רוהאטין
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוהאטין (באוקראינית וברוסית: Рогатин; בפולנית: Rohatyn) היא עיירה באזור גליציה המזרחית באוקראינה. העיירה נמצאת בין העיר לבוב לעיר איוואנו-פרנקיבסק (שעד 1962 נקראה סטניסלב או סטניסלביב), השוכנת מדרום לה. העיר נמצאת בין שני הרים, שאחד מהם נקרא "הר השדים". נהר ששמו הְנֵילֵי לִיפָּה (באוקראינית: "תִּרְזָה רקובה") עובר לידה. בעיירה וכפרי הסביבה קיים רוב של תושבים אוקראינים ומיעוט קטן של תושבים ממוצא פולני. עד השואה ישבו בה כ-3,000 יהודים, כמחצית תושביה.
| |||
.jpg) | |||
| מרכז רוהאטין | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 איוואנו-פרנקיבסק | ||
| תאריך ייסוד | 1184 (נזכרת לראשונה) | ||
| שטח | 9 קמ"ר | ||
| גובה | 255 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 7,521 (2022) | ||
| קואורדינטות | 49°25′00″N 24°37′00″E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://rohatyn.ronet.com.ua | |||
.svg)
.jpg)
רוהאטין הוקמה במאה ה-12. העיירה מוזכרת לראשונה בכתובים במאה ה-13 עת הוכרזה לעיר. עקב התקפות חוזרות ונשנות באזור החליט המלך זיגמונט הראשון ב-1539 להקים חומה ומבצרים בעיר. העיר נחשבה לעיר מלכותית בבעלות המלך, בניגוד לערים אחרות שהיו בבעלות פרטית או בבעלות אצילים.
באחת מהתקפות הטטרים נחטפה בת הכומר הרותני ששמה היה אלכסנדרה ליסובסקי (מאוחר יותר הורם סולטאן). מאוחר יותר הפכה לאשתו החוקית של הסולטאן סולימאן המפואר ובמשך זמן השפיעה רבות על מדיניות האימפריה העות'מאנית והפכה לאחת הנשים החזקות ביותר בהיסטוריה העות'מאנית.
במאה ה-16 הוקמה אגודת צורפים ומתוכה התפרסם הצורף בארטלומי. במאה ה-17 סבל האזור מהתנפלויות של טורקים, טטרים ומאוחר יותר של רוסים וקוזאקים. במאה ה-18 העיר הפכה למרכז מסחרי לבקר, סוסים ותוצרת חקלאית. ב-1773 נכבשה העיר על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית.
בימי השלטון האוסטרי גדלה העיר אך עקב מלחמת העולם הראשונה פחת מספר התושבים. לאחר המלחמה, העיר נמצאה בתחום פולין, מצב שנמשך עד למלחמת העולם השנייה. העיירה נכבשה בספטמבר 1939 על ידי ברית המועצות כחלק מהסכם ריבנטרופ-מולטוב. האזור נכבש ביולי שנת 1941 על ידי גרמניה הנאצית.
היישוב היהודי בעיר הוקם כנראה במהלך המאות ה-15-16. היהודים סבלו ממיעוט זכויות, עד שניתן כתב קיום (הבטחת זכויות) ב-27 במרץ 1633 על ידי המלך ולדיסלב הרביעי. בעיר הוקמה קהילה יהודית שבראשה עמד ועד ולידו פקידות מנהלתית. מתכונת הקהילה הייתה דומה לזו המוכרת, באותה תקופה, בקהילות היהודיות בפולין. הקהילה השתייכה לוועד הקהילות של מחוז לבוב.
בעת פעילותו של שבתי צבי בפולין הצטרפה לתנועתו משפחת שור שנחשבה לחלק ממנהיגות התנועה. הרב משה דוד אברהם (רבי אד"ם) מרוהאטין התפרסם[1]בהתנגדותו לתומכי השבתאות. מאוחר יותר הפכה משפחת שור לחלק ממנהיגות תנועת יעקב פרנק ובן המשפחה שלמה שור ואביו אלישע שור השתתפו בוויכוח הידוע בין היהודים לפרנקיסטים (1759).[2][3] מעורבותה של משפחת שור מרוהאטין בפרנקיזם, זכתה לתיאור ספרותי ברומן 'ספרי יעקב' של אולגה טוקרצ'וק.
רבי אורי מרוהטין, מקים ענף בשושלת חסידות סטרטין נפטר בל"ג בעומר שנת ה'תר"ח (1848), וקברו הפך מוקד עלייה לרגל בחג זה, במזרח אירופה.[4][5] לקראת ל"ג בעומר בשנת ה'תשע"ג (2013) נמצאה המצבה המקורית, ששימשה כאבן ריצוף לאחר חילול בית הקברות מאז מלחמת העולם השנייה ובתקופה הקומוניסטית, והושבה למקומה.[6] קהילה חסידית גדולה הייתה קיימת ברוהטין עוד קודם לכן, ובין היתר רבה של רוהטין בסביבת ה'תק"פ (1720) היה רבי משה יהושע העשיל אורנשטיין, מחבר הספר 'ים התלמוד'.[7]
ב-1868 הוענק על ידי השלטון האוסטרי שוויון זכויות ליהודים. בסוף המאה ה-19 החלה להשפיע התנועה הציונית. הוקם סניף של "בני ציון" (חובבי ציון) על ידי שלום מלצר שאף נבחר לוועד הארצי. מאוחר יותר היה מלצר ממייסדי וראשוני תנועת המזרחי. בעיר הוקם בית הספר העברי הראשון בגליציה (1905). לעיר הגיעו מלומדים בעלי שם שלימדו במערכת החינוך שבה, ביניהם: רפאל סופרמן (1956-1879), מייסד הסתדרות המורים העבריים בפולין והסופר צבי שרפשטיין. במלחמת העולם הראשונה, שנת 1914, הוצת הרובע היהודי על ידי הצבא הרוסי וחלק גדול מהיישוב היהודי הוגלה.
.jpg)
במהלך מבצע ברברוסה, ביולי 1941, נכבשה העיירה על ידי הגרמנים. בעיירה הוקם יודנרט שבראשו עמד שלמה אמרנט. בסוף שנת 1941 הוקם בעיר גטו שאליו הובאו יהודי הסביבה. יהודי הכפרים הבאים גורשו, רובם או חלקם, לגטו: פוטוק, זאליפיה, צ'רצ'יה, באבינצה ופידקאמין. מאוחר יותר גורשו לגטו יהודי בורשטין, בוקאצ'יבצי, קנייהניטש (אנ'), חודורוב, בולשובצה, ליפיצה גורנה וליפיצה דולנה. בגטו פעלה מחתרת ובאזור היערות במחוז פעלו שלושה ריכוזים של פרטיזנים.
ב-20 במרץ נרצחו כ-2,000 יהודים בבורות ירי ליד תחנת הרכבת בעיר. ב-2 בספטמבר 1942 נשלח טרנספורט שבו היו כ-1,000 יהודים למחנה ההשמדה בלז'ץ. בדצמבר נשלח טרנספורט נוסף שבו היו 1,500 יהודים. השמדת היהודים בוצעה על ידי קצין הס"ס הנס קריגר (Kruger) ואנשיו מתחנת הס"ס בסטניסלבוב. ב-6 ביוני 1943 הוצת הגטו על ידי הגרמנים ועוזרים אוקראינים. במהלך שלושה ימים ניצודו שרידי היהודים שבגטו תוך שהם מובאים לבורות בבית העלמין, שם נורו.
במהלך השמדת הגטו התגלו מקומות מחבוא ובונקרים שהוכנו מבעוד מועד. הסוואת הבונקרים הקשתה על גילוים על ידי הגרמנים ורק בעזרת מלשינים נתפסו המסתתרים. הקושי של הגרמנים תועד בדו"ח של קצין האס אס הבכיר קצמן. הדו"ח שמציג את ניסיונם לחשוף בונקר מרכזי בשם "סטאלינגרד", הוצג במהלך משפט אייכמן. בונקר נוסף שהוכן במרתף מטה הגסטאפו ורוב יושביו הצליחו להינצל, נודע לאחר המלחמה. המסתתרים בבונקרים שנחשפו, שבחלקם היו חמושים, נלחמו בעת שהתגלו על ידי הגרמנים.
ב-24 ביולי 1944 שוחררה רוהאטין על ידי הצבא האדום. כ-30 יהודים מהעיירה וכפרי הסביבה שרדו את המלחמה לאחר שהצליחו להתחבא בבונקרים בגטו. ניצולים נוספים שרדו לאחר שנמלטו מזרחה בעת הכיבוש או התחבאו ביערות. ידועה משפחת שרייר אליעזר יצחק וישראל (שריר), אב ושני בניו (האם נלקחה באקציה ב 9/42 מגטו בוקאצובצ'ה), שעם חיסול גטו רוהטין הצליחו להימלט ולשוב אל כפרם ז'ורוב שמצוי בסביבת גטו. שם החביא אותם כפרי בשם מיכאיל בלגאי שהכיר את אבי המשפחה עוד לפני גירושם לגטו. המשפחה שרדה את השואה ושני הבנים חיים בישראל. בינואר 2004 הוכרו הכפרי ואשתו על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם.
הניצולים עזבו לאחר המלחמה למקומות שונים ביניהם ישראל, ארצות הברית ודרום אמריקה. בין הניצולים היה אלכסנדר קימל שתיאר את חיי הגטו בספריו.
לאחר המלחמה הגיעו לישראל כ-200 מניצולי העיר וכפרי הסביבה. הם הקימו ב-1949 את "ארגון יוצאי רוהאטין והסביבה", שמטרתו הנצחת הנספים.
ב-1960 הוקם בבית הקברות בקרית שאול קבר סמלי שבו נטמן עפר מקברות האחים שברוהאטין.
מצבת קדושי רוהאטין ניצבת במרתף השואה בהר ציון, ירושלים.
- קהילת רוהאטין והסביבה - עיר בחייה ובכליונה. עורך: מרדכי אמיתי. תל אביב, 1962. מו"ל: ארגון יוצאי רוהאטין בישראל.
- "הכנסת כלה". מאת ש"י עגנון. (בסיפור "רבי יודל משיא בתו ברוהאטין").
- 'הילד שלא יכול היה ללכת ...רץ' בהוצאת המחבר, ישראל שריר מגבעת שמואל
- יהושע שפיגל, זיכרון זמר (=זמירות, מנגינות, רוהאטין), משירי וניגוני קהילת רוהאטין, תל אביב 1973
אתר האינטרנט הרשמי של רוהאטין- רוהטין (Rohatyn), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') וקסניה קרימר, רוהאטין, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 821–822), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ספר יזכור לקהילת רוהאטין, בספריית העיר ניו יורק
- רוהאטין באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "רוהאטין", באתר השטעטל הווירטואלי
- קבוצת מחקר העיירה היהודית רוהטין (רוסית, ומקור באנגלית, יוטיוב)
- לזכר קהילת רוהטין, כולל תמונות, מפות, רשימות מגורשים ומסמכים. (אתר "קישורי קהילות")
- שתי גלויות לראש היודנראט ברוהטין
- טיול של סטודנט יהודי לרוהטין וחומר שאסף על העיירה (אנגלית)
- גלי האבנים וחלקי המצבות המנותצות וכן מצבות שהוחזרו למקומן ברוהטין (אתר "עולם נעלם")
- דפי עדות על יוצאי תושבי רוהטין - נרשם "רוגטין" ככיתוב הרוסי. (אתר יד ושם)
- דפי עדות על תושבי העיירה רוהטין - ברישום הכתיב הפולני 'רוהטין'. (אתר יד ושם)
רוהטין (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית- Rohatyn Jewish Heritage website
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
