שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
ממשלת ישראל השבע עשרה
ממשלת רבין הראשונה (1974-1977) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
ממשלת ישראל השבע עשרה, בראשותו של יצחק רבין, מכונה גם ממשלת רבין הראשונה, פעלה מ-3 ביוני 1974 עד 20 ביוני 1977, בתקופת כהונתה של הכנסת השמינית.
Remove ads
הרכב הכנסת השמינית ערב הקמת הממשלה
סכם
פרספקטיבה

Remove ads
הקמת הממשלה
עם התפטרות ראש הממשלה, גולדה מאיר, בעקבות דו"ח ועדת אגרנט, התמודד רבין על הנהגת מפלגת העבודה מול שמעון פרס. זו הייתה ההתמודדות ראשונה מבין רבות בין השניים. בהצבעה החשאית במרכז מפלגת העבודה קיבל רבין 298 קולות לעומת 254 להם זכה פרס. לאחר ניצחונו בבחירות פנימיות אלו, התמנה רבין ב-3 ביוני 1974 לראש הממשלה החמישי של מדינת ישראל.
ציוני דרך ומדיניות
סכם
פרספקטיבה
בחזית המדינית נערך בתחילת כהונתו של רבין המשא ומתן עם מצרים על הסכמי הביניים שבעקבות מלחמת יום הכיפורים. במסגרת המלחמה בטרור ערך צה"ל את "מבצע אנטבה", אולי הישגה הגדול ביותר של ממשלת רבין הראשונה. זו סבלה מאי יציבות ומסכסוכים בינו לבין שר הביטחון שמעון פרס, שרבין הרגיש כי הוא חותר תחתיו. פרס החליש מאוד את יכולתו של רבין לעשות שינויים, אם כי ספק אם היה ביכולתה של ממשלת רבין לחולל שינוי משמעותי במורשת הקשה בתחום הכלכלי, המדיני, הפנימי והציבורי שהותירו הממשלות הקודמות גם ללא פעילותו של פרס.
תנועת "גוש אמונים" הגבירה בתקופה זו את פעילותה, ובגיבויו של שר הביטחון שמעון פרס, כמו גם בתמיכה של חלק מצעירי המפד"ל (כמו זבולון המר, למשל), החלה לפעול לעידוד יישובם של יהודים ביהודה ושומרון. בתקופת כהונתה של ממשלה זו נחקרו והתגלו פרשות שחיתות בצמרת המדינה, בהן היו מעורבים אישים כמו מועמדו של רבין לתפקיד נגיד בנק ישראל, אשר ידלין, ושר השיכון והבינוי אברהם עופר.
ההתרחשות הדרמטית בשנות ממשלת רבין הייתה בתחום הכלכלי, שעמד במרכז תשומת הלב לאורך כל תקופת כהונתה. האינפלציה, שהחלה לעלות כבר בתחילת שנות השבעים, גאתה אחרי מלחמת יום הכיפורים ומשבר הנפט. רבין ושר האוצר יהושע רבינוביץ לא רצו, וככל הנראה גם לא יכלו, לנקוט במדיניות של ריסון תקציבי, שמשמעותה הייתה פיטורי עובדים במגזר הממשלתי וקיצוץ בתוכניות הרווחה. הממשלה הנהיגה רפורמה מקיפה בנושא המיסים בעקבות המלצות ועדת בן שחר, ולראשונה הנהיגה תשלום מס ערך מוסף. כן הוחל בשנת 1975 לקבוע את שערי מטבעות החוץ לראשונה מדי יום, בשיטת הפיחות הזוחל.
סוף כהונת הממשלה
ב־14 בדצמבר 1976 נערכה בכנסת הצבעה על הצעת אי אמון, שהגיש הרב קלמן כהנא מסיעת פועלי אגודת ישראל בשל חילול השבת שנגרם, כאשר חלק משרי הממשלה לא הספיקו לחזור לביתם לפני כניסת השבת מטקס קבלת מטוסי ה־F-15 הראשונים של חיל האוויר. שניים משלושת שרי סיעת המפד"ל נמנעו בהצבעה. רבין, בהתייעצות עם שר המשפטים חיים צדוק, החליט לראות את הצבעתם זו כהתפטרות. הוא הודיע על כך בכנסת ב־20 בדצמבר, ובאותו לילה כינס ישיבת ממשלה מיוחדת בו הודיע על כוונתו להתפטר, ונסע לבית הנשיא להגיש את התפטרותו. במהרה התקבל חוק לפיזור הכנסת, והקדמת הבחירות ל־17 במאי 1977, מה שהבטיח שהממשלה תהיה עד אחרי הבחירות ממשלת מעבר בה אי אפשר להביע אי אמון. הליך זה כונה אחר כך בלעג "התרגיל המבריק".
בהתמודדות הפנימית במרכז מפלגת העבודה, שהתקיימה בפברואר גבר רבין על שר הביטחון שמעון פרס ברוב קטן, ונבחר למועמד המערך השני לראשות הממשלה. אולם, בעקבות הפרסום ב-15 במרץ 1977 על קיום חשבון בנק בחו"ל השייך לרבין ואשתו, בניגוד לחוק הפיקוח על מטבע זר, התפתח פרשת חשבון הדולרים. ב־7 באפריל 1977, בשעה 23:40, הודיע רבין על הסתלקותו ממועמדותו לראשות הממשלה.
ב־10 באפריל נבחר פרס ברוב גדול על ידי מרכז מפלגת העבודה להחליף את רבין כמועמדה לראשות הממשלה. רבין רצה לפרוש מראשות הממשלה, אולם בשל היות הממשלה ממשלת מעבר הדבר לא התאפשר. גם מינוי של ממלא מקום לא היה אפשרי לפי החוק, ולבסוף הוחלט שרבין יצא לחופשה החל מה־22 באפריל, ופרס ישמש כראש הממשלה בפועל, אם כי מבחינה חוקית רבין המשיך לשאת באחריות כראש הממשלה וקיבל עדכונים שוטפים.
Remove ads
סיעות הקואליציה
- מספר הח"כים החברים בקואליציה:
- 61 ח"כים לפני הצטרפות סיעת מפד"ל (3 ביוני 1974 - 29 באוקטובר 1974).
- 71 ח"כים לפני פרישת סיעת רצ (29 באוקטובר 1974 - 6 בנובמבר 1974).
- 68 ח"כים לפני פרישת חבר הכנסת אריה לובה אליאב (6 בנובמבר 1974 - 29 באפריל 1975).
- 67 ח"כים לפני הדחת סיעת מפד"ל (29 באפריל 1975 - 22 בדצמבר 1976).
- 57 ח"כים לאחר מכן (22 בדצמבר 1976 - 20 ביוני 1977).
Remove ads
הרכב הממשלה
סכם
פרספקטיבה
עם כינונה כללה הממשלה 19 שרים, 16 שרים מטעם המערך, 2 שרים מטעם הליברלים העצמאיים ושולמית אלוני מרצ. מקרב שרי המערך בממשלה השש עשרה, לא נכללו בממשלה ה-17: גולדה מאיר, משה דיין, אבא אבן, פנחס ספיר וחיים גבתי. במקומם נכנסו השרים החדשים: אברהם עופר, אהרן ידלין, גד יעקבי ומשה ברעם.
בסוף אוקטובר 1974, עם הצטרפותה של המפד"ל לקואליציה, עלה מספר השרים ל-21, כאשר שלושה שרים של המפד"ל הצטרפו לממשלה ואילו שולמית אלוני מרצ פרשה ממנה. התפטרותו של אהרן יריב, בראשית 1975, הקטינה את מספר השרים ל-20. פיטוריהם של שרי המפד"ל במסגרת התרגיל המבריק הקטין את מספר השרים ל-17, והתאבדותו של אברהם עופר הוריד את מספר השרים ל-16.
בסך הכל כיהנו בממשלה 23 שרים, אם כי לא כולם ביחד. מתוכם, 17 המשיכו מממשלות קודמות (רבין, אלון, רבינוביץ, שם-טוב, פרס, בר-לב, הלל, חזני, בורג, קול, גלילי, צדוק, אוזן, יריב, האוזנר, רוזן ורפאל) ו-6 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (עופר, ידלין, יעקבי, ברעם, המר ואלוני).
המערך | מפד"ל | ליברלים עצמאיים | רצ | ||||
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה |
חילופי שרים
Remove ads
לקריאה נוספת
- עמוס שיפריס, ממשלת רבין הראשונה 1977-1974, צור יגאל: פורת, 2013.
קישורים חיצוניים
- ממשלת ישראל השבע עשרה באתר משרד ראש הממשלה
- ממשלת ישראל השבע עשרה באתר הכנסת
הקודם: ממשלת ישראל השש עשרה מרץ 1974 – יוני 1974 |
ממשלת ישראל השבע עשרה 3 ביוני 1974 – 20 ביוני 1977 |
הבא: ממשלת ישראל השמונה עשרה 1977–1981 |
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads