Loading AI tools
ארגון הכבאות וההצלה הרשמי של מדינת ישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כבאות והצלה לישראל היא רשות לאומית ארצית ממלכתית. זהו ארגון הכבאות וההצלה הרשמי של מדינת ישראל, והוא כפוף למשרד לביטחון לאומי.[1]
סמל רשות לכבאות והצלה לישראל | |
דגל כבאות והצלה לישראל | |
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | ישראל |
תחום שיפוט | ישראל |
משרד אחראי | המשרד לביטחון לאומי |
תאריך הקמה | 1925 |
חוק | חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה |
ראש | נציב כבאות והצלה |
מטה מרכזי | המכללה הלאומית לכבאות והצלה, שדרות רחבעם זאבי בראשון לציון |
אתר רשמי | |
תפקידי כבאות והצלה לישראל הם: כיבוי שריפות, מניעת דליקות, חילוץ והצלת לכודים, טיפול באירועי חומרים מסוכנים, הצלת נפש ורכוש, גם שלא במסגרת כיבוי דליקות.[2]
חיוג למספר 102 מכל טלפון במדינת ישראל, ינתב את השיחה למוקד החירום המחוזי הקרוב ביותר למענה לקריאת חירום.
קבוצת הכבאים הראשונה בישראל הוקמה בזכרון יעקב, ב-1897, לפי בקשת פקיד הברון רוטשילד, ובמימון הברון. הסיבה העיקרית לארגון הקבוצה הייתה מספר דליקות ביקבי הברון שבזכרון יעקב ובראשון לציון. הקבוצה שקמה מנתה 32 מתנדבים מצעירי המושבה. בראשה עמד אליהו קנטור, וסגניו היו אלטר גרף, ישראל נידרמן ובנימין ריבקינר. את ציוד הכיבוי הביא פקיד הברון מפריז והוא כלל משאבות, צינורות, סולמות, גרזנים וכן מדים מפוארים עם כובעי נחושת מבריקים וחגורות עור, כפי שנהוג היה בערים הגדולות באירופה.
בשנת 1925 אירע שיטפון גדול בשכונת ברנר שבתל אביב, בזמן השיטפון התאספו במקום האירוע תושבים רבים, וחלקם ערכו ניסיונות הצלה, אך ללא כלים והכשרה מתאימה הצלחתם הייתה מצומצמת. לאחר השיטפון הקים אבא כהן את גדוד הכבאים של תל אביב, שהיה לגדוד הכבאים הראשון ביישוב. לגדוד גויסו 73 מתנדבים. תחנת הכיבוי של הגדוד הוקמה בצריף ששכן בשדרות רוטשילד פינת רחוב נחלת בנימין בסמוך לתחנת המשטרה העירונית. בנוסף רכשה העירייה מגוון ציוד חיוני לביצוע משימות כיבוי והצלה.
משנת הקמת הגדוד התל אביבי ועד הכרזת העצמאות הוקמו גדודי כבאים מתנדבים ב-14 ערים נוספות בישראל. בשנת 1959 נחקק חוק שירותי הכבאות[3] המסדיר את מבנה ופעולת שירותי הכבאות במדינה. החוק נכנס לתוקף ב–1 באפריל 1960 ועל פיו פועלות מאז כל רשויות הכבאות במדינה. עם הפעלת החוק הופסקה למעשה הפעלת שירותי הכבאות על ידי מתנדבים, ומאז פועלים הכבאים כעובדי מדינה בשכר.
מאז 1988 הייתה קיימת תוכנית מגירה לרפורמה במערך הכבאות הארצית, אך יישומה של התוכנית התעכב, אף שהרעיון להוצאתה לפועל עלה לדיון ציבורי כמה פעמים (בעיקר לאחר השריפות בכרמל ב-1998 וב-2010). היערכות שירותי הכבאות נבחנה בכמה ועדות חקירה (ועידת לפידות מ-1995, וועידת גינוסר מ-1998).
בשנת 2008 החל מהלך להפיכת שירותי הכבאות מ-24 רשויות כיבוי, לרשות ארצית המחולקת למחוזות ומרחבים על פי תוכנית שהוביל נציב כבאות והצלה יחד עם משרד הפנים. שתי הצעות חוק לרפורמה במערך הכבאות הוגשו במקביל. האחת על ידי ח"כ דוד אזולאי והשנייה על ידי משרד הפנים. ועדות שמונו על ידי נציב כבאות והצלה והורכב מבכירי הכבאים בישראל, לצד נציגות העובדים, החלו לדון בגיבוש מבנה ארגוני חדש. אך בשל פערים שהתקיימו, בשילוב חוסר יציבות שלטונית והתנגדות משרד האוצר לתנאים שונים, עוכב התהליך.
בראשית 2011 אישרה ממשלת ישראל את העברת מערך הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים והקמת מערך כיבוי אווירי. ב-8 באוגוסט 2012 נחקק בכנסת חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה[4] שמסדיר את שרותי הכבאות בישראל, את המבנה הארגוני והסמכויות. במסגרת החוק, ב-8 בפברואר 2013, הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה הכפופה למשרד לביטחון פנים. במסגרת הרפורמה, שירותי הכבאות במתכונתם הקודם בוטלו והועברו מהמערך המוניציפלי (איגוד ערים) למערך ארצי, שמחליף את 24 איגודי הערים לכבאות והצלה, ומכנס אותם תחת שבעה מחוזות (בדומה למצב בשב"ס ובמשטרת ישראל).
בשנת 2018 החלה הקמת קריית הכבאות במתחם של בית הספר לכבאות בראשון לציון בה רוכזו משרדי נציבות הכבאות, יחידת להבה ומתחם אימונים והכשרות של המכללה הלאומית לכבאות והצלה.
בשנת 2018, בעקבות פנייתו של נציב הכבאות וההצלה רב-טפסר דדי שמחי לרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט ולמפקד פיקוד העורף התקבלה ההחלטה לשלב בטקס נציג של מערך הכבאות וההצלה. מהשנה הזאת לוחם האש המשמש כדגלן מטעם כבאות והצלה לישראל בטקס הדלקת המשואות[5].
עד הקמתה של הרשות הארצית לכבאות והצלה ב-8 בפברואר 2013 שרותי כבאות הסתמכו על 24 איגודי הערים לכבאות והצלה (ארבע מחלקות עירוניות ועשרים איגודי ערים). בתחומים שאינם קשורים למקצוע הכבאות והצלה או לכבאים, רשות הכיבוי הייתה חלק מהרשות המקומית אליה הייתה שייכת, וכפופה אליה. את הנושא המקצועי ריכזה "נציבות כבאות והצלה". בראש הנציבות עמד נציב כבאות והצלה בדרגת רב-טפסר.
בראש הרשות עומד נציב כבאות והצלה, תפקיד שמאויש לרוב על ידי אנשים מחוץ למערך הכבאות, והיא בנויה לפי דגם משטרת ישראל: היא מורכבת משבעה מחוזות (צפון, חוף, דן, דרום, מרכז, יו"ש, וירושלים), כאשר בראש כל מחוז עומד מפקד מחוז. תחת מפקד המחוז מצויים כל מפקדי התחנות ושאר לוחמי האש במחוז.
תחנות הכבאות מחולקות לשלושה סוגים: תחנה אזורית (נקראת גם "תחנה ראשית"), שתחתיה ניתן למצוא תחנות-משנה ("תחנות קטנות"). מטרת תחנות המשנה לצמצם את זמן ההגעה של הצוותים ולתת מענה לאותו אירוע. אם צוות תחנת המשנה, אשר נקרא לאירוע, זקוק באופן מיידי לסיוע נוסף, הוא מדווח לתחנה הראשית ונשלחים צוותים נוספים לסיוע. מספר אנשי הצוות ומספר הכבאיות בתחנות המשנה משתנה בהתאם לכמות הזמינה לאותו מחוז. ישנן תחנות משנה בעלות שני כבאים ורכב כיבוי אחד ולעומתן תחנות משנה בעלות ארבעה כבאים ושני רכבי כיבוי וכן הלאה. על הכבאים בתחנת המשנה לתחזק את תחנתם, ציודם, ורכבי הכיבוי ברשותן, בהתאם לפקודות רשות הכיבוי בדיוק כמו בתחנה הראשית. ישנן מספר תחנות משנה אשר פועלות במתכונת עונתית בעיקר בחודשי הקיץ באזורים בהם ישנן שריפות רבות.
סוג נוסף של תחנה הוא התחנה המרחבית שגם לה יש תחנות משנה אך זוהי תחנה קטנה יותר מאשר התחנה הראשית והתפקידים בה מצומצמים יותר.
הכשרת הכבאים בישראל מתקיימת במכללה הלאומית לכבאות והצלה, שהוקמה בשם "בית הספר הארצי לכבאות ולהצלה" בראשית שנת 1979.
הרשות מורכבת משבעה מחוזות בהתאם לאזור הגאוגרפי. לכל מחוז כפופות מספר תחנות כיבוי אזוריות ותחנות משנה[6].
רב שירותי הכבאות וההצלה נכון לשנת 2018 הוא הרב חיים פרל. בעבר כיהנו בתפקיד הרבנים דוד שמחון ומנחם פרל[10].
באוקטובר 2022 מונתה רחל פיסם לטפסר והייתה לאישה הבכירה ביותר בתולדות מערך הכבאות[11][12].
הצלת נפש, רכוש וחילוץ לכודים במקרים הבאים:
כבאות והצלה:
מניעת דליקות והדרכה:
בעת אירוע רב ממדים ישנו "נוהל סיוע הדדי" בין רשויות הכיבוי ומטרתו היא סיוע לרשות כיבוי על פי בקשתה על ידי שליחת צוותי כיבוי/כבאיות/ציוד מתחנה אחרת. דוגמה לכך היא פקודת סיוע מיוחדת לשירותי הכבאות באילת המרוחקת אשר הוקמה בעקבות דליקת הענק לפני מספר שנים במלון מלכת שבא הישן.
תחת אגף המבצעים פועלת גם יחידת להבה שהיא היחידה המרכזית לחילוצים מורכבים.
שירותי הכבאות נותנים שירות 365 יום בשנה, 24 שעות ביממה. בעת שגרה, הכוננות מתחלקת לשלוש משמרות (א', ב' ו-ג'), אשר כל אחת מהן מבצעת משמרת של 24 שעות. כלומר, בעת שגרה כבאי יעבוד במתכונת של 24 שעות עבודה, ו-48 שעות מנוחה. בעת שהותו של הכבאי בבית, הוא מחויב להיות זמין לאירוע גדול ומתמשך, אשר ידרוש גיוס כבאים.
מספר הכבאים בכל משמרת מתבסס על "קו אדום" - פקודה המגדירה לכל מחוז ותחנה מהי מצבת כוח האדם המינימלית הדרושה לצורך קיום המשמרת.
בראש כל משמרת עומד מפקד משמרת ותחתיו סגן מפקד משמרת, מפקדי צוותים וכבאים. מפקד המשמרת מפקד על הצוותים בעת שגרה ובעת חירום. בעת אירוע מבצעי הקצין בעל הדרגה הגבוהה ביותר נוטל את האחריות ואת הפיקוד על האירוע. בעת אירוע מבצעי, הכבאים מחולקים למשימות שונות בהוראות הקצין הבכיר במקום, ופועלים כצוות במטרה להציל חיי אדם ורכוש באמצעות הציוד שברשותם ועל פי הכשרתם.
בכל מחוז כבאות נמצא משל"ט (מרכז שליטה) תחת אחריות מפקד משל"ט בדרגת רב-רשף, קציני משמרת משל"ט, מוקדנים ומשגרים. המשל"ט הוא "לב" המחוז והוא מאויש 24 שעות. בו מתקבלות שיחות הטלפון ודרכו משוגרים הצוותים לאירוע מבצעי בכל רחבי המחוז - חדרי המבצעים שהיו בעבר בתחנות בוטלו. תפקידי המוקדן: מענה לשיחות טלפון, ניהול רשת הקשר, הכוונת הצוותים למקום האירוע, תיאום בין הכוחות השונים, יצירת קשר עם גורמים חבירים (כדוגמת משטרה, מד"א, פיקוד העורף וכו'), הפעלת פקודות מבצעיות בעת הצורך, ניהול יומן אירועים. בעת קבלת אירוע המוקדן מפעיל את פעמון האזעקה של התחנה הרלוונטית בהתאם למיקום האירוע, כורז את מהות האירוע ומודיע איזה צוות משוגר לאירוע על פי הוראות הקבע.
בעת שגרה מתבצעות בתחנה עבודות תחזוקה של הציוד הייעודי וכלי הרכב על פי ימי טיפול קבועים, ניקיון התחנה, אימונים והדרכות במסגרת תוכנית האימונים החודשית וכן פעילויות פנאי וגיבוש למשמרת אשר תורמות לאופיה הייחודי של תחנת הכיבוי כ'בית שני' ומשפחה לכל הכבאים. בכל תחנות הכיבוי הראשיות והמשניות, קיימים תנאי לינה, מזון, ציוד חשמלי, מקלחות ובתחנות מסוימות גם חדר כושר וכל זאת על מנת לספק לכבאים אשר מבלים שעות רבות במשמרת את כל התנאים הבסיסיים הנחוצים להם.
דרגות שירותי כבאות והצלה, בדומה לדרגות ארגונים אחרים, נחלקות לשני מסלולים: בד"א (בעלי דרגות אחרות) וקצינים.
בראש הרשות הארצית לכבאות והצלה של מדינת ישראל עומד קצין בדרגת רב-טפסר ותפקידו קרוי "נציב כבאות והצלה".
רכבי הכיבוי והציוד הנוסף משתנה מתחנה לתחנה. כל תחנה יכולה לרכוש על פי צרכיה כלי רכב שונים בכמויות שונות. סוגי רכבי הכיבוי משתנים גם הם (מרצדס, מאן, איווקו, דאף, E-ONE וכו'). הציוד ברכבי הכיבוי חייב להיות על פי תקן שנקבע בנציבות כבאות והצלה אך כל תחנה רשאית לצייד את רכביה בציוד נוסף על פי צרכיה.
כמו כן משתמשים באופנוע כיבוי המשמש לתגובה מהירה בכיבוי דליקות.
כחלק מההכנות למענה המבצעי במנהרות רכבת ישראל, בדצמבר 2020, מערך כבאות והצלה קלט 4 רכבי כיבוי דואליים מדגם מאן TG 18.360, שנרכשו במימון הרכבת[13]. כל רכב מסוגל לשאת משקל כולל עד 20 טון, מכיל בנק אוויר לצורך אספקת אוויר נשימתי ל-8 לוחמי אש בתא הנהג ובתא הצוות, מצויד במערכת מצלמות: 2 מצלמות תרמיות מלפנים ומאחור, וכן מצלמות אינפרה אדום בכל גלגל. בכל רכב מותקן תותח מים עוצמתי 1000–1900 ליטר בדקת זרימה, הוא בעל יכולת צידוד 360 מעלות.
קרן קיימת לישראל מפעילה יחידות כיבוי הפזורות ביערות קק"ל[14]. היחידות משתמשות בכבאיות מיחדות עם עבירות גבוהה הנקראות יערית[15]. רכבי כיבוי האלה קיבלו עיצוב מיוחד וצבועות בצהוב[16].
צופי אש הם בני נוער (בגילאי 15 עד 18) המתנדבים בשירותי הכבאות בישראל, צופי האש מתפקדים ככוח עזר באירועים. ועוזרים ללוחמי האש בפעולות הכיבוי וההצלה. רוב צופי האש מתחילים את התנדבותם במסגרת פרויקט מחויבות אישית וחלקם ממשיכים להתנדב גם בתום ההשתתפות בפרויקט. במהלך המשמרת, צופי האש נמצאים בכוננות מבצעית ביחד עם לוחמי האש ומסייעים להם במשימות השוטפות השונות. במהלך אירוע, תפקיד הצופים מתבטא בסיוע בפריסות זרנוקים וקווי מים, תפעול משאבה, סדר וארגון זירת אירוע, ולעיתים גם בפעולות הכיבוי. הצופים כחלק מהתנדבותם מקבלים מיגון אישי הכולל חליפת שדה ויער, ציוד תקיפה, קסדה, כפפות, מסכה לפנים ומשקפי עבודה. טרם היציאה לאירוע, הצופה מתמגן בציוד המתאים למשימה, על פי ההוראות כפי שמפורט בפרק 200.
צופים עוברים קורס 60 שעות שבו הם לומדים על מערך הכיבוי, שיטות כיבוי, מהות האש ועוד. צופים יכולים לשהות עד 8 שעות בתחנת כיבוי ובגלל גילם הצעיר קיימים מספר מגבלות שתקפות במהלך שהותם בתחנה ומחוצה לה (באירוע).
כבאים מתנדבים הם מתנדבים מעל לגיל 18, שלרוב היו בעבר צופי אש ובעלי זיקה למקצוע. קיימים כיום קורסים למתנדבים בוגרים שמיועדים להתנדב הן בתחנות כיבוי והן ביחידות מתנדבים עצמאיות במחוזות השונים. מטרת יחידת המתנדבים העצמאית היא תגובה מהירה יותר לאירועים המתרחשים במרחק רב מתחנת כיבוי סדירה. כך בעת אירוע חירום המתנדבים מונעים נזק לנפש ולרכוש טרם מגיע צוות כיבוי סדיר לאירוע. בעבר המתנדבים היו מצוידים במכשירי קשר, איתוריות, מכשירי מירס וכדומה, ומגיעים על פי קריאה באופן עצמאי למקום אירוע ומסייעים לכבאים, בכל שעות היממה.
משנת 2017, הרשות הארצית לכבאות והצלה עושה שימוש במערכת שו"ב (שליטה ובקרה) מבצעית בשם "לפיד". מערכת זו מופעלת על ידי המשל"ט, ובאמצעותה ניתנת הוראת ההזנקה לצוות הכיבוי והמתנדבים לאירוע. המערכת מספקת הן לכבאים והן למתנדבים מידע רב על פרטי האירוע כגון: מיקום האירוע, דיווחים הן מהמודיע והן מצוותי הכיבוי, זהות צוותי הכיבוי הפועלים, אותות הקריאה של הרכבים ומיקומם וכיוצא באלו.[17]
דגל שירות הכבאות מורכב מסמל הרשות על גבי רקע אדום. הסמל מציג קסדת כבאי (אנ') על גבי גרזן וקרדום כבאים מוצלבים שהם חלק מכלי ההצלה הבסיסיים והותיקים לכיבוי וחילוץ, בתוך מגן דוד ומוקפים בזר עשוי עלי זית. בימיו הראשוניו, הופיע סמל הכבאות בצבע צהוב על רקע אדום ברוב שנותיו. עם כניסת הנציב דדי שמחי, עודכנו הסמלים בהדרגתיות מספר פעמים עד לדגל הנוכחי בו מופיע סמל הרשות בצבע לבן על גבי רקע אדום בעיצוב מודרני.
עיטורי כבאות והצלה מוענקים לכבאים ומתנדבים החל משנת 2012, על פי חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, בדומה לעיטורי משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר[18].
מחוזות כיבוי:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.