העלייה השנייה

העלייה השנייה היא גל ההגירה היהודי שהגיע לארץ ישראל בשלטון האימפריה העות'מאנית משנת תרס"ד (1904) עד קיץ 1914, תשעה באב תרע"ד, ונקטעה על ידי מלחמת העולם הראשונה. בשנות העלייה השנייה השתקעו בארץ ישראל כ־35,000 עולים, רובם מתימן וממזרח אירופה (בעיקר מתחום המושב ומגליציה). בסיומה, בקיץ שנת תרע"ד (1914), נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ בכ־85,000 נפש. מבין עולי העלייה השנייה היו שגיבשו "במהלך התקופה מסגרות רעיוניות וארגוניות חדשות. הללו טבעו חותם עמוק על תולדות היישוב, שסימניו ניכרים אף במדינת ישראל".[1]

ערך זה עוסק בגל הגירה לארץ ישראל. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו העלייה השנייה (פירושונים).

Table info: ... ▼

עליות לארץ ישראל בעת החדשה

ראו גם - עליות קדומות לארץ ישראל

עליות על פי ארץ מוצא:

ראו גם:

פורטל היישוב