שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

ממשלת ישראל השש עשרה

מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ממשלת ישראל השש עשרה
Remove ads

ממשלת ישראל השש עשרה, בראשותה של גולדה מאיר, פעלה מ-10 במרץ 1974 עד 3 ביוני 1974, והושבעה עם כינונה של הכנסת השמינית. ממשלה זו כיהנה את תקופת הזמן הקצרה ביותר מכל ממשלות ישראל.

עובדות מהירות מידע כללי, תחום שיפוט ...
Remove ads

תוצאות הבחירות לכנסת השמינית

Thumb
ממשלת ישראל השש עשרה בראשותה של גולדה מאיר בבית הנשיא אפרים קציר. עומדים משמאל לימין: פנחס ספיר, שלמה הלל, שמעון פרס, גדעון האוזנר, מיכאל חזני, אבא אבן, יוסף בורג, משה קול, יצחק רפאל, חיים יוסף צדוק, שלמה רוזן, חיים גבתי, ישראל גלילי, יצחק רבין, אהרן אוזן, אהרן יריב, משה דיין, חיים בר-לב ומיכאל ארנון מזכיר הממשלה. יושבים משמאל לימין: גולדה מאיר, אפרים קציר ויגאל אלון
מידע נוסף רשימה, ראש הרשימה ...
Remove ads

הקמת הממשלה

התחושות הקשות של הציבור לאחר מלחמת יום הכיפורים לא מצאו את ביטוין בבחירות ואחריהן, כך סברו לפחות ראשי המערך, ונראה היה כי ניתן להמשיך כבעבר. הממשלה החדשה שהוקמה כללה את גולדה מאיר כראש הממשלה ואת משה דיין כשר הביטחון, כאילו לא אירע דבר.

ציוני דרך ומדיניות

סכם
פרספקטיבה

גל המחאה

להפתעת הממשלה החלה מחאת יחיד של הלוחם מוטי אשכנזי מול משרדי הממשלה לצבור תאוצה. אשכנזי תבע, בפשטות, נטילת אחריות ודרש את התפטרותו של דיין. שר הביטחון אמנם איבד הרבה מהפופולריות שלו, אך עדיין הייתה הדרישה, כי על שרים או ראשי ממשלה לשאת באחריות לביצועיהם או תפקודם בבחינת רעיון מהפכני, שלא עלה כלל על דעת ראשי המערך. המחאה מול משרדי הממשלה בירושלים הלכה והתעצמה, כאשר אל אשכנזי מצטרפים אנשים נוספים, ביניהם רבים שהשתחררו משרות המילואים בחזית.

ועדת אגרנט

"המחדל", שהוא הכינוי של הכישלון המודיעיני והמנהיגותי שאיפשר את פרוץ המלחמה בהפתעה, הביא, בסופו של דבר, להקמת ועדת אגרנט. פרסומו של דוח הביניים של ועדת אגרנט, ב-1 באפריל 1974, היה אמור להשתיק את קולות המחאה. המנדט שהוענק לוועדה מנע עיסוק באחריות הדרג המדיני. בדו"ח הביניים הטילה הוועדה אחריות כבדה על כתפי הרמטכ"ל דוד אלעזר, על ראש אמ"ן, האלוף אלי זעירא ועל אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן ("גורודיש"). נקבע כי הם אחראים למחדלים שבהכנת הצבא למלחמה, ולכשלים המבצעיים והמודיעיניים שאירעו עד לפריצת המלחמה, ואשר גרמו לתוצאותיה הקשות. הוועדה לא קבעה כל קביעות אישיות לגבי הדרג המדיני, דהיינו, ראש הממשלה גולדה מאיר ושר הביטחון, משה דיין. כאשר הופיע דוח הביניים נתפשו המסקנות, שהטילו את מלוא האחריות על הדרג הצבאי, כהתחמקות מאחריות של הדרג המדיני. האמירה המקובלת הייתה: "זרקו את דדו לכלבים", כלומר, הטילו את האשמה ברמטכ"ל דוד אלעזר (דדו), והאשמים האמיתיים יצאו פטורים בלא כלום. חרף מסקנות הוועדה שלא מצאו כי היא אחראית למחדל, המחאה התעצמה ומכיוון שדיין הבהיר כי אינו מוכן לשלם את המחיר לבדו, התפטרה הממשלה כולה. ב-11 באפריל 1974 הגישה ראש הממשלה, גולדה מאיר, את התפטרותה לנשיא המדינה, אפרים קציר.[1]

סיעות הקואליציה

מספר הח"כים החברים בקואליציה
Remove ads

הרכב הממשלה

סכם
פרספקטיבה

הממשלה מנתה 22 שרים, 5 שרים יותר מממשלת ישראל החמש עשרה בתום כהונתה. הגידול במספר השרים נבע מדרישת המפד"ל, לה היו עשרה חברי כנסת, להגדיל את מספר השרים שלה מ-3 ל-4.[2] בעקבות היענות המערך לדרישה זאת, עלה מספר שרי הליברלים העצמאיים מ-1 ל-2 ומספר שרי המערך עלה מ-13–14 ל-17. המפד"ל עצמה לא ניצלה את הגדלת הממשלה, שכן השר המיועד הרביעי, זרח ורהפטיג, סירב להיכנס לממשלה בגלל התנגדותו להסכם הקואליציוני. במהרה התפטר גם מיכאל חזני ובסיום כהונת הממשלה היו בה רק שני נציגים של המפד"ל.

מתוך 22 השרים, 15 שרים המשיכו מממשלות קודמות (מאיר, אלון, ספיר, דיין, שם טוב, פרס, אבן, גבתי, בר-לב, הלל, חזני, בורג, קול, גלילי וצדוק שלא כיהן בממשלה ה-15) ו-7 שרים כיהנו לראשונה בממשלה זו (אוזן, יריב, האוזנר, רבינוביץ, רבין, רוזן ורפאל)

המערך מפד"ל ליברלים עצמאיים
פער בין כהונותיהם של שרים שונים באותו המשרד, משמעו מילוי מקום על ידי ראש הממשלה
מידע נוסף משרד, שר ...

חילופי שרים

מידע נוסף השר היוצא, סיעה ...
Remove ads

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads