שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה

מערך הבקרה האווירית

מערך בחיל האוויר הישראלי האחראי על יצירת התמונה האווירית, תמונה של כל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מערך הבקרה האווירית
Remove ads

מערך הבקרה האווירית ופיקוח הטיסה בחיל האוויר הישראלי אחראי על יצירת התמונה האווירית, תמונה של כל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה. המערך ממונה על בקרת התנועה האווירית בכל המרחב האווירי של ישראל, וכן על גילוי וזיהוי ניסיונות חדירה למרחב האווירי של מדינת ישראל, הפעלת מערכות הנשק השונות והכוונת כלי הטיס המיירטים של החיל וסוללות ההגנה האווירית אל עבר מטרות אוויריות.

עובדות מהירות פרטים, מדינה ...

המערך מחולק ליחידות בקרה אזוריות (יחידת־בקרה אווירית אֲזורית[2]) בהר מירון (יב"א 506), בקרבת מצפה רמון (יב"א 509), יחידת גילוי על הר בעל חצור (י"ג 503[3]) המסייעת ליב"אות ויחידת בקרה מקומית, דוגמת זו שבבסיס עובדה (בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה), הפרוסות ברחבי הארץ ומספקות כיסוי של המרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה באמצעות מכ"מים. על כל יב"א מפקד קצין בדרגת סגן־אלוף. בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה 528 הממוקם בבסיס עובדה (בח"א 10) מכשיר קצינים וחיילים לשירות במערך הבקרה של החיל – קציני בקרה אווירית ומש"קי בקרה אווירית, המשרתים ביחידות הבקרה האזוריות וקציני פיקוח טיסה ופקחי טיסה המשרתים במגדלי הפיקוח בבסיסי החיל.[4] מגדלי הפיקוח בבסיסי הטיסה אמונים על ניהול התעבורה ושמירה על בטיחות הטיסה במרחב האווירי של הבסיסים.

בראש מפקדת יחידות הבקרה (מיח"ה 517) עומד קצין בדרגת אלוף־משנה.

Remove ads

תפקיד

בשגרה ממונה המערך על בקרת התנועה האווירית, צבאית ואזרחית, בכל המרחב האווירי של ישראל. יחידות הבקרה מקצות נתחים מהמרחב האווירי, בגבהים ובנתיבים שונים, לכלל סוגי כלי הטיס באוויר, בבטיחות וביעילות, ובמטרה למנוע התנגשות בין כלי הטיס. יש בקרי אוויר אזרחיים, העוסקים בתעבורה האזרחית, בקרי ״גובה נמוך״ ובקרי ״גובה גבוה״ השולטים במרבית המרחב האווירי, ובאזורי האימונים של מטוסי הסילון.

גילוי וזיהוי

בפרק זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים. (9 בדצמבר 2024)
פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפטריוט יצא משירות.

עבודת הגילוי והזיהוי מבוצעים באמצעות כלים טכנולוגים שונים, המופעלים על ידי מש"קי בקרה אווירית וקציני הבקרה.

כל כלי טיס נראה במכ"ם במרחק של יותר מ־200 מייל ימי (כ־360 ק"מ), הרחק מגבולות ישראל. על־פי חוקי התעופה הבינלאומיים, חייב כל כלי טיס שמתקרב למרחק של 80 מייל (120 ק"מ) מגבולות ישראל להזדהות מול מערך הבקרה הישראלי. במקרה שכלי טיס לא מזדהה מול מערך הבקרה או מעלה חשדות שונים, מוזנקים לכיוונו זוג מטוסי או מסוקי קרב, שמתקרבים, ובודקים כי לא מדובר באיום.

Remove ads

היסטוריה

סכם
פרספקטיבה

במלחמת העצמאות

ערב מלחמת העצמאות הוחל בארגון גדוד צופי אוויר, שהורכב ממבוגרים שעברו את גיל הגיוס, בעלי כושר קרבי לקוי ונשים. הצופים פוזרו ביישובים שונים. ב־15 במאי 1948 הוקמה יחידת ביטחון אוויר 51 בפיקודו של זאב טובקין. היחידה ישבה בבית הספר ביל"ו בשדרות רוטשילד בתל אביב, ששימש את מרכז האווירייה הבריטי במלחמת העולם השנייה. בהמשך עבר חדר הסינון למוצב הפיקוד של חיל האוויר במלון הירקון. הגילוי התבצע על ידי צופים אנושיים שהוצבו על גגות תחנות משטרה ברחבי הארץ במטרה לזהות את התנועה האווירית בשמיים ולדווח באצמעיים טלפוניים לחדר הסינון שבנה את התמונה האווירית. הצופים גם נועדו לדווח למרכזי הג"א וליישובים. המערך חולק למחוזות צפון, תיכון, דרום וירושלים, ועד הרגיעה בלחימה בינואר 1949 הוקמו 23 מיצפים מתוך 55 שהתכנון המקורי הציע.[5]

במהלך המלחמה הוצב מכ"ם מאולתר בסטלה מאריס, אתר ששימש את הבריטים לפריסת מכ"ם. מכשיר נוסף היה בגבעת אולגה, ששימש את הבריטים לגילוי ספינות מעפילים. יחידת מכ"ם ניידת, שהורכבה ממכ"ם ימי SM-1 נפרסה בבת ים. [5]

באוגוסט 1948 הוקמה טייסת 505 שנועדה לרכז את ענייני המכ"ם. מפקד הטייסת היה משה אטנברג. במקביל הוקמה ועדה מרכזית למכ"ם בראשות אטנברג ובהשתתפות מפקד חיל התותחנים, מפקד חיל הים ונציג חיל המדע. הוועדה הגישה בספטמבר שורת המלצות לרמטכ"ל, בהם הקמת רשת ארצית בת ששה תחנות מכ"ם וארבעה תחנות מכ"ם בחופים, ושהמידע מהן יגיע לועדת המכ"ם שתעבירו לחיילות השונים לפי הצורך. בנוסף הומלץ על הקצאת שתי יחידות מכ"ם לטובת הנ"מ של חיל התותחנים. תוכנית נוספת הוגשה על ידי ועדה של משלחת צה"ל ארצות הברית, שבחנה את דרישותיו של ארנברג בעת ביקורו במדינה ביוני 1948.[6]

במהלך אוגוסט 1948 עברה טייסת 505 משרונה לצריפין, אליה הועבר גם בית המלאכה למכ"ם. פקודת הארגון לשרות מכ"ם לישראל (טייסת 505) הוצאה בספטמבר 1948, והיא קבעה את הטייסת הן כגוף מבצעי האחראי על גילוי לצורך התרעה לעורף, סיוע בניווט אווירי, מטרולוגיה והצלה, הן כגוף מטה האחראי על עקרונות פעולת המכ"ם בחיל האוויר והן כגוף תחזוקתי האחראי לאחזקת מערכות המכ"ם בחיל האוויר והגשת סיוע ליחידות מכ"ם בחיל הים וחיל היבשה. השירות כלל בהתאם מטה, חדר סינון, בתי מלאכה טכניים, מעבדה ובית ספר למכ"ם. מושב השרות נקבע בצריפין, והיא הוכפפה ליחידת המבצעים של החיל, ומפקדה נקבע כקצין במטה אגף המבצעים החיילי.[6]

באוקטובר 1948 הקים החיל את מחנה נשר בצריפין, שנקבע כבסיסה של בס"א (בסיס אספקה ראשי) 18. טייסת 505 נקבעה כיחידה מתארחת במחנה.[6]

ב־13 במאי 1948 אישר דוד בן-גוריון את רכישתם של ארבעה מכ"מים בעלות של 8,000 דולר. בפברואר 1949 נסגרה יחידת ביטחון אוויר 51.[5]

בקרה מרכזית

באוקטובר 1949 הוקם גף 333 במחלקת מבצעי אוויר, אשר בראשו הועמד מפקח האוויר, כמרכז הבקרה והדיווח של חיל האוויר. בינואר 1950 הוקם פיקוד הנ"מ תחת פיקודו של אל"ם בוריס סניור שהוכפף ישירות לסגן הרמטכ"ל. מערך המיצפים ותחנות מכ"ם הועברו לאחריות הפיקוד, ובמאי 1950 הוכפף גם גף 333 מבחינה מבצעית לפיקוד הנ"מ, על אף שהמשיך להשתייך מבחינה חיילית לחיל האוויר.[7]

פיקוד הנ"מ פורק בסוף 1950 ויחידותיו הועברו לחיל האוויר. ב־15 במרץ 1951 הוכפף גף 333 למחלקת מבצעים. ב־1952 עבר מטה חיל האוויר, וחדר השליטה של גף 333, שהפך ליב"מ (יחידת בקרה מרכזית) 333 לרמלה. ב־8 בפברואר 1953 הוכפפה היב"מ לרע"ן אוויר 3.[7]

יחידות המכ"ם בשלב זה פעלו תחת טייסת 505 שהייתה כפופה לקצין אלקטרוניקה חיילי. ב־1952 התבססו יחידות המכ"ם בי"ק (יחידת קשר) 501 בחפץ חיים וי"ק 503 בסטלה מאריס. המכ"מים בשימוש היו מכמ"ים ימיים אמריקאיים מעודפי מלחמת העולם השנייה.[8]

ב־1952 הוכשר הבקר הראשון בחיל האוויר הישראלי, גבי טורנר, שהשתתף בקורס בקרי מכ"ם בצרפת. ב־10 במרץ 1954 מונה טורנר כקצין בד"ח (בקרה ודיווח חיילי) בדרגת סא"ל. הבד"ח איחד תחת פיקודו את יב"מ 333 ואת י"ק 501 וי"ק 503.[9]

במסגת עסקאות הנשק עם צרפת ערב מבצע קדש, נרכשו שני מכשירי מכ"ם חדשים עבור יחידות המכ"ם הקיימות. המכ"מים הצרפתיים החדשים הרחיבו את טווח הגילוי ל־150–180 מייל ושיפרו את יכולות הגילוי.[10] ערב המבצע בוצע היירוט הראשון בהכוונת בקר במסגרת מבצע תרנגול בו יורט מטוס איליושין Il-14 מצרי בו טסו בכירי המטכ"ל המצרי. במהלך המבצע נתפסה תחנת מכ"ם ניידת מצרית מדגם Convoy-21 מתוצרת חברת מרקוני (אנ') האנגלית, ששימש את י"ק 503 בסטלה מאריס ובפריסות עד 1962.[11]

ביולי 1959 עבר מטה חיל האוויר לקריה, ועימו היב"מ כחלק מיחידת השליטה המבצעית.[12]

בקרה אזורית

עם התקדמות חיל האוויר הישראלי ולצידו חילות האוויר הערביים לעידן הסילון במהלך שנות הששים, נוצר צורך לחדש את המערך. המכ"מים הצרפתיים ששימשו את המערך לגילוי מטוסי בוכנה לא התאימו לגילוי מטוסי סילון. לצד זאת, מהירותם העולה של המטוסים הצריכה צמצום הגורמים במעורבים בבקרה.[13]

ב־1961 נחתמה עסקת רכש עם ארצות הברית, בה נרכשו מערכות מכ"ם מדגם FPS-100, לצד מערכות זע"ט ומכ"מים ניידים מדגם TPS-44 ולאחר מכן גם מדגם TPS-43.[14] בנובמבר 1961 בוצע שינוי ארגוני כאשר הבד"ח הפך לענף אוויר 6 תחת מחלקת אוויר.[15]

ב־1962 החל ענף אוויר 6 לפרסם תוכניות לקראת המעבר לבקרה אזורית. בנובמבר 1962 שונה כינויין של יחידות המכ"ם מי"ק (יחידת קשר) לי"ב (יחידת בקרה).[16] ב־1 ביוני 1966 עבר חיל האוויר לבקרה אווירית, כאשר שני הי"ב הפכו ליב"אות, ולצידם החלה י"ב 509 לפעול כיחידת בקרה משימתית הכפופה ליב"א 501 שבחפץ חיים.[17] פריצת מלחמת ששת הימים ב־5 ביוני 1967 וכיבוש סיני במהלכה הביאו לכיבוש יחידת מכ"ם מצרית שפעלה באום מורג'ום והפיכתה לאתר מכ"ם פורס ולאחר מכן ליב"א 511.[18]

בספטמבר 1967 הפכה י"ב 509 ליב"א 509 וקיבלה את האחריות לבקרה במרחב הדרומי, בעוד יב"א 501 הפכה לי"ב 501. באפריל 1968 הצטרפה יב"א 506 שבהר מירון, כשיב"א 503 הורדה למדרגת י"ב ובנובמבר 1968 נסגרה.[19] ביולי 1969 הוכרזה י"ב 511 כיב"א וקיבלה אחריות על מרחב מערב סיני.[20]

ב־1969 בוטל ענף אוויר 6 והוקם במקומו קשל"ב (קצין שליטה ובקרה).[21]

מלחמת יום הכיפורים

במהלך מלחמת יום הכיפורים נפגעו שתי יחידות הבקרה בסיני. יב"א 511 הותקפה בטילי קלט ב־6 באוקטובר, ב־10 באוקטובר וב־14 באוקטובר. בתקיפה האחרונה נהרסו קרון הפעלה ואנטנה אחת ונהרגו שני טכנאים.[22] י"ב 528 שבג'בל צפרא ליד שארם א-שייח' נפגעה ב־6 באוקטובר על ידי טילי קלט שהשביתו את היחידה והרגו חמישה חיילים. לאחר המלחמה עברה היחידה לבח"א 29 (בסיס אופיר) הסמוך.[23]

לאחר המלחמה שכר חיל האוויר את שירותי חברת הייעוץ IAC של אל"ם יאק נבו ואל"ם שמואל כסלו לצורך תכנון של מנגנון שליטה עתידי בחיל האוויר. בין יועצי החברה היה גם אל"ם מנחם זהבי. לאחר שחברת IAC הפסיקה לספק שירותי ייעוץ לחיל האוויר הקים החיל את המנב"ע (מנהלת הבקרה העתידית) בפיקוד זהבי, שהייתה הבסיס למיח"ה.[24]

ב־1976 הוקם בית הספר לבקרים בחפץ חיים, ובמקביל התקיימו בבסיס קורסי חוגרים למערך הבקרה וקורסים כלליים של מערך התעופה, בהם מקצועות פיקוח הטיסה, כיבוי אש, צפנות ועוד. הבסיס הפך לביסמ"ת וב־1982 היה לבח"א 501. ב־1988 אוחד הבסיס עם בח"א 10 (עובדה).[25]

הסכם השלום בין ישראל למצרים ב־1979 ונסיגת צה"ל מסיני בעקבותיו הביאו לסגירת שתי יחידות הבקרה בסיני.[26] כחלק מהסיוע הצבאי האמריקאי לישראל במסגרת ההסכם, סיפקה ארצות הברית לישראל ב־1978 ארבעה מטוסי שליטה ובקרה E-2 הוקאיי. המטוסים, שכונו בעברית דיה, השתייכו לטייסת 192 שפעלה בבסיס חצרים ובמסגרתה פעל גף בקרה.[27]

Thumb
בקרי יב"א 509 דרומית במהלך מלחמת חרבות ברזל
Thumb
פעילות בחדר ביב"א 509 במהלך מבצע "מבצע שומר החומות"
Remove ads

אמצעים טכנולוגיים

סכם
פרספקטיבה

כל יב"א מצוידת במכ"מים מתקדמים השוכנים בתוך ראדומים. המכ"מים מאפשרים לגלות כלי טיס במרחק של יותר מ־200 מייל ימי (כ־360 ק"מ).[28]

בלוני תצפית

בנוסף למכ"מים הקרקעיים פועלת במערך הבקרה יחידת בלוני תצפית הנושאים מכ"ם ושייכת ליב"א 509 הדרומית.[29][30] יחידת בלוני התצפית של חיל האוויר הוקמה בספטמבר 1990 והבלון הראשון נכנס לשירות במרץ 1991.[29] המכ"ם בבלון צופה כלפי מטה ומשלים את התמונה האווירית על ידי גילוי כלי טיס בגובה נמוך. המכ"ם הנישא כיום על הבלון מבוסס על מכ"ם "אורן ירוק" של מערכת ה"חץ 2" שפותח על ידי חברת "אלתא", והוא נחשב לאחד המתקדמים בעולם בתחומו.[30] המערכות שעל הבלון מספקות גם מידע מטאורולוגי לחיל האוויר, באמצעות גף כמוס.[31]

גודלו של בלון התצפית הוא 71 מטר והוא עשוי מסיבי דקרון־פוליאסטר בעלי ציפוי מיוחד. הוא עמיד למים, זליגות גז וקרינה אולטרה־סגולה. הבלון קשור כל הזמן לכבל המחובר למערכת עגינה מיוחדת, או למערכת העגינה ישירות. מלבד החזקת הבלון, מספק הכבל את החשמל ואת התקשורת לבלון באמצעות סיבים אופטיים והוא מוחלף פעם בשלוש שנים. לכבל יש סיכוך, כך שגם אם ברק יפגע בכבל, הבלון לא ייפגע.[30] הבלון מוצב באזור הדרום, במרחק של קילומטרים רבים מיב"א 509 ונראה בקלות בכל האזור.[32]

בלונים ישנים של צה"ל שימשו את יחידת המסוקים של משטרת ישראל.[32]

ב-2022 נוסף למערך בלון התצפית "טל שמיים" המאפשר לגבש תמונה מדויקת ורחבה של המרחב האווירי, גם בטווחים רחוקים ובגבהים נמוכים יחסית. הוא מופעל מאתר ייעודי בצפון ישראל, שהקים אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון ונושא מערכת מכ"ם שפותחה בחברת אלתא.

מיכשור וציוד בתקופות שונות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
  • מכ"ם נייד דו־ממדי AN/TPS-44 (אנ'), תוצרת קרדיון אלקטרוניקס (Cardion Electronics), ארצות הברית.[מכשור 1]
  • מכ"ם נייד תלת־ממדי AN/TPS-43 המספק גם נתוני גובה. תוצרת Westinghouse Defense and Electronic Division, ארצות הברית.[מכשור 1]
  • מכ"ם חיפוש ראשי נייח AN/FPS-100 מותקן בתוך ראדום, תוצרת בנדיקס (אנ'), ארצות הברית.[מכשור 2]
  • מכ"ם גובה נייח AN/FPS-89 מותקן בתוך ראדום, תוצרת ג'נרל אלקטריק, ארצות הברית.[מכשור 2]
  • מכ"ם D-3 (יצרן וייעוד לא ידועים).[מכשור 3]
  • מכ"ם ימי SO9 Naval RADAR דו־ממדי (2D) ששופץ והוסב על ידי חברת "תומסון" הצרפתית, למכ"ם קרקעי נייד RAMFIS (ראשי תיבות של: "מכ"ם נייד עבור ישראל"). מכ"ם זה יועד לגילוי נמוך של מטרות שטח ואוויר באזור הים, ושימש בעיקר להתרעה מוקדמת. נכנס לשימוש ב-1956 טרם מלחמת סיני.[מכשור 4][מכשור 5][מכשור 6]
  • מכ"ם ימי מוטס SCR-010 Naval RADAR תלת־ממדי (3D) ששופץ והוסב על ידי חברת "תומסון" הצרפתית, למכ"ם קרקעי נייח RAFIS (ראשי תיבות של: "מכ״ם נייח עבור ישראל"). מכ"ם תלת־ממדי זה, היה בעל טווח מרבי של 60 מייל, עם אפשרות למדידת גובה המטרה. מכ"ם זה פעל במשולב עם מכ"ם ההתרעה המוקדמת RAMFIS הנזכר לעיל, כאשר לאחר איתור המטרה, הופנה המכשיר באופן ידני על ידי המפעיל לכיוון הרצוי ומדד את גובה המטרה. נכנס לשימוש ב-1956 טרם מלחמת סיני.[מכשור 4][מכשור 5][מכשור 6]
  • מכ"ם נייד SCR-7, תוצרת ארצות הברית (יצרן וייעוד לא ידועים).[מכשור 7]
  • מכ"ם SM, תוצרת ארצות הברית (יצרן וייעוד לא ידועים).[מכשור 7]
  • מכ"ם SC, תוצרת ארצות הברית (יצרן וייעוד לא ידועים).[מכשור 7]
  • מכ"ם מתוצרת "קרדון", לפריסה ולהצבה באתרים רחוקים (דגם וארץ יצור לא ידועים).[מכשור 2]
  • מכ"ם גובה מתוצרת "וסטינגהאוס אלקטריק" (דגם לא ידוע).[מכשור 2]
  • מערכת "טל שמיים".
  • מכ"ם נישא על בלוני התצפית והגילוי, מבוסס על מכ"ם "אורן ירוק".

מערך הבקרה עשה לעיתים שימוש במכ"מים של מערך ההגנה האווירית כמו מכ"מי סוללות הוק,[מכשור 3] לצורך תגבור וכיסוי "שטחים מתים" ברשת הגילוי המכ"מית.

Remove ads

יחידות המערך

יחידות בקרה, גילוי ול"א בעבר

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
Remove ads

מפקדי המערך

מידע נוסף שם, תקופת כהונה ...
Remove ads

סמלי יחידות המערך

סיכות בקרי אוויר, מש"קי בקרה וקציני פיקוח טיסה

Remove ads

ראו גם

לקריאה נוספת

Remove ads

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערך הבקרה האווירית בוויקישיתוף
Remove ads

הערות שוליים

Loading related searches...

Wikiwand - on

Seamless Wikipedia browsing. On steroids.

Remove ads
Remove ads