גיל פרישה

גיל פרישה הוא הגיל שבו זכאי אדם לפרוש מעבודתו מחמת גילו ולקבל פנסיה וזכויות נוספות. גיל זה נקבע בחקיקה ובהסכמים קיבוציים.

בשנת 1889 נוצרה בקיסרות הגרמנית, על ידי וילהלם הראשון, קיסר גרמניה ובעידודו של הקנצלר אוטו פון ביסמרק, הזכות לקצבת זקנה. גיל הזכאות נקבע ל-70 שנה, ובשנת 1916 הופחת ל-65 שנה. (הרציונל בקביעת גיל זה היה שלאור תוחלת החיים באותה תקופה, מעט אנשים יחסית יגיעו לגיל זה) בעקבות קביעה זאת, במדינות רבות, וישראל בתוכן, היה גיל הפרישה במשך שנים רבות 60 שנים לאישה ו-65 שנים לגבר.^[1] עליית תוחלת החיים הביאה במדינות אחדות להעלאת גיל הפרישה, הרצון להימנע מהפליה מחמת גיל הוליך לביטול מוחלט של גיל הפרישה האחיד במספר מדינות,^[2] והחתירה לשוויון בין המינים הביאה במדינות אחדות להשוואת גיל הפרישה של האישה לזה של הגבר.

גיל הפרישה במדינות שונות

במדינות ה-OECD המערכת הפנסיונית מבוססת על מספר אמצעים:^[3]

1. קצבה לתושבים בגיל זקנה שממומנת על ידי תשלומי חובה למערכת סוציאלית. (בישראל – קצבת אזרח ותיק)
2. תשלומי פנסיה לעובדים שהפרישו כספים לפרישה למערכת ביטחון סוציאלי או לקרן פנסיה.
3. חסכונות פרטיים לגיל זקנה, והמדינה עשויה להעניק הטבות לחוסכים

גיל פרישה

מדינה	גברים	נשים	שנה	הערות	מקורות
אלבניה	65	61	2020		[4]
ארגנטינה	65	60			[5]
ארמניה	63		2011		[4]
אוסטרליה	66.5		2021	גיל הפרישה מועלה באופן הדרגתי ל-67 שנים ביולי 2023.	[6]
אוסטריה	65	60	2015	גיל הפרישה לנשים יושווה לזה של גברים (65) עד 2033.[7]	[4][8]
אזרבייג'ן	62	60	2017	גיל הפרישה מועלה באופן הדרגתי ל-65 עד 2021 (לגברים) ועד 2027 (לנשים)[9]	[9]
בלרוס	62.5	57.5	2021	עד 2022, גיל הפרישה לגברים יהיה 63 ולנשים 58.[10]	[11]
בלגיה	65		2019	ב-2019 גיל הפרישה החוקי היה 65. ב-2025 הוא יהיה 66 וב-2030 יעמוד על 67, הן לגברים והן לנשים. פרישה מוקדמת אפשרית מגיל 60 ואילך עם קריירה של לפחות 44 שנים, מגיל 61 ואילך עם 43 שנים, או מגיל 63 ואילך עם 42 שנים. קיימים חריגים. שנת עבודה נחשבת עם עבדו בה לפחות 104 ימים.	[12][13]
בוסניה והרצגובינה	65		2011		[4]
ברזיל	65	62	2019	חקלאים, מורים ושוטרים גיל מינימום נמוך יותר. עובדים נדרשים לתרום לביטחון הסוציאלי לזמן מינמלי לפני זכאות לקצבה. על מנת לקצב קצבה חלקית, עובדי המגזר הפרטי נדרשים ל-20 שנים (גברים) או 15 שנים (נשים). עובדי המגזר הציבורי נדרשים לתרום לפחות 25 שנים. לקבלת קצבה מלאה כלל העובדים נדרשים לתרום לפחות 40 שנים (גברים) או 35 שנים (נשים).	[14]
איי הבתולה הבריטים	65		2017		[15]
בולגריה	64.083	61.167	2018	גיל הפרישה מועלה באופן הדרגתי ל-65 עד 2029 וגברים ועד 2037 לנשים.	[16]
קמרון	60		2019	גיל הפרישה החוקי הוא 60 עם לפחות 20 שנים של כיסוי ולפחות 180 חודשים של תשלום, כולל 60 חודשים ב-10 השנים האחרונות. העבודה חייבת להיפסק. גיל הפרישה המוקדם הוא 50 עם לפחות 20 שנים של כיסוי ולפחות 180 חודשים של תשלום, עם 60 חודשים ב-10 השנים האחרונות. הפנסיה משולמת בחו"ל רק בהסכם.	[17]
קנדה	65			ניתן לקבל תשלומי פנסיה מופחתים אף מגיל 60, או תשלומי פנסיה מוגדלים לאחר 65. בקנדה מופעלת גם תוכנית של קצבת זקנה Old Age Security (OAS).	[18][19]
צ'ילה	65	60			[20]
סין	60	50–55	2011	[21]	[22]
קולומביה	62	57	2014		[23]
קרואטיה	65	61.25	2015	עד שנת 2038 יושווה גיל הפרישה לגברים ולנשים ויעמוד על 67. (גיל הפרישה לנשים יעמוד על 65 ב-2030 ו-67 ב-2038).[7]	[7]
קובה	65	60	2015		[24]
קפריסין	65		2011		[4][8]
צ'כיה	62.833	58–62	2015	בשנת 2015, גיל הפרישה לגברים היה 62 שנים ו-10 חודשים ולנשים בין 58 ל-62, כתלות במספר הילדים.[25][26] גיל הפרישה בתהליך העלאה, ולכן תלוי שנת לידה (מי שנולד אחרי 1977 זה יכול להיות מעבר ל-67, לדוגמה ילידי 1995 יהיו חייבים להגיע לגיל 70.[27]) לנשים גיל הפרישה תלוי במספר הילדים שהן מגדלות.[26] למי שנולד ב-1975, גיל הפרישה יהיה זהה (66 שנים ו-8 חודשים) ללא תלות במין או במספר ילדים; וגיל הפרישה יעמוד על 67 למי שנולד ב-1977.[26]
דנמרק	65		2015	גיל הפרישה מועלה הדרגתית ויעמוד על 67 עד שנת 2022. משנת 2030 ואילך, הגיל יועלה לכל היותר בשנה אחת מדי חמש שנים כתלות בתוחלת החיים.[28][29]	[8][11]
מצרים	60		2015
אסטוניה	63		2016	גיל הפרישה מועלה הדרגתית ויעמוד על גיל 65 עד שנת 2026.[30] אחרי 2026, כתלות בתוחלת החיים.	[8][11]
פינלנד	63–68		2008		[8]
צרפת	62–67		2018	גיל הפרישה הועלה הדרגתית מ-60 ל-62 עד 2018. ב-2023 אושרה העלאה של גיל הפרישה ל-64.[31]
גאורגיה	65	60	2011		[4]
גרמניה	65.583		2018	גיל הפרישה מועלה הדרגתית ויעמוד על 67 בשנת 2029. במשך זמן רב גיל הפרישה עמד על 65, אולם בגרמניה המזרחית הוא היה 60.	[8][11]
יוון	67		2015		[7]
הונגריה	63		2018	הגיל יהיה 65 בשנת 2022.[7] נשים עם 40 שנים של ביטוח יכולות לפחות בכל גיל.[32]	[7]
איסלנד	67		2007		[11]
הודו	60–65		2014	במגזר הציבורי גיל הפרישה הוא 60 ובמגזר הפרטי זה תלוי חברה כשהמקסימום הוא 65.[33]
אינדונזיה	58		2014		[34]
איראן	60	55	2018
אירלנד	66		2015	גיל הפרישה מועלה הדרגתית ויגיע ל-68 עד שנת 2028.[7]	[4][8][11]
ישראל	67	62 ו-4 חודשים	2022	בנובמבר 2021 אישרה הכנסת העלאה הדרגתית של גיל הפרישה של נשים ל-65 עד לשנת 2032.	חוק גיל פרישה
איטליה	67		2019	נדרשים לשלם לפנסיה לפחות במשך 20 שנים. מי ששילמו לפחות 38 שנים יכולים לפרוש מגיל 62. מי ששילמו לפחות 41 שנים ו-10 חודשים (נשים) או 42 שנים ו-10 חודשים (גברים) יכולים לפרוש ללא תלות בגיל.	[35]
יפן	60		2019	גיל הפרישה צפוי לעלות באופן הדרגתי ל-65 בשנת 2025.[36]
קזחסטן	63	58	2015	משנת 2017 מועלה בהדרגתיות ויעמוד על 63 בשנת 2027[37]
דרום קוריאה	60		2016	[38]
קירגיזסטן	63	58	2011		[4]
לטביה	63.25		2018	גיל הפרישה יהיה 65 בשנת 2025.[7]	[7]
לוב	65	60	2017		[39]
ליכטנשטיין	64		2007		[11]
ליטא	63.167	61.333	2015	גיל הפרישה מועלה ל-65 לגברים ולנשים עד 2026.[7]	[7][40]
לוקסמבורג	65		2011		[4]
מלזיה	60		2013	[41][42]	[43]
מלטה	62		2015	גיל הפרישה מועלה באופן הדרגתי לגיל 65 עד שנת 2027.[7]	[7]
מקסיקו	65		2015
מולדובה	63	59.5	2021	גיל הפרישה לנשים מועלה כל 6 חודשים עד שיגיע ל-63 בשנת 2028	[44]
מונטנגרו	65	60	2013		[4]
מרוקו	65		2014
נמיביה	60		2015	גיל פרישה מוקדמת במגזר הציבורי הוא 55 שנים, אך הורד ל-50 שנים ב-2016.	[45][46]
נפאל	58		2007
הולנד	68		2018		[47][48]
ניו זילנד	65		2019		[49]
צפון קוריאה	60	55	1999		[50]
מקדוניה הצפונית	64	62	2011		[4]
נורווגיה	67		2018	גיל הפרישה הוא 67, אם שולמו מספיק כספים לפנסיה ניתן לפרוש מוקדם יותר החל מגיל 62. ככל שהפנסיה משולמת מאוחר יותר, היא גדולה יותר.	[51]
עומאן	65		2013	גיל 60 בעיסוקים מסוכנים.
פקיסטן	60		2012
פרו	60		2018
הפיליפינים	60		1990	גיל הפרישה לעובד תלוי בחוזה העסקה. אם לא קיימת תוכנית פרישה או חוזה לעובד, הוא יכול לפרוש בגיל 60, אם עבד לפחות 5 שנים אצל המעסיק, ומקבל תשלום פרישה של לפחות חצי משכורת חודשית עבוד כל שנת עבודה.	[52][53]
פולין	65	60	2016
פורטוגל	66.333		2018		[54]
רומניה	65	61	2019	גיל הפרישה לנשים מועלה הדרגתית ויגיע ל-63 בשנת 2030.[55]	[56]
רוסיה	61.5	56.5	2021	משנת 2019 גיל הפרישה לגברים מועלה הדרגתית מ-60 ל-65, ולנשים מ-55 ל-60 עד שנת 2028.	[57][58]
ערב הסעודית	60		2014		[59]
סרביה	65	60	2011		[4]
סינגפור	62–65		2012	חוק גיל הפרישה הגדיר את תנאי גיל הפרישה ב-2012. גיל הפרישה המינימלי הוא 62, אך מעסיקים נדרשים להציע מחדש עבודה לעובדים זכאים שמגיעים ל-62, ועד לגיל 65.	[60]
סלובקיה	62		2017	גיל הפרישה לגברים ולנשים הושווה ל-62 ב-2017.[7]	[8]
סלובניה	64.333		2015		[7]
ספרד	65.25		2015	גיל הפרישה יעמוד על 67 עד 2027.[7]	[4][8]
סרי לנקה	55		2014		[61]
שוודיה	65				[62]
שווייץ	65	64	2018
טיוואן	66		2015	גיל הפרישה מועלה באופן הדרגתי ל-68 עד 2028.[7]	[4][8][11]
טג'יקיסטן	63	58	2011		[4]
תאילנד	60		2015
טרינידד וטובגו	60–65		2015		[63]
תוניסיה	62–65		2019
טורקמניסטן	62	57	2011		[4]
טורקיה	60	58	2014	גיל הפרישה מועלה באופן הדרגתי מאז שנות השמונים, מ-44 לגברים ו-38 לנשים. הגילאים הנוכחיים יועלו ל-65 עד שנת 2048. בנוסף נדרש מספר ימים מינימלי של עבודה שעומד על 7,000 ימים. המספר יועלה ל-7,200 שנים (20 שנים) עד 2048. החוק חל על אנשים על פי הזמן שבו התחילו לעבוד.	[64]
אוקראינה	60		2021		[4][65]
איחוד האמירויות	65		2010	גיל הפרישה הועלה מ-60 ל-65 בשנת 2010.[66]
הממלכה המאוחדת	66		2019	גיל הפנסיה הממשלתית הושווה לגיל 65 ב-2018. הוא הועלה ל-66 ב-6 באוקטובר 2020, ויועלה ל-67 עד 2028[67] ול-68 עד 2037.[68]
ארצות הברית	62–67		2018	פורשים זכאים לקבלת קצבה בגיל 62. אנשים מגיל 65 ומעלה זכאים לקבל שירותים רפואיים מסוימים בחינם אם שילמו מסי בריאות לפחות 10 שנים. גיל הפרישה המלא מועלה בהדרגתיות עד 2023 ויעמוד על 67 למי שנולד ב-1960 ואחר כך.[69]	[7] Retirement Age in the US
אורוגוואי	60		2009	לפחות בגיל 60 ו-30 שנות עבודה (1995), או גיל 65 ו-25 שנות עבודה והלאה לגיל 70 ו-15 שנות עבודה (2009).
אוזבקיסטן	60	55	2011		[4]
ונצואלה	60	55	2015		[70]
וייטנאם	60	55	2011

ישראל

בשנת 1987 נקבע בחוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד שעובדת אשר בהסדרה קיבוצית (לא בחוזה אישי), נקבע לה גיל פרישה נמוך מזה שנקבע לעובד, רשאית לפרוש בכל גיל שבין גיל הפרישה שנקבע לעובדת וגיל הפרישה שנקבע לעובד. ב-1 באפריל 2004 הוחלף חוק זה בחוק גיל פרישה. חוק זה מגדיר שלושה מושגים:

• גיל פרישה: גיל הזכאות לפרוש מהעבודה בשל גיל ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, גמלה בשל פרישה מעבודה. גיל זה הוא 67 שנים לגבר ו-62 שנים לאישה.
• גיל פרישה מוקדמת: גיל הזכאות לקבל גמלה, בהתקיים התנאים הקבועים לכך, מחמת פרישה מהעבודה בשל גיל, לפני גיל פרישה. גיל זה הוא 60 שנים לגבר ולאישה.
• גיל פרישת חובה: הגיל בו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו. גיל זה הוא 67 שנים לגבר ולאישה. בבג"ץ גביש נגד הכנסת נפסק כי הוראה זו מפלה מחמת גיל אך תקפה.^[71]

לעיסוקים שונים (למשל לשופטים^[72]) ובנסיבות שונות (למשל להורה לילד שנפטר ומועסק אצל מעסיק גדול^[73]) נקבעו בחקיקה או בהסכמים קיבוציים גילאי פרישה שונים מאלה שבחוק (נמוכים או גבוהים יותר). בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, נפסק שמעביד חייב לשקול באופן ענייני בקשת עובד להמשך העסקה לאחר גיל פרישה.^[74]

בנוסף לפנסיה, שהזכות לה תלויה בביטוח הפנסיוני של העובד, גיל פרישה הוא הגיל המותנה לזכאות לקצבת אזרח ותיק מהמוסד לביטוח לאומי. בגיל זה הקצבה משולמת בתנאי שההכנסה של האדם אינה עולה על תקרה הקבועה לכך והגיל המזכה לזכויות הניתנות בחוק האזרחים הוותיקים.^[75] בהתאם לחוק פיצויי פיטורים התפטרות של עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה דינה כפיטורים.

גיל פרישה לנשים

רקע

גיל הפרישה לנשים הוא סוגיה הנמצאת על סדר היום במדינות רבות. מבחינה היסטורית גיל הפרישה הנמוך לנשים נוצר כי תוחלת החיים שלהן במאה ה-19 הייתה נמוכה משל הגברים, כיוון שרבות מהן מתו בלידתן. זאת, אף על פי שנשים ששרדו את גיל 40 חיו יותר מגברים.

תוחלת החיים עלתה מאז בתלילות ולכאורה, גיל הפרישה היה אמור לעלות גם הוא. אבל בינתיים גם זכויות העובדים ומדיניות הרווחה השתפרו מאוד, הפנסיה הפכה מזכות שניתנה לעובדים מעטים שהגיעו לזיקנה לזכות יסוד, ולממשלות היה נוח להשאיר את גיל הפרישה המוקדם. בדרך, הונצחו גם ההבדלים בין המינים. סיבה נוספת לפרישה המוקדמת לנשים הייתה שבעבר רוב הנשים לא עבדו, וגיל הפרישה המוקדם נועד לעודד אותן לצאת לעבודה. עוד נטען שהסבתות (ולא הסבים) צריכות לפרוש כדי שיוכלו לטפל בנכדיהן.^[76]

גיל הפרישה החל כגיל לקבלת קיצבה ממשלתית. עם השנים, הוא הפך לנורמה מחייבת גם במקומות עבודה פרטיים. בעבר גיל הפרישה לא היה אחיד ונקבע בידי המעסיק והעובד. כיום, ברוב מקומות העבודה במערב יש תוכנית חיסכון פנסיוני, והמדינה מחייבת את המעסיקים לאפשר לעובדים לצאת לפנסיה בגיל הפרישה. גיל הפרישה של האישה הישראלית נמוך מהממוצע ב-OECD ואילו גיל הפרישה של הגבר הישראלי הוא מהגבוהים בעולם.^[76]

אחת הסיבות המרכזיות לרצון להעלות את גיל הפרישה לנשים היא תוחלת החיים בישראל שעולה בשנים האחרונות בקצב מהיר, אך עיקרו של תהליך ההזדקנות עוד לפנינו. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעלים כי ב-2016 היוו בני ה-65+ כ-11% מהאוכלוסייה; לפי התחזית הדמוגרפית שערכה הלשכה (החלופה הבינונית), שיעור זה צפוי לגדול, ועד 2045 יהוו בני ה-65+ כ-15% מהאוכלוסייה.^[77]

תהליך ההזדקנות, לרבות התחזית שהוא יתעצם במהלך השנים, צפוי להשפיע משמעותית על הכלכלה והחברה, בין השאר דרך הגדלת ההוצאה הפיסקלית – על קצבאות זקנה ושאירים, קצבאות סיעוד, הוצאות בריאות, ושירותים חברתיים שאוכלוסיית המבוגרים משתמשת בהם במידה רבה. על רקע זה התקיים דיון ציבורי לגבי העלאת גיל הפרישה לנשים וגברים.^[77]

החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים

העלאת גיל הפרישה לנשים נעשתה במסגרת תיקון חוק גיל הפרישה, התשס"ד 2004. מטרת החוק היא לאפשר המשך עבודה של נשים עד גיל 65, עם העלייה הניכרת בתוחלת החיים, כדי למנוע גירעונות מקרנות הפנסיה ויצירת חיסכון לביטוח הלאומי של יותר מחצי מיליארד בקצבאות הזקנה בשנה.^[78]

החוק להעלאת גיל הפרישה לנשים קובע שהחל מינואר 2022 יעלה גיל הפרישה לנשים בהדרגה מ-62 ל-65 שנים ב-11 השנים הבאות. תחילה יעלה גיל הפרישה בכל שנה ב-4 חודשים ולאחר שלוש שנים קצב העלייה יהיה של 3 חודשים בשנה. המשמעות היא שכבר בשנת 2021 נשים יעבדו בישראל עד גיל 62 וארבעה חודשים ובשנת 2032 יעבדו עד גיל 65.^[78] להלן טבלה המציגה את מתווה האוצר להעלאת גיל הפרישה לנשים כפי שנקבע בחוק ההסדרים:^[78]

שנה	גיל הפרישה המעודכן
2021	62 ו-4 חודשים
2022	62 ו-8 חודשים
2023	63
2024	63 ו-3 חודשים
2025	63 ו-6 חודשים
2026	63 ו-9 חודשים
2027	64
2028	64 ו-3 חודשים
2029	64 ו-6 חודשים
2030	64 ו-9 חודשים
2031	65
2037	משנה זו יעודכן גיל הפרישה פעם בשלוש השנים בהתאם לעלייה בתוחלת החיים, אך לא יעבור את הגיל הפרישה שייקבע אז לגברים (כיום 67)

טיעונים בעד ונגד העלאת גיל הפרישה לנשים

בעד העלאת גיל הפרישה לנשים

• הגדלת החיסכון הפנסיוני – אחת המטרות בהעלאת גיל הפרישה לנשים היא הארכת מספר שנות העבודה שלהן, בין היתר לאור העלייה בתוחלת החיים. צפוי שהגדלת מספר שנות העבודה תסייע להגדלת החיסכון הפנסיוני, וייתכן שתתרום בטווח הארוך לשיפור מעמדן של נשים בשוק העבודה.^[79]
• אפשרויות פיתוח קריירה לנשים – פרישת הנשים בגיל מוקדם יותר עשויה להשפיע על החלטות המעסיקים הן לעניין העסקה או פיטורים של עובדים והן לעניין קידום עובדים. כמו כן, במקרים רבים נשים מצטרפות לשוק העבודה באופן מלא בגיל מאוחר יחסית (בגין לידות וגידול ילדים), ולכן דחיית גיל הפרישה תאפשר פיתוח קריירה לתקופה ארוכה יותר וכך תתרום בסיכויי הקידום.^[80]
• התמודדות עם העלייה בתוחלת החיים – משמעותה מבחינה כלכלית מספר שנים רב יותר שבהן ההישענות הכלכלית היא על בסיס הפנסיה ולא על בסיס משכורת^[80] (ההכנסה מפנסיה נמוכה מההכנסה מהמשכורת)
• הצורך באיזון אקטוארי של קרנות הפנסיה – לצד הבטחת קצבה בסכום סביר בתקופת הפרישה. העלייה בתוחלת החיים, ללא התאמה של גיל הפרישה עשויה לגרום לכך שהיקף ההתחייבויות הפנסיוניות של הקרנות יגדל והאיזון האקטוארי ייפגע, מצב המחייב, על פי התקנונים של קרנות הפנסיה, להפחית בסכומי הקצבאות החודשיות או לחלופין להעביר סיוע מתקציב המדינה לכיסוי הגירעונות. בדומה, העלאת גיל הפרישה עשויה להוביל לצמצום גם בהוצאות המוסד לביטוח לאומי שכן גם גיל הזכאות לקצבת זקנה יעלה בהתאם.^[80]

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא שהתוכן של הפיסקה קשה מאוד להבנה.

• הגדלת ההסתברות שגברים ונשים מבוגרים ישתתפו בכוח העבודה – העלאת גיל הפרישה משפיעה על ההכנסות של גברים ונשים שכירים. מנתוני בנק ישראל לשנת 2014 בדבר העלאה קודמת של גיל הפרישה והשפעתו על ההכנסות, עולה כי ככלל שיעור השכירים בקרב גברים ונשים שעומדים לפני גיל הפרישה גדל לאחר העלאת גיל הפרישה, אולם מגמה זו אינה זהה בקרב גברים ובקרב נשים; הגידול המשמעותי ביותר התרחש בקרב גברים שכירים בעלי הכנסה גבוהה (מ-10% ל-19%) ואילו בקרב נשים שכירות בעלות הכנסה גבוהה חל הגידול המתון ביותר (מ-17% ל-20%)^[81]
• הן גברים והן נשים הם עדיין במלוא אונם, צברו ניסיון רב בעיסוקיהם ותרומתם לכלכלה מהותית למעט באם סובלים מבעיות רפואיות.

טיעונים נגד העלאת גיל הפרישה לנשים:

• מחסור במקומות עבודה – העלאת גיל הפרישה מצריכה את המשך תעסוקתן של קבוצות גיל שלא בהכרח מועסקות בהינתן גיל הפרישה הקיים, ויש לבחון אם שוק העבודה ערוך להמשך תעסוקתן של קבוצות אלו ואף לקליטת מועסקות חדשות.^[79]
• קושי של נשים מבוגרות במציאת מקומות עבודה – נשים מבוגרות מתקשות במציאת עבודה, ולכן דחיית גיל הפרישה לא בהכרח תאפשר להן להמשיך להשתלב בשוק העבודה והן עשויות להיפגע כלכלית מהעלאת גיל הפרישה שלהן, בהיעדר קצבת זקנה וזכויות נוספות הכרוכות בה. כיוון שהיקף העסקת הנשים בגילאים הסמוכים לגיל היציאה לגמלאות לא יעלה משמעותית, העלאת גיל הפרישה לנשים לא תעלה באופן משמעותי את היקף החסכונות הפנסיוניים של נשים מאוכלוסיות רחבות, ולא תפתור את בעיית העוני של נשים לעת זקנה. על-פי נתוני בנק ישראל, העלאת גיל הפרישה צמצמה את הכנסותיהן של השכבות המתקשות להשתלב במעגל התעסוקה בגיל מבוגר. כך, הכנסתן משכר של נשים בעלות הכנסה נמוכה ירדה.^[81][79][82]
• העדר מדיניות תעסוקתית – החלטה על העלאת גיל הפרישה לנשים אינה יכולה לעמוד בפני עצמה. עליה להישען על מדיניות תעסוקתית המציגה הֵיעָרכוּת להתבגרות האוכלוסייה ופתרונות לעידוד תעסוקת נשים בגיל הביניים ובגילאים מבוגרים^[82]
• פערים מגדריים בשוק העבודה – נתונים שונים מלמדים כי בהשוואת תעסוקת העבודה בין גברים לנשים קיימים פערי שכר ופערים הנוגעים לאיכות העבודה (משלחי יד, תפקידי ניהול וכדומה). כנגד הטענות כי העלאת גיל הפרישה תיצור שוויון מהותי בשוק העבודה, נשמעות הטענות כי מעמדן הפחות של נשים בשוק העבודה לא נובע מגיל הפרישה, והזכאות לגיל פרישה מוקדם מקדמת את השוויון בשוק.^[83]
• עבודה במקצועות שוחקים – חלק ניכר מהנשים עדיין מועסקות במשלחי יד המוגדרים "נשיים". על-פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2014 כ-32% מהנשים המועסקות בישראל עסקו בשישה משלחי יד "נשיים" המתאפיינים בשכר נמוך: טיפול וסיעוד, הוראה בבתי-ספר ועוד. משלחי יד אלו הם על-פי רוב מקצועות שוחקים. לפיכך, לעיתים נשים אלו יוצאות לגמלאות בגיל מוקדם יותר, בשל השחיקה הפיזית והמקצועית הכרוכה בעבודתן.^[83]
• העדר כלים משלימים – יש צורך ליצור כלים משלימים להבטחת אפשרויות תעסוקה לנשים מבוגרות יחסית טרם העלאת גיל הפרישה. לדוגמה, ייתכן שיש מקום לתמרץ מעסיקים להמשיך ולהעסיק עובדים מבוגרים באמצעות הטבות מס וכדומה. נוסף על כך, ייתכן שיש מקום ליצירת מנגנון שיקשה את פיטוריהם של עובדים המתקרבים לגיל הפרישה.^[83]

ראו גם

• בג"ץ נעמי נבו

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיל פרישה בוויקישיתוף

חוק גיל פרישה, התשס"ד–2004, באתר ויקיטקסט

• גיל פרישה מהעבודה, באתר כל זכות
• טלי חרותי-סובר, ב-OECD פורשים לפנסיה, בישראל ממשיכים לעבוד, באתר TheMarker‏, 23 באוקטובר 2012
• אלכסנדר זבלוצקי, ד"ר יניב ריינגוורץ, גובה קצבאות הזקנה וגיל הפרישה בישראל ובמדינות OECD, מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, 2021
• בג"ץ 1268/09, לאה זוזל נ' נציב בתי הסוהר, ניתן ביום 27 באוגוסט 2012
• הוועדה לבחינת העלאת גיל הפרישה, באתר משרד האוצר, 2016
• נורית רובין-ווילסון, ‏הוויכוח על גיל הפרישה לנשים: להאריך או לא להאריך, באתר גלובס, 15 בנובמבר 2019
• נטע נדיב ואריאל מירלמן, ‏והדרת פני זקן: בחינת סוגיית ההעסקה מעבר לגיל הפרישה, קריית המשפט י', תשע"ד
• איתן ששינסקי, רחל זקן, גיל פרישה ומנגנוני פרישה גמישים במערכת הפנסיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, אוקטובר 2019