מושב כפר ויתקין הוא אחד ממושבי העובדים הגדולים בארץ[3]. הכפר מונה כ-150 משקים חקלאיים, כ-20 יחידות של "עובדי ציבור" ועוד 150 משקי בית בהרחבה של הכפר. מתוך 150 המשקים החקלאיים כמחצית פעילים בחקלאות. ענפי המשק העיקריים הם הרפת, המייצרת כ-20 מיליון ליטר חלב בשנה, פרחים ומשתלות, פרדס ומטעים אחרים ולול. לכפר יש וועד מקומי שמנהל את הפעילות החברתית והתרבותית של חברי הכפר ותושביו. החברים בעלי המשקים החקלאיים מאוגדים באגודה החקלאית שמנהלת את ההיבטים הכלכליים.
היישובים השכנים לכפר ויתקין הם היישוב הקהילתי חופית, המושב השיתופיבית חרות, ומעבר לכביש החוף - המושבבית ינאי. בכפר נמצאים רוב המוסדות המשרתים את תושבי יישובים אלה וישובים נוספים מכמורת, ביתן אהרון ובת-חן. בכלל זה בית הספר היסודי ע"ש יוסף ויתקין, גני ילדים, מרפאה, חנות מכולת, סניף דואר, מתחם ה"גוש" המרכז את פעילות תנועת הנוער, בית "יד לבנים", בית כנסת, מתנ"ס ועוד.
כפר ויתקין הוא היישוב הראשון שהוקם בעמק חפר. ביום ב' בטבת תר"צ (2.1.1930) עלתה קבוצה בת 20 חברי הארגונים "ויתקין" ו- "ג'-העמק" והתיישבה בבית האבן היחיד שהיה באזור עוד מתקופתו של אנטואן בשארה טאיאן, בעל הקרקעות לבנוני מרוני שהתגורר ביפו, שמבני משפחתו נקנו אדמות עמק חפר. מאז נקרא בית זה "בית-הראשונים" או "הבית-הגדול" כיום נמצא סמוך לו היישוב ביתן אהרון. קבוצה זו הייתה הגרעין להתיישבות באדמות ואדי ח'ווארת, הוא עמק-חפר. במקום היה מבנה גדול ולידו מבנה קטן יותר שהיו בנויים אבני כורכר שנחצבו מהגבעה הסמוכה. הבית הגדול היה בן קומה אחת שכלל החדר רחב ידיים עם תקרה גבוהה. המתיישבים הוסיפו לו קומה שנייה בנויה מבלוקים ובטון וקירותיה מטוייחים ומסויידים שכללה מספר חדרים. עבודת החברים הייתה לייבש את הביצות, ולהתחיל בעיבוד הקרקע בחריש, בזריעה, בנטיעת שדרות וחורשות, בניקוז תעלות וואדיות. עיבוד האדמות בעמק חפר נתקל בקשיים מרובים, בהתנגדות של הבדואים תושבי האזור שהתקיפו את המתיישבים והפריעו לעבודות, בפגעי מזג האוויר והקדחת שהייתה באזור מכוסה ביצות זה.
המתיישבים הראשונים קיבלו הלוואה מהסוכנות לצורך קיומם בשנים הראשונות עד להקמת המשקים החקלאיים. חברי הכפר עבדו באותה תקופה כשכירים בחדרה ובנתניה ואת עבודתם החקלאית היו עושים מוקדם בבוקר או מאוחר בערב[4]. תוך שנים מעטות החזירו חברי הכפר את ההלוואה שניתנה להם והמשיכו לפתח את הכפר על בסיס ההכנסות מהמשק החקלאי[5][6]. בשנים 1931–1932 הגיעו משפחות נוספות. הן שוכנו תחילה ב"שכונת (מחנה) צריפים" מערבית ל"בית-הראשונים" והקימו שם בית-ספר, צרכנייה מחלבה וכדומה, שהיו מאוחר יותר בסיס לתחילת בנין הכפר. ב-1932 התאחדו שני הארגונים לארגון אחד, ארגון "ויתקין המאוחד", אשר הניח את אבן היסוד להקמתו של כפר-ויתקין.
בסוף דצמבר 1932 היו במקום כ-80 משפחות ולהן 70 ילדים. בפסח תרצ"ג 1933 החלו להעביר את הצריפים בשלמותם ליישוב הקבע. הצריפים הועלו על גלילי עץ ונגררו בעזרת טרקטור למרחק של כ-2 ק"מ למקום בו עומד הכפר גם כיום. העברת 80 הצריפים ובהם צריפי המגורים ומבני הציבור נמשכה 3 חודשים[7]. השטח שהוקצה לאזור המגורים חולק למגרשים שנמסרו לחברים ונקבעו גם המקומות למבני הציבור במרכז הכפר. אחד המכשולים בדרכם של חברי הכפר היה הצורך לעבור את נחל אלכסנדר בכל נסיעה לכוון חדרה. בחודשי הקיץ הזרימה בנחל הייתה מועטת וניתן היה לחצות אותו בנסיעה במקום שנקרא בפיהם "קיר המוות", אבל בחודשי החורף הייתה הדרך חסומה. בשנת 1937 בנו חברי הכפר את "גשר העץ" שניתן היה לעבור בו את הנחל בכל עת[7]. גשר זה שימש את הנוסעים במקום עד חורף 1992. בשנת 1938 נבנה גשר נוסף על הנחל, "גשר הבטון" שחיבר את הכפר לכביש חדרה כפר-סבא, כביש 4 של היום. בשנת 1939 כבר נמנו ביישוב 700 תושבים ב-150 משקים (כלומר מספר המשקים ביישוב נשאר ללא שינוי מאז הקמתו)[8].
תושבי הכפר הקימו את המזח שבחוף בית ינאי. המזח הוקם, באופן רשמי, כדי לפרוק דשן לפרדסים ולסייע בייצוא אבטיחים, אולם עיקר הפעילות עליו הייתה פעילות העפלה והברחת נשק ללוחמי המחתרות. אחת האוניות שפרקה שם מעפילים ונשק הייתה אלטלנה.
מקום מושבה הראשון של מועצת עמק חפר היה בכפר ויתקין, עד שעבר לאזור צומת רופין[9].
ישראל
אתר האינטרנט הרשמי של כפר ויתקין
כפר ויתקין (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
