שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
יחידות מערך ההגנה האווירית
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
מערך ההגנה האווירית, שנקרא עד 2011 מערך הנ"מ, בנוי מיחידות.
גדודיו הראשונים של המערך הוקמו תחת חיל התותחנים עם הקמתו במהלך מלחמת העצמאות, לצד גונדות נ"מ של החיל שפעלו תחת חטיבות חי"ר ושריון. ב־1950 הועברו יחידות הנ"מ לפיקוד א"א (אנטי־אוויר) העצמאי שנסגר באותה שנה. עם קליטת טילי MIM-23 הוק בישראל ב־1965 הוקמו יחידות נ"מ תחת חיל האוויר (יטנ"מ 136, 137, 138 ו־139) וב־1970 הועבר המערך כולו לחיל האוויר.
במהלך מלחמת ההתשה ב־1969 והשנים שלאחריה הוקמו גדודים רבים במערך הנ"מ, שגדל מ־12 גדודים ויחידות ל־31.[1] 9 גדודי מילואים הוקמו על בסיס ציוד שלל, בעוד חמישה גדודי מילואים הוקמו על בסיס ציוד קיים.[2]
במהלך שנות השמונים החל תהליך של איחוד וסגירת יחידות. בשנות התשעים, עם הקמת פיקוד העורף, הועברו כמה מגדודי המילואים של המערך אליו. גדודי המילואים האחרונים של המערך נסגרו בשנות העשרה של המאה ה־21.
כיום, מערך ההגנה האווירית הישראלי מתבסס על מספר סוגי מערכות הגנה אווירית אקטיביות וסוללות טילים נגד טילים. היחידה הבסיסית ביותר היא הפלגה – (מחלקה) צוות הגנה אווירית בסיסי. מספר פלגות מאוגדות בסוללה (פלוגה). הסוללות מאורגנות ביחידות (גדודים). כלל גדודי ההגנה האווירית המבצעיים נמצאים תחת פיקודו הישיר של מפקד מערך ההגנה האווירית. בנוסף, קיימת כנף היערכות 168.
למערך ההגנה האווירית גדודים מבצעיים המתפעלים מגוון מערכות לחימה והגנה:
Remove ads
מונחים
חלק מיחידות מערך ההגנה האווירית היו בעלי כינויים ייחודיים.
- אגנ"מ – אגד נ"מ. יחידה מקבילה לחטיבה, הוקמו בשנות השבעים ופעלו עד 2011
- גדנ"מ, גנ"מ – גדוד נ"מ
- גונדת נ"מ – מסגת שפעלה בשנות החמישים והששים, במסגרת חיל התותחנים וכוחות היבשה. כל גונדה כללה מפקד יחידה ושלוש סוללות תותחים 20 ו־30 מ"מ.[3]
- גנמ"מ – גדוד נ"מ מתנייע
- גדוד תנמ"ק – גדוד תותחי נ"מ קלים. החליפו בשנות הששים את הגונדות.
- יטנ"מ – יחידת טילים נגד מטוסים. כינויים של יחידות ההוק ולאחר מכן הפטריוט.
- יטק"א – יחידת טילי קרקע-אוויר. הכינוי הראשוני ליחידות טילי ההוק שהוקמו בחיל האוויר (בניגוד לגדודי הנ"מ שפעלו בחיל התותחנים)
- ינמ"ם – יחידה נגד מטוסים
- יתנ"מ – יחידת תחזוקה נ"מ
- מגנ"מ – מרכז גיוס נ"מ
- מנ"מ – מרכז נ"מ. כינויים של יחידות מרחביות שיו אחראיות ליחידות מילואים במרחב מסוים. פעלו בראשית שנות השבעים.
- סטנ"מ – סוללת טילי נ"מ
- סטנמ"מ – סוללת טילי נ"מ מתנייעת
- סנ"מ – סוללת נ"מ
- סנמ"מ – סוללת נ"מ מתנייעת
- פטנ"מ – פלוגת טילים נ"מ
- פנ"מ – פלגה נ"מ
- פנמ"מ – פלגה נ"מ מתנייעת
- צנ"מ – צוות נ"מ
- צנמ"מ – צוות נ"מ מתנייע[4]
Remove ads
גדודי הגנה אווירית
סכם
פרספקטיבה
גדוד רם 66
גדוד רם 66 הוקם באפריל 1970 כגנמ"מ 66. המספר נלקח מגדוד מילואים של חטיבה 55 ששינה את מספרו, מספר שעורר אסוציאציה עם שני קנים על גלגלים.[5] הגדוד הפעיל ערכת נ"מ שהורכבה על בסיס ערכת תותחי M55 Quadmount (אנ') ששימשה לתחמושת בראונינג 0.5 אינץ' ממלחמת העולם השנייה עליהם הורכבו תותחי אורליקון 20 מ"מ שהוסרו ממטוסי אורגן צרפתיים שהוסבו לתותחי 30 מ"מ. המערך הורכב על גבי BTR-40, משוריין סובייטי שנפל לידי צה"ל במלחמת ששת הימים. 11 כלים כאלה פוזרו בחזית התעלה והופעלו על ידי לוחמים מגדודים 881, 882 ו־945. ב־28 בפברואר 1970 הפילה יחידה כזו שני מיג-17, והדבר הביא להקמת הגדוד.[5][6]
ב־8 באוקטובר 1973 בשעה 06:45 תקפה רביעיית מיג-17 ריכוזי חי"ר ומוצבי צה"ל באזור טסה. פלגה מהגדוד הפילה אחד מהמטוסים התוקפים. בשעה 08:20 תקפו שישה מיג-17 את סוללת ההוק של יטנ"מ 139 בג'ידי ומטרות אחרות. סוללות ההוק שיגרה שני טילים ללא תוצאות, ופלגה מגנמ"מ 66 שהגנה על הסוללה הפילה מיג אחד. בשעה 08:50 תקפה שישיית מיג-17 את סוללת ההוק באבו סמרה של יטנ"מ 136. בגלל תקלה לא שיגרה הסוללה טילים לעבר המטוסים התוקפים, ופלגת גנמ"מ 66 הפילה שני מטוסים תוקפים.[7]
הגדוד שכן במשך שמונה שנים בבח"א 5 באל־עריש, ולאחר מכן עבר לבסיס איתם ולאחר מכן לבסיס משאבים.[8]
ב־1977 הוסב הגדוד לגדוד "חובט" (M163 VADS חמוש בM61 וולקן).[9]
באפריל 1981 יירטה סוללה א' של הגדוד כדור פורח שחצה את גבול ישראל–לבנון באזור מנרה. שני מחבלים שהיו בבבלון חוסלו על ידי כוחות חי"ר.[10]
ב־1993 עבר הגדוד מאגד נ"מ דרום 170, שאוחד עם ביסנ"ם 883, לאגד נ"מ צפון 168. הגדוד התיישב במחנה קבע ברמות נפתלי.[11]
בינואר 1998 השלים הגדוד את קליטת המחבט, מערכת נשק ששילבה תותחי M61 וולקן וטילי סטינגר.[12] הגדוד הוגדר כגדוד חביר לעוצבת הפלדה (162), במקום אוגדת המפץ (146).[11] בעקבות סגירת גדוד 946 ב־2003 קלט הגדוד סוללת ברקן ושתי רמיות.[13]
ב־2007 נסגרה סוללה ד' בגדוד.[11]
ב-9 באוגוסט 2012 הוסב גדוד 66 לגדוד של פיקוד העורף וקיבל את המספר 668.[14]
ב־2016 גדוד 66 הוקם מחדש כגדוד מבצעי ראשון המפעיל את המערכת קלע דוד תחת כנף 168 ובאותה שנה, בעקבות שינוי ארגוני הגדוד הוכפף ישירות למפקדת המערך ההגנה האווירית בחיל האוויר.[15]
ב-10 במאי 2023, במסגרת מבצע מגן וחץ, ביצע הגדוד יירוט מבצעי ראשון במערכת קלע דוד, אשר יירטה רקטה ששוגרה מרצועת עזה מעל גוש דן.[16] במלחמת חרבות ברזל ביצעה "קלע דוד" עשרות יירוטים[17] ואף יירטה טילים בליסטיים (מדגמי קאדר 1 ועיאש 250) ששיגרו חזבאללה וחמאס לעבר גוש דן.
מפקדי גדוד 66
גדוד 136 (חרב מגן)
יטק"א 136 הוקמה בבח"א 27 עם קליטת MIM-23 הוק ב־1965 וכללה שתי סללות MIM-23 הוק, והיא נועדה לשמש סוללת הדרכה למקצועות המבצעיים – קציני בקרה, עוזרי בקר ומפעילי טיל משגר.[22] בנוסף הוקמה סוללה 137 תחת היחידה, שהפכה ליטנ"מ 137 יחד עם סוללה נוספת שפרסה במתכים. ב־25 אוקטובר 1969 הפילה סוללה א' שנפרסה במעבר הגידי מיג-21 ואיליושין Il-28.[23]
במהלך מלחמת יום הכיפורים הופצצה סוללה ב' של היחידה שהייתה פרוסה בי"ב 528. סוללה א', שפרסה באבו סמרה, הפילה 10 מטוסים מצריים.[24] היחידה שויכה לאגד 167 עם הקמתו במרץ 1977.
ב־1990, ערב מלחמת המפרץ, נקלטו ביחידה סוללות MIM-104 פטריוט ("יהלום").[11]
ב־1997 הוקמה גרעין הקמה ליחידת חרב מגן, כיחידה שתפעיל את חץ 2.[25][26] ב־2000 הוקמה היחידה באופן רשמי עם קליטת המשגרים,[27] וסוללות ההוק שלה הועברו ליטנ"מ 139.[28] ב־2009 החלה היחידה לבצע כוננות ביטחון שוטף.[27] ב־2017 קלטה היחדה את חץ 3.[29] במלחמת חרבות ברזל רשם ה"חץ 3" הפלת בכורה מבצעית של טיל בליסטי.
מפקדי גדוד 136
גדוד 137
.jpg)
כחלק מקליטת סוללות MIM-23 הוק בפברואר 1965 הוקמה סוללה 137 תחת יטק"א 136 בבח"א 27. בינואר 1966 פרסה סוללה 137 למתחם מתכים שבמישור רותם. בנובמבר 1966 בעקבות מידע מודיעני שבכוונת המצרים לבצע גיחת צילום בגובה רב בשמי מתכים, פרסה למקום סוללה מיטק"א 136. בסוף 1966 אוחדו שתי הסוללות אשר שהו במתכים ליטק"א 137.[32] היחידה הוצבה במתחם מתכים במישור רותם, ובמקביל הוקמה עמדה קבועה בדים. בתחילת 1967 הוקמה סוללה נוספת ביחידה.[33] במהלך מלחמת ששת הימים נפרסה סוללה של היחידה להגן על הקמ"ג בדימונה, והפילה מטוס אוראגן ישראלי ששב מתקיפת שדה התעופה מפרק בירדן והקשר עימו ניתק.[32] לאחר המלחמה נפרסה אחת מסוללות היחידה להגן על י"ב 511 בג'בל אום־מרג'ום במערב סיני. היחידה נסגרה במאי 1973 ונפתחה בשנית ב־1977 עם ארבעה סוללות, מהן שתים סדירות ושניים במילואים. ב־1981 כחלק מהיערכותו מחדש של צה"ל עקב נסיגתו מסיני אוחדה היחידה עם יטנ"מ 139.[33]
ב־2000 הוקמה היחידה מחדש בביסל"א כיחידה בפיקוד רס"ן שנועדה לספק שירותי הדרכה לצד שירות מבצעי[33] שהפעילה סוללת הוק (סוללה 5721א) וסוללת MIM-104 פטריוט שנקלטה מיטנ"מ 136 שהפכה למסגרת חץ. בפברואר 2003 נקלטו ביחידה שתי סוללות הוק גרמניות שנקלטו עקב מלחמת עיראק.
בפברואר ב־2012 מונה סא"ל לירן כהן כמפקד הגדוד במסגרת המרתו לגדוד כיפת ברזל, ובדצמבר 2012 חדל מלשמש גדוד פטריוט.[33] ב־24 ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, רשם הגדוד הפלה מבצעית ראשונה כגדוד כיפה בהגנה על אילת כאשר יירט רקטה ששוגרה מסיני לעבר העיר.[34]
ב-24 באפריל 2017 לאור ההחלטה להקים את גדוד 137 מחדש כגדוד כיפת ברזל שני האחראי על הגזרה הצפונית, עזב הגדוד את ביסל"א. בספטמבר 2017 נפתח הגדוד מחדש כגדוד "כיפת ברזל" הצפוני וכאחראי על כיפה ימית.[35]
במהלך מבצע בית הקלפים ב־10 במאי 2018 יירט הגדוד 4 מתוך כ־20 טילים איראניים ששוגרו לעבר קו המוצבים הקדמי ברמת הגולן. היה זה היירוט המבצי הראשון של הגדוד כגדוד כיפת ברזל.[36] בספטמבר 2019 נקלטה סוללת ארבל בגדוד.[37]
מפקדי גדוד 137
גדוד 138
גדוד 138 הוקם בפברואר 1965 עם הגעת טילי ההוק לארץ. היחידה נקראה יטק"א (יחידת טליל קרקע-אוויר) 138 ושכנה בביסל"ט 21. בפברואר 1969 קלטה היחידה סוללה שנייה ובינואר 1971 נקלטה סוללה שלישית כסוללת מילואים[41]
היחדיה רשמה הפלה ראשונה ב־21 במאי 1969, כאשר סוללה א' שהייתה פרוסה בבלוזה הפילה מיג-21.[42] בקרבות האוויר של 11 בספטמבר 1969 הפילה הסוללה בפריסתה בבלוזה שני מטוסים מצריים, בהם סוחוי Su-7 אחד מטוס נוסף, סוחוי Su-7 או מיג-21.[43][23] סוללה ב' של היחידה יירטה מיג-17 ב־21 באפריל 1970.[42]
בתקיפות האוויריות של חיל האוויר הסורי בפתיחת מלחמת יום הכיפורים הפילה סוללת הגדוד שהוצבה ביב"א 506 סוחוי Su-20 סורי שניסה לתקוף את היחידה והביא להנסת שאר הרביעייה.[44] ב־21 באוקטובר הוקמה סוללה רביעית ליחידה על בסיס ציוד שהובא במבצע ניקל גראס. הסוללה פרסה בתחילה במפרץ חיפה, והועברה ב־27 באוקטובר למרחב יב"א 511 וב־30 באוקטובר הועברה לצורך הידוק הכיתור על הארמייה השלישית המצרית למעבר המיתלה.[45]
היחידה שויכה לאגד נ"מ צפון 168 עם הקמתו בסוף 1975.[46]
ב־1981 הועבר ליחידה פלגה מיטנ"מ 139 שהפכה לסוללה ה'.[47]
ב־31 באוגוסט 1982 השתתפה היחידה במבצע גוזל, בו סוללה שהוצבה בג'בל בארוכ הצליחה ליירט מיג-25 שטס בגובה רב. המיג נפגע על ידי טילי ההוק ולאחר שאיבד מגובהו השלימו את היירוט מטוסי F15 מטייסת 116.[48]
ב־1993 קלט הגדוד סוללת יהלום (MIM-104 פטריוט) ראשונה.[47]
ב־2007 הפכה היחידה מיטנ"מ לגדוד.[46]
מ־2013 עד ערב מבצע צוק איתן עסק הגדוד בקליטת סוללות יהלום גרמניות והוצאת מערכת ההוק משירות. ב־14 ו־17 ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן יירט הגדוד שני כטב"מים ששוגרו על ידי חמאס על ידי טילי פטריוט.[47]
הגדוד רשם לזכותו מספר הפלות במהלך מלחמת האזרחים בסוריה של כלי טיס של חיל האוויר הסורי שחדרו לרמת הגולן. ב־23 באוגוסט 2014 יירטה סוללת בירייה של הגדוד סוחוי Su-24, וב־31 באוגוסט 2014 יירט הגדוד כטב"ם סורי. כטב"מים נוספים יורטו על ידי הגדוד ב־27 באפריל, 19 בספטמבר[49] ו־11 בנובמבר 2017,[23] וב־11 ביולי 2018.[50] ב־24 ביולי 2018 יירט הגדוד מטוס סורי (סוחוי Su-22 או סוחוי Su-24).[51][52][47]
במהלך מלחמת חרבות ברזל ביצע הגדוד 9 יירוטים.[53] בעקבות סגירת מערך היהלום ב־2024 הוסב הגדוד לגדוד כיפת ברזל.[54]
מפקדי גדוד 138
גדוד 139
יטנ"מ 139 הוקמה בסיני באפריל 1969, בתחילת מלחמת ההתשה. היחידה הוקמה על בסיס סוללה 137 ב' שפרסה בג'בל אום־מרג'ום להגנת יב"א 511 וסוללה חדשה בראס סודר.[55][28] היחידה קיבלה אחריות על מערב סיני ממפקדתה בבסיס רפידים, בתוספת סוללה סדירה מיטנ"מ 136 שנפרסה במרחב.[2]
ב־20 ביולי 1969 רשמה היחידה הפלה ראשונה כאשר סוללת ראס סודר הפילה סוחוי Su-7.[55] ב־13 באוקטובר 1969 הפילה סוללת ראס סודר מטוס דרור כתוצאה מזיהוי שגוי, וחמשת נוסעיו נהרגו.[56] ב־10 בינואר 1970 הפילה סוללת ראס סודר שני סוחוי Su-7.[28]
ב־1971 נוספה סוללה ג' ליחידה שפרסה במעבר הגידי.[28]
בערב יום הראשון של מלחמת יום הכיפורים הפילה סוללה של היחידה מסוק מי-8 שנשא כוחות קומנדו מצריים.[57] בנובמבר 1973 נוספה סוללה שהגיעה ברכבת הימית שנקרא 139 ה' ונפרסה יב"א 511. בדצמבר 1973 פרסה פלגה מהסוללה החדשה לבסיס נחשון ופלגה אחת נשארה ביב"א 511. שתי הפלגות פורקו בינואר 1974 והציוד נותר בבח"א רפידים.[58] היחידה הפעילה במהלך המלחמה טילי מרקיז, פיתוח על בסיס טיל הלוז.
ב־1974 הוקמו שתי פלגות מתנייעות ביחידה, אחת על בסיס סוללה 139ג'. ב־1975 הועברה סוללה 139ד' ליטנ"מ 138.[28]
בעקבות הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975 הועברה סוללה א' לנח"ל ים/מחג'ר וסוללה ב' לביר תמדה. לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים ב־1979 פונו אתרים אלה, וסוללה א' הפכה לסוללת בית הספר (5721 א') וסוללה ב' הפכה לסוללה 136ב' בי"ב 503 בבעל חצור. מפקדת היחידה עברה לבסיס איתם. לאחר יציאת כוחות צה"ל מסיני ב־1981 אוחדה היחידה עם יטנ"מ 137 וכללה סוללה סדירה של יטנ"מ 137 במתכים, ושלושה סוללות מילואים, בהן אחת שהשתייכה ל־137. מפקדת היחידה ישבה בדים.[28]
ב־1983 הוקמה פלגה מתנייעת 139 ה'.[28] ב־1993 אוחד אגד נ"מ דרום 170 עם בית הספר לנ"מ, והיחידה הועברה לפיקוד ביסנ"מ.
עם הסבת יחידה 136 להפעלת מערכת חץ ב־1999 הועברו סוללות ההוק שלה ליחידה.[28] עם הארגון של מערך הנ"מ למערך ההגנה האווירית ב־2011 הוכפף הגדוד לכנף הגנת שמיים (168).
עם סגירת מערך ההוק בראשית שנות העשרה של המאה העשרים ואחת הוסב הגדוד ליהלום (MIM-104 פטריוט). בינואר 2021 הועבר סוללה אחת מהגדוד לגדוד 138 ואחרת נסגרה,[59] ובינואר 2022 נסגר הגדוד.[60] הגדוד נפתח מחדש במאי 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל כגדוד כיפת ברזל הרביעי.[61]
מפקדי גדוד 139
גדוד 946
גדוד 946 הוקם ב־1974 גנמ"מ 946 שהפעיל מערכת נשק מסוג MIM-72 צ'פרל (דרקון") שהגיעו לישראל בשלהי הרכבת האווירית במלחמת יום הכיפורים.[64] מפקדת הגדוד הייתה בבסיס תל נוף.[65]
ב־6 במאי 1974, במהלך מלחמת ההתשה במובלעת הסורית, הפילה סוללת הגדוד שהייתה פרוסה בח'אן ארנבה מיג-17 סורי, בהפלה המבצעית היחידה של הדרקון.[66]
ב־1977 הפך הגדוד לגדוד של ארבע סוללות סדירות ועוד סוללת מילואים, כשייעודו הראשוני היה לתת הגנת נ"מ לאתרי חיל האוויר. במקביל הוקם גדוד 5706, כגדוד מילואים חביר לאוגדה, ובו שלוש סוללות.[9]
הגדוד היה חביר לעוצבת הפלדה (162) עד 1998.[11]
הגדוד הורכב מ-4 סוללות: 3 סוללות של צ'פרל וסוללה אחת של סטינגר. ב־1999 הועבר הגדוד לאגד 168,[67] ומחנה הקבע שלו עבר מבח"א 8 לסאסא.[11] הגדוד נסגר באפריל 2003. סוללת ברקן של הגדוד עברה לגדוד 947, וסוללת ברקן נוספת הוקמה בגדוד 66 על בסיס אנשי הגדוד. שני הגדודים קלטו שתי רמיות כל אחת.[13]
בנובמבר 2024 הוקם גרעין הקמה להפעלתו מחדש של הגדוד כגדוד טקטי המתמחה ברום הקרוב לקרקע ופועל כנגד רחפנים וכטב"מים.[68] הגדוד הפעיל גם נשקי לייזר.[69] במאי 2025 הוקם הגדוד מחדש, כשהוא מיועד לפעול תחת אוגדה 91.[70]
מפקדי גדוד 946
גדוד 947
גדוד הקלעים 947 הוקם במאי 1974 כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים, כגדוד נ"מ טקטי.[71] הגדוד הוקם על בסיס גנ"מ 882, ומחנה הקבע שלו נקבע בקלע שברמת הגולן.[72] הגדוד נכלל באגד נ"מ צפון 168 עם הקמתו בסוף 1975.[46] ב־1977 הוסב הגדוד לגדוד "חובט" (M163 VADS).[9]
במהלך מלחמת לבנון הראשונה שימש הגדוד ככוח חביר לאוגדה 36. הגדוד השתמש בחובט גם כאמצעי ללוחמה קרקעית, אך גם הפילה מיג-21 ב־10 ביוני בעין דוחה.[73][23]
ב־1998 הוסב הגדוד למחבט, מערכת נשק ששילבה תותחי M61 וולקן וטילי סטינגר.[74] בעקבות סגירת גדוד 946 ב־2003 קלט הגדוד סוללת ברקן ושתי רמיות.[13]
ב־2007 נסגרה סוללה ד' בגדוד. במאי 2007 נקלטה בגדוד סוללת עין הסערה (מערכת גילוי של נאוטילוס) מגדוד 947, ובקיץ 2008 עברה לגדוד 136.[11]
במהלך 2009 החל מערך הנ"מ בהקמת צוותי הקליטה למערכת כיפת ברזל, וב-11 באוקטובר 2009 הוחלט להסב את גדוד 947 לגדוד כיפת ברזל הראשון.[75]
בתחילת 2011 הוצבו סוללות כיפת ברזל הראשונות של הגדוד בעקבות הסלמה שהייתה באזור הדרום, כאשר ב-27 במרץ 2011 מוקמה סוללה בבאר שבע[76] וב-4 באפריל מוקמה סוללה באשקלון, זאת אף על פי שהמערכת עדיין לא הוכרזה מבצעית. ב-7 באפריל 2011 הצליחה המערכת ליירט לראשונה רקטת "גראד" שנורתה מרצועת עזה לעבר אשקלון.[77] ב-20 באוגוסט 2011 יירטה המערכת 9 "גראדים" מתוך מטח של 11 רקטות שנורה לעבר באר שבע ויישובי הדרום. שתי הרקטות הנותרות התפוצצו בעיר (אחת מהן גרמה להרוג אחד)[78] ב-31 באוגוסט הוצבה סוללה שלישית ליד אשדוד.[79]
מפקדי גדוד 947
Remove ads
יחידות נוספות
כנף 168
ערך מורחב – כנף 168
לאחר מלחמת ההתשה הוקם מנ"מ 168 כיחידת תמיכה לגדודי המילואים בצפון.[81] ב־1975 הפך לאגד נ"מ צפון 168. ב־2011 הפך לכנף הגנת שמיים, וב־2016 הוסב לכנף היערכות.
מהגנ"א 516
מפקדת מערך ההגנה האווירית. הוקמה בדצמבר 1970 בעקבות העברת הפיקוד על מערך הנ"מ לחיל האוויר כמפקדת כוחות הנ"מ.[82]
גדוד קשר 533
- ערך מורחב – גדוד קשר 533
גדוד קשר ארצי, עבר למערך ההגנה האווירית ב־2008 עם סיגת בח"א 27 בו שכן לפני כן. שוכן בביסל"א.
ביסל"א 883
- ערך מורחב – בית הספר להגנה אווירית
ביולי 1955 הוקם גנ"מ 883, שצויד בתותחי 3.7 אינץ' והורכב מסוללה סדירה להגנת תל אביב וסוללת מילואים להגנת חיפה.[83] כחלק מלקחי מלחמת יום הכיפורים הפך הגדוד לבית הספר לנ"מ, שנועד להכשיר את לוחמי המערך. ששת סוללות הגדוד שימשו בסיס לגדוד המילואים 5723 שנועד להגן על נמל התעופה בן-גוריון.[9]
יחידות מילואים
סכם
פרספקטיבה
גדוד 203
גדוד 203 החל כגונדה 203 שסופחה לחטיבת גולני במלחמת העצמאות. בשנות החמישים הייתה הגונדה גונדה פיקודית בפיקוד צפון בת ארבעה סוללות 20 מ"מ נגרר.[84] גונדה 203 נלחמה במבצע קדש במסגרת כיבוש עזה תחת חטיבה 11. מפקד הגונדה סרן ירחמיאל עמלי וסגנו מאיר שפינר נפלו בקרב.[85]
בשנות הששים הוסבו גודנות הנ"מ, בהם גונדה 203, לגדודי תנמ"ק. במהלך מלחמת ששת הימים פרס הגדוד להגנה על מתקני המוביל הארצי באשד כינורות.[2] לאחר המלחמה הוסב הגדוד לתותחי 14.5 מ"מ דו\ארבעה קני.[84] ב־1972 הוסב לגדוד מתנייע 20 מ"מ קני בפיקוד מוסה כהן ויועד לחבור לאוגדה 36.[2][84] ב־21 באוקטובר 1973, במהלך מלחמת יום הכיפורים, הפיל הגדוד שני מטוסי מיג-17 סוריים בח'אן ארנבה.[86]
הגדוד נכלל באגד נ"מ צפון 168 עם הקמתו בסוף 1975, והימ"ח של היה בבח"א 21.[46]
ב־2003 הוסב הגדוד לגדוד ברקן בעל 4 סוללות.[11]
ב־2014 הוסב הגדוד להגנה קרקעית של פריסות מערך ההגנה האווירית.[84] הגדוד כפוף לכנף 168. במהלך נגיף הקורונה בישראל השתתף הגדוד בשינוע בדיקות קורונה מנקודות בדיקה למעבדות.[87]
מפקדי גדוד 203
- משה גרינברג
- מוסה כהן – פיקד על הגדוד במלחמת יום הכיפורים
- יפתח (טדי) שמאי – קיבל פיקוד על הגדוד לאחר מלחמת שלום הגליל
- יואב וינקרט
- יואב רזין
- איתן מלצר
- אייל ניסים – פיקד על הגדוד ב־2014 במהלך הסבתו להגנה קרקעית
גדוד 968
גדוד 968 הוקם ב-1972 כגדוד הק"ח (הגנת רקע חילית) בבסיס עציון (כנף 10). במהלך מלחמת יום הכיפורים הגדוד השתתף במרדפים אחר חוליות מודיעין מצריות. במלחמת שלום הגליל ב־1982 סופחה פלוגה אחת של הגדוד לדובר צה"ל וליוותה את הכתבים הצבאיים שיצאו לסיורי שטח. יתר הפלוגות ליוו ואיבטחו שיירות אספקה. הגדוד ביצע תעסוקה מבצעית לא אורגנית ברצועת עזה וביהודה ושומרון. ב־1998 החל הגדוד להשתתף באבטחת פריסות של מערך הנ"מ ותרגילי ג'וניפר קוברה. הגדוד כפוף לכנף 168. במהלך נגיף הקורונה בישראל השתתף הגדוד בשינוע בדיקות קורונה מנקודות בדיקה למעבדות.[87]
מפקדים: סא"ל יואב שניצר (1985–1990), סא"ל חיים כהן (1990–1994), סא"ל חזי גוטמן (1994–1999), אל"ם משה חביביאן (1994–).[88][89]
גדוד 5729
גדוד 5729 החל כגנמ"מ 5729 והוקם ב־1 ביוני 1977 תחת אגד 168 כגדוד מילואים שכלל שלוש סוללות תותחי 20 מ"מ על גבי נגמ"שי M-113 ("זלדה") סוללה א' הועברה מגנמ"מ 203, סוללה ב' עברה מגנמ"מ 207, וסוללה ג' חדשה.[9][46] בנוסף הייתה סוללת FIM-43 רד-איי, גם היא על זחלי M-113. ב־1992–1993 הוסב הגדוד לחובט. ב־2000–2001 הוסב הגדוד ל־FIM-92 סטינגר ("ברקן") וצויד להתנייעות בהאמרים. ב־2013 הוסב הגדוד לגדוד הגנה קרקעית ליחידות הפורסות של מערך ההגנה האווירית.[90] הגדוד שייך לכנף 168. במהלך נגיף הקורונה בישראל השתתף הגדוד בשינוע בדיקות קורונה מנקודות בדיקה למעבדות.[87]
מפקדים: דובי רביד (1977–?), אבי להב (?–1993), דובי אמיתי (1993–?), ארגואטי משה, סא"ל רן לוין.
יחידת מגידו 7167
יחידת מגידו 7167[91] היא יחידת מילואים במערך ההגנה האווירית הממונה על תרגיל ג'וניפר קוברה ועל התיאום עם כוחות ארצות הברית הנפרסים בישראל.[92][93]
מפקדים: אל"ם פנחס (פיני) יונגמן (עד 2023).[94]
Remove ads
יחידות עבר שפורקו
סכם
פרספקטיבה
כנף 167
- ערך מורחב – כנף 167
לאחר מלחמת ההתשה הוקם מנ"מ 167 כיחידת תמיכה לגדודי המילואים במרכז.[81] במרץ 1977 הפך לאגד נ"מ מרכז 167. ב־2011 הפך לכנף ההגנה האקטיבית, ונסגר ב־2016.
אגד 169
לאחר מלחמת ההתשה הוקם מנ"מ 169 כיחידת תמיכה לגדודי המילואים בנגב.[81] ב־1975 הוסב לאגד נ"מ נגב 169. בעקבות נסיגת צה"ל מסיני כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים אוחד עם אגדים 170 ו־173 לאגד דרום 170.[95]
האגד כלל את יטנ"מ 139 (הוק) בהגנה על הקריה למחקר גרעיני – נגב, גדוד 955 (40 מ"מ) בהגנה על בסיס חצרים, גדוד 945 (40 מ"מ) בהגנה על בסיס עציון גדוד 40 מ"מ סדיר 945, גדוד המילואים 936 (40 מ"מ) בהגנה צמודה על הכור, גדוד המילואים 832 (20 מ"מ נייח) בהגנה על יב"א 509, גדוד מילואים 37 מ"מ בהגנה על מתקן הדלק בחצרים, גדוד מילואים 895 (37 מ"מ) בהגנה על נמל אילת ומתקני הדלק, וגדוד המילואים 291 (20 מ"מ מתנייע) החביר לאוגדה.[96]
על האגד פיקדו יהודה רווה, דב שדה ואיתן יריב (לימים מפקד מערך הנ"מ).
אגד 170
לאחר מלחמת ההתשה הוקם מנ"מ 170 כיחידת תמיכה לגדודי המילואים בסיני.[81] במהלך מלחמת יום הכיפורים תפקדה היחידה כמפקדה ראשית של יחידות הנ"מ בסיני, ובעקבות כך הוסב לאגד נ"מ סיני 170. בעקבות נסיגת צה"ל מסיני כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים אוחד עם אגדים 169 ו־173 לאגד דרום 170.[95]
ב־1993 אוחד האגד עם בית הספר לנ"מ.
אגד 173
ב־1979 הוקם אגד נ"מ 173 שפעל במרחב שלמה, בהתבסס על יחידות מאגד 167, בהם סוללת הוק של יטמ"מ 136, סוללת צ'פטל של גנמ"מ 946 וסוללות תותחי 40 ו־20 מ"מ. בעקבות נסיגת צה"ל מסיני כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים אוחד עם אגדים 169 ו־170 לאגד דרום 170.[95]
גונדות 204, 205
במהלך שנות החמישים והששים התקיימו גונדות 204 ו־205 שהפעילו תותחי 20 מ"מ.[97]
גדוד 206
גונדת נ"מ 206 הוקמה בשנות החמישים והוסבה באוגוסט 1966 לגדוד 206.[98] הגדוד כלל שלושה סוללות מצוידות בתותחי 20 מ"מ קניים נגררים וסוללת מפקדה.[99] לאחר מלחמת ששת הימים הוסב לגדוד 14.5 מ"מ. קודם מלחמת יום הכיפורים החלה הסבתו לגנמ"מ אך רק סוללה אחת הוסבה קודם המלחמה. הגדוד נועד ליבור לאוגדה 146.[2] בדצמבר 1973 הוסב גדוד 206 לגדוד נ"מ מתנייע.[9] במהלך מלחמת שלום הגליל חבר הגדוד לאוגדה 162. כמו שאר גדודי הנ"מ המתנייעים במלחמה, השתמש הגדוד במערכות הנ"מ ללוחמה קרקעית, אך גם הפילה שני מטוסים סורים במלחמה, אחד מהם על ידי טיל אישי FIM-43 רד-איי ("בזק"), שהפיל מיג-23.[99][23]
ב־1992 הוסב הגדוד ל-MIM-72 צ'פרל ("דרקון") ו-FIM-92 סטינגר, והגדוד חבר לאוגדה 370. הגדוד נסגר ב־2004, במקביל לנסגירת האוגדה.[98]
מפקדי גדוד 206
- יעקב לוין - מקים הגדוד, פיקד עליו במלחמת ששת הימים
- רס"ן אליהו שרב – פיקד על הגדוד מ־1970 עד אמצע 1973
- ישראל חסון – פיקד על הגדוד במלחמת יום כיפורים
- סא"ל אבנר גרליץ - קיבל פיקוד על הגדוד בשלהי שנות השבעים, פיקד עליו במלחמת לבנון הראשונה עד מותו ב־1983
- זאב מרגלית
- דב גולן (1992–1996)
- עמי לנדאו (1996–2001)
- יעקב שרעבי (2001–2004)
גדוד 207
ב־1954 הוקמה גונדת נ"מ 207 שכללה שתי סוללות תותחי 20 מ"מ נגררים. במהלך מבצע קדש נפרסה הגונדה יחד עם גונדה 205 להגנת באר שבע באמצע שנות הששים הוסב לגדוד 207.[100] באפריל 1972 החל הסבה לגדוד מתנייע,[100] ונועד לחבור לאוגדה 252. במהלך מלחמת יום הכיפורים נפרסו שתי סוללות להגנת אגד התחזוקה של אוגדה 143 בבסיס רפידים, וסוללה שלישית נפרסה להגן על סוללת ההוק במעבר הגידי.[101][100] הימ"ח של הגדוד היה בדים שבמישור רותם.[102]
ב־17 באוקטובר 1973 נפרס הגדוד להגן על גשר הגלילים.[103] ב־18 באוקטובר 1973 הפיל הגדוד מסוק מי 8. ב־19 באוקטובר הפיל שני מטוסי מיג-17. ב־21 באוקטובר הפיל הגדוד מיג-17, ב־22 באוקטובר הפיל סוחוי Su-7 וב־29 באוקטובר הפיל מיג-17 נוסף.[104]
במהלך מלחמת לבנון הראשונה חבר הגדוד לאוגדה 90.[100]
ב־1992 הוחלט על פירוק גדוד 291 והפיכת הימ"ח של הגדוד לימ"ח של גדוד 207 שהפך לגדוד 291.[100]
מפקדי גדוד 207
- ישעיהו (שייק'ה) שפיר – מהקמת הגדוד בשנות החמישים עד אפריל 1972
- סא"ל עמוס ארד – מאפריל 1972, כמינוי משני. פיקד על הגדוד במלחמת יום הכיפורים.
- בני כהן – מינוי חירום במלחמת לבנון הראשונה
- גיורא צור (1983–1988)
- יהושע אגסי (1988–1994)
גדוד 208
גונדה 208 הוקמה בשנות החמישים והפעיל תותחי 20 מ"מ.[97] הגדוד הוקם ב־1966/1967 כגדוד בן שתי גונדות, כל אחת בת 4 סוללות.[105] במאי 1971 הוצאה פקודת הארגון להפיכת הגדוד לגדוד מתנייע החביר לאוגדה 143 והימ"ח שכן במחנה סירקין. במאי 1972 התקיים אימון גדודי במסגרת של שתי גונדות בנות 4 סוללות שהתקיים קודם לכן, ולאחריו הוחלט לארגנם כשלוש סוללות בנות שלושה צוותים.[105]
במהלך מלחמת יום הכיפורים הוצב הגדוד להגן על מפקדת אוגדה 143 בטסה ואגד ארטילרי 214 שהשתייך לה.[101] עם התייצבותה בבוקר 8 באוקטובר רביעיית מטוסי הוקר האנטר עיראקיים תקפה עמדות של הגדוד בטסה. הגדוד שעוד היה בהיערכות לא הגיב. בשעה 17:20 שמונה מטוסי האנטר נוספים תקפו את מפקדת אוגדה 143 וארבעה מטוסים תקפו את סוללת ההוק באבו סמרה. יחד עם שתי סוללות של גנ"מ 935 הפיל הגדוד שני מטוסים כאשר למטוסי חיל האוויר שחגו באזור אושרו שלוש הפלות נוספות.[7]
ב־15 באוקטובר החלה גרירת גשר הגלילים ממרחק 17 ק"מ לכיוון התעלה. מחשש לתקיפות אוויריות הגנו עליו שלוש סוללות מגנמ"מ 208 אליהן צורפה סוללה מגנמ"מ 207. על כל כוח הנ"מ שנע עם הטנקים ציוד ויחידות הצליחה פיקד מפקד גדוד 208 רס"ן ניסן גלעד.[106] בהתקרבם לתעלה חזרה הסוללה מגנמ"מ 207 לשטח החיוני במרחב מוצב "לקקן" וגדוד 208 כולו נערך ב"חצר" שבקרבת מעוז מצמד (דוורסואר).[107]
ב־16 באוקטובר בשעה 11:08 הגיעה לאזור החצר שמיניית מטוסי מיג-17 ותקפה כוחות צה"ל שהיו בדרכם לצליחת התעלה. גנמ"מ 208 הפיל מטוס אחד. ב־17 באוקטובר חצתה סוללה ב' מגנמ"מ 208 את התעלה על גבי תמסחים והתמקמה בגדת התעלה המערבית.[103] ב־18 באוקטובר הפיל הגדוד מיג-21 ומיג-17, וב־19 באוקטובר הפיל מיג-21 נוסף.[104] במהלך המלחמה הפיל הגדוד 11 מטוסים מצריים.[24]
במלחמת לבנון הראשונה נפרסה סוללה ב' באנסאר. הגדוד היה חביר לאוגדה 340 הגדוד נסגר באוגוסט 2001.[105]
מפקדי גדוד 208
- חצרוני (1966/7–1971)
- רס"ן ניסן גלעד (1971–1985; מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים)
- אורי ורון (1985–1990)
- זאב ברנדיס (1990–2000)
גנמ"מ 291
גדוד 291 הוקם כגדוד מתנייע באוקטובר 1972 כגדוד חביר לאוגדה 252, וזאת תחת פיקודו של המג"ד הוותיק ישעיהו (שייקה) שפיר, שפיקד קודם לכן על גדוד 207.[2] ימ"ח הגדוד היה בבח"א 5 באל-עריש.[102]
במהלך מלחמת יום הכיפורים נפרסו סוללות הגדוד במרחב שבין רומני לבלוזה, והגנו על מפקדת אוגדה 162, אגד ארטילרי 215 ומרכזי התחזוקה של האוגדה.[101] ב־10 באוקטובר בשעה 15:20 תקפו שני מבנים עם 12 מטוסי מיג-17 את כוחות צה"ל באזור בלוזה. סוללות גנמ"מ 291 פגעו בשלושה מטוסים, שאחד נפל ושניים חזרו פגועים לנחיתה.[108]
ב־20 באוקטובר, כשהגדוד חצה את גשר הגלילים יחד עם אוגדה 162, הפיל שני טילי קלט. בשעות הבוקר של 21 באוקטובר נכבשה פאיד על ידי כוחות שריון, סיירת מטכ"ל וסוללה א' מהגדוד, שנשלחה להגן על שדה התעופה. חיילי קומנדו מצריים מצוידים במרגמות הסתובבו שם ומדי פעם פתחו באש. לוחמים מהסוללה השיבו באש גם מהתומ"תים. למחרת ב־15:30 הגיחה רביעיית מיג-21 מצרית ושני מיראז' 5 לוביים אשר תקפו מטרות קרקעיות. התפתח קרב אוויר שבמהלכו הופלו שני מטוסים מצריים כששני מיגים המשיכו בקרב. הסוללה הפילה אחד מהם כשהשני הופל על ידי פנטום שחש לאזור.[109]
כוחות הגדוד השתלבו בלחימה בסואץ, כאשר פגזים הקלים אפשרו לו לבצע ירי קל יותר מאשר כוחות השריון בלחימה העירונית.[110]
ב־1992 נסגר הגדוד וגדוד 207 הפך לגדוד 291. הגדוד נסגר ב־2000.[100]
מפקדי גדוד 291
- סא"ל ישעיהו (שייקה) שפיר (1972–1977)
- זאב אטינגר (1977–1981)
- סא"ל אורי צין (1981–1992)
- אילן פורת (1994–?)
גדוד א"א 411
גדוד הנ"מ הראשון בצה"ל הוקם ב־1 באוגוסט 1948 כגדוד א"א (אנטי־אווירי) 1 בחיל התותחנים ולאחר זמן קצר הפך לגדוד 411. הגדוד הפעיל שתי סוללות והפעיל תותחי בופורס 40 מ"מ ותותחי היספנו סוויזה 75 מ"מ. במהלך מלחמת העצמאות נרשמו לזכות הגדוד 6 הפלות. הגדוד פורק ב־1951. גדוד 411 הוקם מחדש בתפקידים אחרים בחיל התותחנים.[111]
על הגדוד פיקד רס"ן טוביה דוסטרובסקי.
גנ"מ 470
גדוד נ"מ 470 הוקם ב־1970 כגדוד מילואים נייח על בסיס ציוד שלל[2] של שבעה סוללות תותחי 37 מ"מ שנועד להגן על בתי הזיקוק באשדוד. במהלך מלחמת יום הכיפורים פרס הגדוד גם להגנת בח"א 3 באל-עריש.[112] הגדוד פורק ב־1985.[113]
על הגדוד פיקד צבי צילקר, במקביל לכהונתו כראש עיריית אשדוד.[112] ב־1984 נועד הפיקוד לעבור ליצחק פרנקל, אך עקב תהליכי פירוק הגדוד הדבר לא התבצע.[113]
גנ"מ 662
גנ"מ 662 הוקם לאחר מלחמת ששת הימים על בסיס של חמש סוללות של תותחי שלל 57 מ"מ ונועד להגנת תחנת הכוח רדינג.[112] הימ"ח ומרכז הקישור היו במחנה סירקין. ב־1983 החל פירוק הגדוד ואיחודו עם גדוד 913 שנגמר ב־1984.[114]
על גדוד פיקדו שמואל גפן (מהקמתו עד 1983) ונחמיה תנא (1983–1985).
גנ"מ 664
גנ"מ 664 הוקם לאחר מלחמת ששת הימים בשנים 1969/1970 בהרכב של שלוש סוללות 57 מ"מ ושתי סוללות 37 מ"מ פרס להגנה על פי גלילות.[112] הימ"ח ומרכז הקישור היו במחנה סירקין. מפקד הגדוד מהקמתו עד 1989 היה יונה בנימיני, כאשר שמואל און קיבל את הפיקוד לזמן קצר עד פירוק הגדוד.[115] הגדוד אוחד עם גדוד 913.[116]
גנ"מ 809
הוקם ב־1970 על בסיס שבע סוללות 37 מ"מ.[112] הגדוד נועד להגן על בסיס דלק חצרים (6830) שתחת מרכז ציוד. הגדוד פורק בנובמבר 1984. על הגדוד פיקדו דויד נהיר ואלחנן אילת (1973–1984).[117]
גנ"מ 832
גנ"מ 832 הוקם באוקטובר 1970 ונועד להגנה על יב"א 509 במצפה רמון. הגדוד היה מצוידב עם הקמתו ב־2 סוללות 30 מ"מ בימ"ח ביב"א. בתחילת שנות השבעים עבר הגדוד הסבה ל־2 סוללות 20 מ"מ נגרר דו קני.[118]
במהלך מלחמת יום הכיפורים נפרסו סוללות הגדוד להגנה על סוללות ההוק, לצד פריסתן ביב"א. ב־20 באוקטובר הפילו סוללות הגדוד במעבר הגידי שני טילי קלט יחד עם גדוד 835.[104]
בספטמבר 1982 הועברו לגדוד שתי סוללות 40 מ"מ מגדוד 945.[118]
מפקדי הגדוד: יעקב בר נר, יהודה פלרמן (עד 1979), צביקה שמיר (1979–1990), ראובן אביטל (1990–1992) וצביקה קורן.
גדוד 835
גדוד 835 הוקם באפריל באפריל 1969 והורכב מ־4 סוללות תותחים 30 מ"מ ונועד להגן על שדה החירום בשדה התעופה ביר תמדה שנועד לשמש שדה אלטרנטיבי לבסיס רפידים, בו שכן הימ"ח של הגדוד. בתחילת 1971 הוסב הגדוד לתותחי 20 מ"מ נגררים.[119] ייעוד הגדוד היה להגן על סוללות ההוק של יטנ"מ 139 במערב סיני.[2]
ב־11 באוקטובר 1973 הפיל הגדוד שנפרס באבו סמרה מטוס מצרי.[108] ב־20 באוקטובר הפילו סוללות הגדוד במעבר הגידי שני טילי קלט יחד עם גדוד 832.[104]
ב־1975 הועבר הגדוד מרפידים לבסיס איתם.[119]
מפקדי הגדוד: רס"ן ניסן גלעד (1969–1972),[120] רס"ן חיים שנהב (1972–?), ציון מנדיל.
גדוד 837
גנ"מ 837 הוקם ב־21 באוגוסט 1970 כגדוד 30 מ"מ נייח, ובתחילת 1971 הוסב ל־2 סוללות 20 מ"מ נגרר. ייעוד הגדוד היה גנה על יב"א 506 בהר מירון בו היה ימ"J היחידה. לאחר מלחמת יום הכיפורים נוספו לגדוד פלגת MIM-72 צ'פרל ("דרקון") וצוות רמית.[121] הגדוד נכלל באגד נ"מ צפון 168 עם הקמתו בסוף 1975.[46]
ב־1994 הועבר הגדוד לפיקוד העורף.[121]
מפקדי הגדוד: אריה שביט, גרשון ציפור, תנחום אורן (1982–1990) ומיכאל שרי (1990–1994).
גדוד 852
גנ"מ 852 הוקם ב־5 באוקטובר 1970[122] כגדוד חמש סוללות 57 מ"מ, שיועד להגן על בתי הזיקוק במפרץ חיפה ועל מפעלי המפרץ.[123] לאחר מלחמת יום הכיפורים הוסב לגדוד 37 מ"מ.[122] הגדוד נכלל באגד נ"מ צפון 168 עם הקמתו בסוף 1975.[46] בפברואר 1982 אוחד הגדוד עם גדוד 853.[124][122]
באוגוסט 1984 הוקם מחדש עם 3 סוללות 40 מ"מ וסוללת 20 מ"מ להגנת כנף 28.[122]
מפקדי הגדוד: שלמה גבעון, חיים ארוך ושמעון וייס (1984–?).
גדוד 853
בתחילת שנות החמישים פעלה יחידת בלוני נ"מ במפרץ חיפה תחת מספר 853. הגדוד הוקם ב־5 באוקטובר 1970 כגדוד בן 5 סוללות 57 מ"מ שיועד להגנת תחנת הכוח חיפה. לאחר מלחמת יום הכיפורים הוסב ל־37 מ"מ[125] הגדוד נכלל באגד נ"מ צפון 168 עם הקמתו בסוף 1975.[46]
ב־1979 הוסב הגדוד ל־7 סוללות 37 מ"מ. בפברואר 1982 אוחד גדוד 852 עם גדוד 853, ומערכות הנשק של הגדוד המאוחד הוסבו בפברואר 1984 מתותחי 37 מ"מ לשתי סוללות 23 מ"מ ושתי סוללות טילים אישיים.[125][124]
הגדוד פורק ב־1992/1993.[125]
מפקדי הגדוד: רס"ן יובל עמירם (1970–1973), אמנון שור (1973–1992/3)
גנ"ם 881
גנ"מ 881 הוקם ב־1951, יחד עם גנ"מ 882 הסדיר וגדוד המילואים 935.[83] מפקדתו של הגדוד ישבה בתחילה במחנה 137 ליד טירת כרמל, וב־1952 עברה למחנה ג'למה. בשנים 1954/55 מפקדת הגדוד והימ"ח שכנו במפרץ חיפה מול בח"א 21 בתקופה זאת הגדוד היה מצויד גם בתותחים 40 מ"מ 60 L שהוחלפו אחר כך בתותחים 30 מ"מ. בשנת 1956 הפך גדוד 881 לגדוד מילואים. לאחר מבצע קדש הוצב הגדוד להגנה על כנף 1 ובשנת 64 הועברה המפקדה לכנף, והגדוד הפך לגדוד סדיר 40 מ"מ ומילואים 20 מ"מ ו־30 מ"מ.[126] ישב בכנף 1.
ב־1963 נקלטו בגדוד תותח בופורס 40 מ"מ L-70 מונחי מכ"ם שנרכשו מידי צבא גרמניה המערבית.[127]
במהלך מלחמת ששת הימים השתתף הגדוד בהפלת מטוס סורי ב־5 ביוני ובהפלת מטוס טופלוב עיראקי שחדר לישראל ב־6 ביוני. במהלך מלחמת ההתשה פרסה סוללה של הגדוד בראס סודר והפילה סוחוי Su-7 ב־4 ביולי 1967.[128]
ב־24 ביולי 1969 הפילה סוללת הגדוד באום חשיבה סוחוי Su-7.[55]
במהלך מלחמת יום הכיפורים הפיל הגדוד טיל קלט באום חשיבה.[129]
הגדוד נכלל באגד נ"מ צפון 168 עם הקמתו בסוף 1975.[46]
ביולי 1998 הפך הגדוד מגדוד סדיר לגדוד מילואים. במהלך זה נסגר מערך תותחי ה-40 מ"מ, והגדוד עבר הסבה לתצורת "ברקנית" (ברק וכפו"ז (כוונת פשוטה וזולה). לאחר שנה הושבה התצורה הקודמת של ברקן נייח עם צג רמית.[126]
כחלק מסגירת מערך הברקן נסגר גדוד 881 ב־10 בינואר 2005.[126]
מפקדי גדוד 881
- עוזי אורשנסקי
- יוסף שטראוס
- יהודה בירנבאום
- יובל עמירם
- זאב כספין
- מייק זרח
- עוזי מור
- אריה לרר (לפיד)
- יהודה רווה (מפקד הגדוד במלחמת יום הכיפורים)
- דב שדה
- עמוס מורד (1975–1977)
- מיקי טל (1977-1979)
צביקה כהן (1979 -)
- אריה דגון
- מנשה מנשה
- יעקב גורן
- עקיבא מנחם
- סא"ל איציק פלד (אוקטובר 1986–?)
- פיטר טוביה
- יוסי שחר
- מוטי נווה
- גקי חלווה
- צביקה גנזר (1998–2005, כגדוד מילואים)
גנ"מ 882
גנ"מ 882 הוקם ב־1951 כגדוד 20 מ"מ חד קני סדיר, יחד עם גנ"מ 881 הסדיר וגדוד המילואים 935.[83] מפקדת הגדוד ישבה בהרצליה.[130] במהלך מלחמת יום הכיפורים הפיל הגדוד שני מטוסים מצריים.[24]
במשך הזמן התווספו לגדוד תותחים 40 מ"מ L60 ומאוחר יותר תותחי 30 מ"מ עם מזין (שנתגלה כלא שמיש) ולאחר מכן מחסנית.
בתחילת 1962 הוקם רשמית ביסנ"מ 883, וגדוד 882 עבר לבסיס חצור. ב־1964 הוסב הגדוד לתותחים 40 מ"מ L70. במהלך מלחמת ההתשה היו לגדוד 3 סוללות סדירות וארבעה סוללות מילואים. במהלך המלחמה הוקמה בגדוד סוללה 9 שעבדה מול כוחות מיוחדים, שהפכה ב־1972 ליחידה 155.[130]
באוקטובר 1974 הוסב לגדוד מילואים מלא, כאשר חייליו הסדירים של הגדוד הוסבו לגדוד 947.[58]
הגדוד נסגר בסוף שנות התשעים של המאה העשרים.[130]
מפקדי גדוד 882
- בהרצליה
- דוד גורן
- יהושע ברעם
- מרדכי בר מור (פישביין)
- משה ברמן
- משה תמיר
- אריה שפאק (דגן)
- בחצור
- אברהם (אברשה) גרנות
- אברהם אורן
- רוניה לפיד
- אבי שגיב (אוגוסט 1973 –?)
- צביקה ארז
- מייק זרח
- משה קליסקי
גנ"מ 884
גנ"מ 884 הוקם ב־1963 במרחב אילת, וכללה שתי גונדות, אחת תותחי שדה 75 מ"מ או 25 פאונד והאחרת תותחי נ"מ 20 מ"מ חד קני. במלחמת ששת הימים פרס הגדוד להגנת אילת. לאחר המלחמה הופקד הגדוד על בח"א 5 באל־עריש, והגדוד שודרג לתותחי 20 מ"מ ובו 4 סוללות בנות 4 כלים. ב־1977 הועבר הימ"ח לבסיס משאבי שדה ואורגן במסגרת של 3 סוללות בנות 3 פלגות בהן 3 כלים. הגדוד פורק ב־1985.[131]
על הגדוד פיקד אייבי מקליס.
גנ"מ 885
ב־1951 הוקמה גונדה 885 1951 כמערכת נ"מ כבדה בתותחי 75 מ"מ תוצרת צרפת מונחי מכ"ם עם שולחן איתור לצורכי חישובים של המצב העתידי, אליו היה צריך לכוון את הפגז על מנת שיפגע במטוס. הגונדה ישבה במחנה 137 (טירת כרמל) כדייר משנה של גדוד 881. פיתוח המערכת שלא נועדה הגונדה התבצע במכון דוד על ידי חיל המדע, אך תוך פחות משנה הוחלט לסגור את הגונדה עקב קשיים טכניים בלתי נפתרים בפיתוח המכ"ם.[132]
ב־25 באוקטובר 1970 הוקם גנ"מ 885 בבסיס עציון. הגדוד כלל 2 סוללות 40 מ"מ ו־3 סוללות 20 מ"מ דו קני נגרר. בעקבות הקמת גדוד 949 כגדוד תותחי 40 מ"מ ייעודי לבסיס עציון ביולי 1971 שונה ייעוד גדוד 885 ובמלחמת יום הכיפורים פרס הגדוד, בתוספת סוללה 20 מ"מ נגרר דו קני מגדוד 883 להגנה על שדה אופיר ועל סוללת ההוק באזור.[133]
לאחר נסיגת צה"ל מסיני הועבר הגדוד להגן על יב"א 503.[132]
בשנים 1992/1996 עבר הגדוד הסבה לחי"ר קל במסגרת פיקוד העורף.[132]
מפקדי גדוד 885
סרן יהודה בירנבאום (גונדה 885, 1951), סא"ל אריה לרר (1970–1975; מינוי חירום במסגר תפקידו כמפקד ביסל"א), דודו דינור (1975–1977), יהודה רווה (1977–1979; מינוי חירום למפקד ביסל"א), חנן פארן וזוהר גרינברג.
גנ"מ 895
הגדוד הוקם ב־1971 כגדוד תותחי 37 מ"מ בהרכב של 3 סוללות כאשר כל סוללה מונה 4 כלים ונועד להגנה על מתקני קצא"א ונמל אילת. ימ"ח הגדוד היה בבסיס עציון.[134]
בנובמבר 1985 הוסב הגדוד לתותחי 23 מ"מ דו קני על צריח ניגרר בהרכב של 3 סוללות ובכל סוללה 3 פלגות ובכל פלגה 3 כלים לצד סוללת 20 מ"מ. הגדוד במתכונתו החדשה ישב במחנה סירקין תחת אגד נ"מ מרכז 167.[134]
הגדוד פורק לאחר 1992/1993.[134]
מפקדי הגדוד: ישראל שוורץ (37 מ"מ), משה ויגדור (23 מ"מ).
יחידת אגרופן 897
יחידת אגרופן הוקמה ב־1982, אחרי מלחמת שלום הגליל. היחידה נועדה לשמור על כשירותם של טייסי חיל האוויר על ידי בימוי יחידות אויב לצורכי אימונים. בנובמבר 2002 הוחלט על צמצום היחידה כחלק מתהיליכי התייעלות, ובמאי 2003 הוחלט על סגירתה. היחידה נסגרה סופית בערב ראש השנה תשס"ד ויכולותיה הועברו לידי חברה אזרחית אלישרא.[135][136]
מפקדים: יוסי שטרן (1985–?).
גדוד 913
גדוד 203 החל כגנ"מ 913 והוקם ב־1972 על בסיסי תותחי שלל 37 מ"מ ונועד להגן על תחנת כוח אשכול באשדוד.[112] הגדוד כלל 7 סוללות. במהלך מלחמת יום הכיפורים נפרס הגדוד בבח"א 5 באל־עריש, ולאחר המלחמה עבר הימ"ח לבסיס חצור.[116]
ב־1984 הועבר הגדוד מאגד 167 לאגד 168 והוסב מתותחי 37 מ"מ לתותחי 23 מ"מ.[124] ב־1968 הוסב הגדוד ל-FIM-43 רד-איי ("בזק") והגדוד נבנה מחדש על בסיס כוח האדם של גדודים 662, 664 שנסגרו לצד כוח האדם של הגדוד במסגרת של 3 סוללות הכוללות 3 פלגות כל אחת (36 צוותים), וייעודו היה להגן על תחנות הכוח בחדרה, תחנת הכוח רדינג בתל אביב ומסוף פי גלילות.[116]
במהלך מלחמת המפרץ נפרס הגדוד מעל מחצבות מגדל צדק, וב־1991 פורק הגדוד ובהמשך הפך לגדוד הגנה קרקעית.[116]
מפקדים: רס"ן משה און (1972–1979), בצלאל זינגר (1979–1990), חיים פוזנר (1990–1991).
גנ"מ 935
גנ"מ 935 הוקם ב־1951 כגדוד מילואים.[83] במקור היה גדוד תותחי 20 מ"מ, וב־1967 הוסב לתותחי 30 מ"מ. בתחילת שנות ה־70 הוסב הגדוד ל־4 סוללות 20 מ"מ דו קני נגרר ומשימתו הייתה מתן הגנה נ"מ לבח"א 27.[137] במהלך מלחמת יום הכיפורים הפיל שלושה מטוסים והיה מעורב ביירוט שלושה טילי קלט.[24]ב־1975 הוקם גדוד 5723 שהופקד על הגנת בח"א 27, וגדוד 935 הוסב להגנה על סוללות ההוק בבקעת הירדן.[137]
מפקדים: עוזי מור (1964–1967), אנטול (טוני) אייל (1967–1972), יוסי כהן (1972–?).
גנ"מ 936
גנ"מ 936 הוקם ב־1 במאי 1970 כגדוד מילואים שכלל ל־4 סוללות תותח בופורס 40 מ"מL70, ומאוחר יותר נוספות שתי סוללות נוספות, לצד סוללת מיצפים. הגדוד נועד להגנת הקמ"ג ממחנה דים. באמצע שנות שהבעים נוספה סוללת FIM-43 רד-איי ("בזק") וסוללת MIM-72 צ'פרל ("דרקון") הוצבה תחת פיקודו.[138]
ב־1998 הוסב הגדוד לתצורת ברקן עד אשר נסגר סופית ב־10 בינואר 2005. יחידת הקישור של הגדוד הייתה בפג'ה שבפתח תקווה אך הגדוד היה תחת פיקוד אגד דרום 170.[138]
מפקדי הגדוד: גרישה פוליאקוב, שי רדום, גבריאל קרטיס, נחום אדן, גדעון יקיר ואליעזר פרום.
גנ"מ 945
גנ"מ 945 היה גדוד הנ"מ הראשון שהוקם תחת פיקוד א"א (אנטי־אוויר) ב־1950.[83] הגדוד, שהיה גדוד מילואים, הוקם על ידי העברת גדוד 945 חי"ם ממפקדת מחוז תל אביב לפיקוד הא"א. הגדוד צויד בתותחי 20 מ"מ ומפקדתו שכנה במחנה סירקין.[139]
לאחר מבצע קדש ב־1956 הוקם גרעין סדיר בגדוד והגדוד יועד להגנת בח"א 8. הגדוד כלל תותחי 30 מ"מ לצד תותחי 20 מ"מ.[139] בקרב תל דן ב־13 בנובמבר 1964 נהרג מג"ד 945 רס"ן לואי בורנשטיין ושלושה לוחמים מגנ"מ 881.[127][140]
ב־1965 הוקמו בגדוד סוללות 40 מ"מ (סדירות).[139]
ב־11 ביולי 1967 הפילו סוללות של גנ"מ 945 שפרס בקנטרה סוחוי Su-7, וב־15 ביולי הפילו שני מיג-17.[55]
ב־1975 הועבר הגדוד להגנת בסיס עציון בעקבות קליטת גדוד MIM-72 צ'פרל בבח"א 8.[139] עד תחילת שנות השמונים הפך לגדוד מילואים.[141]
מפקדים: רס"ן לואי בורנשטיין (1957–1964), אלי ברוך (1965–1967), מייק זרח (1967–?), מאיר שריב, אנטול (טוני) אייל (1972–1975), צביקה ארז (1975–1977), אהרן גליל (1977–1979), יצחק מיכאלי (1979–).
גנ"מ 948
גנ"מ 948 הוקם באפריל 1972 כגדוד מילואים בן שתי סוללות תותחים 20 מ"מ דו קני, כל סוללה שתי פלגות ובכל פלגה 4 צוותים. הגדוד יועד להגן על בסיס פלמחים.[142][143]
מפקדים: חיים דגן (1972–אוקטובר 1976), יוסי כהן (אוקטובר 1976–יוני 1990), יעקב משה.
גנ"מ 949
גנ"מ 949 הוקם ביולי 1971 להגן על בסיס עציון. הגדוד כלל עם הקמתו 4 סוללות תותחי 40 מ"מ כשלכל סוללה נוספו 2 תותחי 20 מ"מ. לקראת מלחמת יום הכיפורים גדל הגדוד ל־8 סוללות 40 מ"מ כשלכל סוללה תותח 20 מ"מ אחד. בעקבות פינוי בסיס עציון עם פינוי סיני הועבר הגדוד ב־1985 להגנת בח"א 8. ב־1992 העובר הגדוד לפיקוד העורף.[144]
מפקדי הגדוד: יעקב ברנר (1971–1989), ארזי גדעון (1989–1992).
גנ"מ 955
גנ"מ 955 הוקם ב־1966 כגדוד סדיר על בסיס 3 סוללות 40 מ"מ L70 מגדודי המערך שהיו מבצעות תעסוקה מבצעית במתכים.[145]
מיד לאחר מלחמת ששת הימים ביוני 1967 הועבר הגדוד לסיני להגנת בסיס רפידים, כשהוא מקבל סוללה רביעית מגנ"מ 881.[145] ב־26 באוגוסט 1967 הפילה סוללה ד' של הגדוד סוחוי Su-7 שניסה לתקוף את רפידים.[55]
ביוני 1969 עבר הגדוד לבסיס חצרים, למרות שמרבית הזמן היה פרוס בסיני להגנה על סוללת ההוק של יטנ"מ 139 בבלוזה ומחנה טסה.[145] ב־20 ביולי 1969 הפילה סוללה ד' של הגדוד מיג-17 בבלוזה, וב־27 ביולי 1969 הפילה מיג נוסף במקום.[55] בקרבות האוויר של 11 בספטמבר 1969 הפיל הגדוד מיג-17 נוסף בבלוזה.[43]
ב־15 באוקטובר 1980 הוסב לגדוד מילואים בן 5 סוללות.[145]
מפקדים: אברהם גרנות (1966–1968), מאיר שריב (1968–1969), סא"ל עמוס ארד (1969–1972), סא"ל מנשה גונן (1972–),יעקב גורן, צביקה כהן, עקיבא מנחם, דוד דינור, סא"ל אילן גליקסמן (1987–?).
יחידת מחסני חירום 5631
יחידת ימ"חים בסטלה מאריס שהפכה לבסיס אגד נ"מ צפון 168.[46][11]
גנ"מ 5702
גנ"מ 5702 הוקם ב־1975 כגדוד בן 4 סוללות תותחים 23 מ"מ בהרכב של 3 פלגות בכל סוללה ו־3 תותחים בכל פלגה שנועד להגן על מרחב אילת. בינואר 1985 נסגרה סוללת 23 מ"מ אחת ובמקומה הוקמו שתי סוללות FIM-43 רד-איי ("בזק"). ימ"ח הגדוד היה בבסיס משאבי שדה. ב־1991 אוחד הגדוד עם גדוד 5704 והועבר לפיקוד העורף.[146]
מפקדים: חיים דגן (1975–1986), ציון מנדיל (1986–1991).
גנ"מ 5703
גנ"מ 5703 הוקם כגדוד 20 מ"מ נגרר בספטמבר 1974 ונועד להגנה על שדה התעופה מחניים, מחנה בזק וביריה. בסיס האם היה בסטלה מאריס בחיפה.[147] הגדוד נכלל באגד נ"מ צפון 168 עם הקמתו בסוף 1975.[46] במאי 1985 הוסב לסוללת 23 מ"מ ושלושת סוללות FIM-43 רד-איי ("בזק") ויועד להגנת פריסות ההוק בצפון.[147] במקביל הוקם מחנה הקבע של הגדוד ברמות נפתלי, שישמש לימים את גדוד 66.[124]
מפקדים: רפאל ששונקין (1974–1982), משה אביבי (1982–?).
גנ"מ 5704
גנ"מ 5704 הוקם בפברואר 1977 כגדוד 20 מ"מ נגרר דו קני בהרכב של 3 סוללות בבסיס עציון. עם פינוי הבסיס הועבר בספטמבר 1982 למשאבי שדה. בסוף 1982 הוסב הגדוד למבנה של 2 סוללות 23 מ"מ דו קני נגרר וסוללה 20 מ"מ דו קני נגרר.[148]
גנ"מ 5705
גנ"מ 5705 הוקם ביוני 1975 כגדוד בן 6 סוללות 37 מ"מ כאשר בכל סוללה 4 צוותים שנועד להגנת מסוף הדלק של חברת קצא"א באשקלון. הגדוד נקרא בעיקר לשמירות. הגדוד פורק ביוני 1985.[149]
מפקד הגדוד: אהרון שריג (1975–1985).
גנמ"מ 5706
גנמ"מ 5706 היה גדוד מילואים של מערכת דרקון (MIM-72 צ'פרל) שהוקם ב־1975 בבח"א 8 ולאחר מכן עבר לבח"א 5. ב־1977 הועבר בסיס האם למשאבי שדה והוקמה סוללה נוספת. הגדוד נועד להגן על בסיס רמון ולהיות גדוד חביר לאוגדה 560. הגדוד נסגר ב־2003.[150] [9]
מפקדים: אלי קינן (1975–1977), צבי מאור (1977–1982), אליעז פולג (1982–1983), גדי בן חמו (1983–1996), צביקה ויספלד (1996–2003).
יחידת תחזוקה מרחבית 5720
יחידה 5720 הייתה יחידת תחזוקה מרחבית של אגד נ"מ צפון 168.[151]
גנ"מ 5722
גנ"מ 5722 הוקם ב־1 ביולי 1977 כגדוד מילואים בן 4 סוללות 40 מ"מ תחת אגד סיני 170 שנועד להגנת בסיס רפידים, בעוד הימ"ח היה בבח"א 5. עם פינוי רפידים בנובמבר 1981 שונה יעוד הגדוד להגנה על בסיס עציון והימ"ח הועבר אליו.[152]
מפקדים: שמי צינמון, שמואל קורצוויל, שמי צינמון.
גנ"מ 5723
גנ"מ 5723 הוקם ב־1 במאי 1976 על בסיס סוללות המילואים של גנ"מ 883 שהפך לביסנ"ם. הגדוד כלל 8 סוללות תותחים 40 מ"מ L70 כאשר בכל סוללה 3 תותחים ומעכן. יעוד הגדוד היה הגנת בח"א 27, בעוד הימ"ח היה בהרצליה ולאחר מכן הועבר לבח"א 27. ב־1987 הוסבה מערכת הכינון למערכת כינון ללא מכ"ם – כפוז (כוונה פשוטה וזולה). ביולי 1998 הוסב הגדוד לתצורת ברקן (FIM-92 סטינגר).[153]
מפקדים: אנטול (טוני) אייל (1977–1987), דני ספרן (1987–?), מוטי רסקין.
יחידת תחזוקה מרחבית 5725
יחידת תחזוקה מרחבית של אגד 169.[96]
גנמ"מ 5728
גנמ"מ 5728 הוקם בספטמבר 1978 בהרכב של 3 סוללות 20 מ"מ. הגדוד הוקם כתוצאה מכוננות "כד נוזלים" עליה הכריז הרמטכ"ל מוטה גור שחשש מהונאה מצרית עקב ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל. סוללה א' הייתה סוללת המילואים של גנמ"מ 66, סוללה ב' הגיעה מגנמ"מ 206 וסוללה ג' מגנמ"מ 208. הגדוד הוגדר כגדוד חביר לאוגדה 880.[154]
ב־1981 הוקמה בגדוד סוללת FIM-43 רד-איי ("בזק"). הגדוד נסגר ב־1992.[154]
מפקדים: סא"ל מאיר און (1978–?), ישראל שראל, סא"ל זאב (פולי) רונן (1980–).
גנמ"מ 5962
גנמ"מ 5962 הוקם ביוני 1979 והפעיל 3 סוללות 20 מ"מ מתנייע לצד סוללת FIM-43 רד-איי ("בזק"). הגדוד הוקם תחת אגד 167 והימ"ח שלו היה במפקדת האגד במחנה סירקין.[155] הגדוד עבר לאחריות אגד 168 לאחר הקמת מחנה הקבע שלו בנעורה.[124][9]
באפריל 1986 הוסב הגדוד לחובט וסוללת FIM-92 סטינגר. הגדוד היה חביר לאוגדה 366 במחנה פילון ולאחר מכן לאוגדה 78 בנעורה.[155]
בספטמבר 2000 הוסב הגדוד ל־M-163 מחבט. הגדוד נסגר ב־21 במרץ 2007.[155]
מפקדים: גבי פרץ (1979–1983), דב בהרב (1983–?), אבי רוזנבלט (?–1994), אייל שוורץ (1994–1997), בועז שליט (1997–2007).
ינמ"מ 7298
- ערך מורחב – יחידת נ"מ מוצנחת 7298
ב־1992 הוקמה ינמ"מ (יחידת נ"מ מוצנחת) 7298, שהפעילה טילי FIM-92 סטינגר אישיים. היחידה פעלה במחנה סירקין בכפיפות לאגד 167 אך נכללו בפועל באוגדה 98. היחידה נסגרה ב־2014.
Remove ads
לקריאה נוספת
- 70 שנות הגנה אווירית, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, יוני 2018 (בערך: 70 שנות הגנ"א)
- דני אשר, ואם יעלו השמיים: סיפורו של מערך הנ"מ הישראלי במלחמת יום הכיפורים, 2023 (בערך: אשר)
- דן ברק (ע), מערך הנ"מ בקרב על המים – עדויות הלוחמים, תחום ההיסטוריה בחיל האוויר והחלל, 2022 (בערך: ברק)
- שימור ותיעוד מורשת מערך ההגנה האווירית (בשמו הקודם מערך הנ"מ), באתר מרכז מורשת והנצחה של מערך ההגנה האווירית
- גנמ"מ 946
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads