דיפ סטייט
תאוריית קשר, תאוריית קונספירציה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דיפ סטייט, או מדינת צללים,[1] (מכוּנה גם: מדינה בתוך מדינה; באנגלית: Deep state[א]) הוא מושג המתאר אוסף מאורגן של רשתות כוח נסתרות שמשפיעות בחשאי ובעוצמה על הממשל במדינה, מחוץ למסגרת הפוליטיקה הציבורית ותוך עקיפת ההנהגה החוקית הנבחרת, בניסיון לקדם את מטרותיהן. במושג זה נעשה שימוש במדעי המדינה ובפוליטיקה. במדעי המדינה משמש המונח לניתוח מבני כוח אוטונומיים בתוך ממשלות, במיוחד במשטרים אוטוריטריים. בפוליטיקה העכשווית נעשה במושג שימוש ברטוריקה קונספירטיבית על ידי פוליטיקאים שנמצאים בעמדות כוח פוליטיות. רטוריקה קונספירטיבית זו מציגה כל ביקורת כלפיהם וכל מגבלה על כוחם כאילו הייתה פעולה של גורמים חתרניים שמטרתם לערער את רצון העם. בעוד שלמושג יש יישומים לגיטימיים במדע המדינה, בתחום הפוליטיקה אומץ השימוש בו כנשק פוליטי לדה-לגיטימציה לאופוזיציה ולהגברת חוסר אמון במוסדות המדינה[2][3][4][5]
תאוריית הקשר
סכם
פרספקטיבה
על פי תאוריית קונספירציה זו, הגורמים שמרכיבים את רשתות הכוח מתנהלים בפועל כאילו היו הריבון האמיתי, וחוברים יחד לנהל את המדינה, מעל ראש העם ומנהיגיו. דוגמאות לגורמים כאלו הם עובדי מדינה בכירים ברשויות המדינה, כוחות הביטחון (צבא וסוכנויות מודיעין), מערכת אכיפת החוק (משטרה והרשות השופטת), ארגוני פשע מאורגן, חברות ממשלתיות, או תאגידים פרטיים הפועלים באופן עצמאי משליטה ממשלתית או רגולטורית.[6] הם פועלים לשבש את ייעוד תהליך הבחירה הדמוקרטית, מטעמים כגון המשכיות המדינה, ביטחון תעסוקתי לחבריה, כוח מוגבר וסמכות, קביעת סדר יום, ומרדף אחר מטרות אידאולוגיות.
על פי האנתרופולוג ד"ר אדם קלין אורון, תאוריות הקונספירציה של הדיפ סטייט מופצות כמעט תמיד על ידי אנשים בעלי כוח פוליטי, ובשנים האחרונות על ידי מנהיגים פופוליסטיים. הוא מציין שהשימוש שהם עושים במושג מהווה סכנה לחברה, מכיוון שהוא בנוי על טענת קיום בוגדים בקרב העם, טענה שעלולה לפגוע משמעותית בחוסן החברתי. על פי התאוריה המופצת על ידי בעלי הכוח הפוליטי, לא הפוליטיקאים אחראים להתרחשויות במדינה ולמצוקות החברתיות, כי אם גורמים הקיימים מתחת לפני השטח שמהווים את הדיפ סטייט. אותם הפוליטיקאים הם המייצגים האותנטיים של העם בניגוד לדיפ סטייט.
תאוריית הקונספירציה של הדיפ סטייט דומה במידת מה לתאוריות הקונספירציה של הסדר העולמי החדש (אנ'), אך בעוד שהאחרונות הן תאוריות קונספירציה גלובליות המתארות כוח אחד ששולט מאחורי הקלעים בכל העולם, הרי שתאוריות הקונספירציה של הדיפ סטייט הן ממוקדות מדינה.[7]
מדינת הצללים יכולה לפעול בניגוד לסדר היום של הנבחרים, על ידי חסימה, התנגדות וחתירה כנגד המדיניות שלהם או הנחיותיהם. במובן הרחב של הקשר זה, היא עשויה ללבוש צורה של עובדי מדינה בשירות הציבורי ורשויות השלטון השונות, אשר כם אם אינם פועלים כקנונייה, הם נוקטים מדיניות לעומתית כלפי הדרג הפוליטי הנבחר, ומנסים לכפות את דעותיהם וערכיהם על המדינה, בכלים של בירוקרטיה ומשפט.
מדינת הצללים היא, על פיה, ארגון היברידי, שפושט צורה ולובש צורה. הישות הזאת אוחזת במוקדי הכוח והשליטה, וקוראת תיגר על יכולתם של נבחרי הציבור לשלוט.[8] בהמשך לזאת, בשיח הציבורי של העשור השני של המאה ה-21, לעיתים מבלבלים בינה לבין מושגים שונים. למשל, היא מופיעה כמרכיב בתאוריות קשר הטוענות לחתירה משותפת להפלת הממשל.[9][10][11][12] עם זאת, היא נבדלת מהפיכה שלטונית גלויה (כגון הפיכה צבאית), בכך שהיא אינה מפילה את השלטון באופן רשמי, אלא חותרת תחתיו בחשאי, תוך יצירת מראית עין שהדרג הפוליטי הנבחר הוא עדיין השולט.
היסטוריה: מבשרים מוקדמים של תאוריית הדיפ סטייט
סכם
פרספקטיבה
הרעיון של רשתות נסתרות האוחזות בשליטה חשאית על ממשלות הוא בעל תקדימים היסטוריים קדומים, אשר הטרימו את תפיסה המודרנית של דיפ סטייט, כגון הפרוטוקולים של זקני ציון וציד מכשפות. לאורך ההיסטוריה, חברות שונות הביעו חששות מפני אויבים נסתרים, קבוצות חשאיות וכוחות בירוקרטיים או צבאיים חשאיים המערערים את הממשל הלגיטימי. למרות שהפחדים הללו פשטו ולבשו צורה לאורך ההיסטוריה, הם חולקים מרכיבים משותפים של חשדנות כלפי כוח אפל, קנוניות, ושליטה של האליטות.[13]
ציד מכשפות וקנוניות שטניות
באירופה של ימי הביניים וכן בתקופת הרנסאנס באירופה המודרנית המוקדמת, הפחד מפני אויבים נסתרים התבטא לעיתים קרובות בחשדות לכישוף ולמזימות שטניות. הספר פטיש המכשפות משנת 1487, שהיווה את אחת המסות המשפיעות ביותר על ציד מכשפות, קידש את הרעיון שמכשפות יצרו רשת מאורגנת וחשאית הפועלת לחתור תחת יסודות החברה הנוצרית. רעיון זה עורר בהלה המונית, והוביל למשפטי מכשפות ואינקוויזיציות ברחבי אירופה וכן בצפון אמריקה הקולוניאלית, שם השתמשו הרשויות בהאשמות אלה כדי לדכא התנגדות ולחזק את שליטת המדינה והכנסייה.[14]
.jpg)
פחד זה מפני אויבים נסתרים מקביל לכמה תיאוריות קונספירציה מודרניות אודות דיפ סטייט, במיוחד QAnon, שמתארות באופן דומה רשת סודית, זדונית, העוסקת בטקסים שטניים, הקרבת ילדים, ומאמץ להשחית את החברה. בדיוק כפי שהספר פטיש המכשפות טען שמכשפות יצרו בריתות עם השטן כדי לחטוף ולהקריב ילדים, QAnon טוענת שהאליטות הפוליטיות משתתפות במעגלי סחר עולמיים בילדים כדי לקצור "אדרנוכרום", חומר פיקטיבי שעל פי אמונתם מעניק להן כוח. שני הנרטיבים מסתמכים על נימוק מעגלי, שבו ההכחשה נתפסת כהוכחה נוספת לאשמה, ומצדיקים פעולות קיצוניות. תיאוריות הקונספירציה הללו מושרשות בחשיבה אפוקליפטית ודואליסטית, הממסגרות קונפליקטים פוליטיים כקרבות בין טוב לרע, ומחזקות את הסמכות על ידי תיעול חרדות חברתיות לפאניקה מוסרית הדורשת טיהור של אויבים נסתרים.[14]
אגודות סודיות וחתרנות פוליטית
במהלך עידן הנאורות, פחדים קמאיים מפני אויבים על טבעיים התפתחו לכדי דאגות מפני רשתות עילית המשפיעות על הממשל. הבונים החופשיים והאילומינטי הבווארי הפכו למוקד של תיאוריות קונספירציה, לאחר שהואשמו במניפולציה של מערכות פוליטיות מאחורי הקלעים.[13]
ההוגה הגרמני כריסטוף מרטין וילנד חקר חששות אלה ביצירתו משנת 1788 "סוד מסדר הקוסמופוליטיים", בה העלה וילנד השערות בשאלה כיצד ארגונים חשאיים, שלעיתים קרובות טוענים כי הם פועלים למען האינטרס הציבורי, עשויים להפוך למדינה בתוך מדינה, ולערער מוסדות פוליטיים לגיטימיים. עבודתו משקפת דאגה על-תקופתית לגבי השפעתן של חברות חשאיות על הממשל. בעוד שוילנד לא תמך בתיאוריות קונספירציה, הוא בחן באופן ביקורתי את המתח בין מבני כוח סודיים ואחריות ציבורית.[15]
חששות אלה התגברו לאחר המהפכה הצרפתית (1789–1799), כאשר חלק מהפלגים הפוליטיים האשימו אגודות סודיות בתכנון והפקה של מהפכים פוליטיים. ממשלות ברחבי אירופה וצפון אמריקה הגיבו במדיניות מגבילה נגד אחוות וקבוצות פוליטיות מחתרתיות, ששיקפה חרדות לגבי כוחות נסתרים המעצבים את העניינים הלאומיים.
קפיטליזם, מוסדות פיננסיים ואנטישמיות
המאה ה-19 סימנה נקודת מפנה בהיסטוריה האנושית, כאשר הקפיטליזם והמוסדות הפיננסיים העולמיים עיצבו מחדש את הכוח הפוליטי. כפי שטוען יובל נח הררי בספרו קיצור תולדות האנושות, הקפיטליזם שגשג על רקע האמונה המשותפת במערכות פיננסיות, אשראי וצמיחה כלכלית - שינוי שאיפשר לבנקים, לתאגידים ולהון פרטי להפעיל השפעה חסרת תקדים על ממשלות וחברה.[16] שינוי זה הוביל לחששות נרחבים מכך שהאליטות הפיננסיות החליפו את הסמכות הפוליטית המסורתית, והטמיעו את עצמן כמעמד שליט קבוע שאינו מחויב במתן דין וחשבון.[17] משבר פיננסי כמו המשבר של 1873 חיזק את החשש שאליטות פיננסיות לא נבחרות הכתיבו מדיניות כלכלית, תוך עדיפות לאינטרסים שלהן על פני יציבות לאומית.[17][18]
בעוד שחששות מוקדמים יותר מפני דיפ סטייט התרכזו בעיקר באגודות סודיות כמו הבונים החופשיים והאילומינטי, נרטיבים חדשים ושקריים טענו כי אנשי כספים יהודים ואליטות בנקאיות שולטים בפוליטיקה ובכלכלה הגלובלית. הפרוטוקולים של זקני ציון, מסמך אנטישמי מפוברק שהופץ לראשונה בסוף המאה ה-19, חיזק את הטענות הללו על ידי תיאור קנונייה יהודית סודית המתמרנת את ענייני העולם.[19] במהלך המהפכות האירופיות של 1848 והקומונה הפריזאית של 1871, קבוצות ריאקציונריות האשימו בנקאים יהודים - במיוחד משפחת רוטשילד - בשימוש בהשפעה פיננסית כדי לערער את היציבות בממשלות ולקדם שינוי מהפכני. האשמות אלו הוטחו במקביל לחששות רחבים יותר מכך שאליטות לא נבחרות הפעילו שליטה החורגת מתחום אחריותם.[20]
כוח כלכלי היה ועודנו מרכיב מרכזי בתאוריות הדיפ סטייט בנות ימינו. הפדרל ריזרב, קרן המטבע הבינלאומית והפורום הכלכלי העולמי (WEF) זוכים לביקורת תכופות על עיצוב מדיניות פיננסית גלובלית החורגת מפיקוח דמוקרטי.[21][22]
דוגמאות מהעולם
סכם
פרספקטיבה
טורקיה
ערך מורחב – המדינה העמוקה (טורקיה)
הביטוי נטבע ככל הנראה בטורקיה של המאה ה-20, בהקשר לרשת הסודית שהוקמה בשנת 1923 על ידי מוסטפא כמאל אטאטורק.[23] שם זה נקרא “Derin Devlet” והתייחס לקבוצות חשאיות בצבא, במשטרה ובביורוקרטיה שפעלו לשמר את הסדר הקיים ולחבל בממשלות דמוקרטיות שלא התאימו להשקפת עולמן.[5]
ברית המועצות לאחר העידן הסובייטי
המשטרה החשאית הסובייטית – ק.ג.ב – תוארה לעיתים קרובות על ידי היסטוריונים כ"מדינה בתוך מדינה". לדברי יבגניה אלבץ (אנ'), רוב מנהיגי הק.ג.ב, כולל לברנטי בריה, יורי אנדרופוב ו-ולדימיר קריוצ'קוב, התחרו תמיד על השלטון עם המפלגה הקומוניסטית והפעילו את המנהיגים הקומוניסטים.[24]
הממלכה המאוחדת
בממלכה המאוחדת, שירות המדינה מתואר לעיתים כ'מדינה עמוקה' של עובדי מדינה בכירים. ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, אמר על שירות המדינה, "אתה לא יכול לזלזל בכמה הם מאמינים שזה התפקיד שלהם לנהל את המדינה בפועל, כדי לעמוד בפני השינויים שהוצגו על ידי פוליטיקאים שהם מזלזלים בהם בטענה: 'נמצאים כאן היום, ילכו מחר'. הם באמת רואים את עצמם כאפוטרופוסים האמיתיים של האינטרס הלאומי, וחושבים שתפקידם הוא פשוט להתיש אותך ולחכות שתלך".[25] מאמצי השירות הציבורי לתסכל פוליטיקאים נבחרים הוא הנושא של הקומדיה הפוליטית הסאטירית הפופולרית של BBC TV, "כן, אדוני השר".
ארצות הברית
בארצות הברית מקובל שכל נשיא חדש ממנה את אנשי אמונו לתפקידים בשירות המדינה, ובעיקר הבכירים שבהם, במקום אנשי אמונו של הנשיא הקודם. נוהג זה נועד למנוע תופעה של Deep State בשירות הציבורי ולהבטיח לנשיא יכולת משילות.
מאז תחילת כהונתו של ממשל טראמפ בשנת 2016 נעשה שימוש במונח Deep State לתיאור "איגוד היברידי של אלמנטים ממשלתיים וחלקים של התעשייה העליונה ברמה הפיננסית, המניח כי הוא מסוגל למעשה לשלוט בארצות הברית ללא התייחסות להסכמה של הנשלט כפי שבאה לידי ביטוי באמצעות התהליך המדיני הרשמי". סוכנויות המודיעין כמו ה-CIA הואשמו על ידי גורמים בממשל דונלד טראמפ בניסיון לסכל את מטרות המדיניות שלו.[26][11]
דוקטור אלי קוק, ראש התוכנית ללימודי ארצות הברית באוניברסיטת חיפה והיסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי, מתאר: ״אחד הדברים הראשונים שקרו כשטראמפ הגיע לבית הלבן זה שהוא נכנס ראש בראש ב־FBI, וזה החריף מאוד את הרעיון של הדיפ סטייט, שלכאורה מנסים להפיל את טראמפ מבפנים. מהבחינה הזאת, הרעיון של דיפ סטייט בארצות הברית לקח פנייה חדה ימינה".[11]
ישראל
על פי מאמרים באתר "מידה" גורמים שונים[דרושה הבהרה] העלו לאורך השנים את התפיסה לפיה קיימת בישראל "מדינת עומק" בעלת מטרות מוסוות, שלא בהכרח תואמות את המטרות המוצהרות של הממשלה, ולעיתים אף חותרות תחתיה. יש המאמינים[דרושה הבהרה] בקיומו של מנגנון מסוג זה, המתבטא בעיקר במערכת השלטונית, במערכת המשפט, בשירות הציבורי[27] ובמערכת הביטחון.[28] על פי סקירת מאמרים שבוצעה ב-TheMarker, מדובר במונח מפוקפק, המקושר בעולם לתיאוריות קונספירציה על שלטון צללים, מונח שלא היה בשיח הציבורי של ישראל לפני שנת 2016, והחל לצבור תאוצה בשנים שלאחר מכן.[11]
אחת הגרסאות של תאוריית ה-Deep State טוענת שמערכת המשפט – בית המשפט העליון בעיקר בשבתו כבג"ץ, היועץ המשפטי לממשלה, מערך הייעוץ המשפטי, פרקליטות המדינה ולעיתים גם המשטרה – כופה את דעותיה וערכיה על הדרג הפוליטי הנבחר ומונעת ממנו ליישם את המדיניות שלו; וזאת היא עושה באמצעות אקטיביזם שיפוטי קיצוני, הטלת וטו של יועצים משפטיים על החלטות שרים[27] ו"תפירת תיקים". כך נטען שהמנגנון המשפטי "תופר תיקים" לפוליטיקאים שמכריזים על רצונם לבצע רפורמות במערכת המשפט, ומובאות הדוגמאות של יעקב נאמן,[29] אביגדור קהלני[30][31][32] וראובן ריבלין.[33][34] גרסאות נוספות מייחסות את שלטון הדיפ-סטייט לגורמים נוספים, ביניהם שלדון אדלסון, הטייקונים ובנק ישראל שמנסים להטות את השלטון לטובתם, או גורמים אחרים כמו חששות מפני ניסיונות השתלטות של החרדים, המתנחלים או יהודי ארצות הברית על המציאות הפוליטית.[12]
אנשי ציבור המחזיקים בתפיסה שקיים "דיפ סטייט" בישראל ברמה זו או אחרת הם העיתונאים אראל סג"ל,[11] גדי טאוב,[35][36]וד"ר רן ברץ מייסד אתר מידה.[11] לעומתם השר לשעבר דן מרידור סבור שהטענה על דיפ סטייט היא מופרכת. הוא מציין כי השימוש במושג "דיפ סטייט" נועד לבזות את תפקיד אנשי המקצוע בשרות המדינה ונובע מהרצון של הפוליטיקאים להפוך את אנשי המקצוע לאנשים מטעמם כך שהכוח יהיה בידי השלטון ולא יהיו איזונים ובלמים. הוא מדגיש את גישתם השונה של מנחם בגין ויצחק שמיר בנוגע למינוי אנשי מקצוע בשירות המדינה. בבדיקה שערך עיתון דה-מרקר מול אישים נוספים שמזוהים עם הימין והתבטאו בנושא, דוגמת העיתונאי קלמן ליבסקינד ושר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן – התנערו כולם מתמיכה בתזת הדיפ סטייט בישראל, אולם ביטאו מחאה כלפי תופעה שונה בשם "שלטון הפקידים", שלטענתם אמיתית בניגוד לתאוריית הדיפ-סטייט. דוקטור ברץ אמר: "ברור שיש אנשים שמשתמשים במונח דיפ סטייט בצורה לא אחראית, אבל אי אפשר לשלול את הרעיון שלפקידות יש אינטרסים משל עצמה, ושהיא מקדמת אותם על חשבון המדיניות שקובע הדרג הפוליטי. זה מוכח וברמת המובן מאליו במחקר".[11]
בשנת 2025 טען ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לקיום דיפ סטייט היוצא נגדו. הוא השמיע טענה זו בנאום בכנסת,[37] בישיבת הממשלה[38] בסרטון בטיקטוק[39] ובציוץ שבו כתב: "באמריקה ובישראל, כשמנהיג חזק מהימין מנצח בבחירות, הדיפ סטייט בשירות השמאל משתמש באופן מעוות במערכת הצדק כדי לסכל את רצון העם."[40]
גורמים אחרים מתבטאים באופן שונה. פרופסור יואב דותן אמר על מערכת המשפט: "אין דיפ סטייט בישראל, ואם יש, המערכת המשפטית לא רק שאינה חלק ממנה, אלא היא אחד המנגנונים שמגנים על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק מפניה". פרופסור מרדכי קרמניצר מותח ביקורת בנושא: "הימין רוצה שלטון אוטוריטרי, וכדי להגיע לשם הוא צריך לספר את סיפור הבדיה של הדיפ סטייט".
לדברי העיתונאי בן כספית מושג הדיפ סטייט עלה סביב חקירות נתניהו וכי מי שמדבר על דיפ סטייט, מעוניין בפועל בדיקטטורה כאוטית. הוא טען גם כי כשפורטים את הטיעון בנוגע לקיום דיפ סטייט לרמת האנשים, עולה כי בתפקידים המדוברים נמצאים אנשים שממונו על ידי נתניהו, אנשי ליכוד וחובשי כיפות סרוגות.[11]
פרופסור ירון זליכה טען: "אין דיפ סטייט אחת בישראל, אלא יש כמה דיפ סטייטס. אבל הן לא מנהלות את המדינה, אלא את האינטרסים של עצמן. אלה הן כמה קבוצות אינטרס חזקות בשירות המדינה: קבוצה אחת היא המשפטנים של הפרקליטות והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה; קבוצה שנייה היא הקבוצה של אגף התקציבים באוצר; הקבוצה השלישית היא בכירי מערכת הבריאות. כביכול הממסדים האלה מנהלים את המדינה, אבל הם לא מנהלים שום דבר, אלא רק את האינטרסים של עצמם".[11]
קישורים חיצוניים
- מאמרים על דיפ סטייט, אתר מידה
ירון כהן צמח, המדינה שמעבר, באתר TheMarker, 15 בינואר 2019- נדן פלדמן, האם באמת יש "דיפ סטייט" בישראל, באתר TheMarker, 4 בספטמבר 2019
- עמית ולדמן, קונספירציה או אמת: תיאוריית השלטון שמבהילה לא רק את טראמפ, באתר מאקו, 3 בפברואר 2018
ביאורים
- "דיפ־סטייט", מילולית: "מדינה עמוקה", בהוראה: חבויה תחת פני השטח.
ראו גם
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.