מלחמת העולם השנייה הייתה עימות צבאי עולמי, שנמשך בין השנים 1939–1945. המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית, מלחמת העולם השנייה הקיפה כמעט את כל העולם, כללה את גיוסם של מאות מיליוני בני אדם והובילה לכ-64.5 מיליון אבידות בנפש, יותר מבכל מלחמה אחרת[1]. כמעט כל מדינות העולם השתתפו במלחמה בצורה ישירה או עקיפה. המלחמה התחוללה באזורים נרחבים על פני כדור הארץ, יותר מבכל מלחמה אחרת: בסין, דרום-מזרח אסיה, המזרח התיכון, צפון ומרכז אפריקה, במזרח אירופה, בסקנדינביה, במערב אירופה, באיי האוקיינוס השקט ואיי יפן וכן בים – באוקיינוסים האטלנטי, השקט וההודי, בים התיכון, השחור והצפוני ואף באוקיינוס הקרח הצפוני. לחימה עזה התנהלה גם במרחבים האוויריים השונים. במהלך המלחמה נעשה השימוש הראשון והיחיד בנשק גרעיני למטרות צבאיות – הפצצת הערים היפניות הירושימה ונגסאקי.

המונח "ww2" מפנה לכאן. לערך העוסק בwww, ראו World Wide Web.
Quick facts: תאריכי הסכסוך, מלחמה לפני, מקום, עילה, ת...
מלחמת העולם השנייה
למעלה שמאל: כוחות בעלות הברית במדבר באפריקה.
למעלה ימין: חיילים יפנים קוברים אזרחים סיניים בעודם בחיים.
אמצע שמאל: צוללת גרמנית תחת התקפה.
אמצע ימין: כוחות סובייטים במלחמה בחורף.
למטה שמאל: כוחות סובייטים נלחמים בברלין.
למטה ימין: מטוסים יפנים לפני המראה.
תאריכי הסכסוך 1 בספטמבר 19392 בספטמבר 1945 (6 שנים)
מלחמה לפני מלחמת העולם הראשונה
מקום מלחמת עולם: צפון אפריקה, אירופה, דרום מזרח אסיה, האוקיינוס השקט, הים התיכון, המזרח התיכון, האוקיינוס האטלנטי
עילה חוזה ורסאי
תוצאה

ניצחון בעלות הברית. עלייתן של ארצות הברית וברית המועצות כמעצמות על. המלחמה הקרה.

נפילות הרייך השלישי והאימפריה היפנית
שינויים בטריטוריות ראו בפסקה תוצאות המלחמה
הצדדים הלוחמים

בעלות הברית
הממלכה המאוחדת האימפריה הבריטית
ברית המועצות ברית המועצות
ארצות הברית ארצות הברית
הרפובליקה הסינית (1928–1949) הרפובליקה הסינית

ועוד

מדינות הציר
גרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
האימפריה היפנית האימפריה היפנית
ממלכת איטליהאיטליה הפשיסטית
ועוד

ראשי מדינה
הממלכה המאוחדתוינסטון צ'רצ'יל
ברית המועצות יוסיף סטלין
ארצות הברית פרנקלין רוזוולט
ארצות הברית הארי טרומן
הרפובליקה הסינית צ'יאנג קאי שק 
גרמניה הנאצית אדולף היטלר
האימפריה היפנית הירוהיטו
ממלכת איטליה בניטו מוסוליני
 
אבדות

לוחמים: 17.4 מיליון
אזרחים: 34.8 מיליון
סה"כ: 52.2 מיליון

לוחמים: 8.4 מיליון
אזרחים: 3.9 מיליון
סה"כ: 12.3 מיליון


שטחי שליטה לפני מלחמת העולם השנייה: בעלות הברית – בירוק (אלה שנכנסו לאחר המתקפה על פרל הארבור – בירוק בהיר); מדינות הציר – בכחול; מדינות נייטרליות – באפור
Close
החזית המזרחית בימי מלחמת העולם השנייה

בזירה האירופית החלה המלחמה ב-1 בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, והסתיימה ב-8 במאי 1945 עם חתימת גרמניה הנאצית על חוזה הכניעה הסופי. בזירה האסייתית מקובל לראות את תחילת המלחמה עם הפלישה היפנית לסין ופרוץ מלחמת סין–יפן השנייה ב-7 ביולי 1937, והסתיימה ב-15 באוגוסט 1945 עם כניעת האימפריה היפנית לארצות הברית, וב-2 בספטמבר (של אותה שנה) עם כניעתה הרשמית של יפן לבעלות הברית בעקבות הטלת שתי פצצות האטום "ילד קטן" ו"איש שמן".

במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה גם השואהרצח עם שיטתי בו נרצחו על ידי הנאצים ועוזריהם כשישה מיליון יהודים, או כשני שלישים מאוכלוסיית יהודי אירופה באותה עת. המלחמה העולמית אפשרה לנאצים להחריף באופן קיצוני את פעולותיהם נגד היהודים. לפני המלחמה התמקדה מדיניותה של גרמניה הנאצית בעיקר באפליית יהודים ובעידוד הגירתם. בזמן המלחמה, לאחר שכבשו שטחים נרחבים באירופה, עברו הנאצים לפעולות חריפות הרבה יותר כלפי היהודים: ריכוזם בגטאות ובמחנות, ושילוחם למחנות השמדה לצורך רצח עם שיטתי והשמדה המונית, שבוצעו מתוך קנאות אידאולוגית אנטישמית קיצונית. מלבד היהודים, הנאצים רצחו גם מיליוני לא־יהודים במלחמת העולם השנייה, בהם צוענים, גרמנים בעלי מוגבלויות ופגועי נפש, אזרחים פולנים ושבויי מלחמה מברית המועצות.

הצדדים הלוחמים נחלקו לשני מחנות : מדינות הציר ובעלות הברית. המדינות העיקריות במחנה הציר היו גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית והאימפריה היפנית. המדינות העיקריות במחנה בעלות הברית היו הממלכה המאוחדת, צרפת, ברית המועצות, ארצות הברית, וסין. צרפת חדלה להיות חלק מבעלות הברית בעקבות תבוסתה לגרמניה במאי 1940 וכינון ממשלת וישי (אך כוחות צרפתיים קטנים המשיכו להילחם לצד בעלות הברית במסגרת צבא צרפת החופשית), וחזרה למחנה בעלות הברית לאחר ששוחררה מהכיבוש הגרמני בקיץ 1944. ברית המועצות חתמה על הסכם אי לוחמה עם גרמניה הנאצית ב-23 באוגוסט 1939 (הסכם ריבנטרופ מולוטוב) וחברה למחנה בעלות הברית רק לאחר הפלישה הגרמנית לשטחה ב-22 ביוני 1941 ("מבצע ברברוסה"). ארצות הברית הצטרפה למלחמה רק לאחר המתקפה היפנית על בסיס בנמל פרל הארבור ב-7 בדצמבר 1941[2]. סין נלחמה נגד הכיבוש היפני כבר החל מ-1937 במסגרת מלחמת סין–יפן השנייה, שהייתה אחת מזירות מלחמת העולם השנייה.

מדינות נוספות חברו למדינות הציר או לבעלות הברית ממניעים שונים, דוגמת כיבוש, איום או שותפות אידאולוגית. מספר מדינות נותרו נייטרליות, דוגמת שווייץ ושוודיה. הגורם הישיר לפרוץ המלחמה היה מדיניותן התוקפנית של מדינות הציר, ובעיקר גרמניה הנאצית בראשות אדולף היטלר.

המלחמה התנהלה במספר זירות עיקריות: זירת מזרח אירופה (החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה), זירת מערב אירופה (החזית המערבית במלחמת העולם השנייה), זירת הים התיכון (שכללה את המערכות בבלקן, בצפון אפריקה, בסיציליה ובאיטליה) זירת האוקיינוס השקט, המערכה בסין (מלחמת סין-יפן השנייה), וזירת דרום-מזרח אסיה.

בשלב הראשון של המלחמה (1942-1939) זכו מדינות הציר בשורה של הצלחות והשתלטו על שטחים נרחבים באירופה ובאסיה. גרמניה הנאצית (בסיוע מוגבל של איטליה, רומניה, הונגריה, בולגריה ופינלנד) כבשה את רוב שטח אירופה היבשתית, כולל חלק גדול משטח ברית המועצות האירופאית, ואיימה על מעמדה של האימפריה הבריטית באגן הים התיכון. במקביל השתלטה האימפריה היפנית על שטחים נרחבים בסין, דרום מזרח אסיה, ומזרח האוקיינוס השקט. החל מהמחצית השנייה של שנת 1942 הצליחו כוחות בעלות הברית לבלום את התקדמות כוחות הציר ולאחר מכן לעבור למתקפת נגד. בשלב השני של המלחמה (1945-1943) נדחקו כוחות הציר בהדרגה מהשטחים שכבשו בראשית המלחמה, בלחץ צבאות בעלות הברית, שנהנו מעדיפות גדולה על הצד השני בכל הפרמטרים, ובסופו של דבר הובסו ואולצו להיכנע ללא תנאים.

התוצאות העיקריות של המלחמה היו: כיבוש הרייך הגרמני השלישי (שכלל את שטח גרמניה, אוסטריה וחלק מפולין של ימינו) והאימפריה היפנית על ידי בעלות הברית, חלוקת גרמניה, הפיכת שתי המנצחות הגדולות של המלחמה – ארצות הברית וברית המועצות – למעצמות-על, פירוק האימפריות הקולוניאליסטיות של מספר מדינות אירופאיות, ובראשן בריטניה, באסיה ובאפריקה, וחלוקת העולם בין שני גושים פוליטיים יריבים (המלחמה הקרה) : הגוש המערבי, שכלל את ארצות הברית, מערב אירופה, רוב אמריקה הלטינית, יפן, אוקיאניה ועוד, ומולו הגוש המזרחי, או הגוש הקומוניסטי, שכלל את ברית המועצות, גרורותיה במזרח אירופה, סין הקומוניסטית ועוד.

היקף ההרס והמוות שגרמה המלחמה, הוביל להקמת גופים בינלאומיים, כגון האו"ם, שנועדו לפעול על מנת למנוע עימותים צבאיים ולשמור על יחסי השלום בין מדינות העולם. כתוצאה מהניצחון במלחמה, במועצת הביטחון של האו"ם עד היום שמור מקום קבוע וזכות וטו לחמשת המדינות המובילות מבעלות הברית.