Loading AI tools
פעולה שבה אדם שם קץ לחייו בכוונה תחילה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
התאבדות היא פעולה שבה אדם שם קץ לחייו ומביא למותו בכוונה תחילה.
אדואר מאנה, "ההתאבדות", הושלם בין 1877 ל-1881 | |
תחום | פסיכיאטריה, פסיכולוגיה קלינית, עבודה סוציאלית קלינית |
---|---|
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 288598 |
MeSH | D013405 |
סיווגים | |
ICD-10 | X60, X84 |
ההערכות מדווחות על כ-800,000 בני אדם המתים כל שנה כתוצאה מהתאבדות בקרב כלל אוכלוסיית העולם, מספר הגבוה ממקרי המוות הנגרמים ממלחמות ומקרי רצח.[1] בעולם המערבי, אחוז המתאבדים גבוה משמעותית (פי 3.5 ויותר)[2][3] בקרב גברים לעומת נשים, על אף שבקרב נשים מתבצעים יותר ניסיונות התאבדות. השיעור גבוה במיוחד בקרב צעירים ומתבגרים בגילאי 15–30, ובקרב זקנים בני 70 ומעלה. כ-1.5% מכלל מקרי המוות ברחבי העולם הם כתוצאה מהתאבדות.[4] בשנה נתונה, זה בערך 12 לכל 100,000 אנשים.[2]
הפרעות נפשיות (כולל דיכאון, הפרעה דו-קוטבית, הפרעות על הספקטרום האוטיסטי, סכיזופרניה, הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעות אישיות, הפרעות חרדה), בדידות, הפרעות גופניות (כגון תסמונת עייפות כרונית) והפרעות בשימוש בסמים (כולל הפרעת שימוש באלכוהול) מהווים גורמי סיכון.[5][6][7][8][9]
ההתאבדות נתפסת בחברה כמעשה קיצוני.[10] היא אסורה באיסור חמור בדתות האברהמיות.[11]
נתיחות פסיכולוגיות מאמצע המאה הקודמת ואילך גילו כי רוב האנשים שמתו בהתאבדות סבלו מהפרעות נפשיות. נתון עדכני מצביע על כך שלמעלה מ-90% מהאנשים שהתאבדו סבלו מהפרעות נפשיות שונות וכ-60% מהם סבלו מדיכאון.[12] מצד שני, רוב האנשים עם הפרעות נפשיות אינם מתאבדים.[דרושה הבהרה] הסיכון להתאבדות הוערך ב-5-8% עבור מספר הפרעות נפשיות, כגון דיכאון וסכיזופרניה.[13]
אנשים שביצעו ניסיון התאבדות מסבירים במקרים רבים את מעשיהם במשברי חיים אליהם נקלעו (אישיים, זוגיים, משפחתיים, כלכליים וכו'). לצד זאת, גורם הסיכון העיקרי להתאבדות הוא דיכאון. על פי פרופ' ישראל אור-בך, "כל התאבדות קשורה לאובדן מסוג זה או אחר: אובדן אוהב, אהוב, הערכה עצמית, דימוי עצמי, חלק אחר מן האני, מעמד, רכוש או חלק מהגוף, שלו מתלווה האימה שמבלי להשיב את האובדן, אין עוד טעם לחיים ואין כל סיכוי לאושר".[14]
מספר מחקרים מקשרים בין רמות נמוכות של המוליך העצבי סרוטונין להתאבדות; מוליך עצבי זה קשור למניעת דיכאון ולהפחתת אגרסיביות. נטען שתרופות נגד דיכאון, בעיקר מהדור הישן, עלולות להעלות את סכנת ההתאבדות, כי לעיתים הן משפרות את יכולת הפעולה ואת האנרגיה של הלוקים בדיכאון עוד לפני שמשתפר מצב רוחם והרגשתם (בדרך כלל מתקשים הלוקים בדיכאון לתכנן התאבדות בשיא האפיזודה הדיכאונית, בשל היעדר הכוחות הנפשיים שנוצר במצב זה). כיום מקובלות תרופות חדישות מקבוצת SSRI (מעכבי ספיגת סרוטונין בררניים[15]), אשר מעכבות את הספיגה מחדש של הסרוטונין ובכך מגדילות את כמותו במוח.
אין מידע מוצק על קווים תורשתיים בנטייה ההתאבדותית. התאבדות אינה עוברת מדור לדור ברמה הגנטית, היא אינה תכונה המאפיינת אדם אלא צורת התנהגות חברתית נרכשת. עם זאת, ידוע על משפחות שהתאבדו בהן אנשים בדורות שונים. כמו כן המתאם בין תאומים זהים בניסיונות התאבדות הוא גבוה מאוד יחסית - 23%.[דרושה הבהרה]
בכחמישה אחוזים מניסיונות ההתאבדות המסתיימים במוות לא נמצאה בדיעבד פסיכופתולוגיה כלשהי כגורם לפעולה זו. בין אלה נמנים כנראה מקרי התאבדות קבוצתית של לוחמים בהיסטוריה האנושית, דוגמת מצדה, טייסי הקמיקזה היפנים במלחמת העולם השנייה, המחבלים המתאבדים בפיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, ועוד.
ממחקרים שונים שנערכו לאורך השנים עולה כי ישנם גורמים המעלים את הסיכון להתאבדות, וישנם גם גורמים המורידים את הסיכון להתאבדות. האחרונים נקראים גם גורמים מגוננים (Protective factors).
בין הגורמים המגוננים:
ניבוי של התאבדות הוא בעייתי ביותר מבחינה סטטיסטית, בעיקר כיוון שכפי שניתן לראות לעיל, גורמי הסיכון הם לפחות בחלקם גורמים שכיחים ביותר: גיל, מגדר ועוד. התאבדות לעומת זאת היא עדיין מעשה חריג ונדיר בהשוואה לגורמים אלה. לכן לא כל מי שמתקיימים אצלו גורמי הסיכון הללו, בהכרח יתאבד.
למעשה ההתאבדות בדרך כלל קיימים סימנים מקדימים. על פי ד"ר חוה אנקור, קיימים סימנים רבים, ואדם שמגלה את חלקם ראוי להתייחסות כזולת שנמצא בסיכון גבוה לביצוע התאבדות[26]:
ד"ר אבשלום אליצור ופרופ' חיים עומר מציעים במאמרם "מה תאמר לאדם שעל הגג?" שני מאפיינים פסיכולוגיים עיקריים אצל המתאבד. המאפיין הראשון הוא תחושת בדידות וניתוק, האדם מרגיש כי הוא ניצב לבד מעבר לכל הישג יד של עזרה; שום אדם לא מסוגל לעמוד לצידו ולהבין את עוצמת סבלו, הוא קיים בודד עם כאב אינסופי מול עולם אינסופי. המאפיין השני הוא צמצום המרחב המנטלי שלו - האדם מסתגר בתוך מנהרה צרה ואפלה (tunnel vision) שבה הוא מזהה את קיומו עם סבלו, וכל הווייתו מצטמצמת רק לעניין הזה, ללא כל דרך מילוט או מוצא.
אליצור ועומר מניחים שאם האדם בחר לעשות את מעשהו בפרהסיה ובציבור, יש בו קונפליקט בין שני קולות והם מנסים לעורר את רצון החיים על פני הרצון להרס. המחברים מציעים להתייחס לאדם העומד או מנסה להתאבד עמדה מזדהה-מתעמתת, שבה בשלב הראשון הזולת מנסה לתאר למתאבד את עומק ייאושו ויגונו, ולאחר מכן להתעמת עם מסקנתו האובדנית בנימוקים רציונליים. באמצעות שני מהלכים אלו סוברים אליצור ועומר כי ניתן להתגבר על הבדידות באמצעות הזדהות וניתן לחלץ את האדם מצמצומו המנטלי באמצעות התעמתות עם טיעוניו.
לעומתם מציע פרופ' ישראל אור-בך, מגדולי המומחים בישראל בתחום, עמדה מזדהה טוטלית, גישה של אמפתיה קיצונית עד גבול ההזדהות ממש. אור-בך בעקבותיו של שניידמן מוסיף מאפיין שלישי של העומד להתאבד, והוא סבל של "כאב נפשי בלתי נסבל, בשל ההרגשה כי הצורך החשוב לו ביותר נחסם או שאיבד את היקר לו מכל, ועל כן אין טעם לחייו". אור-בך סבור "כי המתאבד בכוח הוא אדם נסער ביותר והמרחב הפנימי שלו עמוס בנסערות זו", ולכן נימוקים רציונליים לא בהכרח ידברו על ליבו.
אור-בך טוען כי יש לרדת לעומק הנרטיב של המנסה להתאבד "בהקשבה רגישה", לדובב את הכאב שבו, לגעת בנפשו ולנסות להתחלק איתו חווייתית ולמוסס בכך את בדידותו; בהמשך להציע לו פתרון ומשמעות חיים בהתאם לנרטיב שלו, ולא על פי נרטיב חיצוני שהמתאבד מנוכר אליו. אור-בך מציין עוד כי לעיתים המנסה להתאבד נותן הזדמנות לאחרים לדבר, לאו דווקא כדי לשכנעו, "אלא כדי להקל על עצמו לקרוע את החוטים המחברים אותו לחיים", ואם הוא נתקל בגישה ישנה ומוכרת שלא מדברת אל הנרטיב שלו, הדבר עלול לחזק את החלטתו הנחרצת.
לעומתם, ד"ר זאב ברגמן מציין כי יש גישות נוספות כמו העמדה הסמכותית-כריזמטית, שמביאה מסכת טיעונים כדי לגרום לאדם לוותר על כוונתו, והעמדה המעורבת שבה האדם מדגיש במפורש את מעורבותו הרגשית של המציל, ומצהיר במפורש כי הוא רוצה בהצלתו של המנסה להתאבד. לתפיסתו של ברגמן על המציל לנווט בין הגישות השונות לפי אישיותו של המנסה להתאבד ולפי ההתפתחויות בשיחה.[27]
התאבדות אינה מאפיינת חברות נחשלות דווקא. בקוריאה הדרומית, ביפן, בהונגריה, בבלגיה ובפולין שיעורי ההתאבדות הם מן הגבוהים בעולם. לפי תאוריה מפורסמת של הסוציולוג אמיל דורקהיים, שיעור ההתאבדות הוא פונקציה של הלכידות החברתית. לפי התאוריה של דורקהיים, האדם האובדני הוא אדם הנמצא בקשר חזק או חלש מדי עם החברה, או אדם שהשליטה של החברה בו היא חזקה או חלשה מדי. בעזרת תאוריה זו הבחין דורקהיים בארבעה סוגי התאבדות:
יש חברות ותרבויות המעודדות התאבדות מטעמים אידאולוגיים במקרים מסוימים. בין סוגי ההתאבדות האידאולוגית:
רצח והתאבדות הוא מעשה שבו אדם הורג אדם אחד אחר או יותר, לפני או באותו הזמן שהוא הורג את עצמו. השילוב של רצח והתאבדות יכול לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות.
ראו גם – פיגוע התאבדות |
מאפייניו של המתאבד הטרוריסט שונים מאלו של המתאבד הרגיל. לא ברור, עם זאת, עד כמה המוטיבציה הרעיונית שולטת בפעולותיו של מתאבד אופייני, ועד כמה פעולתו היא תוצאה של ליקוי נפשי או משבר חיים, כאלו הפוקדים מתאבדים רגילים. נראה שהתשובה אינה חד משמעית ואינה תקפה לגבי כל המחבלים המתאבדים.
מדינה שעשתה שימוש נרחב בטקטיקות התאבדותיות במלחמה הייתה האימפריה היפנית, שבמלחמת העולם השנייה הכשירה טייסים מתאבדים; 2,500 "קמיקזות" ריסקו עצמם על אוניות מלחמה אמריקניות. מאפיין ידוע פחות של הלוחמה ההתאבדותית היפנית היה צורת לחימה שבה חיילי חי"ר הסתערו על עמדות מקלעים ובכך אפשרו לחבריהם להתקדם.
ברומא הייתה ההתאבדות פעולה שנועדה להציל את רכושו של אדם שעמד להיות מורשע בבגידה בקיסר ולאפשר לו להעביר אותו ליורשיו. בין אלו שנאלצו לשים קץ לחייהם מסיבה זו היה הפילוסוף סנקה. גם הנאצים עשו שימוש בשיטה זו. לאחר שהגנרל ארווין רומל מבכירי צבא הוורמאכט, נחשד בקשר לרצוח את אדולף היטלר, היטלר לא רצה להעמידו לדין בשל הפופולריות שבה זכה, הועמדו לפניו שתי ברירות. להתאבד ולזכות בקבורה ממלכתית, או להיענש בהוצאה להורג ולחשוף את משפחתו לנקמה. רומל סיים את חייו בבליעת גלולת רעל.[28]
חוקרים מצאו כי שיעוריהן של התאבדויות ונטיות אובדניות בקרב לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וקווירים (להטב"ק) ובני נוער בפרט מוגדרים מהגבוהים ביותר בקרב כלל האוכלוסייה.[29][30][31][32][33][34][35][36] על פי מספר קבוצות, הדבר קשור לתרבויות הטרוצנטריות ולהומופוביה ממוסדת, במקרים מסוימים, לרבות השימוש בנושאי זכויות להט"ב כטריז פוליטי, כמו במאמצים של פוליטיקאים שמרנים וקבוצות דתיות לעצור בין היתר את הכשרתם של נישואים של זוגות מאותו המין ואימוץ על ידי זוגות חד-מיניים ולהטיל הכרה עבור מערכות יחסים הטרוסקסואליות בלבד בחוקת המדינה כמו גם הכרה באימוץ ילדים על ידי זוגות הטרוסקסואלים בלבד, איסור על שירות צבאי בקרב להט"ב באופן גלוי, הטלת איסור או מגבלות על תרומות דם, אי הכרה בשינוי מגדר בחוק בקרב טרנסג'נדרים בעלי דיספוריה מגדרית, הפריה חוץ-גופית וטיפולי פוריות בקרב זוגות לסביות, עידוד ביצוע הטכניקות הפסאודו-מדעיות "טיפול המרה", היעדר הכללת העילות נטייה מינית וזהות מגדרית/ביטוי מגדרי בסעיפי חוקים לאיסור אפליה ועוד.[37][38][39] לאורך השנים, הוכח כי דכדוך, דיכאון ושימוש בסמים גברו בצורה משמעותית לאחר חקיקת חוקים חדשים המפלים את מי שמשתייכים לקהילת הלהט"ב.[40]
נמצא כי בריונות כלפי בני נוער ואלימות נגד להט"ב הנובעת לעיתים מסטריאוטיפים על להט"ב, הם גורמים התורם להתאבדויות רבות, גם אם לא כל ההתקפות התייחסו באופן ספציפי לנטייה המינית או לזהות המגדרית של המותקפים.[41] לאחר סדרה של התאבדויות בתחילת שנות ה-2000, תשומת לב רבה התמקדה יותר בסוגיות ובגורמים הבסיסיים, במאמץ להפחית את ההתאבדויות בקרב בני הנוער המוגדרים כלהט"ב. מחקר של "פרויקט הקבלה המשפחתית" ציין כי "קבלה של הורים, ואפילו הבעת נייטרליות ביחס לנטייה המינית או זהותם המגדרית של ילדיהם" יכולות להוריד את שיעור האובדנות.[42][35]
לבד מאוכלוסיית הלהט''ב כפי שפורט לעיל, ישנן אוכלוסיות נוספות הנמצאות בסיכון מוגבר להתאבדות: מהגרים ופליטים (במדינות שונות בעולם)[43], חוזרים בשאלה (בישראל)[44] וחיילים, בעיקר בתחילת השירות הצבאי.
בעבר היו במדינות המערב חוקים שלפיהם היוותה ההתאבדות עבירה פלילית. חוקים אלו בוטלו, באשר אין הם הולמים את ההשקפה המודרנית המקנה לאדם אוטונומיה על גופו ונפשו. אף על פי כן, גם כיום אין המשפט סבור שלאדם זכות להתאבד, וחשד כי אדם עומד לשים את נפשו בכפו, מהווה עילה להטלת הגבלות על חירותו במטרה למנוע ממנו לעשות זאת.
בפקודת החוק הפלילי 1936 שחוקק בימי המנדט הבריטי, נקבע עונש של עד שלוש שנות מאסר על ניסיון התאבדות. בישראל המשיך איסור זה להיות בתוקף, אף על פי שלא הופעל, עד שבוטל בסביבות שנת 1966.ניסיון התאבדות או ההתאבדות עצמה אינה עבירה פלילית בחוק הישראלי, למשטרה אין סמכות בחוק למנוע התאבדות, המחוקק נתן את הסמכות רק לפסיכיאטר המחוזי מוסמך על ידי צו בדיקה כפויה או צו אשפוז כפוי בתנאים שנקבעו חוק טיפול בחולי נפש בסעיף 9(א).[45] בנוסף, בישראל נקבע בסעיף 302 לחוק העונשין: "המביא אדם לידי התאבדות, בשידול או בעצה, או מסייע אדם להתאבד, דינו - מאסר עשרים שנים". לגבי מניעת התאבדות, בית המשפט בישראל בוחר שלא להתערב בבחינה של קשר סיבתי כמו בפרשה של מצ"ח בה הואשמו שני חיילים בכך שלא מנעו התאבדות ובית המשפט זיכה אותם בפסיקתו של בית המשפט העליון בגץ 6745/19.
כאשר אדם סובל מייסורים קשים וממחלה סופנית מקובל שלא לכפות עליו טיפול שיאריך את חייו, אך כמעט בכל מדינות העולם חל איסור לסייע לו בדרך אקטיבית למות. בהולנד קיימות תקנות מקלות בעניין זה, אך הן מותקפות בחריפות, ונטען שהן מובילות למדרון חלקלק שסופו בזילות מוחלט של ערך החיים וברצח שרירותי. ראו המתת חסד.
ההתאבדות היא אחת הסוגיות החשובות בפילוסופיה, וכבר אפלטון דן בה בשני חיבורים - ושולל אותה, למעט ארבעה מקרים יוצאי דופן. הפילוסוף המודרני הראשון שהתייחס להתאבדות בחיוב הוא ג'ון דון, במסה בִּיאַתָאנַטוֹס (1607). נושא ההתאבדות ריתק גם את האקזיסטנציאליסטים במאה העשרים. אלבר קאמי, בפתיחת ספרו המיתוס של סיזיפוס, מצהיר כי "ישנה רק שאלה פילוסופית אחת רצינית, והיא איבוד-עצמי-לדעת. לשפוט האם החיים ראויים או אינם ראויים שנחיה אותם פירושו לענות על השאלה הבסיסית של הפילוסופיה".
ההלכה היהודית רואה בהתאבדות מעשה אסור. יש מפרשים שמיחסים את המקור לכך בפסוק ”וְאַךְ אֶת-דִּמְכֶם לְנַפְשֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ” (בראשית, ט', ה') ומיחסים לו משמעות של איסור על אדם לשפוך את דמו שלו.[46] ישנם מפרשים שסבורים שמקור האיסור הוא הדיבר לא תרצח ורואים בהתאבדות רצח עצמי.[47]
ביחסה למתאבד, עושה ההלכה הבחנה בין "מאבד עצמו לדעת" שזוכה ליחס שלילי ביותר לבין "מאבד עצמו שלא מדעת" שזוכה ליחס יותר מקבל ואנוס שזוכה לעיתים ליחס חיובי. מאבד עצמו לדעת הוא אדם שהכריז על כוונתו לשים קץ לחייו סמוך לביצוע המעשה ועשה זאת בדעה צלולה. לעומת זאת אדם שלא הכריז על כוונתו זו בסמוך למעשה יחשב לאדם שניתן להטיל ספק בשאלה האם עשה זאת בדעה צלולה או האם התכוון באמת לשים קץ לחייו וההלכה תראה בו כמאבד עצמו שלא מדעת.[48][49] אנוס הוא אדם שנקלע למצב קיצון שלא מותיר לו הרבה ברירה אלא להתאבד כדוגמת שאול המלך שנפל על חרבו כדי שלא ליפול בידי הפלשתים.[50]
חכמי ישראל ביקשו להוקיע את מעשהו של המאבד עצמו לדעת ולכן קבעו כי במתאבד מדעת אין נוהגים דיני אבלות - לא מספידים אותו ולא מתאבלים עליו.[51] המתאבד נידון להיקבר מחוץ לגדר, ואין יושבים עליו שבעה. בימינו בדרך כלל אין מקיימים דינים אלו, מקובל לתת למושג מאבד עצמו לדעת פרשנות מצמצמת וללמד על המתאבד זכות, היכן שניתן, ולהניח כי לקה בנפשו, או שהספיק לחזור בו מכוונתו למות בזמן שחלף מביצוע פעולת ההתאבדות ועד למוות.
יש מצבים קיצוניים שבהם התורה מצווה על אדם למות על קידוש השם ולא להסכים לעבור עבירה. למשל, אם יוכרח אדם לעבור על אחת משלושת העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים - ייהרג ואל יעבור. בפרוש התוספות למסכת עבודה זרה מצוטט רבנו תם שקובע שמצוה להתאבד אם האדם חושש שלא יעמוד בייסורים וייכנע ללחץ לעבור על איסור המוגדר "ייהרג ואל יעבור".[52]
בימי קדם, הועלתה על נס אגדת חנה ושבעת בניה, שבה שבעת הבנים מסרו את נפשם כדי לא לעבוד עבודה זרה לפני אנטיוכוס המלך הסלווקי ואמם התאבדה מרוב צער. (ספר מקבים ב' פרק ז'). ביהדות אשכנז בימי מסעי הצלב אירעו התאבדויות על קידוש השם. לדבר זה ניתנה ההצדקה שמכיוון שממילא היו המתאבדים נהרגים על ידי רודפיהם בגלל סירובם להמיר את דתם, שכן על עבודה זרה מצווים היהודים להיהרג ולא לעבור (הנצרות נחשבת עבודה זרה בגלל האלהת ישו), אין לגנות אותם על כך שהרגו את עצמם. בביצוע ההתאבדות הצילו את עצמם מהייסורים או לחלופין מנעו מעצמם את הפיתוי להסכים לעבור עבירה כדי להתחמק מהייסורים.
באחת מאגדות החורבן, מעשה בד' מאות ילדים וילדות שנשבו לקלון, מסופר על 400 ילדים וילדות שהובלו בשבי באונייה, כדי לשמש כעבדי מין - ילדים למשכב זכר וילדות לפילגשים, והתאבדו בקפיצה לים כדי להימנע מגורל זה.
הרב שלמה גורן הצדיק מקרים בהם חייל מתאבד כדי למנוע נפילת סודות לידי האויב ומקרים בהם חייל יוצא למשימת התאבדות כדי להציל את חבריו. בישראל המודרנית הועלו על נס סיפורי התאבדות שנתפסו כהרואיים במיוחד: למשל, מגיני מצדה, שרה אהרנסון, משה ברזני, מאיר פיינשטיין, אורי אילן.
על פי פרופ' מאיר שורץ בגרמניה הנאצית הממסד הרבני נהג באופן סלחני כלפי מתאבדים, גם משום שהשלטונות הגרמנים תייגו מקרי רצח כהתאבדויות, וגם מתוך התחשבות בתנאי החיים הקשים והבלתי נסבלים של היהודים.
הרב מרדכי אליהו כתב בספר דרכי הלכה[53] בשם הבן איש חי[54] שיש חמישה תנאים שבהתקיימם ניתן לקבוע שאדם התאבד:
בספרי המקרא מתוארים מספר אירועי התאבדות:
בישראל מתאבדים בממוצע כ-500 אנשים מדי שנה.[3][12][59] מספר ניסיונות ההתאבדות גדול פי עשרה ויותר משיעור ההתאבדויות בפועל. בשנת 2022, נרשמו 6,861 פניות למיון בבבתי החולים הכלליים עקב ניסיונות התאבדות, 2,559 גברים ו-4,302 נשים.[60] בקרב צעירים בגילאי 15–24 שיעור הניסיונות גדול פי כמה וכמה. ההערכה היא שמספר ניסיונות ההתאבדות בגילאים האלה גדול פי 100–200 ממספר ההתאבדויות, ורק על מקצתם מגיע דיווח לרשויות.[61] שיעור ניסיונות ההתאבדות ירד בקרב בני הנוער בגיל 15–17 ועלה בשאר הגילים בשנים. 2007-2009 לשנים בהשוואה ל-2016-2018.[62]
על פי נתוני משרד הבריאות, שיטת ההתאבדות הנפוצה ביותר הייתה תלייה או חנק, ולאחר מכן נשק לסוגיו, קפיצה מגובה, ולאחר מכן הרעלה ומינון יתר של תרופות, לפי סדר זה. בקרב המנסים להתאבד, גבוה הרבה יותר שיעור הנוטלים מינון יתר של תרופות.
הגוף המטפל בנושא במשרד הבריאות הוא המועצה הלאומית למניעת אובדנות, בראשות פרופ' גיל זלצמן. הצידוק העיקרי במדינת ישראל לחוק טיפול בחולי נפש הוא מניעת הסכנה שמהווה לעצמו אדם הלוקה בנפשו.
במשך השנים התפרסמו מספר פרשיות שבהם התאבדו אישים בכירים בישראל, לרוב בעקבות לחץ כלכלי או משפטי שפגע בשמם, ולעיתים היו מעורבים גם צדדים משפחתיים או מיניים. נמצא כי לרבים מהמתאבדים בישראל היו מחלות המחזקות נטיות דיכאוניות אובדניות (כמו צליאק וסוכרת), או נטילת סמים ומזון המעודדים נטייה זו. היו גם כמה מקרים בהם המתאבדים רצחו אחרים כנקמה או עונש, ואחר כך נטלו את חייהם עצמם.
זוהי רשימת מדינות לפי שיעור ההתאבדות על פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי,[63] בה דירוג המדינה נקבע על פי מספר שיעורי ההתאבדות אשר תועדו באופן רשמי כהתאבדות בשנה הזמינה המאוחרת ביותר, עודכן לאחרונה בשנת 2019. הסטטיסטיקות של ארגון הבריאות העולמי מבוססות על דיווחים רשמיים מכל מדינה בהתאמה, על כן, אין הם מדויקים יותר מהרישומים של המדינה עצמה. בהתאם לממצאי הדוח שיעור הגבוה ביותר נרשם בלסוטו (72.14 ל-100 אלף). בין המדינות המפותחות, השיעור הגבוה ביותר הוא בקוריאה הדרומית (28.57 ל-100 אלף).
שכיחות ההתאבדות נוטה להיות בלתי מתועדת בשל לחצים דתיים וחברתיים, וייתכן ובלתי מתועדת כלל באזורים מסוימים. מאחר שהנתונים עשויים להיות מוטים, השוואת שיעורי ההתאבדות בין מדינות שונות תהא לקויה מבחינה סטטיסטית. לדוגמה, ניסיון התאבדות הוא מחוץ לחוק בנפאל, על כן אנשים אשר מנסים להתאבד ונתפסים נידונים למאסר, קנס או שניהם; משום כך, נתוני שיעור ההתאבדות בנפאל קטנים בהשוואה לשכיחותם.
שיעורי ההתאבדות של גברים ונשים הם מתוך אוכלוסיית הגברים הכוללת ואוכלוסיית הנשים הכוללת בהתאמה (כלומר, מספר שיעורי התאבדות הגברים הכולל חלקי אוכלוסיית הגברים הכוללת). שיעור ההתאבדות הכולל מבוסס על מספר ההתאבדויות חלקי האוכלוסייה בכללותה, במקום רק ממוצע שיעורי ההתאבדות של הנשים והגברים, משום שהיחס בין המינים ברוב המדינות אינו 1:1. ה"שנה" מתייחסת לשנה המאוחרת ביותר בו זמינים הנתונים במדינה המסוימת.
שיעור התאבדות לכל 100,000 אנשים בשנה
הנתונים בטבלאות הבאות מבוססים על הפרסום האחרון של ארגון הבריאות העולמי מ-2019[64].
מדינות עם שיעור התאבדות גבוה מאד
את שיעור ההתאבדות הגבוה ביותר במדינה עצמאית מציגה לסותו, עם ממוצע של 72.44 (גברים ונשים יחד). את השיעור הגבוה ביותר של התאבדות בטריטוריה שאינה מדינה עצמאית מציגה גרינלנד, עם ממוצע התאבדויות של 81.3 לגברים ונשים יחד.
מדינה | נתונים משנת | גברים | נשים | יחד |
אורוגוואי | 2019 | 26.21 | 16.93 | 21.24 |
אוקראינה | 2019 | 28.72 | 15.84 | 21.63 |
אסווטיני | 2019 | 50.14 | 14.61 | 29.4 |
ארצות הברית | 2019 | 19.93 | 15.08 | 16.4 |
בוטסואנה | 2019 | 27.59 | 8.54 | 16.05 |
בלגיה | 2019 | 22.1 | 14.9 | 18.29 |
בלרוס | 2019 | 30.46 | 14.66 | 21.2 |
גרינלנד | 2018 | - | - | 81.3 |
גיאנה | 2019 | 66.54 | 26.66 | 40.28 |
דרום אפריקה | 2019 | 32.23 | 16.04 | 23.52 |
דרום קוריאה | 2019 | 39.46 | 15.82 | 28.57 |
הונגריה | 2019 | 21.74 | 12.52 | 16.65 |
ונואטו | 2019 | 28.62 | 9.18 | 18.03 |
יפן | 2019 | 16.33 | 14.17 | 15.34 |
ליטא | 2019 | 34.26 | 19.43 | 26.14 |
לטביה | 2019 | 27.81 | 14.05 | 20.12 |
לסותו | 2019 | 137 | 27.63 | 72.44 |
מונגוליה | 2019 | 27.56 | 10.98 | 17.89 |
מונטנגרו | 2019 | 30.52 | 13.96 | 20.95 |
מיקרונזיה | 2019 | 43.2 | 12.7 | 28.2 |
סורינאם | 2019 | 36.09 | 17.03 | 25.37 |
סלובניה | 2019 | 27.87 | 13.85 | 19.78 |
פינלנד | 2019 | 18.57 | 12.32 | 15.29 |
קזחסטן | 2019 | 22.55 | 13.5 | 17.57 |
קיריבאטי | 2019 | 42.29 | 17.68 | 28.29 |
קרואטיה | 2019 | 22.36 | 11.67 | 16.37 |
רוסיה | 2019 | 31.69 | 20.24 | 25.11 |
סקירת המדינות שבראש הרשימה
לסוטו:[65] לפי פרסומים מדעיים עדכניים, שיעור ההתאבדות הגבוה במדינה הוא תוצר של שילוב בין מספר גורמים:
א. נישואין בגיל צעיר (גיל העשרה), האשה נדרשת לקחת על עצמה את ניהול המשפחה, גידול הילדים וכדומה, כשהיא עצמה עדיין נערה צעירה. זו אחת הסיבות לכך שבלסוטו בניגוד למרבית מדינות העולם, נשים מתאבדות יותר מגברים.
ב. האיידס, מחלה נפוצה ברבות ממדינות אפריקה, גורם לא רק לחוויית אובדן אלא גם לכך שבן או בת הזוג נותרים לבדם וכל עול הפרנסה וגידול הילדים נופל על הורה אחד.
ג. המצב הכלכלי הקשה, האבטלה, העוני והעובדה שאדם צריך להתאמץ מאד כדי להתפרנס גורמים בתורם לתחושה של חוסר תקווה.
קיריבטי: המחקר[66] מצביע על כך שהתאבדות באיי דרום האוקיינוס השקט בכלל ובקיריבטי בפרט היא סוגיה של צעירים בעיקר. חלק מהאיים ובהם קיריבטי סובלים מעלייה מתמדת בגובה פני הים, ההופכת אזורים באיים לבלתי ראויים למגורים עקב הצפות. מציאות זו גורמת לתחושת יאוש וחוסר מוצא, בעיקר אצל צעירים. בנוסף, האיים עוברים שינויים תרבותיים מהירים המגבירים את הלחץ הפסיכולוגי. ההתאבדות מלווה בקרב תושבי קיריבטי בדיכאון וכן בשימוש לרעה בחומרים (אלכוהול בעיקר).
גרינלד: תהליכי שינוי תרבותיים של תרבות האינואט, קשיי פרנסה (בעיקר בתקופת החורף), בדידות, וכן שינויים באורך היום והלילה האופייניים לאזור הארקטי, כל אלו תורמים לשכיחות גבוהה של דיכאון עונתי, המלווה ברמה גבוהה מאד של התאבדויות[67].[68]
מדינות עם שיעור התאבדות גבוה
מדינה | הנתונים משנת | גברים | נשים | יחד |
איי שלמה | 2019 | 27 | 1.9 | 14.7 |
אוסטריה | 2019 | 17.67 | 11.94 | 14.6 |
אוסטרליה | 2019 | 17.32 | 10.21 | 12.5 |
איסלנד | 2019 | 14.92 | 9.24 | 11.87 |
אריתריאה | 2019 | 18.13 | 5.86 | 10.91 |
בוסניה הרצגובינה | 2019 | 15.79 | 6.83 | 10.93 |
גרמניה | 2019 | 15 | 9.96 | 12.31 |
דנמרק | 2019 | 13.54 | 8.34 | 10.7 |
הודו | 2019 | 16.19 | 9.18 | 12.69 |
הולנד | 2019 | 14.43 | 9.57 | 11.84 |
הרפובליקה המרכז אפריקאית | 2019 | 20.48 | 6.69 | 12.33 |
זימבבואה | 2019 | 22.79 | 7.52 | 14.12 |
לוקסמבורג | 2019 | 15.3 | 7.1 | 11.3 |
מוזמביק | 2019 | 21.75 | 7.81 | 13.65 |
מולדובה | 2019 | 24.19 | 11.27 | 14.67 |
נורווגיה | 2019 | 13.11 | 10.64 | 11.78 |
ניו זילנד | 2019 | 13.28 | 9.12 | 11.05 |
סלובקיה | 2019 | 21.37 | 7.89 | 12.09 |
סמואה* | 2019 | 20.09 | 6.59 | 12.55 |
סרביה כולל קוסובו | 2019 | 15.91 | 7.74 | 11.36 |
סרי לנקה | 2019 | 22.58 | 8.97 | 13.96 |
פולין | 2019 | 14.33 | 8.89 | 11.3 |
פורטוגל | 2019 | 14.38 | 8.98 | 11.46 |
צ'כיה | 2019 | 15.9 | 9.16 | 12.18 |
צרפת | 2019 | 19.32 | 10.9 | 13.76 |
קובה | 2019 | 22.04 | 10.58 | 14.45 |
קייפ ורדה | 2019 | 19.7 | 7.96 | 12.93 |
קנדה | 2019 | 15.76 | 9.48 | 11.81 |
שוודיה | 2019 | 17.3 | 12.41 | 14.74 |
שווייץ | 2019 | 18.02 | 11.57 | 14.54 |
מדינות עם שיעור התאבדות מתון
מדינה | הנתונים משנת | גברים | נשים | יחד |
אוזבקיסטן | 2019 | 10.45 | 5.98 | 8.04 |
איחוד האמירויות | 2019 | 10.33 | 3.64 | 6.43 |
איטליה | 2019 | 8.46 | 6.02 | 6.68 |
איי סיישל | 2019 | 14.44 | 1.44 | 8.09 |
איי קומורו | 2019 | 10.09 | 2.47 | 5.38 |
איראן | 2019 | 6.49 | 4.13 | 5.23 |
אירלנד | 2019 | 12.15 | 7.52 | 9.62 |
אל סלוודור | 2019 | 13.29 | 3.66 | 6.05 |
אנגולה | 2019 | 9.62 | 3.63 | 6.08 |
אנגליה | 2019 | 8.4 | 7.43 | 7.89 |
אקוודור | 2019 | 10.83 | 4.22 | 7.63 |
ארגנטינה | 2019 | 10.34 | 6.65 | 8.37 |
אתיופיה | 2019 | 7.69 | 3.69 | 5.38 |
בולגריה | 2019 | 13.27 | 6.89 | 9.73 |
בוליביה | 2019 | 10.15 | 3.27 | 6.21 |
בורונדי | 2019 | 9.2 | 3.63 | 5.57 |
בורקינה פאסו | 2019 | 11.84 | 4.36 | 7.48 |
בליז | 2019 | 9.52 | 5.09 | 7.07 |
בנין | 2019 | 12.77 | 4.54 | 7.81 |
ברזיל | 2019 | 11.65 | 6.22 | 6.89 |
גאבון | 2019 | 14 | 4.66 | 8.41 |
גאורגיה | 2019 | 12.73 | 6.36 | 9.18 |
גאנה | 2019 | 10.13 | 3.96 | 6.55 |
ג'יבוטי | 2019 | 12.6 | 6.3 | 9.6 |
גואטמלה | 2019 | 8.16 | 3.15 | 5.91 |
גינאה | 2019 | 11.62 | 3.67 | 6.98 |
גינאה ביסאו | 2019 | 11.25 | 3.92 | 6.97 |
גינאה המשוונית | 2019 | 14.97 | 3.93 | 7.9 |
האיטי | 2019 | 16.08 | 4.93 | 9.64 |
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו | 2019 | 10.85 | 3.91 | 6.7 |
וייטנאם | 2019 | 11.75 | 4.1 | 7.51 |
זמביה | 2019 | 11.34 | 4.39 | 7.29 |
חוף השנהב | 2019 | 14.45 | 5.12 | 8.9 |
טוגו | 2019 | 13.97 | 5.11 | 8.8 |
טורקמניסטן | 2019 | 7.87 | 3.96 | 5.66 |
טרינידד וטובגו | 2019 | 13.7 | 3.9 | 8.7 |
יוון | 2019 | 6.44 | 3.97 | 5.09 |
ישראל | 2019 | 6.67 | 4.19 | 5.32 |
לאוס | 2019 | 8.79 | 2.95 | 5.43 |
מדגסקר | 2019 | 8.84 | 3.17 | 5.47 |
מאוריציוס | 2019 | 12.75 | 6.81 | 9.47 |
מלאווי | 2019 | 8.33 | 3.3 | 5.41 |
מלזיה | 2019 | 8.93 | 3.49 | 5.71 |
מלטה | 2019 | 7.91 | 4.51 | 6.06 |
מקדוניה הצפונית | 2019 | 13.7 | 6.14 | 9.39 |
מקסיקו | 2019 | 6.48 | 4.3 | 5.31 |
מרוקו | 2019 | 13.45 | 3.33 | 7.18 |
ניגריה | 2019 | 9.4 | 2.7 | 5.26 |
נמיביה | 2019 | 16.63 | 5.34 | 9.73 |
נפאל | 2019 | 13.81 | 5.04 | 8.99 |
סומליה | 2019 | 14.23 | 3.7 | 7.89 |
סט' לוסיה | 2019 | 14.3 | 1.7 | 7.9 |
סין | 2019 | 10.57 | 6.13 | 8.07 |
סיירה לאון | 2019 | 11.2 | 3.62 | 6.67 |
סנגל | 2019 | 9.49 | 3.47 | 6 |
סעודיה | 2019 | 9.39 | 3.56 | 5.97 |
ספרד | 2019 | 9.49 | 6.16 | 7.72 |
פיג'י | 2019 | 13.61 | 5.53 | 8.96 |
פקיסטן | 2019 | 15.84 | 4.47 | 8.93 |
פרגוואי | 2019 | 9.03 | 3.37 | 6.03 |
צ'אד | 2019 | 10.58 | 3.59 | 6.44 |
צ'ילה | 2019 | 10.93 | 7.25 | 8.97 |
צפון קוריאה | 2019 | 15.9 | 5.26 | 9.38 |
קונגו | 2019 | 10.53 | 3.71 | 6.48 |
קוסטה ריקה | 2019 | 11.13 | 5.59 | 8.06 |
קטאר | 2019 | 9.21 | 3.27 | 5.84 |
קירגיזסטן | 2019 | 9.63 | 5.65 | 7.39 |
קמרון | 2019 | 14.71 | 5.17 | 9.02 |
קניה | 2019 | 8.77 | 4.27 | 6.11 |
רואנדה | 2019 | 9.2 | 3.17 | 6.24 |
רומניה | 2019 | 12.72 | 7.28 | 9.74 |
תאילנד | 2019 | 13.23 | 5.44 | 8.83 |
תימן | 2019 | 10.08 | 2.8 | 5.82 |
ישראל: בשנת 2020 התאבדו 437 בני אדם, כאחוז אחד מכלל הפטירות של בני 15 ומעלה. מתוך מספר זה 45 היו ערבים (אצלם ההתאבדות היא בעיקר של בני נוער), ו-392 יהודים. עולים: 11 עולים ממדינות מזרח אירופה התאבדו בשנה זו. בשנים קודמות היה שיעור גבוה יותר של התאבדויות של עולים ממזרח אירופה, וכן מאתיופיה. יש לציין כי שיעור ההתאבדות באתיופיה כמעט זהה לזה שבישראל. לעומת זאת ברוב מדינות מזרח אירופה שיעור ההתאבדות גבוה.
מצב משפחתי: עיקר המתאבדים היו רווקים (גברים) 144 התאבדויות אחריהם נשואים (120 התאבדויות). גם אצל נשים נשמר סדר זה, אך המספרים נמוכים יותר.
אזור גאוגרפי: בתל אביב ובמחוז דרום מתאבדים יותר ממחוזות אחרים בארץ. בירושלים מתאבדים פחות מהממוצע הארצי.
שיטה: השיטה הנפוצה בהתאבדויות בארץ היא תליה וחנק. בשנים האחרונות ניכרת ירידה בהתאבדויות בעזרת נשק חם.
עונתיות: יש שכיחות גבוהה של התאבדויות בחודש מאי, ומעט פחות מכך בספטמבר ומרץ. באוקטובר ודצמבר השכיחות נמוכה יותר. הקבלה ללוח השנה העברי מצביעה על כך שפחות מתאבדים בתקופת חגי תשרי ובחנוכה. השכיחות של התאבדויות גבוהה יותר בסיוון ואייר. מבחינת ימי השבוע שכיחות נמוכה יותר של התאבדויות נרשמה בסופי שבוע, בהשוואה לשאר ימי השבוע.[16]
מדינות עם שיעור התאבדות נמוך:
מדינה | הנתונים משנת | גברים | נשים | יחד |
איי בהאמה | 2019 | 5.9 | 1.3 | 3.5 |
אינדונזיה | 2019 | 3.7 | 1.1 | 2.4 |
אלג'יריה | 2019 | 3.1 | 1.8 | 2.5 |
אלבניה | 2019 | 5.9 | 2.7 | 4.3 |
אניטיגווה וברבודה | 2019 | 0 | 0.8 | 0.4 |
אפגניסטן | 2019 | 4.6 | 3.6 | 4.1 |
בנגלדש | 2019 | 5.7 | 1.7 | 3.7 |
ברבדוס | 2019 | 0.9 | 0.3 | 0.6 |
ברוניי | 2019 | 4.4 | 0.8 | 2.7 |
ג'מייקה | 2019 | 3.7 | 1.1 | 2.4 |
גרנאדה | 2019 | 0.7 | 0.6 | 0.65 |
דרום סודאן | 2019 | 5.7 | 2 | 3.8 |
הונדורס | 2019 | 3.3 | 1.8 | 2.1 |
הרפובליקה הדומינקנית | 2019 | 8 | 1.8 | 4.9 |
ונצואלה | 2019 | 3.5 | 0.7 | 2.1 |
טונגה | 2019 | 6.05 | 2.27 | 3.82 |
טנזניה | 2019 | 6.6 | 2 | 4.3 |
טורקיה | 2019 | 3.6 | 1.2 | 2.4 |
ירדן | 2019 | 2.5 | 0.7 | 1.6 |
כווית | 2019 | 3.8 | 0.7 | 2.7 |
לבנון | 2019 | 5.07 | 2.27 | 2.77 |
לוב | 2019 | 6 | 2.9 | 4.5 |
ליבריה | 2019 | 5.6 | 3.3 | 4.4 |
מאוריטניה | 2019 | 4 | 2.2 | 3.1 |
מאלי | 2019 | 5.3 | 2.9 | 4.1 |
מזרח טימור | 2019 | 5.3 | 2 | 3.7 |
מיאנמר | 2019 | 4.9 | 1.1 | 2.9 |
מלדיבים | 2019 | 3.9 | 0.8 | 2.7 |
מצרים | 2019 | 4 | 2 | 3 |
ניגריה | 2019 | 5 | 1.9 | 3.5 |
ניז'ר | 2019 | 7.2 | 3.3 | 5.3 |
ניקרגואה | 2019 | 6.9 | 1.9 | 4.3 |
סאו טומה ופרינסיפה | 2019 | 2.2 | 0.8 | 1 |
סודאן | 2019 | 4.9 | 2.8 | 3.8 |
סוריה | 2019 | 3.2 | 0.7 | 1.9 |
סנט וינסנט והגרנדינים | 2019 | 1.3 | 0.6 | 1 |
עומאן | 2019 | 6.8 | 1 | 4.9 |
עיראק | 2019 | 5.2 | 1.9 | 3.6 |
פיליפינים | 2019 | 3.1 | 1.2 | 2.2 |
פפואה ניו גיני | 2019 | 4.2 | 1.6 | 2.9 |
פרו | 2019 | 4.2 | 1.4 | 2.8 |
קולומביה | 2019 | 6.1 | 1.8 | 3.9 |
תוניסיה | 2019 | 4.7 | 1.9 | 3.3 |
איי מרשל | אין נתונים | - | - | - |
על פי הידע המדעי כיום, תופעת ההתאבדות ייחודית לבני אדם בלבד, עם זאת, קיימות מיתות משונות של בעלי חיים אשר ניתנות לפירוש כהתאבדות.
הלמינג הוא מכרסם אשר סיפרו עליו בעבר כי הוא נוהג לקפוץ, ללא סיבה נראית לעין, מעבר לצוקים במין התאבדות המונית. מיתוס ההתאבדות של הלמינג ניזון מסרט הטבע "White Wilderness" שהופק על ידי אולפני דיסני ב-1958. בסרט נראתה להקת למינגים גדולה "מתאבדת" בקפיצה מצוק אל הים. לימים הסתבר שהסצנה הזאת הייתה מבוימת: למינגים לא חיים כלל באזור בו צולם הסרט (אלברטה שבקנדה), וכמה עשרות למינגים הובאו לאתר ונדחפו לתהום. כאשר צפיפות האוכלוסייה גדלה בטבע, יוצאות להקות למינגים למסע נדודים בחיפוש אחר טריטוריה חדשה. במסע זה עלולות להיספות חיות רבות, חלקן גם בנפילה מצוקים או טביעה במקווי מים שאין הן מצליחות לצלוח. אין המדובר בהתאבדות מכוונת. הלמינגים נעים באזורים שאינם מכירים: אין סימן לכך שהמכרסם ידע מראש שבקצה הדרך מחכה לו תהום או ים. חוש הראיה של הלמינגים חלש מכדי להבחין בין נחל, שניתן לחצות אותו, לפיורד - בו קרוב לוודאי יטבעו. מראה להקות למינגים טובעים בים הזין את המיתוס עוד לפני שדיסני הפך אותו לפופולרי.
חלק מן היונקים הימיים, בעיקר לווייתנים ודולפינים, עולים על החוף וכתוצאה מכך מתים לעיתים קרובות, תופעה המכונה החפת לווייתנים. גם במקרה זה אין כל עדות להתאבדות מכוונת. מיתוס אחר גורס כי עקרב המוקף בטבעת אש יעקוץ עצמו למוות. למיתוס אין בסיס: העקרב אינו רגיש לארס של עצמו. ייתכן שעוויתות זנב עקב התכווצות שרירים מחום המדורה יצרו רושם מוטעה של עקיצה עצמית וכך נולד המיתוס.
מחקר על התאבדות מתקיים בתחומי ידע מגוונים ושונים, בהם פסיכולוגיה ופסיכיאטריה, פסיכולוגיה חברתית, וגם בפילוסופיה ודיסציפלינות אחרות.
מספר דמויות הובילו את לאורך השנים את חקר האובדנות בישראל, מהאספקט של בריאות הנפש: אלן אפטר, ישראל אור-בך, יוסי לוי בלז, ענת ברונשטיין קלומק וגיל זלצמן הם דוגמאות לחוקרים ישראלים המרבים לפרסם מחקרים בתחום. זה. במרכז האקדמי רופין פועל זה מספר שנים 'המרכז לחקר האובדנות והכאב הנפשי', המהווה גוף מחקר מרכזי בארץ בתחום. משרד הבריאות מפרסם אחת לתקופה חוברת בשם 'אובדנות בישראל' בה מרוכז מידע סטטיסטי על התאבדויות בארץ לאורך השנים.
אדווין שניידמן היה אחד החוקרים הראשונים שעסקו בחקר האובדנות בעולם, והנחיל לתחום מספר מושגי מפתח, ביניהם 'חשיבת מנהרה' (Tunnel thinking) דפוס חשיבה בו האדם רואה רק פתרון אחד למצוקתו והוא ההתאבדות. חוקר בולט נוסף בתחום האובדנות הוא ג'ון מאן.
מחקרים על התאבדות מתפרסמים במספר גדול של כתבי עת רפואיים. העיקריים שבהם הם: The Lencet, Death Studies' Archives of suicide research, Suicide and life threatning behaviour.
בארצות הברית פועל מוסד מחקר בשם Intrernational Association for Suicide Prevention ובשמו המקוצר IASP. מוסד זה פועל להעלאת המודעות לנושא האובדנות באמצעות ארגון כנסים בינלאומיים ופועל רבות בתחום ההסברה.
בשנת 1774 יצא לאור ספרו של וולפאנג גתה, "ייסורי ורתר הצעיר", בו מתואר בחור צעיר המאוהב בנערה המאורסת לאחר ושאינה נענית לחיזוריו, עד שהוא מחליט לשים קץ לחייו. בעקבות גל ההתאבדויות ההמוני של צעירים, נאסר הספר שנים אחדות להפצה. תופעה זו נקראת "אפקט ורתר".
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.