אחרונים
כינוי לפרשני המקרא והתלמוד מן המאה ה-16 והלאה / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
אחרונים הם הרבנים והיוצרים שפעלו מן המאה ה-16 ואילך[1], במיוחד בהקשר של השתלשלות ההלכה, פרשנות התלמוד ותולדות עם ישראל בכלל. בתקופת האחרונים כונסה ההלכה בחיבורים קאנוניים כמו השולחן ערוך והגהות הרמ"א עליו יחד עם נושאי כליהם, פשטה הקבלה בכל תפוצות ישראל, שיטת הפלפול עלתה ושקעה, וקמו החסידות וההתנגדות לה. אחרוני האחרונים התמודדו עם המודרנה ותהליכי החילון שחוללה.
