שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

מצודות טיגארט

מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מצודות טיגארט
Remove ads

מצודות טיגארטאנגלית: Tegart, רווח בעברית גם בכיתוב טיגרט או טגארט) הן שרשרת מצדיות ומצודות משטרה שהוקמו בארץ ישראל ביוזמתו של סר צ'ארלס טיגארט, ומכאן שמן הרווח (בעיוות קל של שם היזם) ה"טיגארטים" או ה"טייגרים". המצודות הוקמו בשני מיזמים:

Thumb
משטרת לטרון, 2005
Thumb
מצודת טיגארט בעכו, משמשת כבניין משטרה, 2007
Thumb
מצודת טיגארט בנוה צוף, משמשת לפעילות חינוך, 2008
Thumb
חצר פנימית במצודה בנוה צוף, מתאפיינת בקשתות ובציפוי אבן, 2008
Thumb
מצודת טיגארט מדגם מצדית במג'ד אל-כרום, משמשת כמסעדה, 2006
Thumb
צ'ארלס טיגארט
Thumb
מצודה סמוך לקיבוץ גשר, משמשת את צה"ל לאימוני לוחמה בשטח בנוי, 2007
Thumb
משטרת מעונה, סמוך למעלות-תרשיחא
Thumb
דגם של מצודת טיגארט במוזיאון לח"י
Remove ads

הקמת המצודות

סכם
פרספקטיבה

מצודות טיגארט הוקמו ביוזמתו של סר צ'ארלס טיגארט, קצין משטרה בריטי ששירת בהודו כמפקד משטרת כלכותה ורכש מומחיות בדיכוי מרידות ובלוחמה בטרור. טיגארט הוזעק לארץ ישראל בשנת 1937, בשיאם של מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כדי לתאם בין הזרועות השונות של המנדט הבריטי שפעלו נגד המורדים מקרב ערביי ארץ ישראל ונגד הכוחות הערביים הבלתי סדירים שחשו לעזרתם מסוריה ולבנון.

ביוזמתו של טיגארט הוקמה בשנת 1938 גדר הצפון, שנועדה לחסום את הגבול הצפוני. על תוואי הגדר הוקמו 5 מצדיות, על פי דגם סטנדרטי שכלל מבנה מרובע ובראשו צריח מצולע הצופה לכל הכיוונים, ובו חרכי ירי. הראשונה הוקמה בנבי יושע (מצודת כ"ח), השנייה בסאלחה (כיום מושב אביבים), השלישית באזור הכפר סעסע (כיום היישוב מתת), הרביעית בכפר תרביחא (כיום מושב שומרה), והחמישית באזור היישוב באסה (כיום בשטח מושב יערה). שתי מצדיות נוספות נבנו ב"קו השני", כביש עכו-צפת, האחת במג'ד אל-כרום והשנייה בפראדיה - כיום מושב שפר.

תכנון

בנובמבר 1938 הקים הנציב העליון, הרולד מקמייקל, ועדה בראשות טיגארט, לתכנון מבני המשטרה בארץ ישראל. בוועדה היו חברים גם מפקד משטרת המנדט, אלן סונדרס ומומחים אחדים. רוברט היינינג (Robert Haining), מפקד הצבא הבריטי בארץ ישראל, הציב דרישות טקטיות לעיצוב תחנות המשטרה, ובהן היכולת להגן על כל תחנה בכוח אדם מזערי.[1] הוועדה קבעה את משימותיה של כל תחנת משטרה ואת מספר השוטרים הדרוש למילוי משימות אלה, ובהתאם לכך הגיעה למספר התחנות הנדרש. יחד עם מפכ"ל המשטרה וסגנו קבע טיגארט פריסה של 77 תחנות משטרה בשלוש רמות:

  • 17 תחנות משטרה עירוניות
  • 37 תחנות משטרה כפריות
  • 23 עמדות משטרה.

הצעה זו התחשבה בקיומן של מצודות גדר הצפון, שבנייתן הסתיימה טרם הקמת הוועדה.[2]

בחלק מתחנות אלה שולבו משרדי ממשלה, והן עוצבו בחמישה דגמים:

  • תחנה עירונית – משרדי נפה, מחוז ומשרדים ממשלתיים
  • תחנה עירונית – משרדי מחוז ומשרדים ממשלתיים
  • תחנה כפרית – משרדי מחוז ומשרדים ממשלתיים
  • עמדת משטרה – תחנה פריפריאלית או שלוחת חוץ
  • מטה משטרה מחוזי, מטה CID מחוזי, משרדי נפה.[2]

ב-4 באפריל 1939 מסרה הוועדה את המלצותיה לממשלת המנדט, ובמאי 1939 עזב טיגארט את ארץ ישראל. בלונדון המשיך לפעול לקידום תוכניתו. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה אישר משרד האוצר הבריטי לממש את תוכניתו של טיגארט, לאחר שהוריד ממנה 20 תחנות עירוניות ושתי עמדות עירוניות. באוגוסט 1939 אושר תקציב להקמתן של 11 מצודות, ובפברואר 1940 אושר תקציב להקמתן של עוד 44 מצודות. למימוש התוכנית עוצבו שישה דגמים חדשים לתחנות:

  • תחנה כפרית – מטה מחוזי, מטה נפתי (2nd Class Police Station – District HQ, Divisional HQ)
  • תחנה כפרית – מטה נפתי (2nd Class Police Station – Divisional HQ)
  • מטה נפתי (Divisional HQ)
  • תחנה עירונית (1st Class Police Station)
  • תחנה כפרית (2nd Class Police Station)
  • עמדת משטרה (Police Post).[3]

בהתאם לתוכנית זו הוקמו בשנים 19401941 55 מצודות משטרה גדולות, ובשנים 19421943 הוקמו עוד שבע מצודות. אף על פי שהמרד הערבי הגדול הסתיים בשנת 1939 המשיכו הבריטים בהקמת המצודות על פי התוכנית, בהתחשב בסכנות בפניהן ניצבה ארץ ישראל לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. עצם הקמתן ופיזורן בכל רחבי הארץ ולא רק בצפונה העיד על מטרה זאת. הקמת המצודות נעשתה בחלקה על ידי חברת "סולל בונה", אותה ניהל באותה עת דוד הכהן, ובחלקה על ידי חברות פרטיות. לשבע המצדיות של גדר הצפון היה תפקיד חשוב בדיכוי המרד הערבי הגדול (1936–1939) וחסימת גבולות הארץ מפני תגבורות של כוחות בלתי סדירים שעלולות היו לחוש לעזרת המורדים. למצודות הגדולות היה מקום חשוב במערך הצבאי הבריטי להגנת הארץ מפני פלישת כוחות אויב.

מבנה

כל אחת מן המצודות מוקמה על שטח של מספר דונמים (כדוגמת תחנת משטרת טבריה, תחנת משטרת עפולה, תחנת משטרת בית ליד, תחנת משטרת יריחו ותחנת משטרת באר שבע[4]). כל המצודות, שהוקמו בערים חשובות, בצומתי דרכים ובנקודות אסטרטגיות ברחבי הארץ, פעלו הן כמפקדות והן כבסיסים לכוחות משטרה.

למצודות הגדולות שהוקמו ברחבי הארץ היה סגנון אדריכלי אחיד: חזית בת שתי קומות ומשני צדדיה מגדלי שמירה ותצפית עם חרכי ירי, וחומה שהקיפה חצר גדולה ומוגנת, שבה נבנו מבנים נוספים. בכל מצודה הייתה כניסה ראשית אחת וכניסה נוספת לחצר. גנרטור סיפק חשמל בעת הצורך. המבנה הוקף בגדר תיל במרחק מאה מטר ממנו.[5] כמה מן המצודות תוכננו כהרחבה של תחנת משטרה קיימת או מבנה ממשל קודם, ולכן ניתן לזהות בהן שילוב סגנונות אדריכליים.

רבות מן המצודות הכילו מאגרי מים עיליים על גגותיהן. בשנת 2009 נמצא מרתף תת-קרקעי רחב ידיים מתחת למצודה בנצרת אשר ככל הנראה נועד לאגירת מים ולשימושים נוספים.[6] ב-2012 התגלה מאגר דומה גם במצודת כ"ח.[7] מפעל המים במצודת המשטרה בתרשיחא פעל באופן הבא: ממאגר המים בהר אגר שהכיל 1,041,214 ליטרים מים [כ-1,041 קוב] נמשך צינור תת-קרקעי בקוטר 5 ס"מ שאורכו כ-900 מטר למטה אל מאגר המים בחצר מצודת המשטרה שהכיל 499,783 ליטרים מים [קצת פחות מ-500 קוב]. במאגר זה הותקנה משאבה שהעלתה את המים למבנה. בנוסף פעלה במצודה מערכת אגירת מים פנימית שהייתה קשורה, ככל הנראה, אל המאגר בחצר.

בתחומי התחנות נכללו מפקדות הצבא, המשטרה, הבולשת הבריטית (ה-CID), חדרי מעצר ובתי משפט. כן נכללו בהן מוסכים לרכב צבאי ומחסני נשק. ב-13 מהמצודות (או בסמוך להן) מוקמו גם משרדים של ממשלת המנדט.[8]

Remove ads

המצודות בתקופת המדינה

סכם
פרספקטיבה

מתקופת המרי נגד השלטון הבריטי, שקדמה למלחמת העצמאות, נודע האירוע של ההתקפה על משטרת רמת גן, שערך האצ"ל באפריל 1946, שבה נפצע קשה ונתפס עולה הגרדום דב גרונר.

עשר שנים לאחר תחילת הקמתן היה לחלק ממצודות טיגארט, כמשטרת לטרון, משטרת סמח', משטרת עיראק סואידן (כיום מצודת יואב) ומצודת נבי יושע (כיום מצודת כח), תפקיד מכריע במלחמת העצמאות. מספר קרבות דמים קשים נערכו על מצודות אלה, עד שהכוחות הישראלים הצליחו לכבשן (הניסיונות בלטרון נכשלו והמצודה נכבשה רק במלחמת ששת הימים). כיום הן משמשות כאתרי זיכרון ומורשת לאומית.

לאחר הקמת המדינה הפכו חלק מן המצודות לתחנות של משטרת ישראל ולבתי כלא של שירות בתי הסוהר (כלא רמלה, כלא "אשמורת" בבית ליד, כלא שקמה, בית סוהר שאטה, בית המעצר ג'למה) וחלקן הפכו לבסיסי משמר הגבול וצה"ל, לרבות משכן בתי כלא צבאיים כדוגמת כלא 6 בבניין מצודת עתלית וכלא מגידו בבניין מצודת לג'ון וכן כלא סודי של אמ"ן (מתקן 1391, שדבר קיומו נחשף עקב עתירה לבג"ץ של המוקד להגנת הפרט בשנת 2003), השוכן במצודת טיגארט ליד קיבוץ ברקאי.

בשתיים מן התחנות שכנו שניים מן הפיקודים המרחביים של צה"ל, פיקוד הדרום בתחנת באר שבע ופיקוד הצפון בתחנת נצרת. אחדות מן התחנות נהרסו חלקית וחלקן הוטמעו במסגרת מכלול מבנים גדול יותר ולא ניתן להבחין בצורתן המקורית.

מצודות טיגארט שנשארו מחוץ לקווי שביתת הנשק של 1949 הפכו למרכזי שלטון ומחנות צבא ירדנייםגדה המערבית) ומצרייםרצועת עזה). בתקופת פעולות התגמול, בשנים 1955 ו-1956, כוונו אחדות מן הפעולות נגד בסיסים מצריים וירדניים ששכנו במצודות טיגארט, הידועות שבהן הן הפשיטה על משטרת ח'אן יונס, "מבצע אלקיים", שנערך ב-30 באוגוסט 1955, ופעולת התגמול הגדולה מכולן נגד משטרת קלקיליה, "מבצע שומרון", שנערך ב-10 באוקטובר 1956.

לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש יהודה ושומרון ורצועת עזה על ידי צה"ל, עברו התחנות שבשטחים אלה לידי השלטון הצבאי הישראלי. מצודות טיגארט בערים הפכו למטות הממשל הצבאי בנפות השונות, ואחרות שימשו כמחנות ליחידות צה"ל, מתקני אימונים או מתקני כליאה. לאחר הסכמי אוסלו נמסרו מרבית בנייני הממשל והמתקנים לידי הרשות הפלסטינית, שהמשיכה להפעילם כמרכזי שלטון, בסיסי משטרה ומתקני כליאה וחקירה. מרכז השלטון של הרשות הפלסטינית מוקם ברמאללה בקומפלקס של מבנים שנבנה על יסוד מצודת טיגארט שהורחבה, ונודע בשם "המוקטעה". שם היה מקום מושבו של יאסר ערפאת, עליו הוטל מצור בעת מבצע חומת מגן ב-2002.

בית הכלא המרכזי של הרשות הפלסטינית הוקם בבניין משטרת יריחו, תחנת משטרה אופיינית למצודות טיגארט. ב-14 במרץ 2006 נתפס הבניין על ידי כוחות צה"ל במבצע הבאת ביכורים, שנועד לתפיסתם של רוצחי השר רחבעם זאבי. במהלך המבצע נהרס חלק מהמבנה, והוא נהרס כולו עד שנת 2009.

Remove ads

מורשת

סכם
פרספקטיבה

מצודות טיגארט – בפריסתן הארצית, בגודלן הרב, בצורתן האופיינית ובציפוי ה"שפריץ" החום בהיר שלהן, הפכו לחלק בלתי נפרד מנוף הארץ ומהמורשת הביטחונית שלה. חלקן הוסב ברבות הימים לאתרי הנצחה ולמוזיאונים לכוחות הביטחון השונים ומורשתם: משטרת לטרון הפכה לחלק ממוזיאון יד לשריון, משטרת עיראק-סואידן (מצודת יואב) הייתה למוזיאון גבעתי, ובמתקן המשטרה בשפרעם-קריית אתא הוקם בית מורשת משטרת ישראל. האחרון עבר מהצפון לבית שמש, שם לא הוקמה מצודת טיגרט, אך הוא שמר על איור המצודה בסמלו. כמו כן, מיצדיות הטיגרטים מגדר הצפון מופיעות בסמל יחידת משמר הגבול.

מצודות טיגארט אחרות סובלות מהזנחה ועזובה. חלקן שימשו כמתקני אימונים של כוחות הביטחון השונים ללוחמה בשטח בנוי או לוחמה בטרור, דבר שהותיר אותן במצב רעוע. "המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות" עוסקת בניסיונות להצלת מצודות טיגארט העזובות והפיכתן לאתרי מורשת.

מצודות הטיגארט נתפסו מלוות את ההיסטוריה הציונית בארץ ישראל מאז הקמתן ועד היום. בהקמתן השתתפו פועלים יהודים ובהמשך, כתחנות משטרה בריטיות שימשו חלקן כבתי מעצר בהם שהו עצירי המחתרות היהודיות בתקופת המנדט הבריטי. במלחמת העצמאות שימשו חלק מהמצודות, כמו מצודות לטרון, גשר ומצודת כ"ח זירות של קרבות שנצרבו באתוס הציוני. בהמשך, מצודות רבות המשיכו לשמש מוקדים חשובים בדמות תחנות משטרה ובסיסי צבא. דוגמה לקשר זה הם תולדותיו של גבריאל שטרנברג ומצודת הטאגרט של רחובות. שטרנברג, שעלה כחלוץ מצ'רנוביץ, עבד בשנות השלושים בהקמת בנין משטרת רחובות, מאוחר יותר היה עצור בו בגלל היותו לוחם בלח"י ולבסוף, בשנות השבעים, היה מפקד משטרת רחובות – כל זאת באותו מבנה בריטי.

רשימה של מצודות טיגארט

סכם
פרספקטיבה
מידע נוסף שם התחנה, מיקום ...
Remove ads

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצודות טיגארט בוויקישיתוף
Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads