפאלזות המטופחות, והמתקנים למשחקים.
מרחבים ירוקים וגנים ציבוריים - חורשות, שני אגמים - אגם מריון (Lac Marion) ואגם מוריסקו (Lac Mouriscot)
הגן הציבורי, במרכז העיר, הוקם בשנת 1903 מול תחנת הרכבת מידי, שנהפכה בימינו למרכז לתרבות
הפארק מאזון (Mazon) והגן לאוּז (Lahouze)

בשנת 2006 העיר זכתה ב"שלושה פרחים" בתחרות הערים והכפרים בתחום הפרחים.

בקולנוע

Hôtel des Amériques -1981 , סרט בבימוי אנדרה טשינה עם קתרין דנב ופטריק דוואר;
Mortelle Randonnée- 1983 , סרט עם איזבל אג'אני מישל סרו בבימוי קלוד מילר;
1986 - Le Rayon vert שבו מופיע יוברט ריבס המסביר את תופעת ההבזק הירוק, בבימוי אריק רוהמר
1989 - Mes nuits sont plus belles que vos jours, בבימוי אונדז'יי ז'ולאבסקי, עם ז'אק דיטרונק וסופי מרסו
1998 - Le Ciel, les oiseaux et... ta mère -סרט בבימויו של ג'אמל בנסאלח, עם ג'מאל דבוז, אוליביה בונאמי, סטפאן סו מונגו, לוראנט דויטש, ג'וליין קורבה
2000 - Baise-moi בבימויה של ויז'יני דפאנט וקוראלי צ'ין תי, לפי הספר של וירז'יני דפאנט
2002 - Quelqu'un de bien בבימויו של פטריק טימסיט, עם פטריק טימסיט וחוזה גרסיה
2004 - Le Cou de la girafe בבימויו של ספי נבו, עם סנדרין בונר, קלוד ריש, לואיזה פילי
2006 - Hors de prix עם אודרי טוטו וגד אלמלח
2009 - Chéri עם מישל פייפר

בשנים 1985-1955 חברת קדילאק ייצרה מכונית בשם "קדילאק אלדורדו ביאריץ". גם חברת הוצ'קיס ייצרה בשנת 1937 קבריולה לנהיגה ימנית בשם "הוצ'קיס ביאריץ".

עם בניה המפורסמים של העיר נמנים הפרמקולוג והכימאי ארנסט פורנו, הזמר אנדרה דסארי, הצ'לן אנדרה נאווארה, שחקן הגולף ארנו מאסי, ושחקנית הקולנוע פולין קרטון. בביאריץ נפטר הכנר והמלחין פבלו סרסטה.