Loading AI tools
אשת תיאטרון ישראלית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנינה גרי (24 בספטמבר 1927 – 2 באוגוסט 2023)[1] הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע, במאית, מחזאית, מנהלת אמנותית ודרמטורגית ישראלית, מן הנשים המשפיעות והחשובות בתיאטרון הישראלי.
פנינה גרי, 2011 | |
לידה |
24 בספטמבר 1927 נהלל, פלשתינה (א"י) |
---|---|
פטירה |
2 באוגוסט 2023 (בגיל 95) תל אביב-יפו, ישראל |
מדינה | ישראל |
תקופת הפעילות | 1951–2023 (כ־72 שנים) |
בן או בת זוג |
|
צאצאים | מירב גרי |
פרסים והוקרה |
פרס הבמה לילדים ונוער פרס ליצירה בתחום הציונות |
פרופיל ב-IMDb | |
פנינה גרי היא בתם של צִפּורה (אוסטרובסקי) ויוסף (קוֹטלָר) דרומי. הוריה עלו לארץ מאוקראינה בשנת 1919 באניה "רוסלאן", עם קבוצת חלוצים שנשלחה להתיישב בחברון ולהקים משתלה כדי ליער את הרי ירושלים. אביה שינה את שמו ל"דרומי" באניה, בדרך מאודסה דרומה, לארץ ישראל. כששמע על הקמת המושב העברי הראשון, יצא לדרך על עגלה לגבעת שימרון בעמק יזרעאל, מעל הביצות, שם הוקמו האוהלים הראשונים של קבוצת המייסדים של נהלל. ב-1921, קצת לפני פרעות תרפ"א, עברה המשפחה לנהלל. פנינה היא בתם השלישית של צפורה ויוסף, אחרי מנחם (נולד בחברון) ורבקה. פנינה ורבקה נולדו בבית החולים הראשון בעמק, בעין חרוד.
גרי למדה בתיכון בבית הספר החקלאי בנהלל.[2] בגיל 18 החלה ללמוד להיות גננת בסמינר למורים וגננות, במשך שנה בתל אביב, ולאחר מכן במשך שנה נוספת בגבעת השלושה. ב-25 במרץ 1948, בחג פורים, הייתה אמורה להינשא לארוסה עלי בן צבי, בנם של רחל ינאית ויצחק בן-צבי,[3] אך ב-16 במרץ הוא נהרג יחד עם ששת חבריו, בהתקפת כנופיות ערביות בשדות קיבוץ בית קשת. דוד בן-גוריון, שביקר את המשפחה מיד לאחר שחזרה מהלוויה, ציין ביומנו: "בעוד ימים אחדים עמד להתחתן עם נערה מנהלל...".[4]
בסוף ספטמבר 1948 נסעה במשלחת של מורים וגננות למחנות העקורים סביב מינכן בגרמניה ועבדה בהקמת גני ילדים במחנות, הדרכת גננות והקנית השפה העברית לילדים. לאחר כחצי שנה, נשלחה להתגורר בעיר אוּלְם, כדי להמשיך בעבודתה, הפעם במחנות העקורים סביב שטוטגרט. במינכן הכירה את בעלה.
ב-1951 כתבה (במשך שנתיים) עבור "דבר השבוע" טור בשם "כדאי לדעת",[5] שעסק באירועים שונים מרחבי העולם.
בשנים 1957–1953 למדה משחק בניו יורק, בבתי הספר הפרטיים של הרברט ברגהוף (Berghof) ולי סטרסברג[6] וכן השתתפה בשיעורי "אולפן השחקנים".[7][8]
ב-1958 השתתפה בהצגה "מריוס" של "הקאמרי",[9] ושחקה עם זיגמונט טורקוב ומאיר ינאי בתיאטרון "זותא"[10][11] בהצגה "ירח הדבש של הפרופסור וולטר".[12]
בסוף 1958, יזמה את הפקת המחזה "בדלתיים סגורות"[13] מאת ז'אן-פול סארטר ושִחקה בו יחד עם שמואל עצמון, זהרירה חריפאי ואלי גרא. הצלחתו הולידה את תיאטרון זווית[14] (בהשראת שירו של נתן אלתרמן "זווית של פרוור").
תיאטרון זווית נוסד על ידי פנינה גרי, שמואל עצמון, שמואל עומר ונאווה שאן ופעל תשע שנים כתיאטרון נייד, אינטימי, שהצטיין ברפרטואר ערכי וחדשני.[15]
ב-1961 חתמה על חוזה לשנה אחת עם תיאטרון חיפה[16] ושִחקה בהצגה "אילוף הסוררת",[17] שחנכה את היכל התיאטרון העירוני.
ב-1966 שִחקה בהצגה "העתיד צפון בביצים", שלוש קומדיות קצרות בבימויו של תיאודור תומא:[18] "בית הספר לאלמנות" מאת ז'אן קוקטו, "האיש שנשא אילמת" מאת אנטול פראנס ו"העתיד צפון בביצים" מאת אז'ן יונסקו.
ב-1968, ביוזמת משרד החינוך, צורפו מנהלי תיאטרון זווית ל"הבימה", שם שיחקה 12 שנים.
באותה תקופה יזמה את הקמתה של סדנה למחזה מקורי במרתף "הבימה", שנקרא "הבימרתף" ונִהלה אותו במשך 3 שנים, מ-1973 עד 1976. כמה מהצגותיו הפכו ללהיטים: "קלות דעת וצביעות", "דייר משנה", "בוסמן ולנה" ועוד.
ב-1980 העבירה בהתנדבות חוג דרמטי בבית הסוהר לנשים "נווה תרצה", שם עבדה עם אסירות במשך שנה.
ב-1983 הייתה חברת הנהלת פסטיבל עכו.[19]
ב-1981 שמשה מנהלת אמנותית של סדנת תיאטרון הגליל בקריית שמונה. באותה שנה הוזמנה על ידי אורנה פורת, מיסדת ומנהלת "התיאטרון לילדים ולנוער", לכהן כמנהלת האמנותית של התיאטרון. בזמן כהונתה בתפקיד זה (1990–1981), יזמה, ליוותה והציגה כ-45 מחזות, לכל הגילים, 36 מביניהם מחזות מקוריים שנוצרו בתיאטרון כמו: "שמוליק של זהרה", "אליעזר בן-יהודה" (מאת חגית רכבי), "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב, "תרנגול כפרות" מאת אלי עמיר ועוד.
בשנים 1990–1997 שמשה כדרמטורגית בתיאטרון.
בשנים 1997–2005 הייתה דרמטורגית בתיאטרון באר שבע ובין 2005 ל-2010 הייתה לקטורית בתיאטרון "בית ליסין".
ב-2011 ביימה את "תמול שלשום", עיבוד למחזה לחמישה שחקנים, שעשתה לרומן מאת ש"י עגנון. ההצגה (בהשתתפות תמר אלקן ואילה זילברמן) עלתה בתיאטרון הערבי-עברי ביפו[20] וגרי הייתה מועמדת לפרס "קיפוד הזהב" 2012 על העיבוד למחזה.[21]
ב-2012 ביימה את "קוראים לי יודה",[22] עיבוד לתיאטרון שירה שעשתה לשירי יהודה עמיחי. גרי יצרה מעין דיוקן עצמי של המשורר בעזרת גבר ואשה (השחקנים ישי בן משה ועדי בילסקי), המייצגים את הפיצול הפנימי בנפשו.[23]
ב-2014 ביימה את ההצגה "הנשים של בשביס זינגר", עיבוד לבמה שעשתה לחמישה סיפורים מאת יצחק בשביס-זינגר: "התיק", "הקורבן", "בתחפושת", "המפתח" ו"ינטל".[24]
ב-2008 כתבה וביימה מונודרמה בשם "סיפור אהבה ארץ ישראלי", המבוססת על סיפור אהבתה לעלי בן צבי ואסון מותו ערב חתונתם. הצגת היחיד, בביצוע השחקנית עדי בילסקי (במספר רב של תפקידים), הייתה מועמדת בקטגוריית "מחזאי/ת השנה" לפרס "קיפוד הזהב" 2009 ליוצרי הפרינג' בישראל[25][26][27] וזכתה בפרס זה בקטגוריית "שחקנית השנה" (בילסקי).[28] ב-28 במרץ 2011, נערכה הצגה חגיגית בצוותא לציון 250 הצגות של "סיפור אהבה ארץ ישראלי" במעמד שרת התרבות לימור לבנת.[29] ב-2012 זכתה גרי על הצגה זאת ב"פרס ליצירה בתחום הציונות", בשנה הראשונה בה הוא מחולק. מנימוקי השופטים (ליא קניג, מולי שפירא ונורית רביב):[30][31]
"סיפורה של פנינה גרי, המחזאית והבימאית, הוא סיפור על אהבה ממבט ראשון, של כלה שהחמיצה את חופתה לצעיר מבטיח ובטוח בצדקת הדרך – שניהם ספוגים בערכי הציונות ומשלמים מחיר אישי כבד למען תקומת המדינה. המונודרמה של פנינה גרי כתובה להפליא ולמרות הכאב העצור שומרת על איפוק מעורר כבוד ולכן התוצאה כל כך אמיתית ומרגשת."
המחזה תורגם לאנגלית וההצגה רשמה הופעות באנגליה, בפסטיבל לידס[32] (2009) וב-"New End Theatre" בלונדון (2010), וגם באוטווה,[33][34][35] מונטריאול,[36] טורונטו[37] ווושינגטון[38][39] (2011), ושוב בטורונטו[40] (פברואר 2014). ב-2013, הועלה המחזה בפריז בתיאטרון דריוס מיו (Théâtre Darius Milhaud, Paris) (בצרפתית), בשם "Une histoire d'amour israélienne", על ידי השחקנית הצרפתייה אסטל גרינשפן (Estelle Grynszpan), בבימויה של גרי.[41]
בשנת 2015 הוציאה גרי את הספר "סיפור אהבה ארץ ישראלי" (הוצאת שוקן, תשע"ה), רומן אוטוביוגרפי שנכתב בהשראת ההצגה.[42]
בשנת 2017 יצא הסרט "סיפור אהבה ארץ ישראלי"[43] בהשראת המחזה שכתבה גרי, בבימויו של דן וולמן על פי תסריט מאת דיתה גרי ובכיכובם של עדי בילסקי ואביב אלוש.
בשנת 2019 העלתה "קבוצת התיאטרון הירושלמי" את ההצגה "מניה: אגדה בחייה", מחזה שכתבה גרי על חייה של מניה שוחט.[44]
בסוף 1949 נישאה פנינה במהלך שליחות בגרמניה לרוברט גרי, עיתונאי יהודי-אמריקאי, שדיווח מגרמניה שאחרי המלחמה. שבועיים אחר-כך עבר הזוג לישראל והתגורר בירושלים. ב-1953 עברה המשפחה לניו יורק וב-1957 שבה לתל אביב.
נולדו להם שתי בנות, דורית ומירב, הנכד הראפר מיכאל כהן (כהן@מושון) ושני נכדים נוספים.[45]
הופעות בסרטים
|
|
רומנים ישראלים שעִבּדה למחזות
|
ההצגה "סיפור אהבה ארץ ישראלי"
ההצגה "תמול שלשום"
הספר "סיפור אהבה ארץ־ישראלי"
הסרט "סיפור אהבה ארץ ישראלי"
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.