טבח מערת המכפלה
אירוע טרור יהודי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טבח מערת המכפלה הוא פיגוע ירי שהתרחש ב-25 בפברואר 1994 (פורים ה'תשנ"ד ואמצע חודש הרמדאן), ובו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה בחברון. את הפיגוע ביצע ברוך גולדשטיין, רופא יהודי תושב קריית ארבע. זהו פיגוע ההמונים הראשון לאחר חתימת הסכמי אוסלו, והפיגוע הגדול ביותר של טרור יהודי מאז קום המדינה. הפיגוע הוביל לתגובות קשות בציבור הפלסטיני, ולשורת פיגועי נקמה מצד חמאס. הפיגוע ספג ביקורת רבה ותגובות קשות בציבור הישראלי והוביל להקמת ועדת שמגר.
| חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני | |
|---|---|
 | |
| אולם יצחק, שבו התרחש הטבח. האולם פתוח מאז למוסלמים בלבד, למעט מספר ימים בשנה. | |
| תאריך | 25 בפברואר 1994 |
| מקום | מערת המכפלה, חברון |
| מטרה | מתפללים מוסלמים |
| קואורדינטות | 31°31′27″N 35°06′42″E |
| סוג | פיגוע ירי, רצח המוני |
| נשק | רובה סער גליל |
| הרוגים | 29 |
| פצועים | 125 |
| מבצע | ברוך גולדשטיין |
| מניע | לאומנות יהודית, כהניזם, אסלאמופוביה, טרור יהודי |
|
(למפת הר חברון רגילה)   טבח מערת המכפלה | |
גולדשטיין היה פעיל בתנועת כך, ובין השאר הופיע במקום השלישי ברשימתה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה[1] ונבחר מטעמה למועצת קריית ארבע[2]. הוא הופיע ברשימתה גם לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, שבהן נפסלה המפלגה מלהתמודד על ידי ועדת הבחירות המרכזית בשל מצעה הגזעני. בעקבות הטבח, מדינת ישראל הכריזה על תנועת כך כארגון טרור. בעקבותיה, גם קנדה, ארצות הברית והאיחוד האירופי כללו את התנועה ברשימות ארגוני הטרור.
חתימת הסכמי אוסלו בסוף שנת 1993 עוררה סערה ציבורית עזה בקרב הציבור היהודי והערבי. החודשים שקדמו לטבח במערת המכפלה התאפיינו בפיגועים רבים נגד מטרות צבאיות ואזרחיות, בהם נהרגו ונפצעו עשרות יהודים. כמה מהפיגועים התרחשו באזור קריית ארבע וחברון[3].
בבוקר פורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994), בשעה 5:30, הגיע גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן (מדים ודרגות שהיו ברשותו מתוקף תפקידו כרופא צבאי במילואים). ב־"אולם אברהם" שבמערה התפללו באותה העת 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, כאשר ב"אולם יצחק" התפללו בו בזמן כ־800 מתפללים מוסלמים, בתפילת יום שישי שלפני תחילת צום הרמדאן. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 נוספים. בזמן ניסיונו להחליף מחסנית רביעית, התנפל עליו אחד המתפללים ופרקו מנשקו[4]. לאחר מכן התנפלו עליו מתפללים נוספים, חבטו בו והרגוהו באמצעות מטף כיבוי ועמודי ברזל הנמצאים במקום לתמיכה[5].
בעקבות הטבח פרצו מהומות ביישובים פלסטיניים רבים. 9 פלסטינים נהרגו במהומות אלה ויותר מ-200 נפצעו. צה"ל הטיל עוצר ממושך על השכונות הפלסטיניות בחברון, כדי למנוע נקמת דם[6]. המערה נסגרה לכניסת יהודים למשך שנה וחצי לאחר הטבח.
לראשונה בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נפגש ראש הממשלה, יצחק רבין עם ועדת המעקב של ערביי ישראל על מנת לדון באירוע ובתגובות שבעקבותיו.
תנועת "כך" שבה היה גולדשטיין חבר, הוכרזה בעקבות הפיגוע כארגון טרור, והוצאה אל מחוץ לחוק,[7] וכמה מראשיה ואנשיה נעצרו במעצר מנהלי.
בהודעת הממשלה על האירוע נאמר, בין שאר הדברים: ”הרוצח הזה... לו ולדומיו אנו אומרים היום: אתם לא חלק מן המחנה הדמוקרטי הלאומי שכולנו שותפים לו בבית הזה, ורבים רבים בעם מתעבים אתכם. אתם לא שותפים למעשה הציוני. אתם נטע זר, אתם עשב שוטה. היהדות השפויה מקיאה אתכם מתוכה. הוצאתם עצמכם מחוץ לגדר ההלכה היהודית. אתם בושה לציונות וחרפה ליהדות”[8].
גורמים מכל גוני הקשת הפוליטית גינו את הטבח. ארגוני השמאל טענו שהרצח הוא עדות לסכנה הטמונה בקיומו של יישוב יהודי בלב חברון ודרשו לפנות אותו ואת קריית ארבע לאלתר. הצעה שהועלתה לפנות את היישוב היהודי בחברון נדחתה לבסוף על ידי ראש הממשלה רבין[6]. דניס רוס סיפר ששנה אחרי הטבח רבין אמר לו שהוא "תוהה אם שגה" כאשר סירב לפנות את היישוב[9]. גם הימין זועזע מן הרצח. בגילוי דעת שפרסמה מועצת קריית ארבע נאמר, בין השאר: "אנו משתתפים בכאב ובצער המשפחות שיקיריהן נפלו, אך את כתב האישום יש לכוון נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה שלא פעלו כנגד הפיגועים, ובכך גרמו בעקיפין לטבח".
כשנשאל הרב דב ליאור (רבה של קריית ארבע) על הרצח, ביקש להזכיר לשואלים שברוך גולדשטיין היה רופא וטיפל בהרבה מקרים, וייתכן שנטרפה דעתו ממה שראה, והיו שהעידו שקודם הטבח אמר "אני לא מסוגל יותר". הרב אליעזר מלמד כתב מאמר ששלל את מעשהו של גולדשטיין, תוך הבעת עמדה כי האחריות למצב המטורף שהביא אדם רגיש וחסיד למעשה נורא שכזה מוטלת על הממשלה שהפקירה את ביטחונם, חייהם וכבודם של יהודי חברון וחיילי צה"ל[10]. לדבריו, הרב שלמה גורן בשיחה פרטית עמו התייחס למעשהו של ד"ר גולדשטיין בשלילה גמורה, תוך התמרמרות על כך שהרג מוסלמים בשעת תפילתם[11].
הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון וראש מפלגת מימד, כתב כי גולדשטיין "הצליח להכתים את העם היהודי ואת תורת ישראל בכתם של שפיכת דם נקיים. מעבר לשפלות המוסרית והדתית של הריגת חפים מפשע, שעה שכרעו ברך בפני בורא עולם - הרצח הנורא הביא לידי חילול שם שמים בעיני העולם כולו"[12].
הטבח גונה על ידי כל הקהילה הבינלאומית ובראשה מועצת הביטחון של האו"ם (החלטה 904 ב-18 במרץ).
ב-6 באפריל 1994, עם תום תקופת האבל המוסלמית של 40 יום לאחר הטבח, בוצע פיגוע מכונית התופת בעפולה (בו נרצחו 8 בני אדם ונפצעו 55) שחמאס הכריז עליו שהוא מהווה נקמה על הטבח במערת המכפלה. לדברי יורם שוייצר, בעקבות הטבח במערת המכפלה הגביר חמאס את מאמציו להוציא לפועל פיגועי התאבדות בישראל[13]. המזרחן מתי שטיינברג טען שהמעבר של חמאס, ממיקוד פיגועי ההתאבדות ביעדים צבאיים וביהודה ושומרון ליעדים אזרחיים בתחומי הקו הירוק, נבע מטבח גולדשטיין[6].
בימין הרדיקלי היו שהיללו את גולדשטיין ואת הטבח שביצע[14]. יש שטענו שבמעשהו מנע טבח מתוכנן ביהודים[15]. יגאל עמיר ציין את הגעתו להלוויה של גולדשטיין והשיחות עם חבריו של גולדשטיין לאחר הטבח כאחד הגורמים להחלטתו לרצוח את רבין[6].
ערך מורחב – ועדת שמגר (טבח מערת המכפלה)
לאחר הטבח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. בראש הוועדה עמד נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר. ועדת החקירה הגיעה למסקנה שגולדשטיין פעל לבדו, אולם כוחות הביטחון לא היו ערוכים כיאות במערה ולא הקפידו שלא לאפשר כניסה עם נשק למקום. כן נמתחה ביקורת קשה על המשטרה בשטחים, על כך שלא פעלה די בקרב המתנחלים.
הוועדה המליצה על הפרדה מוחלטת בין יהודים למוסלמים במערת המכפלה. אולם יצחק ומסגד ג'אוליה למוסלמים; אולם הבריתות, אולם יוסופיה, חצר פנימית, אוהל יעקב ואוהל אברהם – ליהודים. אולם יצחק הוא הגדול והמפואר מבין כל האולמות, ובאולם זה נמצא הפתח הסגור שממנו אפשר להיכנס למערה עצמה. עוד הוחלט כי יישמר במערה הסטטוס קוו, שבמסגרתו לא תאושר הכנסה למבנה של ספרים, תמונות לתלייה, כתבי תעמולה, רמקולים וכלי נגינה (כולל שופר[דרוש מקור]), ולא ייערכו שינויים במבנה (שיפוץ ייערך רק באישור מיוחד). משטרת ישראל מופקדת על שמירת המבנה וקיום המלצות הוועדה.
המלצה נוספת הייתה להרחיב את היחידה העוסקת בסיכול טרור וחתרנות מדינית במגזר הלא-ערבי בשב"כ ("המחלקה היהודית").
- דני יתום, שותף סוד: מסיירת מטכ"ל ועד המוסד, משכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2009 (פרק 9)
- מיכאל יעקובסון: עיר של אלימות - ניתוח טבח מערת המכפלה, אורבנולוגיה - אוניברסיטת תל אביב, 11.3.14
- שבתי חזקיה, 20 שנה לטבח חברון: מי היית ברוך גולדשטיין הי"ד?, באתר בחדרי חרדים, 13 בפברואר 2014
- סיגל מגריסו, הטבח: מדריך מונחים, באתר ynet, 6 במרץ 2004
- הטבח בחברון: השעיית המשא ומתן וחידושו באתר ארכיון המדינה
הירי שטלטל את המדינה: בחזרה לטבח מערת המכפלה (היום לפני), סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב
אירוע מערת המכפלה, 1994, דף שער בספרייה הלאומית
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
