קורבן פסח

קורבן פֶּסַח ביהדות הוא קורבן של טלה או גדי שהוקרב לראשונה שעות ספורות לפני מכת בכורות – המכה האחרונה מעשר המכות, ערב יציאת בני ישראל ממצרים, ובעקבות זאת נקבע כקורבן המוקרב בכל שנה, מעת הכניסה לארץ ישראל, בי"ד בניסן (חג הפסח במשמעותו המקורית – שהשתמרה בלוח השנה במגילות קומראן) אחר הצהריים, ונאכל בליל ט"ו בניסן – חג המצות, או חג הפסח במשמעותו כיום. הפסח נקרא על שם ה"פסיחה"[1] של אלוהים על בתי ישראל בזמן מכת בכורות.

Quick facts: מקרא, משנה, תלמוד בבלי, משנה תורה, ספרי ... ▼

קורבן פסח
(מקורות עיקריים)

בקורבן הפסח מוקרב שה תמים (בלא מום) עד גיל שנה.
מקרא	שמות, י"ב, א'–י' ופסוקים מ"ג–נ' ופרק כ"ג, פסוק י"ח, במדבר, ט', א'–י"ד, דברים, ט"ז, א'–ח'
משנה	מסכת פסחים, פרק ה' עד פרק ט'.
תלמוד בבלי	מסכת פסחים מפרק ה עד פרק ט
משנה תורה	ספר הקורבנות, הלכות קרבן פסח
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה נ"ה עד עשה נ"ח לאו קט"ו עד לאו קי"ט מלאו קכ"א עד לאו קכ"ג ומלאו קכ"ה עד לאו קכ"ח סה"כ 4 עשה ו12 לא תעשה.

למצווה זו משמעות היסטורית ודתית רבה, והמקרא מדגיש את קיומה של המצווה מספר פעמים באירועים היסטוריים מיוחדים.