רמב"ם
מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות ורופא / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית
רבי משה בן מימון (נולד: ד'תתצ"ח, 1138[1], נפטר: כ' בטבת ד'תתקס"ה, 13 בדצמבר 1204), מכונה גם בראשי תיבות רמב"ם (בערבית מוכר כמוסא בן מימון או כאבן עבד אללה, ובלשונות אירופה כמיימונידֶס) היה מגדולי הפוסקים בכל הדורות, מחשובי הפילוסופים בימי הביניים, איש אשכולות ורופא. הרמב"ם השפיע באופן משמעותי על תרבותו של העם היהודי ועל כן הוא אחד האישים החשובים והמוערכים ביותר ביהדות. עליו נאמר "ממשה עד משה לא קם כמשה"[2] והוא אף הוכתר בכינוי "הנשר הגדול". הרמב"ם החזיק במשנה רציונליסטית מובהקת שבאה לידי ביטוי בכתביו.
ערך זה עוסק ברבי משה בן מימון. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו רמב"ם (פירושונים). | |
| לידה |
1138 ד'תתצ"ח  קורדובה, האימפריה המוראביטונית |
|---|---|
| פטירה |
13 בדצמבר 1204 (בגיל 66 בערך) כ' בטבת ד'תתקס"ה  פוסטאט, הסולטנות האיובית |
| כינוי | הרמב"ם, הר"מ, הנשר הגדול, המיימוני |
| מקום קבורה | קבר הרמב"ם, טבריה |
| מדינה | אל-אנדלוס, מרוקו, מצרים |
| השכלה |
אוניברסיטת אל-קרוויין  |
| מקום פעילות | קהיר,פוסטאט |
| תקופת הפעילות |
? – 13 בדצמבר 1204 |
| תפקידים נוספים | יועץ ורופא אישי של מלך מצרים |
| רבותיו | אביו ר' מימון הדיין, ר' יוסף אבן מיגאש, ר' יהודה הכהן אבן סוסאן. |
| תלמידיו | בנו ר' אברהם בן הרמב"ם, ר' יהונתן הכהן מלוניל, ר' יוסף בן יהודה אבן עקנין ורבים אחרים |
| חיבוריו | מילות ההגיון, פירוש המשנה, משנה תורה, אגרות, תשובות הלכתיות, מורה הנבוכים, כתבים רפואיים וכתבים שאבדו או נשמרו רק בחלקם. |
| אב |
מיימון הדיין |
| צאצאים |
אברהם בן הרמב"ם |
| חתימה |
 |
  | |
| זרם | אריסטוטליאניזם (אנ'), יהדות רבנית |
|---|---|
| תחומי עניין | הלכה, תאולוגיה, מטאפיזיקה, לוגיקה, אתיקה, רפואה, אסטרונומיה |
| עיסוק |
פילוסוף, דיין (הלכה), סופר, אסטרונום, רופא סופר, רב, רופא |
| הושפע מ | אריסטו, אל-פאראבי, אבן באג'ה, אבן סינא |
| השפיע על | כמעט כל הוגה יהודי שקם אחריו, תומאס אקווינס, ברוך שפינוזה, גוטפריד לייבניץ ואחרים |
| יצירות ידועות |
משנה תורה, ספר המצוות לרמב"ם, הקדמות הרמב"ם, שמונה פרקים לרמב"ם, איגרת תימן, מורה נבוכים, פירוש המשנה לרמב"ם, מילות הגיון |
| צאצאים |
אברהם בן הרמב"ם |
| | |
מעמדו של הרמב"ם כפוסק גדול כמעט משל כל פוסק אחר. הקודקס ההלכתי שלו, "משנה תורה", מקיף באופן כמעט בלעדי את כל תחומי ההלכה, ומהווה מקור בסיסי בכל דיון הלכתי. על דבריו נתחבר מספר עצום של פירושים וחיבורים. רבי יוסף קארו, השתית את חיבורו "שולחן ערוך" בראש ובראשונה על פסקי הרמב"ם, שאותו הוא מנה כאחד משלושת "עמודי ההוראה". אף שלא פרסם את פירושו לתלמוד[3], במהלך לימוד של כמעט כל סוגיה תלמודית, דברי הרמב"ם, הנדלים מחיבוריו השונים, מהווים מקור חשוב בהבנת הסוגיה.
מכתביו של הרמב"ם בתחום ההגות הושפע כמעט כל הוגה יהודי שקם אחריו, החל מרבי מנחם המאירי, דון יצחק אברבנאל, ברוך שפינוזה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ישעיהו ליבוביץ ועד דניאל סיבוני ועוד. הוכר כפילוסוף וכרופא גם בתרבויות הערביות והאירופיות והשפיע על אישים לא יהודים כתומאס אקווינס, גוטפריד לייבניץ ועוד. על ספרו מורה הנבוכים הוציא האפיפיור הונריוס הרביעי כתב הגנה.