משבר כלכלי

משבר כלכלי (או משבר פיננסי) מתרחש במגוון מצבים בהם מוסדות פיננסיים או נכסים מאבדים באופן פתאומי חלק גדול מערכם, מצב אשר לעיתים מלווה בפשיטות רגל של חברות רבות בתעשייה ועלול להשפיע על כלכלת מדינה אחת או יותר.

הערך נמצא בשלבי עבודה, החל מ־31.12.2024: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, היו משברים כלכליים רבים אשר היו קשורים בבהלה בבנקים בהם הלקוחות מיהרו למשוך את הכספים מהחשבונות שלהם משום שחששו שהבנק עלול לפשוט את הרגל. תקופות מיתון רבות החלו כתוצאה מכך. מצבים נוספים אשר מכונים משברים פיננסיים כוללים קריסה של שוק המניות, התנפצות בועות כלכליות וצניחה של ערך המטבע – מצבים אשר עשויים להוביל לעלייה משמעותית באחוזי האבטלה והעוני.

כלכלנים רבים הציעו בעבר תאוריות שונות כיצד מתפתחים משברים פיננסיים וכיצד ניתן למנוע התרחשותם. אף על פי כן, עד היום לא קיימת הסכמה מוחלטת לתאוריות אלו ומשברים פיננסיים ממשיכים להתפתח ברחבי העולם אף במאה ה-21.

דוגמאות למשברים פיננסיים גדולים אשר התרחשו בעבר – המשבר הכלכלי בארצות הברית במהלך שנות השלושים של המאה ה-20 שהוביל לתקופת השפל הגדול והמשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של ישראל שפקד את המשק הישראלי ושיאו היה בשנת 1951.

רשימת משברים כלכליים מתועדים בהיסטוריית העולם

המאה הראשונה

ערך מורחב – המאה ה-1

המשבר הפיננסי של 33(אנ'): שנת התחלה: 33 לספירה, מיקום: האימפריה הרומית.

נוצר כתוצאה מהנפקה המונית של הלוואות לא מובטחות על ידי בתי בנק רומאים ראשיים. המשבר נגרם משילוב גורמים כלכליים וצבאיים. אחד הגורמים המרכזיים היה הקושי של הקיסר טיבריוס במימון הצבא הרומאי וההוצאות הנלוות לשימור האימפריה. בנוסף, השחיתות הפנימית וחוסר היעילות במערכת הממשלתית והפיסקלית של האימפריה הובילו לעוד קשיים כלכליים. על רקע זה, התקיימה תסיסה בקרב המעמדות השונים, כשהאזרחיים סבלו מעלויות חיים גבוהות ואי-סדר פיננסי.^[1]

המאה השלישית

ערך מורחב – המאה ה-3

משבר המאה השלישית(אנ'): שנת התחלה: 235 לספירה, מיקום: האימפריה הרומית. טווח תאריכי השפעת המשבר: 235–284 לספירה.

משבר המאה ה-3, המכונה גם "האנרכיה הצבאית" או "המשבר הקיסרי" (235–284), מתאר תקופה בהיסטוריה הרומית בה כמעט קרסה האימפריה תחת לחץ משולב מפלישות זרות חוזרות, מלחמות אזרחים והתמוטטות כלכלית. בשיא המשבר, האימפריה הרומית התפצלה לשלוש ממלכות מתמודדות ונפרדות.^[2]

המאה השביעית

ערך מורחב – המאה ה-7

משבר החלפת המטבעות של 692(רו'): שנת התחלה: 689 לספירה, מיקום: האימפריה הרומית.

בשנת 689 חידש הקיסר ביזנטי יוסטיניאנוס השני את ההסכם שנחתם על ידי אביו בשנת 685, לפיו האימפריה הביזנטית והח'ליפות האומיית יצרו קונדומיניום (שליטה משותפת) על קפריסין, ארמניה ואיבריה הקווקזית. על פי ההסכם, ההכנסות מאזורים אללו היו צריכות להתחלק בין שתי המדינות. עם זאת, בשל שינויים כלכליים ופוליטיים, כולל אובדן מכרות הזהב הביזנטיים במצרים, צצו בעיות הקשורות למחזור המטבעות ולשערי החליפין. בין הבעיות: בעיות בהרכבי המתכות במטבעות ובמשקלם, הוספת סמלים דתיים אסלמים כמו השהאדה למטבעות, חרף סירובו של יוסטיניאנוס השני לקבלם כמס משותף.^[3]

המאה ה-14

ערך מורחב – המאה ה-14

המשבר הבנקאי של המאה ה-14 קריסת משפחות פרוצי(אנ') ובארדי(אנ'): שנת התחלה: 1345, מיקום: פירנצה.

הבנקים הביזנטיים הגדולים, בהם של משפחות פרוצי ובארדי, העניקו הלוואות גדולות לכנסייה ולבעלי הון אחרים. בנוסף למלך האנגלי, אדוארד השלישי במטרה לממן את מלחמת מאה השנים מול צרפת. הלוואות שאלו לא יכלו לעמוד בהן. מה שגרם למחסור במזומנים בבנקים ולחצים כלכליים שהובילו לאינפלציה, הוזלת המטבעות והפחתת ערך הכספים בבנקים, מה שהכביד עוד יותר על מצב בנקים אלו.^[4]

המשבר הבנקאי של המאה ה-14 קריסת משפחות פרוצי(אנ') ובארדי(אנ'): שנת התחלה: 1271, מיקום: סין (האימפריה המונגולית). טווח תאריכי השפעה: 1271-1368 לספירה (תקופת שושלת יואן)

בסוף תקופת שושלת יואן, המערכת הכלכלית סבלה מבעיות חמורות של אינפלציה ושימוש מופרז בכסף נייר. הדפסת הכסף הנייר הובילה לאובדן ערך המטבע, מה שהוביל לקריסת הסחר המקומי והבין-לאומי. בסופו של דבר, כאשר שושלת מינג (1368–1644) עלתה לשלטון, הם ביטלו את השימוש בכסף נייר והחזירו את השיטה המסורתית של מטבעות ברזל וכסף.^[5]

המאה ה-15

ערך מורחב – המאה ה-15

השפל הגדול של המאה ה-15(אנ'): שנת התחלה: המאה ה-15 לספירה, מיקום: אנגליה. טווח תאריכי השפעה: 1430-1480 לספירה

השפל הכלכלי של המאה ה-15 באנגליה היה תוצאה של שילוב בין מספר גורמים פנימיים וחיצוניים. אחת הסיבות העיקריות הייתה הירידה החדה במחיר הסחורות, במיוחד גרעינים ומוצרי חקלאות, שהובילה לאובדן הכנסות עבור איכרים ובעלי אדמות. המשבר הכלכלי הוחמר על ידי עלייה במיסים למימון מלחמות, כמו מלחמות השושנים, אשר הטילו נטל כבד על הציבור. הירידה בערך המטבע גם הייתה גורם מרכזי למשבר. בשל ירידה בתפוקה של כסף מתכות יקרות ושחיקה במטבעות, נגרמה אינפלציה שמיתרה את יכולת הקנייה של האוכלוסייה. בנוסף, גלי רעב, מגפות ופלישות זרות הוסיפו למצב הקשה. תוצאות השפל הכלכלי היו חמורות במיוחד עבור האיכרים, שהיו התושבים העיקריים שסבלו מההשלכות הכלכליות הישירות, ואילו המלכים והאצולה נאלצו להתמודד עם חובות ומצבים פוליטיים מסובכים. המשבר הזה לא היה רק אקראי, אלא השפיע לאורך זמן על ההתפתחות החברתית והפוליטית באנגליה.^[6][7][8][9]

המאה ה-17

ערך מורחב – המאה ה-17

שפל קיפר אונד ויפר: שנת התחלה: 1618 לספירה, מיקום: האימפריה הרומית הקדושה. טווח תאריכי השפעה: 1618–1648 לספירה

המשבר הכלכלי המכונה "שפל קיפר וויפר", נגרם כתוצאה ממדיניות זיוף מטבעות במטרה להגדיל את הכנסות הממשלות המקומיות במהלך מלחמות וחובות. שליטים שונים בגרמניה, כולל דוכסים ומושלים, הפיקו מטבעות חדשים תוך שימוש בכמות קטנה יותר של מתכת יקרה, דבר שגרם לאינפלציה חדה ולירידה בערך המטבע. הזיופים פגעו באמון הציבור במטבעות, מה שגרם לקריסת הכלכלה המקומית. הסוחרים והאוכלוסייה לא יכלו להסתמך על המטבעות החדשים, והמצב הפיננסי הידרדר במהירות. משבר זה נגרם גם בשל מלחמות דתיות והתסבוכות הפוליטיות של התקופה, וההשפעות הכלכליות היו קשות במיוחד על השכבות העניות. לאחר המשבר, נדרשו צעדים לשיקום הכלכלה ולחיזוק מערכת המטבעות. המשבר שימש תזכורת לסיכונים שבזיוף מטבעות ולהשפעת המדיניות המוניטרית על יציבות הכלכלה.^[10][11][12]

שיגעון הצבעונים: שנת התחלה: 1636 לספירה, מיקום: הולנד. טווח תאריכי השפעה: 1636–1637 לספירה

בתקופה זו, מחיריהם של צמחים נדירים ומיוחדים כמו צבעונים זינקו באופן דרמטי, כשהסוחרים ומשקיעים הציפו את השוק באפשרויות רכישה ספקולטיביות, מתוך תקווה להרוויח כסף קל. צבעונים נדירים הפכו למטבע סחיר והחלו להיסחר במכירות פומביות ומסחר אגרסיבי. עם הזמן, מחירים בלתי סבירים נרשמו עבור צמחים בודדים, וכך נוצר בועה כלכלית. המשבר התרחש על רקע פריחה של הכלכלה ההולנדית, אך גם נבעה משיקולים פסיכולוגיים, כגון חוסר זהירות ואופוריה כלכלית ששרתה. שיגעון צבעונים נמשך רק מספר חודשים, אך יצר השלכות כלכליות חמורות, כאשר ב-1637 התרחשה קריסת מחירים חדה, והשקיעים איבדו את כספיהם. המשבר מדגים כיצד התנהלות ספקולטיבית אובססיבית יכולה להוביל לשקיעה כלכלית, אף אם מדובר במוצר שנראה חסר ערך יחסית. היו שראו בו את אחד מהבועות הכלכליות הראשונות, ומרבים להשתמש בו כדוגמה להשפעה של פסיכולוגיה על השוק.^[13][14][15]

חקלאי בודק את שיחי הטבק שלו בחוותו שבצ'טהאם, וירג'יניה, ארצות הברית

שפל הטבק הגדול (Great Tobacco Depression): שנת התחלה: 1703 לספירה, מיקום: אירופה.

המשבר נגרם כתוצאה מירידה חדה במחירי הטבק, שנבעה מעודף ייצור ומחסור בביקוש מצד אירופה. הטבק היה גידול מפתח במושבות האמריקאיות, והירידה במחירים פגעה קשות בכלכלה של אזור צ'ספיק, שבו היו רוב חוות הטבק. המשבר יצר קשיים כלכליים רבים עבור מגדלי הטבק והסוחרים, והשפעתו הורגשה על כלכלת המושבות. זהו אחד מהשפלים הכלכליים הראשונים שהתרחשו במושבות האמריקאיות, והוא הדגיש את התלות הרבה בכלכלה המקומית בגידול מוצר אחד.^[16]

המאה ה-18

ערך מורחב – המאה ה-18

בועת חברת הים הדרומית(אנ'): שנת התחלה: 1720 לספירה, מיקום: אנגליה.

המשבר הכלכלי נבע כתוצאה ממניפולציה על שוק המניות. חברת הים הדרומית (South Sea Company), הוקמה במטרה להתמודד עם חובות הממשלה הבריטית, ובמטרה להשיג תוצאה זו משכה את הציבור להשקיע במניותיה. החברה הציעה שטרות הון והבטיחה רווחים גבוהים על חשבון תשלומים עתידיים שנחשבו לבטוחים. החברה נהנתה מהייפ (התרגשות מופרזת) וכל מי שיכול היה להשקיע רצה לקחת חלק בעסקה. לאחר שהשקעות ציבוריות גדולות התמקדו במניות החברה, מחירי מניות החברה עלו בצורה חדה, אבל בסופו של דבר הבלוף נחשף וערך המניות צנח באופן דרמטי. כישלון זה הוביל למשבר פיננסי חמור בבריטניה, שכלל פשיטות רגל רבות ופסיכוזה פיננסית. ההשפעה: בועה זו הפכה לאחת הדוגמאות המפורסמות בהיסטוריה הכלכלית של מניפולציות בשוק המניות, והשפעתה גרמה לשינויים חשובים בחקיקה ובמערכת הפיננסית בבריטניה, במטרה למנוע חזרתן של אירועים דומים בעתיד.^[18]

בועת חברת הים הדרומית(אנ'): שנת התחלה: 1720 לספירה, מיקום: ארצות הברית.

המשבר היה תוצאה של בועה כלכלית שהקיפה את חברת המיסיסיפי (Mississippi Company), חברה שהוקמה על ידי המהנדס והיזם ג'ון לו. החברה הייתה מעורבת בפרויקטים כלכליים נרחבים במושבות הצרפתיות באמריקה, בעיקר באזורים סביב נהר המיסיסיפי, והייתה אחראית לניהול ההשקעות באזור זה. הסיבות למשבר: החברה הצליחה למשוך משקיעים רבים על ידי הבטחות לרווחים עצומים מההשקעות במושבות, והייתה מעורבת בהנפקת מניות רבות. בעזרת מדיניות מוניטרית שאיפשרה הדפסת כסף בניסיון להחיות את הכלכלה הצרפתית לאחר מלחמות יקרות, החברה יצאה להנפקת מניות מופרזת, תוך יצירת הייפ פיננסי מסיבי. הבועה הכלכלית: המניות של חברת המיסיסיפי, שהיו ממומנות בעזרת חוב מדינתי ויצירת כסף נייר, עלו באופן דרמטי בשוק. אולם, הערך המניות לא היה מבוסס על מציאות כלכלית מוצקה, והמוסדות הפיננסיים החלו לאבד אמון. בסופו של דבר, ערך המניות התרסק, והמשק הצרפתי חווה התמוטטות כלכלית גדולה. ההשפעה: המשבר הכלכלי של חברת המיסיסיפי גרם לפשיטת רגל של מאות אלפי משקיעים, פגע במערכת הפיננסית של צרפת וערער את האמון במערכת המוניטרית. ג'ון לו, שהיה אחראי למהלך, נאלץ לברוח מצרפת, והמדינה נותרה עם בעיות כלכליות חמורות. המשבר נחשב לאחת הדוגמאות הבולטות בהיסטוריה של בועות פיננסיות ושל מניפולציות בשוק ההון.^[19]

משבר הבנקאות באמסטרדם 1763(אנ'): שנת התחלה: 1763 לספירה, מיקום: הולנד, גרמניה וסקנדינביה.

המשבר הכלכלי של 1763 נגרם כתוצאה מקריסת שני סוחרים ובעלי בנקים חשובים, לינדרט פיטר דה נויבוויל ויוהאן ארנסט גוטצ'קובסקי. הקריסה שלהם יצרה פאניקה בשוק ההון, כיוון שהיו להם קשרים עם בנקים ומוסדות פיננסיים רבים. פאניקה זו פגעה במערכת הבנקאות האירופאית, במיוחד באמסטרדם, שהייתה מרכז פיננסי חשוב. המשבר לא נשאר מוגבל להולנד, אלא התפשט גם לגרמניה וסקנדינביה, שם קרסו גם בנקים נוספים. כתוצאה מהמשבר, נוצר חוסר אמון במערכת הבנקאות ובחברות הסחר האירופיות, מה שהוביל לירידה ביציבות הכלכלית. המשבר הדגיש את הפגיעות הכלכלות האירופיות למפגעים פיננסיים, ולטענת היסטוריונים, היה אחד הגורמים לשינויים בשיטות הניהול הפיננסי והחוקי במאה ה-18.^[20][21]

בועת בנגל 1769(אנ'): שנת התחלה: 1769 לספירה, מיקום: הודו.

חברת הודו המזרחית הבריטית, אחת החברות הגדולות באימפריה הבריטית, נכנסה למשבר פיננסי בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-18, בעקבות חובות רבים שנוצרו מהוצאות צבאיות ותחרות גוברת. המשבר התחיל כאשר החברה הנפיקה מניות במחירים גבוהים, מתוך תקווה למשוך כספים חדשים, אך הערכות היתר של המניות יצרו "בועה פיננסית". מחירי המניות המשיכו לעלות באופן מופרז מבלי שתהיה תמיכה כלכלית אמיתית מאחוריהם. כאשר החברה לא הצליחה להחזיר את התחייבויותיה הפיננסיות, המניות צנחו בצורה חדה, מה שגרם לנפילה בשוק ולהפסדים גדולים למשקיעים. המשבר פגע לא רק בחברה, אלא גם בכלכלה המקומית והוביל לירידה באמון במוסדות פיננסיים. המשבר גרם לשינויים בהבנה הכלכלית והפיננסית של התקופה, והשפיע על מדיניות הכלכלה האימפריאליסטית הבריטית בהודו, מה שהוביל לשינויים במערכת הקולוניאלית של בריטניה.^[22]

משבר האשראי הבריטי 1773-1772(אנ'): שנת התחלה: 1773-1772 לספירה, מיקום: בריטניה, הולנד.

משבר פיננסי שהחל בלונדון ובאמסטרדם, בעקבות קריסת בנקאים בולטים: ניל, ג'יימס, פורדיוס ודאון. במהלך תקופה זו, מערכת הבנקאות הבריטית התמודדה עם בעיות עקב הנפקת אשראים מופרזת למספר סוחרים ומוסדות פיננסיים, מה שגרם להעמסת חובות על השוק. הקריסה החלה לאחר שמספר בנקים לא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם עקב חוסר נזילות פיננסית והפסדים שנגרמו משוקי המניות והתנודתיות הרבה. המשבר התפשט במהרה, לא רק בבריטניה, אלא גם לאמסטרדם, שהייתה מרכז פיננסי חשוב. הפאניקה שהתפשטה בין המשקיעים והסוחרים גרמה לנפילת מחירים בשוקי ההון, לפשיטות רגל רבות ולירידה חדה באמון במערכת הפיננסית. כתוצאה מכך, שוק האשראי כמעט נתקע, והמערכת הכלכלית נכנסה למצב של קשיים עמוקים. המשבר הוביל לשינויים במערכת הפיננסית הבריטית ולרגולציה מחמירה יותר בתחום האשראי. הוא הדגיש את הפגיעות של מערכות פיננסיות ותאגידים גדולים למשברים חיצוניים ופנימיים, והשפיע על מדיניות האשראי וההשקעות בעשורים שלאחר מכן.^[23][24]

משבר מימון מלחמת העצמאות האמריקאית(אנ'): שנת התחלה: 1776 לספירה, מיקום: צרפת, ספרד.

נגרם כתוצאה ישירה של ההשקעות הגדולות מצד צרפת וספרד במרד של המושבות האמריקאיות נגד בריטניה. צרפת, בהובלת המלוכה, השקיעה כ-1.4 מיליארד ליברות כדי לתמוך במורדים האמריקאיים, כולל מימון לצי, לציוד ולכוחות צבאיים. ספרד גם היא השקיעה כ-700 מיליון ריאל ספרדי(אנ'). ההשקעות הפיננסיות העצומות, במקביל להוצאות המלחמתיות, הובילו לצמיחה משמעותית בחובות של שתי המדינות. במיוחד בולטים ההשלכות של חוב זה על צרפת, שבסופו של דבר התרסקה כלכלית, ובין היתר גרם לקריסת המערכת הפיננסית שלה ולתחילת המהפכה הצרפתית ב-1789. המשבר הפיננסי בממלכות אירופאיות אלו הדגים את הסיכון הכלכלי במימון מלחמות ארוכות, והשפיע על מדיניות הכלכלה האירופאית בשנים שלאחר מכן. תמיכה פיננסית במלחמות זרות יכולה לעיתים להביא לסבל פנימי ארוך טווח, כפי שקרה בצרפת ובספרד.^[25]

הפאניקה של 1785(אנ'): שנת התחלה: 1785 לספירה, מיקום: ארצות הברית.

המשבר התרחש בעקבות השתוללות בהנפקת כספים במערכת הפיננסית ובמערכת הבנקאות. הממשלה הפדרלית לא הייתה יציבה. והמושלים לא היו יכולים לגבות מיסים ביעילות, כדי לממן את הוצאות המדינה ולשלם חובות מלחמה. לאור כך, הונפקו מטבעות נייר רבים, דבר שגרם לאינפלציה חדה ולירידה בערך הכסף. הנפקת כסף לא מגובה בזהב או כסף, לאור נטישת שיטת תקן הזהב, גרמה לאי-אמון במטבעות, והוביל לחוסר יציבות בשוקי המניות והאשראי. בנוסף, הבנקאות הלא מוסדרת וחדלות פירעון של עסקים נוספים חיזקו את הפאניקה. רבים חששו שהמדינה לא תוכל להחזיר את החובות הרבים שהצטברו בעקבות המלחמה עם בריטניה. המשבר הפיננסי של 1785 הדגיש את הצורך בהסדרה של מדיניות כלכלית, ובמיוחד את הצורך במערכת בנקאות יציבה. לאחר המשבר, הממשלה הפדרלית החלה לעצב את המערכת הכלכלית החדשה של ארצות הברית, שמאוחר יותר הובילה ליצירת הבנק הפדרלי ושער הדולר (כמו רכישת לואיזיאנה).^[25]

פאניקת הנחושת 1789(אנ'): שנת התחלה: 1789 לספירה, מיקום: ארצות הברית.

המשבר התרחש בעקבות עליית מחירי הנחושת, שהתפשטו כתוצאה מהשקעות ספקולטיביות של סוחרי נחושת. בשנות ה-80 של המאה ה-18, המחיר של מתכת הנחושת עלה בצורה חדה, בעיקר בגלל ביקוש מוגבר ממדינות אירופה והעלייה בהשקעות במכרות נחושת. ב-1789, קבוצת סוחרים ניסתה להפיק רווחים מהמצב על ידי קניית כמויות גדולות של נחושת במחירים גבוהים, אך השוק לא יכול היה לעמוד בקצב ההשקעות המוגזם. ברגע שהביקוש פחת והספקולציות לא צלחו, המחירים צנחו באופן חפוז. ההתפשטות: הפאניקה גרמה למפולת בשוק הנחושת, ולסוחרים ולבנקאים שהשקיעו במתכת הנחושת היו הפסדים כבדים. המשבר הפיננסי הזה השפיע בעיקר על המזרח הצפוני של ארצות הברית, אזור שבו היו רבים מהמכרות והסוחרים. ההשפעה: הפאניקה של 1789 הראתה את הסיכונים בהשקעות ספקולטיביות במתכות ומוצרים טבעיים. עם הזמן, המשבר חידד את הצורך בפיקוח על שוקי המניות וההשקעות, וגם הוביל להדגשת הצורך בהסדרת המערכת הכלכלית במדינה הצעירה.^[26][27]

פאניקת 1792(אנ'): שנת התחלה: 1792 לספירה, מיקום: ארצות הברית.

|משבר פיננסי שנגרם בעיקר כתוצאה מהשקעות ספקולטיביות בשוקי המניות והאשראי. המשבר פרץ לאחר עלייה חדה במחירי המניות, במיוחד של הבנק הפדרלי, שנוסד בשנת 1791, ומניות חברות אמריקאיות אחרות. הספקולציות היו תוצאה של הקלות בהנפקת אשראי ומערכת בנקאית לא מוסדרת, שגרמו להשקעות לא זהירות. הבעיה החריפה כאשר סוחרים ועסקים גדולים החלו למכור מניות בהיקפים גדולים מדי, מה שגרם לקריסת מחירים וירידה חדה בערך המניות. הפאניקה גרמה לקריסה של בנקים ומוסדות פיננסיים רבים, ולחוסר יציבות בשוק האשראי. ההשפעה הייתה אובדן אמון בשוקי המניות וההון, וגרמה להידוק הרגולציה על הבנקים. אלכסנדר המילטון, שר האוצר, נקט צעדים לשיקום הכלכלה, כולל הצגת תוכניות למימון החוב הלאומי והסדרת מערכת האשראי, מה שהוביל לשיפור המערכת הפיננסית בארצות הברית.^[28]

פאניקת 1797-1796(אנ'): שנת התחלה: 1797-1796 לספירה, מיקום: ארצות הברית ובריטניה.

משבר פיננסי בבריטניה ובארצות הברית, שנגרם משילוב ספקולציות מופרזות, בעיות במערכת האשראי, ומתח פוליטי. בבריטניה, המשבר נבע מהנפקת איגרות חוב לא מסודרת מצד הממשלה במהלך מלחמות נפוליאון, שהובילה לגידול בהוצאות צבאיות ועלייה בחובות. בנוסף, היו ספקולציות מופרזות במניות ובאג"ח, שהובילו לבעיות נזילות ולנפילות בשוקי האשראי והמניות. בארצות הברית, המשבר היה קשור להקמת הבנק הפדרלי ולהנפקת כסף לא מגובה, מה שיצר אי יציבות כלכלית ועלייה בחובות ובספקולציות בסחורות ובמניות. הפאניקה הפיננסית גרמה לפשיטות רגל, סילוק חובות ונפילת מחירים בשווקים. ההשפעה הייתה הידוק הפיקוח על המערכת הפיננסית בבריטניה, והורדת שיעורי הריבית בארצות הברית. המשבר הדגיש את הצורך בהסדרה טובה יותר של האשראי ומערכות הבנקאות בשתי המדינות.^[29]

המאה ה-19

ערך מורחב – המאה ה-19

המשבר הכלכלי הרוסי בעקבות בעקבות מלחמת רוסיה–צרפת (1812): שנת התחלה: 1812 לספירה, מיקום: רוסיה.

בעקבות מלחמת רוסיה–צרפת (1812) רוסיה חוותה קשיים כלכליים משמעותיים שנבעו בעקבות: הוצאות צבאיות כבדות, הרס ותשתיות, הסגר היבשתי, שיבוש סחר וכלכלה, הגברת הנטל הפיסקלי וכלכלה לא מפותחת. במהלך המלחמה הצרפתים ביצעו מעשי ביזה משמעותיים ברחבי רוסיה ובמוסקבה בפרט, והדבר פגע קשות באוצר המדינה הרוסי ובאליטות הכלכליות. כשצבא נפוליאון נכנס למוסקבה, הוא מצא עיר נטושה שהועלתה באש בחלקה על פי הוראות הרוסים, כחלק ממדיניות "אדמה חרוכה"; כדי למנוע מהצרפתים להשתמש במשאביה. למרות זאת, החיילים הצרפתים, שסבלו מקשיי אספקה, עסקו בביזה נרחבת של רכוש פרטי וציבורי שנותר בעיר. אמנם אוצר המדינה המרכזי של רוסיה לא היה במוסקבה אלא בסנקט פטרבורג, אך מוסקבה הייתה מרכז כלכלי חשוב וביתם של משפחות עשירות רבות. הביזה כללה אוצרות כנסיות, יצירות אמנות, רכוש יקר ערך של אצילים וסוחרים, ואף תכשיטים וזהב.^[30]

פשיטת הרגל של המדינה הדנית 1813(אנ'): שנת התחלה: 1813 לספירה, מיקום: דנמרק.

המשבר הפיננסי של 1813 בדנמרק התרחש בעקבות הוצאות מלחמתיות גבוהות ומדיניות כלכלית רשלנית בסיום מלחמות נפוליאון. דנמרק נדרשה להוציא כספים רבים לשמירה על צבאה ולתשלומים למדינות אחרות, והנפקה מוגזמת של כסף נייר לא נתמכה בגידול בהכנסות. כתוצאה מהוצאות צבאיות עצומות והתרבות חובות, דנמרק הכריזה על פשיטת רגל בסוף 1813. פשיטת הרגל הובילה לקריסת מערכת הבנקאות, ירידה חדה בערך הכסף הנייר, ולביצוע המרה של חובות. המיתון גרם לפשיטות רגל רבות של עסקים פרטיים. המשבר הוביל לשינויים כלכליים משמעותיים בדנמרק. הממשלה שינתה את מדיניותה הפיסקלית, ייצבה את המערכת הפיננסית, והחלה לפעול לחיזוק המטבע המקומי ולצמצום הנפקת כסף נייר. השינויים עזרו להבטיח יציבות כלכלית לטווח ארוך.^[31][32]

השפל שלאחר נפילת נפוליאון(אנ'): שנת התחלה: 1815 לספירה, מיקום: בריטניה.

הקיפאון הכלכלי של בריטניה בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-19 נגרם מההוצאות העצומות שנוצרו במלחמות נגד נפוליאון. למרות הניצחון, בריטניה ספגה חובות גדולים ואינפלציה גבוהה, שגרמו למיתון חמור. לאחר המלחמה, פוטרו אלפי עובדים ממפעלי הנשק, והירידה בביקוש למוצרים צבאיים ומזון פגעה קשה בתעשייה. השפל הכלכלי השפיע על כל מגזרי הכלכלה: הייצור התעשייתי צנח, סחורות מסוימות התמוטטו, והאבטלה עלתה. המצב הכלכלי גרם לעוני ולתסיסה חברתית עם מחאות ומהומות. השפל עיכב את השפעתה של המהפכה התעשייתית בבריטניה, והשפעותיו ניכרו גם במערכת הכלכלית ובבנקאות. נדרשו כמה עשורים כדי להחזיר את הכלכלה הבריטית לצמיחה יציבה. המשבר הוביל לשינויים במבנה החובות הציבוריים ולרפורמות כלכליות שהיו חלק מההכנה לצמיחה הכלכלית במאה ה-19.^[33][34]

פאניקת 1825(אנ'): שנת התחלה: 1825 לספירה, מיקום: בריטניה.

מיתון כלכלי חמור בבריטניה, שנגרם בעקבות ספקולציות מופרזות בשוק המניות, חברות תעשייתיות והשקעות בתחבורה, במיוחד רכבות ומכרות. בשנות ה-20 של המאה ה-19, בריטניה חוותה גידול מואץ בהשקעות, אך כשציפיות הרווחים לא התממשו, מחירים קרסו. בנוסף, הנפקת אשראי מופרז והלוואות גבוהות הובילו לעומס פיננסי על הבנקים. כאשר הבנק של אנגליה צמצם את האשראי, נוצרו בעיות נזילות ובנקים רבים פשטו רגל. הפאניקה גרמה כמעט לקריסת הבנק של אנגליה, אך הוא הצליח להימנע מכך בעזרת סיוע חיצוני והגברת האמון במוסד. המשבר גרם להפסקת הלוואות, ירידה חדה במחירי המניות והנדל"ן, והשפיע על הכלכלה הבריטית לשנים רבות. ההשפעה הייתה הדגשה של סיכוני הספקולציות המופרזות וחשיבות הרגולציה הפיננסית. בריטניה החלה לשדרג את מדיניותה הכלכלית כדי לשמור על יציבות האשראי והבנקאות.^[35]

פאניקת 1837(אנ'): שנת התחלה: 1837 לספירה, מיקום: ארצות הברית. טווח תאריכי השפעה: 1842-1837 לספירה

משבר פיננסי חמור בארצות הברית, שהוביל לשפל כלכלי ממושך של חמש שנים. המשבר נגרם ממספר גורמים עיקריים: התרחבות מופרזת של האשראי וההלוואות, במיוחד להשקעות בשוקי קרקע ומניות, וצמצום השפעת הבנק הפדרלי בעקבות סגירתו על ידי הנשיא מרטין ואן ביורן. בנוסף, המשבר הכלכלי בבריטניה ב-1836 הוביל לירידה בהשקעות הבריטיות בארצות הברית, דבר שגרם לירידה בביקוש לקרקע ולמניות. הפאניקה פרצה במאי 1837, בעקבות פשיטת רגל של בנקים חשובים. ירידת מחירי הקרקע והפשיטות הרבות גרמו לאבטלה גבוהה ולהאטה חדה בצמיחה הכלכלית. המיתון שהתפשט לכלל הכלכלה האמריקאית נמשך כ-5 שנים. המשבר הדגיש את הפגיעות של המערכת הפיננסית האמריקאית, והוביל לחקיקת חוקים חדשים להבטחת יציבות כלכלית ובנקאית ולעלייה ברגולציה על הבנקים.תבנית:עהרה

פאניקת 1847(אנ'): שנת התחלה: 1847 לספירה, מיקום: עולמי.

משבר פיננסי עולמי שנגרם בעקבות קריסת שוקי המניות בבריטניה, במיוחד בשוק מניות חברות הרכבות. בשנות ה-40 של המאה ה-19, בריטניה חוותה עליה בתעשיית הרכבות, עם השקעות עצומות במניות של חברות רכבות. אך בשנים 1846–1847, הירידה בביקוש למניות והקושי במימון פרויקטים חדשים גרמו לקריסת מחירים ולבעיות פיננסיות חמורות בחברות הרכבות. הפאניקה השפיעה לא רק על בריטניה, אלא גם על ארצות הברית ומדינות נוספות, וגרמה למיתון עולמי. פשיטות הרגל הרבות של בנקים וחברות הובילו למשבר נזילות, והרעב הגדול באירלנד החריף את המצב. לאחר המשבר, הממשלה הבריטית התערבה כדי לסייע למערכת הבנקאות, והציבור הפנים את הצורך בהסדרה פיננסית ויציבות שוק. הפאניקה הדגישה את הסיכונים בהשקעות ספקולטיביות ובתעשיות חדשות.^[36]

פאניקת 1857(אנ'): שנת התחלה: 1857 לספירה, מיקום: ארצות הברית. טווח תאריכי השפעה: 1862-1857 לספירה.

משבר פיננסי עמוק בארצות הברית, שגרם לפשיטות רגל של בנקים רבים, פגיעה קשה בשוק המניות וירידה חדה בפעילות הכלכלית. המשבר נגרם ממספר גורמים: גידול בהלוואות ובאשראי, במיוחד השקעות במפעלי רכבות, והשפעת הכישלון של חברת רכבות גדולה כמו "Owen, Perkins and Co.". בנוסף, המשבר בבריטניה והירידה במחירי הסחורות שפגעו בכלכלה האמריקאית. המשבר פרץ לאחר פשיטות רגל רבות, במיוחד במערב ארצות הברית, והוביל לקריסה של יותר מ-5,000 עסקים ועלייה חדה באבטלה. השפל הכלכלי נמשך עד תחילת שנות ה-60. הפאניקה הדגישה את הצורך בהגברת הפיקוח על המערכת הפיננסית והבנקאות, והובילה להבנה לגבי החשיבות של יציבות פיננסית ומדיניות כלכלית מוניטרית.^[37]

הקריסה הכלכלית ההודית 1865(אנ'): שנת התחלה: 1865 לספירה, מיקום: הודו.

מהווה את אחד מהמשברים הכלכליים החמורים בתקופת השלטון הבריטי, שפגע בצורה קשה בכלכלה המקומית, במיוחד בסחר, השקעות ומערכת הבנקאות. הסיבות העיקריות היו האטה בסחר חוץ לאחר מלחמת קרים, קשיים במערכת הבנקאות שהיו תלויות בהשקעות ספקולטיביות, בעיות חקלאיות כגון בצורות ופגעי מזג האוויר, והשלכות המדיניות הבריטית שהזניחה את התשתיות החקלאיות והתחבורתיות. המשבר גרם לפשיטות רגל של בנקים, האטה בצמיחה הכלכלית וירידה חדה בהכנסות ממס, דבר שהכביד על השלטון הבריטי. ההשפעות ניכרו במיוחד באזורים הכפריים, שם האוכלוסייה סבלה מחוסר יציבות כלכלית. המשבר הדגיש את הצורך בהשקעות בתשתיות, בשדרוג מערכת הבנקאות, ובחיזוק יציבות הכלכלה המקומית, והוביל להבנה של הצורך בהגברת רגולציה פיננסית והתפתחות כלכלה מגוונת יותר בהודו.^[38]

פאניקת 1866(אנ'): שנת התחלה: 1866 לספירה, מיקום: בריטניה, ארצות הברית ואירופה.

משבר פיננסי עולמי שהחל עם פשיטת הרגל של חברת Overend, Gurney and Company בלונדון, אחת החברות הפיננסיות הגדולות בבריטניה. החברה, שהתמחתה בהשקעות ספקולטיביות בעיקר בתחום הרכבות, חוותה קריסה בעקבות התרחבות מופרזת של האשראי והשקעות בסיכון גבוה, דבר שהוביל לפשיטת רגל. וגרם לירידה חדה בשווי המניות ולקריסה בשוקי המניות בבריטניה ובשווקים הבינלאומיים, במיוחד בארצות הברית ובאירופה. ההתפשטות של הפאניקה גרמה לפשיטות רגל נוספות של בנקים קטנים, קשיים נזילות במערכת הבנקאית הבריטית, ולירידות מחירים חדות בשוקי המניות העולמיים. המשבר הדגיש את הסיכון שבספקולציות פיננסיות מופרזות ואת החולשות במערכת הבנקאות. בעקבות הפאניקה, עלה הצורך בהסדרה ורגולציה פיננסית חזקה יותר, והיו דרישות להקמת מנגנונים פיננסיים יציבים ומפוקחים למניעת משברים עתידיים.^[39]

השפל החקלאי הבריטי הגדול(אנ'): שנת התחלה: 1873 לספירה, מיקום: בריטניה. טווח תאריכי השפעה: 1896-1873 לספירה.

התרחש בין שנות ה-40 לשנות ה-80 של המאה ה-19, תקופת קשיים כלכליים חמורים בענף החקלאות הבריטי. מספר גורמים הובילו למשבר: התרופפות השוק המקומי עקב התיעוש המהיר, תחרות קשה ממדינות כמו ארצות הברית ומצרים, ומחסור בחדשנות טכנולוגית בתחום החקלאות. חקלאים רבים, במיוחד בעלי חוות קטנות, נקלעו לקשיים פיננסיים, מה שהוביל לפשיטות רגל רבות. בנוסף, פגעו בצורות ושיבושי אקלים בתפוקה החקלאית. הדיכאון השפיע על כלכלת בריטניה, פגע במעמדה העולמי וגרם לביקורת על מדיניות הסחר החופשית. המשבר הוביל לחשיבה מחודשת על הגנה על החקלאות המקומית, כולל קריאות לסובסידיות ולמכסים. בסופו של דבר, בריטניה פנתה יותר לעסקים תעשייתיים וייבוא חקלאי, תוך הפסקת תמיכתה בייצור המקומי.^[40]

השפל הארוך: שנת התחלה: 1873 לספירה, מיקום: ארצות הברית, גרמניה, בריטניה וצרפת. טווח תאריכי השפעה: 1896-1873 לספירה.

משבר פיננסי עולמי שנמשך למעלה מ-20 שנה, וגרם לפגיעות חמורות בכלכלה הגלובלית. המשבר החל בעקבות קריסת חברת "Jay Cooke & Company" האמריקאית, שהתמוטטה בגלל השקעות כושלות ברכבות. התפשטות ההשקעות המופרזות בתעשיית הרכבות, לצד בעיות נזילות במערכת הבנקאות, הובילה לקריסת שוק המניות בארצות הברית ולפאניקה פיננסית. המיתון התפשט במהרה לאירופה, שם פגע במערכות כלכלה בגרמניה, בריטניה וצרפת, וגרם לירידה חדה בסחר ובייצור. המשבר הוביל לפשיטות רגל רבות, שיעורי אבטלה גבוהים ושינויים במבנה הכלכלה. רבים מהחקלאים ומעסקים קטנים פשטו רגל. פוליטית, היו קריאות לרפורמות כלכליות, רגולציה מחמירה ופתרונות מוניטריים מתקדמים. הדיכאון הגדול גם יצר תנועות סוציאליסטיות ופרוגרסיביות שדגלו בהגנה על רווחת הציבור.^[41]

פאניקת 1875(אנ'): שנת התחלה: 1875 לספירה, מיקום: ארצות הברית.

משבר פיננסי שהתרחש בעקבות ירידה חדה במניות, כישלון בנקאות וחשש מאינפלציה. הפאניקה החלה באביב 1875 כאשר תחושת חוסר יציבות בשוק המניות הובילה לבהלה. משקיעים רבים, במיוחד אנשי עסקים שמימנו את השקעותיהם בהלוואות, התחילו להימנע מהשקעות והחלו למשוך את כספיהם מבנקים, דבר שגרם לדעיכה בשוק המניות ובמערכת הפיננסית כולה. הממשלה האמריקאית לא הייתה מוכנה כראוי למשבר, ובנוסף לכך היו בעיות בנוגע לגיבוי הדולר האמריקאי, שהיה נתון ללחץ בעקבות מדיניות כסף רופף. הסיבה העיקרית לפאניקה הייתה חשש מהמוניטין של הממשל ומאיגרות החוב הממשלתיות. הפאניקה הובילה לשורת כישלונות בנקאיים ועסקיים, אך בסופו של דבר, הכלכלה האמריקאית התאוששה במהרה בשנים הבאות.

השפל של 1885-1882(אנ'): שנת התחלה: 1882, מיקום: ארצות הברית, בריטניה וגרמניה. טווח תאריכי השפעה: 1885-1882 לספירה.

השפל הכלכלי של 1882–1885, שהחל בארצות הברית והפיץ את השפעותיו גם לבריטניה וגרמניה, היה תוצאה של מספר גורמים עיקריים: השקעות מופרזות בתחום הרכבות, אשראי רחב מדי וספקולציות פיננסיות בשוקי המניות והנדל"ן. התמוטטות רשתות הרכבות והאטה בסחר פגעו במערכת הכלכלית, וגרמו למשבר נזילות חמור ולפשיטות רגל של בנקים ועסקים. המיתון הגלובלי הוביל לירידה בהשקעות, האטה בצמיחה, עלייה באבטלה והפסקת פרויקטים תעשייתיים. בנוסף, ירידה בסחר הבינלאומי פגעה בייצוא האמריקאי ובסחר העולמי. המשבר עורר דרישה להגברת הפיקוח על השוק הפיננסי והוביל לשינויים רגולטוריים במערכת הפיננסית. כמו כן, הוא חידד את הצורך בהשקעות ממשלתיות בתשתיות וביציבות כלכלית, כדי למנוע משברים פיננסיים עתידיים.^[42]

פאניקת 1884(אנ'): שנת התחלה: 1884 לספירה, מיקום: ארצות הברית, אירופה. טווח תאריכי השפעה: 1885-1882 לספירה.

נגרם כתוצאה מהתרחבות מופרזת של השקעות ברכבות, ספקולציות בשוק המניות, וקריסת בנקים. בשנות ה-80, תחום הרכבות חווה השקעות ענפות, אך כאשר לא הניבו את הרווחים הצפויים, התרחש ירידה בביקוש ובפגיעה בשוק האשראי. השוק הפיננסי סבל מהירידה החדה במחירי המניות, במיוחד במניות רכבות, וכתוצאה מכך קרסו בנקים קטנים ובינוניים. המשבר פגע גם בתעשייה ובסחר, עם ירידה בהשקעות ובייצוא. הפאניקה גרמה למיתון כלכלי, פשיטות רגל רבות, ושפעה גם על השוק האירופי. המשבר הדגיש את הצורך בפיקוח פיננסי חזק יותר, והוביל לשיחות על רגולציה מתקדמת למניעת משברים עתידיים. גם אם הפאניקה הייתה קצרה, היא סימנה את הצורך במערכת פיננסית יציבה ומפוקחת.^[43]

פאניקת 1890(אנ'): שנת התחלה: 1890 לספירה, מיקום: ארצות הברית, אירופה ודרום אמריקה.

משבר פיננסי חמור בארצות הברית שהשפיע גם על מדינות נוספות, במיוחד בריטניה ודרום אמריקה. המשבר נגרם ממספר גורמים, ביניהם התרחבות מופרזת בהשקעות רכבתיות, חוב ציבורי במטבעות זרים, וקריסת חברת "Barings Bank" הבריטית בעקבות השקעות כושלות. ההשקעות המיותרות ברכבות ובחובות זרים, במיוחד במדינות כמו ארגנטינה וברזיל, יצרו בעיות כלכליות עמוקות. המשבר החל בארצות הברית וגרם לקריסת בנקים, ירידה חדה בשוק המניות ומיתון כלכלי. בעקבות הפאניקה, קרסו בנקים ושווקים פיננסיים ברחבי העולם, וההשלכות נראו במיוחד בבריטניה ודרום אמריקה, שם לא הצליחו להחזיר את חובותיהם. ההשפעות כללו ירידה בהשקעות ובסחר, פשיטות רגל רבות, ותסיסה פוליטית בארצות הברית. משבר זה שימש כקרקע לפיתוח רגולציה פיננסית מחמירה יותר וחשיבות הפיקוח על הבנקים וההשקעות, והוביל לקריאות להגברת שיתוף הפעולה הבינלאומי בתחום הכלכלה והפיננסים.^[44]

משבר הבנקאות האוסטרלית 1893(אנ'): שנת התחלה: 1893 לספירה, מיקום: ארצות הברית, אירופה.

משבר פיננסי חמור בארצות הברית, שנגרם מהתרחבות מופרזת של תעשיית הרכבות, השקעות ספקולטיביות, ירידה חדה בשוק המניות וחובות חיצוניים ממדינות בדרום אמריקה כמו ארגנטינה וברזיל. המשבר הוביל לקריסת יותר מ-500 בנקים ולמיתון כלכלי ממושך של כ-4 שנים, עם אבטלה גבוהה וירידה בהשקעות ובסחר. תעשיית הרכבות ספגה פגיעות קשות, וחברות רבות פשטו רגל. המשבר פגעה גם במערכת הפיננסית הגלובלית, במיוחד בבריטניה. המשבר עורר קריאות לרפורמות פיננסיות, ובסופו של דבר הוקם הפדרל ריזרב ב-1913 כדי לפקח על המערכת הפיננסית ולהבטיח יציבות עתידית. המשבר של 1893 הדגישה את הצורך ברגולציה חזקה יותר על הבנקים וההשקעות, ובמהרה הוביל לפיתוח מערכת כלכלית יציבה יותר עם פיקוח חובתי על השוק הפיננסי..^[45]

פאניקת 1886(אנ'): שנת התחלה: 1896 לספירה, מיקום: ארצות הברית, אירופה.

פאניקת 1896 הייתה משבר פיננסי שהתרחש בארצות הברית בעקבות ירידה חדה בשוק המניות והקשיים הכלכליים שהשפיעו על המערכת הבנקאית. המשבר החל באוגוסט 1896, כאשר היו חששות מכישלון מערכות בנקאיות, שהיו נתונות למתח בשל מימון יתר של פרויקטים תעשייתיים והתמחות בהלוואות. בנוסף לכך, חלה ירידה חדה במחיר הסחורות, במיוחד במחירי המתכות, דבר שפגע בתעשייה וביציבות הכלכלה. המשבר נגרם גם על ידי דאגות סביב יציבות הדולר, וחשש שהממשל לא יצליח לייצב את המערכת הפיננסית בעקבות המשבר הכלכלי. יותר מ-100 בנקים פשטו רגל, והיו הפסקות מסחר בשוק המניות. בסופו של דבר, הכלכלה האמריקאית התאוששה בעקבות יציבות יחסית שהושגה בשוקי הסחורות ובחידוש האמון במערכת הפיננסית.^[46]

המאה ה-20

ערך מורחב – המאה ה-20

העשור הראשון של המאה ה-20

ערך מורחב – העשור הראשון של המאה ה-20

פאניקת 1901(אנ'): שנת התחלה: 1901 לספירה, מיקום: ארצות הברית, אירופה.

פאניקת 1901 הייתה משבר פיננסי שנגרם בעיקר עקב ירידה חדה במחיר המניות בשוק האמריקאי, שהיה קשור למתח בין קבוצות עסקיות ודאגות כלפי האינטרסים הפיננסיים של תאגידים גדולים. המשבר החל באוקטובר 1901, בעקבות מאבקי כוח בין שתי קבוצות תעשייתיות מרכזיות: האחת שייצגה את האינטרסים של תעשיית הברזל והפחם, והשנייה את ענפי הרכבות והתעשיות הקשורות להן. הירידה במחיר המניות הייתה תוצאה ישירה של תחרות עזה בין החברות ובשל השקעות יתר במניות שמזוהות עם סקטורים תעשייתיים רגישים. בנוסף, החשש מכישלונות פיננסיים של תאגידים גדולים גרם לבהלה בשוק ההון ולמשיכות הון מבנקים. המשבר גרם לירידות חדות בשוקי המניות, אך כלכלה האמריקאית התאוששה במהרה הודות להתערבות בנקאית והחזרת האמון בשווקים.^[47]

פאניקת 1907(אנ'): שנת התחלה: 1907 לספירה, מיקום: ארצות הברית, אירופה.

משבר פיננסי חמור בארצות הברית, שהתאפיין בהתרסקות שוקי המניות, פשיטות רגל של בנקים רבים, והפסקת האשראי. המשבר נגרם בעיקר על ידי ספקולציות מופרזות בשוק המניות, כישלון של בנק גדול (Knickerbocker Trust), ואיטיות בצמיחה הכלכלית העולמית. המשבר התפשט במהרה, והוביל לפשיטות רגל של מאות בנקים, ירידה בהשקעות והאטה כלכלית. הציבור חש פחד כבד, ותחושת חוסר יציבות פשטה ברחבי המדינה. בסופו של דבר, המשבר הביא להקמת הפדרל ריזרב ב-1913, במטרה לספק יציבות פיננסית ולשלוט בהיצע הכסף. המשבר הדגיש את הצורך ברגולציה פיננסית, והשפיע על השוק הכלכלי והפוליטי בארצות הברית, עם שינויים שמטרתן למנוע משברים עתידיים וליצור מערכת פיננסית יציבה יותר.^[48]

העשור השני של המאה ה-20

ערך מורחב – העשור השני של המאה ה-20

פאניקת 1911-1910(אנ'): שנת התחלה: 1910 לספירה, מיקום: ארצות הברית, אירופה. טווח תאריכי השפעה: 1911-1910 לספירה.

משבר פיננסי בארצות הברית, שהתפשט עקב בעיות במערכת הבנקאות, ספקולציות בשוק המניות והפסקת האשראי. המשבר פרץ כתוצאה מכישלונות בנקאיים שהובילו למשיכת כספים המונית ולקריסת בנקים נוספים. השוק הפיננסי היה במצב של בועה ספקולטיבית, עם עליות לא טבעיות במניות, מה שהוביל לירידות חדות במחירים. נוסף לכך, התחזקות תחום הקרנות ההשקעה יצרה בעיות נזילות נוספות. ההשלכות היו מיידיות, עם ירידה בהשקעות, האטה כלכלית וקשיים בתעשיות רבות. המשבר לא היה ממושך, אך הוביל לשינויים רגולטוריים ולדרישה להקים מוסד פיננסי מרכזי, מה שהוביל להקמת הפדרל ריזרב ב-1913. המשבר הדגיש את הצורך ביציבות פיננסית ורגולציה מחמירה יותר בשוק הפיננסי.^[49]

המשבר הכלכלי של 1914(אנ'): שנת התחלה: 1914 לספירה, מיקום: עולמי.

תוצאה ישירה של פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שגרמה לאי-ודאות כלכלית בשווקים הגלובליים. בעקבות המלחמה, הסחר הבינלאומי הופסק, נמלים נסגרו, ושוקי המניות קרסו, במיוחד בבריטניה, צרפת וגרמניה. הבנקים לא היו מוכנים למשבר, הפסיקו את מתן האשראי וגרמו להקפאת האשראי בשווקים. המשבר הפיננסי התפשט גם לתעשיות, כולל חקלאות, וגרם לפשיטות רגל רבות. כתוצאה מהכאוס הפיננסי, סגרו בורסות לונדון וניו יורק, וחברות רבות לא הצליחו להתמודד עם הפסקת האשראי. המשבר הוביל להקמת פדרל ריזרב בארצות הברית, שהתמודד עם השפעות המשבר ונקט בפעולות חירום לשמירה על יציבות כלכלית. בנוסף, המשבר הציב אתגר לפיתוח מערכת כלכלית חדשה ולקביעת רגולציות שימנעו קריסות בעתיד, והשפיע רבות על הסחר הגלובלי.^[50]

המשבר הכלכלי הרוסי בעקבות נפילת שושלת רומנוב: שנת התחלה: 1917 לספירה, מיקום: רוסיה. טווח תאריכי השפעה: 1921-1917לספירה.

בין הגורמים התורמים למשבר הכלכלי שליווה את נפילת שושלת רומנוב היו: מלחמת העולם הראשונה (נטל צבאי, הוצאות עתק, מצור ימי וחסימת דרכי סחר, קריסת תשתיות תחבורה, מחסור במזון ומוצרי צריכה, הרס ופגיעה באזורים נרחבים), בעיות מבניות ארוכות-טווח בכלכלה הרוסית (כלכלה חקלאית נחשלת, תיעוש מוגבל ותלוי בהון זר, שחיתות ממשלתית, פערים חברתיים עמוקים) והמהפכה הרוסית (1917) (חוסר יציבות פוליטית והיעדר סמכות מרכזית אפקטיבית). מדיניות בולשביקית ו"קומוניזם מלחמתי" הובילו להחמרה כלכלית בעקבות: הלאמה רחבה ששיבשה את הכלכלה, החרמת תבואה מהאיכרים כדי להאכיל את הערים והצבא האדום והובילה לירידה דרסטית בייצור החקלאי ורעב המוני, היפר-אינפלציה שגרם לירידת ערך המטבע והרס מלחמת אזרחים שגרם לעצירת הפעילות הכלכלית באזורים נרחבים.^[51][52]

המיתון שלאחר מלחמת העולם הראשונה(אנ'): שנת התחלה: 1918 לספירה, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 1921-1918 לספירה.

המיתון הכלכלי של 1918–1921 היה תוצאה ישירה של מלחמת העולם הראשונה והשפיע בעיקר על אירופה וארצות הברית. המלחמה גרמה להוצאות צבאיות אדירות, חובות כבדים והפסקת הייצור המלחמתי, מה שהוביל לשיבושים בתעשייה ובסחר. גם השווקים הפיננסיים חוו ירידות חזקות והייתה אינפלציה גבוהה בעקבות הדפסת כסף למימון המלחמה. גרמניה, במיוחד, סבלה מאינפלציה חריגה ומחובות כבדים בעקבות הסכמי ורסאי, דבר שהחריף את המשבר הכלכלי במדינה. בנוסף, גם בארצות הברית הייתה האטה בצמיחה הכלכלית ובעיות בשוק המניות. המיתון גרם לבעיות בשוק העבודה, אבטלה גבוהה וירידה בהכנסות. בהשפעת המשבר, מדינות רבות חוו האטה כלכלית כלל-עולמית. הממשלות החלו להפעיל רגולציות אקטיביות וצעדים פיננסיים חדשים, כולל הפסקת הליך קישור הנפקת שטרות כסף מנייר וקישורן לכמות הזהב הקיים אצל אותו מנפיק - תקן הזהב, כדי להתמודד עם המשבר ולמנוע הישנותו בעתיד.^[53]

קריסת וול סטריט 1929: שנת התחלה: 1929 לספירה, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 1929–1939 לספירה לספירה.

הקריסה של וול סטריט ב-1929, שהובילה לשפל הגדול, הייתה אחת מההאטות הכלכליות החמורות ביותר בהיסטוריה. הקריסה החלה ב-29 באוקטובר 1929, עם "שלישי השחור", בעקבות השקעות מופרזות בשוק המניות באמצעות הלוואות ממונפות ואופוריה פיננסית. הסיבות למשבר כללו אובר-ייצור בתעשיות, חובות מוגזמים, אי יציבות פיננסית ויעדר רגולציה. המשבר גרם לאבטלה של יותר מ-25% בארצות הברית, פשיטות רגל רבות, ירידה חדה בשוק המניות ובסחר הבינלאומי. בנוסף, כלכלות אירופיות רבות, שהיו תלויות בהלוואות מארצות הברית, סבלו אף הן. לאחר עשור של משבר, הנשיא רוזוולט החל את מדיניות ה"ניו דיל", שכללה רפורמות פיננסיות, תוכניות סוציאליות ושיפוץ מערכת הבנקאות. מדיניות זו, יחד עם תוכניות תעסוקה ציבורית, סייעה להניע את ההתאוששות הכלכלית ולשקם את האמון במערכת הפיננסית.^[54]

העשור השלישי של המאה ה-20

ערך מורחב – שנות ה-30 של המאה ה-20

המיתון של 1937–1938(אנ'): שנת התחלה: 1938 לספירה, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 1937–1938 לספירה.

הפסקה בצמיחה הכלכלית בתקופת ההתאוששות מהשפל הגדול בארצות הברית. לאחר תקופה של שיפור כלכלי תחת מדיניות ה"ניו דיל" של הנשיא רוזוולט, חלה ירידה חדה במצב הכלכלה. הגורמים העיקריים לכך היו צמצום ההוצאות הממשלתיות במטרה להקטין את החוב הלאומי, העלאת המיסים והפסקת תמיכה בתעשיות באמצעות תוכניות ניו דיל כמו תעסוקה ציבורית. הצעד הזה הוביל לירידה בביקוש, עליית אבטלה (כ-20%) והפסקת צמיחה בתעשיות רבות. בנוסף, עליית הריבית וההפסקת ההשקעות הציבוריות גרמו להאטה בשוקי המניות והפיננסים. המיתון השפיע גם על חקלאים ויצר בעיות יציבות פוליטית. עם הזמן, הממשל חזר להגדיל את ההוצאות והוריד את הריבית, ובכך התאפשרת התאוששות כלכלית נוספת.^[55]

העשור הרביעי של המאה ה-20

ערך מורחב – שנות ה-40 של המאה ה-20

השפל של 1949(אנ'): שנת התחלה: 1949 לספירה, מיקום: עולמי.

המיתון של 1949 היה האטה כלכלית קצרה שהתפרצה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כאשר ארצות הברית עברה מייצור צבאי לייצור אזרחי. המיתון נגרם בעיקר עקב ירידה חדה בהוצאות המלחמה, צמצום הצריכה הפרטית, והפסקת ההשקעות הצבאיות. בנוסף, העלאת מיסים וריבית שנעשו כדי להתמודד עם החוב הלאומי שפגעו בכלכלה. התוצאה הייתה ירידה בביקוש למוצרים, במיוחד בתעשיות האזרחיות, מה שהוביל לעלייה באבטלה ל-7.9% ולירידה בצמיחה הכלכלית. למרות שהתפשטות המיתון הייתה בעיקר בתוך ארצות הברית, המיתון לא היה ממושך. כעבור שנתיים, הכלכלה האמריקאית חוותה התאוששות עם הסתגלות לשוק האזרחי, ומדיניות כלכלית חיזקה את הצמיחה בשנות ה-50.^[56]

העשור החמישי של המאה ה-20

ערך מורחב – שנות ה-50 של המאה ה-20

השפל של 1953(אנ'): שנת התחלה: 1953 לספירה, מיקום: ארצות הברית.

המיתון של 1953 התרחש לאחר סיום מלחמת קוריאה, כאשר הכלכלה האמריקאית עברה ממאמץ מלחמתי לכלכלה אזרחית. המיתון נגרם בעיקר בגלל ירידה חדה בהוצאות הצבא, הפסקת ייצור המוצרים הצבאיים וירידה בצריכה הציבורית. כמו כן, הפדרל ריזרב העלה את הריבית כדי להתמודד עם אינפלציה, מה שפגע בהשקעות ובצריכה. התעשיות הקשורות למאמץ המלחמתי, כמו ייצור נשק וכלי רכב צבאיים, סבלו מירידה בביקוש, ושיעור האבטלה עלה לכ-6%. המיתון השפיע גם על תעשיות אזרחיות כמו רכב וחשמל. למרות שהמיתון היה קצר, הכלכלה התאוששה במהרה הודות למדיניות פיסקלית מרככת של הממשלה, צמצום העלאת הריבית, והשקעות בתחום התעשייה האזרחית.^[57]

המשבר הכלכלי בהודו של 1957–1958(אנ'): שנת התחלה: 1957 לספירה, מיקום: הודו. טווח תאריכי השפעה: 1958-1957 לספירה.

המשבר הכלכלי של 1957–1958 בהודו היה אחד המשברים הגדולים בשנות ה-50, וגרם להאטה משמעותית בצמיחה הכלכלית. הסיבות העיקריות היו מדיניות כלכלית ריכוזית, בעיות חקלאיות כמו בצורת, אינפלציה גבוהה וגירעון תקציבי במאזן התשלומים. המשבר פגע קשות בתעשיות, וגרם לעלייה באבטלה ולירידה ברמת החיים, במיוחד בשכבות החלשות. המטבע ההודי, הרופי, ירד בערכו, והמצב הכלכלי לא היה יציב. לאחר המשבר, הודו שינתה את מדיניותה הכלכלית, הפחיתה את רגולציות על תעשיות, והשקיעה בטכנולוגיות חקלאיות ובפתיחת השוק המקומי. בסופו של דבר, הכלכלה החלה להתאושש, בעיקר בזכות צעדים להפחתת האינפלציה והגברת הייצור המקומי.^[58]

השפל של 1958(אנ'): שנת התחלה: 1958 לספירה, מיקום: ארצות הברית. טווח תאריכי השפעה: 1958-1957 לספירה.

שפל כלכלי חמור שהתרחש בעיקר בארצות הברית, אך השפיע גם על מדינות אחרות. המשבר התפשט לאחר שנים של צמיחה כלכלית שלאחר מלחמת העולם השנייה (דור הבייבי בום), כשמגמת האטה החלה להשפיע על הכלכלה העולמית. בשנות ה-50, ארצות הברית חוותה אינפלציה גבוהה ותחילת ירידה בתפוקה הכלכלית. המיתון היה תוצאה של עלייה בהוצאות הממשלה על תוכניות צבאיות, ירידה בצריכה הפרטית, והפסקת הצמיחה הכלכלית בעקבות מיתון בגרמניה וביפן. במהלך המשבר, שיעור האבטלה עלה באופן משמעותי, והשוק הפיננסי היה במצב קשה, מה שגרם לאי-וודאות רבה. הממשלה האמריקאית נקטה בצעדים כדי לייצב את הכלכלה, כולל הפחתת הריביות על ידי הבנק המרכזי ומדיניות מוניטרית מרגיעה. בנוסף, הממשלה האמריקאית ניסתה לקדם רפורמות כלכליות במטרה להחזיר את הצמיחה. המיתון של 1958 נמשך כשבעה חודשים בלבד, אך הוא סימן את תחילתה של תקופה של צמיחה יציבה לכלכלה האמריקאית, שהובילה להתפתחותה בשנים שלאחר מכן.^[59]

העשור השישי של המאה ה-20

ערך מורחב – שנות ה-60 של המאה ה-20

השפל של 1961-1960(אנ'): שנת התחלה: 1960 לספירה, מיקום: ארצות הברית. טווח תאריכי השפעה: 1961-1960 לספירה.

משבר כלכלי חמור שהתרחש בארצות הברית, אך השפיע גם על מדינות אחרות. המיתון הזה היה תוצאה של מספר גורמים כלכליים, כולל עלייה במרווחי האשראי, ירידה בצריכה וביקוש כלפי מוצרים ושירותים, ושיעור גבוה של אינפלציה. בנוסף, המיתון נבע גם מעליית מחירים ב-1959-1960, אשר פגעה בכוח הקנייה של הצרכנים והובילה להאטה בצמיחה הכלכלית. במהלך המשבר, האבטלה עלתה, ומספר מפעלים ושירותים נאלצו להפסיק את פעילותם או להוריד את תפוקותיהם. הוצאות הממשלה על פרויקטים שונים, כולל תוכניות גידול הצבא והפיתוח, גם הן היו נמוכות יותר בתקופה זו, מה שהגביר את הקשיים הכלכליים. התגובה למיתון כללה צעדים מוניטריים ותחום מדיניות המימון. הפדרל ריזרב הוריד את שיעור הריבית במטרה להמריץ את הצמיחה הכלכלית ולחזור למצב של יציבות. המיתון נמשך כ-10 חודשים בלבד, אך בסופו של דבר הכלכלה האמריקאית התאוששה וצמחה בשנות ה-60 בצורה מרשימה, תוך השגת הצלחות כלכליות מרשימות ויציבות גבוהה בשוק העבודה.^[60]

המשבר הכלכלי ההודי של 1966-1965(אנ'): שנת התחלה: 1965 לספירה, מיקום: הודו. טווח תאריכי השפעה: 1966-1965 לספירה.

תקופה של קושי כלכלי שנגרמה ממספר גורמים, ביניהם מחסור במזון, קשיים במערכת החקלאות, והאטה בצמיחה הכלכלית. המשבר התרחש בעקבות סדרת שינויים פוליטיים וכלכליים במדינה, במיוחד לאחר הקמפיין של "המהפכה הירוקה" שנועד להגדיל את ייצור המזון, אך לא תמיד הצליח במידה הרצויה. בשנים אלו, הודו סבלה ממחסור חמור במזון בעקבות כישלונות חקלאיים בעקבות תקופות יובש, מה שגרם לעליית מחירים חדה ולפגיעות רבות בעבודות החקלאות. בנוסף, האינפלציה עלתה בצורה משמעותית, והמדינה חוותה ירידה בכוח הקנייה של האזרחים, במיוחד באזורים הכפריים. לממשלה הייתה מעורבות פעילה במענה למשבר, תוך פיקוח על מחירי המזון והגברת היבוא של תבואות ממדינות אחרות. הממשלה גם פעלה להוריד את שיעור הריבית ולתמוך בשוק הפיננסי. המשבר הוביל לכך שהמדינה שינתה גישות כלכליות והחלה להנחות את מדיניותה כלפי פיתוח חקלאי ויציבות פיננסית. לאחר מספר שנים, הודו הצליחה להתגבר על המשבר, אם כי המערכת הכלכלית שלה נשארה רגישה לאתגרים חקלאיים.^[61]

משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות: שנת התחלה: 1968 לספירה, מיקום: ישראל. טווח תאריכי השפעה: שנות ה-90-1968.

משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות, נבע ממדיניות פנסיה שהייתה מבוססת על העדפות ניהוליות לא נכונות וחסרות ראייה אקטוארית ארוכת טווח. קרנות הפנסיה הגרעוניות היו קרנות ציבוריות שלא הופרש מהן מספיק כסף לצורך כיסוי ההתחייבויות כלפי הפנסיונרים העתידיים. בנוסף, הקרנות השקיעו באופן לא יעיל וחכם את כספי החוסכים במגוון נכסים שבסופו של דבר לא הניבו תשואות מספקות, וכתוצאה מכך הצטברו חובות גדולים. המשבר גרם לפגיעות כלכליות לאנשים רבים שהיו תלויים ועתידים היו להיות תלויים בקצבאות הפנסיה הממשלתיות. הממשלה נדרשה לנקוט בפעולות לשיקום הקרנות, כולל הצגת פתרונות משפטיים וכלכליים, כמו הפחתת הקצבאות, חיזוק הפיקוח על הקרנות ושינוי מודל ההשקעות. עם הזמן, הוקמו קרנות פנסיה חדשות עם ניהול מקצועי ושקיפות גבוהה יותר, במטרה להימנע ממקרים דומים בעתיד.^[62]

השפל של 1970-1969(אנ'): שנת התחלה: 1969 לספירה, מיקום: ארצות הברית. טווח תאריכי השפעה: 1970-1969.

תקופה של ירידה משמעותית בפעילות הכלכלית בעולם המערבי, ובפרט בארצות הברית, שהייתה המדינה המרכזית בהשפעת המיתון. המשבר נגרם ממספר גורמים כלכליים שהובילו לאי-יציבות בשווקים. בין הגורמים המרכזיים היו אינפלציה גבוהה, עלייה במחירי הנפט והוצאות גדולות על פרויקטים ציבוריים, כמו מלחמת וייטנאם, שהטילו לחץ על תקציב המדינה והובילו להאטה בצמיחה הכלכלית. במהלך התקופה, האבטלה עלתה ושיעור הצמיחה הכלכלית ירד בצורה חדה, מה שגרם לפגיעות בעסקים וצריכה פרטית. הבנק הפדרלי בארצות הברית נקט במדיניות מוניטרית הדוקה, כולל העלאת ריבית, במטרה להילחם באינפלציה ולייצב את הכלכלה. למרות הצעדים המוניטריים, המיתון נמשך עד 1970, ובמהלכו היו הרבה קשיים בשוק העבודה ובמערכת הפיננסית. באופן כללי, המיתון הזה היה חלק ממגמה רחבה יותר של משברים כלכליים בשנות ה-60 וה-70, שהשפיעו לא רק על ארצות הברית, אלא גם על מדינות אחרות בעולם המפותח. לאחר ההתאוששות, הכלכלה האמריקאית חוותה גידול, אך עם זאת, האתגרים הכלכליים שנוצרו בתקופה זו הובילו לשינויים במדיניות הכלכלית של המדינה.^[63]

העשור השביעי של המאה ה-20

ערך מורחב – שנות ה-70 של המאה ה-20

משבר האנרגיה של 1970(אנ'): שנת התחלה: 1970 לספירה, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 1970-1969.

אחת האפיזודות הכלכליות המשמעותיות ביותר במאה ה-20, שהשפיעה לא רק על ארצות הברית, אלא גם על כלכלות רבות ברחבי העולם. המשבר התרחש בעקבות החלטת מדינות אופ"ק (הארגון של מדינות יצואניות הנפט הערביות) להטיל אמברגו נפט על מדינות תומכות ישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים ב-1973. כתוצאה מכך, מחיר הנפט התייקר באופן דרמטי, וההיצע צנח, מה שגרם לעליית מחירים חדה, אינפלציה גבוהה, ופגיעה קשה בכלכלה העולמית; וזאת חרף שכלל עסקאות הנפט בזמנו בוצעו בתשלומי דולר. העלויות הגבוהות של הנפט גרמו לעלייה במחירי דלק, תחבורה, ותעשייה, מה שיצר עיכובים כלכליים והאטה בצמיחה. בנוסף, מדינות רבות חוו מחסור אנרגיה, דבר שהוביל להגבלות על השימוש במקורות אנרגיה, כמו הפסקות חשמל. המשבר נמשך לאורך שנות ה-70, עם עליות נוספות במחירי הנפט, במיוחד לאחר המהפכה האיראנית ב-1979, שהפילה את השאה של איראן והובילה למשבר חדש. המיתון הגלובלי הוביל לשינויים במדיניות האנרגיה והצורך בהשקעות בטכנולוגיות אנרגיה חלופיות, כמו אנרגיה גרעינית ואנרגיה מתחדשת. באופן כללי, המשבר שינה את הדרך שבה מדינות ראו את יציבות האנרגיה וגרם להשקעה גדולה יותר בחיפושי מקורות אנרגיה חדשים ובפיתוח מדיניות פנים-מדינתית עצמאית אנרגטית.^[64]

משבר החוב באמריקה הלטינית(אנ'): שנת התחלה: 1970 לספירה, מיקום: אמריקה הלטינית. טווח תאריכי השפעה: 1979-1970.

נקרא גם "העשור האבוד". משבר פיננסי עמוק בו מדינות רבות באזור אמריקה הלטינית לא יכלו להחזיר את חובותיהן, בעיקר לבנקים בינלאומיים. בשנות ה-70, מדינות אמריקה הלטינית לקחו הלוואות גדולות בשוק הפיננסי העולמי בתנאים נוחים, אך החוב צבר ריבית גבוהה עם השנים. המשבר הוחמר על ידי מספר גורמים, ביניהם עליית מחירי הנפט ב-1979, שהפכה את עלויות היבוא לגבוהות במיוחד עבור מדינות שלא היו יצרניות נפט. בנוסף, עלות החזרי החוב עלתה עם עליית הריביות במדינות המפותחות, במיוחד בארצות הברית. כשהחובות לא שולמו, מדינות רבות מצאו את עצמן במצב של פשיטת רגל או בהליך של משא ומתן עם הבנקים הבינלאומיים. התוצאה הייתה האטה כלכלית חמורה, אינפלציה גבוהה, ירידה ברמת החיים, אבטלה ומחסור במזון ובסחורות חיוניות. במהלך תקופה זו, מדינות רבות נאלצו לבצע רפורמות כלכליות קשות, בהן אמצעי צנע, הפרטות ופתיחה של השווקים לתחרות בינלאומית. המשבר הפיננסי הותיר חותם עמוק על הכלכלה והפוליטיקה באמריקה הלטינית למשך שנים רבות.^[65]

המשבר הכלכלי ההודי של 1973-1972(אנ'): שנת התחלה: 1972 לספירה, מיקום: הודו. טווח תאריכי השפעה: 1973-1972.

נגרם כתוצאה ממספר גורמים פנימיים וחיצוניים שהתמזגו יחד וגרמו לשיבוש כלכלי משמעותי. המשבר התרחש לאחר שנים של צמיחה כלכלית איטית, במקביל לבעיות מבניות כמו חוסר יציבות חקלאית, עלות גבוהה של סחורות ומוצרים בסיסיים, ותלות בייבוא. המשבר הכלכלי של 1972-1973 הושפע באופן ישיר מהעלייה החדה במחירי הנפט בעקבות משבר האנרגיה העולמי, שהחמיר את בעיית האינפלציה בהודו. עלויות האנרגיה, שהתייקרו בצורה חדה, הובילו לעליית מחירים ברחבי המדינה, מה שפגע במשקי בית רבים, במיוחד בשכבות העניות והבינוניות. בנוסף, בחלקה השני של התקופה, ההוצאות הגבוהות על המלחמה עם פקיסטן ב-1971, ששאבו משאבים גדולים מהתקציב, גם הן פגעו במצב הכלכלי. גם אכזבה בתוצרת החקלאית, בשל חוסר יציבות בתנאי מזג האוויר, הוסיפה ללחץ הכלכלי. ההשלכות היו עלייה חדה באינפלציה, מחסור במוצרים בסיסיים, עלייה באבטלה, ותחושת חוסר ודאות כלפי העתיד. הממשלה ההודית נקטה בצעדים כדי להיאבק במיתון, כולל פיקוח מחירים, פיקוח על המטבע המקומי וניהול משאבים בצורה יותר רגולטורית, אך ההתאוששות הייתה איטית. לאחר המשבר, כלכלת הודו החלה להראות סימני התאוששות, אך המשבר הדגיש את הצורך בשיפור היכולת הכלכלית של המדינה להתמודד עם אירועים חיצוניים ושינויים בשוק הגלובלי.^[66]

משבר האנרגיה העולמי: שנת התחלה: 1973 לספירה, מיקום: עולמי.

אחד מאירועי הצמיחה החשובים ביותר בתולדות הכלכלה העולמית, היווה את תחילתה של סדרת משברי אנרגיה בשנות ה-70. האירוע התרחש לאחר שמדינות אופ"ק החליטו להטיל אמברגו נפט על מדינות שתמכו בישראל במהלך מלחמת יום הכיפורים. כתוצאה מההחלטה, מחיר הנפט עלה בחדות, במידה רבה יותר מ-400%, ממחיר של כ-3 דולר לחבית ליותר מ-12 דולר. ההשפעות היו דרמטיות על הכלכלה העולמית: מחירי הדלק עלו, הפקת מוצרי תעשייה יקרה יותר, וההוצאות על תחבורה וחקלאות גדלו בצורה חדה. במקביל, מדינות רבות סבלו ממחסור בנפט וחשמל, מה שהוביל להטלת הגבלות על שימוש באנרגיה, כמו הפסקות חשמל סדירות והגבלות על מהירות הנסיעה. כמו גרם לאינפלציה גבוהה מאוד במדינות המפותחות ולמיתון כלכלי משמעותי. ארצות הברית, לדוגמה, חוותה עלייה חדה באבטלה והאטה משמעותית בצמיחה הכלכלית. באירופה, האינפלציה עלתה בעקבות העלות הגבוהה של אנרגיה. ההשפעה על מחירי הנפט גם הובילו לשינויים במדיניות הכלכלית והאנרגטית ברחבי העולם. מדינות רבות החלו להשקיע בטכנולוגיות אנרגיה חלופיות ולפתח אסטרטגיות של עצמאות אנרגטית, במטרה להפחית את התלות בנפט מהמזרח התיכון.^[67]

השפל של 1975-1973(אנ'): שנת התחלה: 1973 לספירה, מיקום: ארצות הברית ואירופה. טווח תאריכי השפעה: 1975-1973.

משבר הכלכלי העולמי של 1973–1975 היה מיתון חמור שהשפיע בעיקר על מדינות המערב. הגורם המרכזי לו היה עליה במחירי הנפט, לאחר שמדינות אופ"ק הטילו אמברגו על מדינות שתמכו בישראל במלחמת יום הכיפורים. מחירי הנפט קפצו בחדות מ-3 דולר לחבית ליותר מ-12 דולר, דבר שגרם להתייקרות בתחבורה, אנרגיה וייצור תעשייתי, והוביל לאינפלציה גבוהה. כתוצאה מכך, מדינות רבות חוו האטה בצמיחה, עלייה באבטלה וירידה בצריכה הפרטית. הכלכלה האמריקאית, לדוגמה, ספגה ירידה חדה בתוצר ובשיעור הצמיחה, לצד קשיים בשוק המניות ובמערכת הבנקאות. בנוסף, עליית האינפלציה גרמה לבנקים המרכזיים להעלות את שיעור הריבית בניסיון להתמודד עם הבעיה. המיתון נמשך כשלוש שנים, וההשלכות היו כבדות במיוחד על תחומים כמו תעשייה, תחבורה וחקלאות. זה היה המיתון העמוק ביותר מאז מלחמת העולם השנייה והשפיע על הכלכלה העולמית כולה. בעקבותיו, מדינות רבות חיפשו דרכים להקטין את התלות בנפט מהמזרח התיכון ושינו את מדיניות האנרגיה שלהן.^[68]

משבר הבנקים המשניים של 1975-1973(אנ'): שנת התחלה: 1973 לספירה, מיקום: בריטניה. טווח תאריכי השפעה: 1975-1973.

המשבר הכלכלי בבריטניה בשנים 1973–1975 נגרם כתוצאה מקריסת בנקים "משניים" – בנקים שלא היו מרכזיים, אלא עסקו במתן הלוואות לחברות ועסקים בתנאים פחות שמרניים. המשבר החל בעקבות עליית מחירי הנפט, אשר הובילה לאינפלציה גבוהה. מספר בנקים בריטיים, במיוחד המשניים, היו חשופים להשקעות בסיכון גבוה ולהלוואות שניתנו ללא ערבויות יציבות. כאשר החובות לא שולמו בזמן, הם נקלעו לקשיים פיננסיים חמורים. בנקים אלו לא פוקחו בצורה הדוקה כמו הבנקים המרכזיים, ולכן היו חשופים יותר לסיכון. בעקבות המשבר, ממשלת בריטניה נאלצה להתערב ולסייע בהצלת חלק מהבנקים באמצעות תוכניות חילוץ. בנוסף, החלה רגולציה מחמירה יותר על הבנקים כדי למנוע הישנות של מצבים דומים בעתיד. המשבר עורר חשש ממערכת הבנקאות כולה והוביל להתערבות רגולטורית רחבה מצד הממשלה, שהבינה את הצורך בשמירה על יציבות כלכלית ובפיקוח הדוק יותר על הבנקים. לסיכום, המשבר הביא להקשחה של תקני הפיקוח הכלכלי ולחיזוק הגישות המוניטריות של הממשלה והשפעתה על מערכת הבנקאות הבריטית.^[69]

משבר האנרגיה העולמי(אנ'): שנת התחלה: 1979 לספירה, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 1979 עד היום.

המשבר הכלכלי של 1979, שנגרם כתוצאה מעליית מחירי הנפט בעקבות המהפכה האיראנית באיראן, השפיע בצורה משמעותית על הכלכלה העולמית, במיוחד במדינות המפותחות. המהפכה, שהובילה להפלת השאה של איראן והביאה לאי-יציבות פוליטית, גרמה לירידה חמורה ביכולת ייצוא הנפט במדינה ולאינפלציה. בעקבות עימותים פנימיים ושיבושים בתעשיית הנפט, בעקבותיו היצע הנפט בשוק העולמי צנח, מה שגרם לעלייה חדה במחירים, מה שהשפיע גם על שער הדולר. בניגוד למשבר הנפט של 1973, שנגרם כתוצאה מאמברגו מצד אופ"ק, המשבר של 1979 נבע מחוסר יציבות פוליטית במזרח התיכון וירידה בהפקת הנפט מאיראן. מחירי הנפט זינקו מ-14 דולר לחבית לכ-39 דולר לחבית. הדבר פגע בכל תחום הכלכלה, כולל תעשייה, תחבורה וחקלאות, וגרם לאינפלציה גבוהה, מחסור בנפט, ירידה בצמיחה כלכלית ועלייה באבטלה, במיוחד במדינות תלויות בנפט. בשל המשבר, מדינות רבות החלו להשקיע באנרגיות מתחדשות ובטכנולוגיות חלופיות, תוך פיתוח אסטרטגיות עצמאות אנרגטית. המשבר היה אבן דרך במאבק של המדינות לשמור על יציבות אנרגטית והשפיע על מדיניות האנרגיה שלהן לעשורים הבאים.^[70]

משבר התפרקות ברית המועצות: שנת התחלה: סוף שנות ה-70 עד 1991, מיקום: ברית המועצות.

את התפרקות ברית המועצות ליווה משבר כלכלי חמור, שגם היווה אחד מהגורמים המרכזיים להתפרקותה. המשבר כלל: מיתון עמוק, חוסר יעילות ושחיתות, מרוץ החימוש, מלחמת אפגניסטן, אינפלציה וירידת מחירי הנפט. מיכאיל גורבצ'וב שעלה לשלטון בשנת 1985, ניסה ליישם רפורמות כלכליות רחבות הידועות כ"פרסטרויקה" ו"גלאסנוסט". רפורמות אלו נועדו להחיות את הכלכלה ולשפר את מצבה, אך בסופו של דבר תרמו גם הן לתהליך ההתפרקות, כיוון שחשפו את חולשות המערכת והעצימו את הדרישות לשינוי.^[71][72] לאחר התפרקות ברית המועצות והקמת רוסיה הפדרלית, בתחילת שנות ה-90, רוסיה עברה תהליך מהיר ודרמטי של מעבר מכלכלה מתוכננת לכלכלת שוק. חלק מרכזי בתהליך היה הפרטה, שבמסגרתו חולקו לכל אזרח רוסי "צ'רטרים" (Voucher) לזכויות על מניות של חברות ממשלתיות. שהיו תעודות בעלות ערך נקוב (בדרך כלל של כ-10,000 רובל) שנועדו לאפשר לאזרחים להשתתף בתהליך ההפרטה. הרעיון היה שלכל אזרח תהיה הזדמנות לרכוש מניות של חברות ממשלתיות שהופרטו. בפועל, התהליך היה כאוטי ובעייתי לאור חוסר ידע והבנה של אלו שקיבלו את הצ'רטרים שהוביל אזרחים חדורי מטרה לבצע מניפולציות ורכישות בזול תוך ריכוז הון בידי מעטים ויצירת פערים כלכליים.^[73]

העשור השמיני של המאה ה-20

ערך מורחב – שנות ה-80 של המאה ה-20

המיתון של תחילת שנות ה-80(אנ'): שנת התחלה: סוף שנות ה-70, מיקום: ארצות הברית ואירופה. טווח תאריכי השפעה: 1980-1970.

המיתון של תחילת שנות ה-80 הייתה תקופה של ירידה כלכלית עמוקה שהחלה בסוף שנות ה-70 והמשיכה לעד תחילת שנות ה-80, בעיקר בארצות הברית ובמערב. המיתון נגרם משילוב גורמים כמו עליית מחירי הנפט, אינפלציה גבוהה, ועצירת הצמיחה הכלכלית. הממשל האמריקאי תחת הנשיא רונלד רייגן, בשיתוף הפדרל ריזרב, נקט במדיניות מוניטרית נמרצת כדי לשלוט באינפלציה, ובין השאר העלה את שיעורי הריבית לשיעור הגבוה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. באנגליה ננהגה מדיניות מוניטרית כדי לרסן את האינפלציה שבין היתר שינתה גם את החוקים בהתייחס לאיגודי העובדים. שיטת מאבק זו באינפלציה ייקרה את השער היציג, מה שהוביל לסגירת מפעלים, מספנות ומכרות פחם רבים. לאור תקופה בה היבוא הפך לזול יותר, בעוד היצוא הבריטי התייקר. האינפלציה ירדה משמעותית והשביתות צומצמו באופן ניכר.^[74] מהלך זה הוביל לירידה חדה בצריכה ובהשקעות, גרם לעליית שיעור האבטלה (שעמד על כ-10% בארצות הברית) ויצר מצב של "מיתון כפול" בו המשבר כלכלי נמשך שנים. המשבר פגע מאוד בתעשיות הייצור, אוטומציה, וחקלאיות, במיוחד במערב ובאזורים תעשייתיים. הבנקים גם חוו קשיים עם הלוואות רעועות. למרות זאת, בשנים שלאחר מכן, מדיניות הריבית הגבוהה הצליחה להביא לייצוב מסוים באינפלציה, ואפיינה את התקופה שבאה אחריו כעשור של צמיחה כלכלית יציבה יותר, במיוחד בארצות הברית.^[75]

המשבר של 1982 בצ'ילה(אנ'): שנת התחלה: 1982, מיקום: צ'ילה.

המשבר הכלכלי של 1982 בצ'ילה היה אחד המשברים החמורים ביותר בתולדות המדינה, המשבר אירע לאור שילוב מדיניות כלכלית חופשית, חובות גבוהים, והשפעות גלובליות. המשבר התרחש לאחר שממשלתו של הגנרל אוגוסטו פינושה הנהיגה רפורמות כלכליות נאו-ליברליזם במהלך שנות ה-70 ותחילת ה-80, שכוללות שוק חופשי, צמצום תפקיד המדינה בכלכלה (הפרטה), ופתיחת המשק להשקעות זרות. תחילה, הכלכלה הצ'יליאנית חוותה צמיחה גבוהה. מה שגרם בין היתר ללקיחת סיכונים בדמות הלוואות מוגזמות מחו"ל על ידי השוק הפיננסי המקומי והבנקים המקומיים. דבר שגרם לצ'ילה לא להיות מסוגלת להחזיר את חובותיה הגדולים במהלך ולאחר המשבר העולמי של 1981, לאור הירידה במחירי הסחורות העולמיים והאטה בכלכלה הגלובלית. הבנקים התמוטטו, והעסקים הגדולים פשטו רגל. כמו כן, האינפלציה קפצה לשיעורים גבוהים מאוד, ונתוני האבטלה עלו לשיעור של כ-30%. הממשלה נאלצה להתערב בשוק הפיננסי, ובסופו של דבר החילה שינויים מבניים כלכליים נוספים בשנות ה-80, כולל סיוע קרן המטבע הבין-לאומית (IMF). המשבר הוביל לאי-שוויון חברתי גבוה יותר,. אך התפיסה הכלכלית הנאו-ליברלית של פינושה הותירה את חותמה והייתה דומיננטית במגמות שלטוניות עד לשנות ה-90.^[76]

משבר מניות הבנקים בישראל: שנת התחלה: 1982, מיקום: ישראל. טווח תאריכי השפעה: 1983-1982.

משבר מניות הבנקים בישראל של שנת 1983 היה משבר פיננסי שהשפיע על שוק ההון המקומי וגרם לאובדן אמון הציבור והמשקיעים במערכת הפיננסית של ישראל. המשבר נוצר בעקבות מניפולציות שהפעילו הבנקים על שוק המניות, במיוחד על שווי מניות הבנקים הגדולים. המניפולציות נעשו על ידי קבוצות בעלי עניין, שחיפשו להעלות את ערך המניות כדי למכור אותן במחירים גבוהים. במהלך 1982 ו-1983, חלה עליית מחירים לא טבעית במניות הבנקים, והיו שמועות על כך שהבנקים עצמם מעורבים בהנפקות מניות מבלי לגלות את המידע לציבור באופן מספק. כשהבועה הכלכלית של מניות הבנקים התפוצצה בסוף 1983, הבנקים מצאו עצמם בעמדה קשה והמשקיעים סבלו ממפולת פיננסית. בעקבות המשבר התקיימה ועדת חקירה והתברר על ידי עורכי הדין שחלק מהמניפולציות היו בתיאום בין בעלי המניות הגדולים, הבנקים והגופים הפיננסיים. כתוצאה מכך, חלק מהמנכ"לים והבכירים במערכת הבנקאית הועמדו לדין. כתגובה לאירועי משבר, הוחלו מספר נוסף של רגולציות על שוק ההון בישראל, והוקמה הרשות ניירות ערך כדי לפקח על פעולות שוק ההון ולמנוע שחיתות עתידית נוספת.^[77]

בועת מחירי הנכסים היפנית(אנ'): שנת התחלה: 1986, מיקום: יפן. טווח תאריכי השפעה: 1986–1992.

תקופת בועת מחירי הנכסים היפנית הייתה תקופה של עלייה חדה והזויה במחירי הנכסים ביפן, במיוחד בשוק הנדל"ן ובשוק המניות, שהובילה לקריסת שוקי ההון ולמיתון עמוק בשנות ה-90. הגורם המרכזי לבועה היה מדיניות ריבית נמוכה מאוד שהונהגה על ידי הבנק המרכזי של יפן, יחד עם מדיניות פיננסית מרחיבה. שיעורי הריבית האפסיים שבנק יפן הציע בשילוב חוקים נוחים להלוואות, גרמו לעלייה דרמטית במחירי הנכסים, במיוחד נדל"ן ומניות. כתוצאה מכך, קיבלה כלכלה יפנית תחושה של צמיחה אינסופית, ותפיסת ההשקעות בנכסים נתפסה כבטוחה ורווחית. המצב הוביל לגידול מיותר בהשקעות ממומנות הלוואות, תוך זינוק במחירים שהיו מנותקים מהמציאות הכלכלית. ב-1990, כאשר הבנק המרכזי החל להעלות את שיעור הריבית כדי לקרר את הכלכלה, הבועה התפוצצה. מחירי הנכסים צנחו, ושוקי המניות איבד כ-50% מערכו עד 1992. המשבר הותיר את יפן בעשור של "עשור אבוד", בו הצמיחה הכלכלית הייתה אפסית ושיעור האבטלה עלה. הבנקים היפניים סבלו משיעור חובות גבוה, והשיקום הכלכלי ארך שנים רבות.^[78]

משבר החיסכון וההלוואות(אנ'): שנת התחלה: 1986, מיקום: ארצות הברית. טווח תאריכי השפעה: 1986–1995.

המשבר במוסדות החיסכון וההלוואה היה אחד המשברים הפיננסיים החמורים בהיסטוריה של המערכת הבנקאית האמריקאית, אשר הוביל לפשיטת רגל של 1,043 מתוך 3,234 מוסדות חיסכון והלוואה. המשבר נגרם בעקבות שילוב שינויים רגולטוריים, ניהול לקוי ונקיטה בשיטות הימורים פיננסיים מסוכנים. בשנים אלו הרגולציה הפדרלית שוחררה, מה שאפשר למוסדות לקחת סיכון גבוה יותר במתן הלוואות ומשכנתאות, תוך העמדת פיקוח רשלני ולא יעיל. במהלך שנות ה-70 ותחילת ה-80, מוסדות החיסכון וההלוואה יכלו להציע הלוואות בריבית נמוכה מאוד, אך במקביל לא יכלו להציע ריבית גבוהה לחוסכים עקב רגולציה מחמירה. כדי להתמודד עם זה מוסדות החיסכון וההלוואות התחילו להסתכן בהשקעות, ובמיוחד בתחום הנדל"ן. כששוק הנדל"ן האמריקאי חווה ירידה חדה במחירים בשנות ה-80, המוסדות מצאו את עצמם עם הלוואות רעועות, לוקחי הלוואות ללא יכולת החזר ונכסים (עם אפשרות כינוס נכסים) חסרי ערך. בה בעת, בנקים אלו היו מעורבים בהשקעות מיותרות במניות ונדל"ן, שהובילו להפסדים עצומים. התוצאה הייתה שמוסדות אלו פשטו רגל בצורה רחבה ועמוקה, והפדרל ריזרב נאלץ להפעיל תוכנית חילוץ כדי למנוע את קריסתה של המערכת הפיננסית. בסופו של דבר, העלות הכוללת של המשבר הייתה כ-124 מיליארד דולר, כשהתאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות פיצה מוסדות אלו ב-75 מיליארד דולרמ תקציב הציבור. המשבר הוביל לשינויים נרחבים באסדרה הפיננסית בארצות הברית, כולל יצירת רגולציות מחמירות יותר והגברת הפיקוח על המוסדות הפיננסיים.^[79]

יום שני השחור (1987): שנת התחלה: 1987, מיקום: עולמי.

הקריסה של יום שני השחור (Black Monday) ב-1987 הייתה אחד מהאירועים הדרמטיים ביותר בהיסטוריה של שוק המניות האמריקאי. ב-19 באוקטובר 1987, מדד דאו ג'ונס צנח ב-22.6%, ירידה חדה במיוחד שגרמה לאובדן ערך של כ-1 טריליון דולר בשוק המניות בארצות הברית. ההתרסקות הייתה עולמית, שכן קיימים ריבוי בנקים מרכזיים כמו משקיעים פרטיים ותאגידיים נוספים מכל העולם שמבצעים השקעות בבנקים ושוק המניות האמריקאי, לאור נטייתו להיות יציב ובעל מסוגלות גבוהה יותר להשתקם, גם לאחר מפולת, בזמן קצר. הגורמים לקריסה היו מגוונים: עליית מחירי המניות בשנים שקדמו למשבר, אכזבה משיעורי הצמיחה הכלכלית העולמית, חוסר יציבות פוליטית ושימוש גובר במסחר אוטומטי ובתוכנות מחשב למסחר במניות - שיצרו מגמה גורפת בקרב כלל המשקיעים שהשתמשו באותן התוכנות. במצב זה גם התוכנית הפיננסית "portfolio insurance"(אנ') שנועדה להגן על משקיעים מפני פגיעה בעקבות ירידות חדות בשוק, רק החמירה את הקריסת שוק מניות, שכן תוכנות מחשב רבות נקטו בצעדי מכירת מניות באופן אוטומטי במטרה לצמצם הפסדים, ובכך הגבירו את מכירת המניות שהובילה להמשך ירידת המחירים. למרות שהשוק התאושש תוך זמן קצר מההתרסקות, המשבר גרם לזעזוע רחב בקרב משקיעים, רגולטורים ומומחים כלכליים. תגובת הבורסות הובילה לשינויים חשובים בשיטות ניהול סיכונים ובאופן ניהול שוק המניות, עם החמרה ברגולציות מניעתיות, לרבות הקמת גופי פיקוח, והעלאת פתרונות חדשים ויציבים יותר לסחר אלקטרוני בעת משברים.^[80]

העשור התשיעי של המאה ה-20

ערך מורחב – שנות ה-90 של המאה ה-20

המיתון של תחילת שנות ה-90(אנ'): שנת התחלה: 1990, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 1991-1990.

המיתון של תחילת שנות ה-90 הייתה תקופה של ירידה כלכלית חדה ברחבי העולם, במיוחד בארצות הברית, אך גם במדינות אחרות כמו קנדה ובריטניה. למיתון היו מספר גורמים עיקריים: האטה כלכלית עולמית, ירידה בצריכה הפנימית, ירידה בהשקעות עסקיות, והשלכות של מדיניות מוניטרית נחרצת שננקטה כדי להתמודד עם האינפלציה. בארצות הברית, המיתון הושפע ממספר גורמים: חובות גבוהים של צרכנים ועסקים, שהתפשטו בעקבות חוויות צמיחה כלכלית וגידול בהוצאות משק בית בשנות ה-80. העלאות ריבית שנעשו על ידי הפדרל ריזרב במטרה להתמודד עם האינפלציה הגבוהה בשנות ה-80 פגעו בצמיחה הכלכלית. והמשבר במפרץ הפרסי, שהחל ב-1990, גרם לעליית מחירי הנפט, דבר שהשפיע על כלכלות העולם, והוסיף לאי-וודאות הגלובלית. המיתון הוביל לשיעורי אבטלה גבוהים, במיוחד בארצות הברית, שם שיעור האבטלה הגיעו ל-7.8%. המשבר הפיננסי פגע בעיקר במגזרי הייצור והבנייה ובחלק מהשווקים נגרמה ירידה חדה במחירים. המשבר נמשך עד 1991, אך לאחריו הכלכלה האמריקאית החלה להתאושש, וכבר בשנות ה-90 המאוחרות חלה צמיחה יציבה.^[81]

התקופה המיוחדת בקובה(אנ'): שנת התחלה: 1990, מיקום: קובה. טווח תאריכי השפעה: 1990–1994.

התקופה המיוחדת בקובה הייתה תקופה של קשיים כלכליים חמורים שנלוותה להתפרקות ברית המועצות, שהייתה שותפה כלכלית ועיקרית לקובה במשך עשורים. לאחר התמוטטות ברית המועצות ב-1991 והפסקת התמיכה הכלכלית שסיפקה לאי בסחר מועדף, סיוע כספי, וסחורות כמו נפט; קובה נכנסה למשבר חמור שנמשך עד אמצע שנות ה-90. המשבר נגרם בשל מספר גורמים: התמוטטות הסובסידיות שהיו ניתנות מברית המועצות הקומוניסטית, ירידה חדה ביצוא, והפסקת אספקת הנפט. חסרונות אלו גרמו למחסור חמור במזון, דלק וציוד חיוני, שהוביל לפגיעה קשה במגוון תחומים. כולל תחבורה, חקלאות, תעשייה ובריאות. בתגובה, קובה נאלצה להתאים את כלכלתה למציאות החדשה, עם מדיניות של "החמרה" ו"חסכנות" במקביל לניהול רציונלי יותר של המשאבים. המשטר הקובני נדרש לפתח תוכניות חירום כדי לשרוד, שכללו תוכניות לחיזוק הייצור המקומי, חקלאות עירונית, והגברת היצוא אל מדינות אחרות. פתיחת אפרות מוגבלת לכלכלת שוק ומדיניות להגברת התיירות היו גם הם חלק ממדיניות ההתמודדות עם המשבר. במהלך תקופה זו, קובה חוותה ירידה חמורה באיכות החיים, כולל תורנויות אוכל, שיבושים באספקת חשמל, וחסרים במזון בסיסי. התקופה המיוחדת הותירה חותם עמוק על החברה הקובנית, והשפיעה גם על מדיניותה הכלכלית עד היום.^[82]

משבר הבנקים בשוודיה(אנ'): שנת התחלה: 1990, מיקום: שוודיה. טווח תאריכי השפעה: 1990–1994.

בתחילת שנות ה-90 שוודיה חוותה משבר פיננסי חמור שנגרם משילוב קטלני של הלוואות בסיכון גבוהה, רגולציה רופפת, בועת נדל"ן שהתפוצצה ומדיניות מוניטרית בלתי יציבה. במהלך שנות ה-80, שוודיה נהנתה מצמיחה כלכלית חזקה, בעיקר בתחומי הנדל"ן והאשראי. בנקים ומשקיעי נדל"ן העניקו הלוואות ענק ולעיתים קרובות ללא הערכת סיכונים נאותה וצברו חובות משמעותיים. במקביל, הפיקוח הפיננסי היה חלש ובלתי מספק. עליית מחירי הנדל"ן הבלתי טבעית שהחלה באמצע שנות ה-80 התפוצצה בשנת 1990. כתוצאה מכך, הכלכלה האטה, שיעורי האבטלה נסקו והבנקים ספגו הפסדים אדירים מהלוואות כושלות וירידת ערך נכסים. בשנת 1991, שוודיה נכנסה למיתון קשה, עם ירידה דרסטית ביצור ובצמיחה הכלכלית המקומית. הבנקים עמדו בפני קריסה, וחלקם נזקקו לסיוע ממשלתי. הממשלה השוודית נקטה בצעדים דרסטיים כולל תוכניות חילוץ, הלאמת בנקים במצוקה והעלאת שיעורי הריבית כדי להילחם באינפלציה, מה שהוביל לעלייה משמעותית בחוב הציבורי. המשבר הפיננסי בשוודיה היה לנקודת מפנה שהובילה לרפורמות נרחבות. המדינה יישמה רגולציות פיננסיות מחמירות יותר, שיפרה את הפיקוח על הבנקים והגבירה את השקיפות בשוק האשראי. כתוצאה מכך, שוודיה התאוששה בצמיחה יציבה, והפכה למודל חיקוי בבניית מערכת פיננסית חזקה ובריאה.^[83]

המשבר הכלכלי ההודי של 1991(אנ'): שנת התחלה: 1991, מיקום: הודו.

בשנת 1991 ניצבה הודו בפני משבר כלכלי חמור, שנבע משילוב קטלני של חובות ענק, דפלציה חריפה וחוסר יציבות מאקרו-כלכלית. שורשי המשבר נעוצים באמצע שנות ה-80, אז נרשמה עלייה תלולה בהוצאות הממשלה בעיקר על סובסידיות וחוב ציבורי גבוה. נוסף על כך, כלכלת הודו שהייתה מבודדת יחסית מהשוק העולמי, התבססה על סחר מוגבל ורגולציה כבדה. המצב החמיר בעקבות תום המלחמה הקרה ואובדן הדומיננטיות בסחר מול ברית המועצות, לצד השפעות משוק הנפט. המשבר הגיע לנקודת רתיחה כאשר הודו עמדה בפני חדלות פירעון, צניחת הרופי, חובות חוץ שנסקו, ומחסור במזומנים שמנעו ממנה לפרוע את חובותיה הבינלאומיים. כתגובה, יזמה בשנת 1991 ממשלת הודו בראשות ראש הממשלה פ"ו נרסימהה ראו ושר האוצר מאנמוהאן סינג רפורמות כלכליות מקיפות, שכללו שינויים דרמטיים במדיניות הכלכלית מוניטרית ופיסקלית. הרפורמות כללו פתיחה של הכלכלה באמצעות הפחתת מכסים, ליברליזציה של יבוא, פיתוח שוקי הון והפרטת חברות ציבוריות. במקביל, הודו קיבלה סיוע מיידי מקרן המטבע הבינלאומית (IMF) בסך 2.2 מיליארד דולר, כחלק מהסכם שתמך במדיניות החדשה.^[84]

משבר הבנקאות הפיני של שנות ה-90(אנ'): שנת התחלה: 1991, מיקום: פינלנד. טווח תאריכי השפעה: 1994-1991.

בשנות ה-90 פינלנד חוותה משבר כלכלי חמור, שנגרם משילוב גורמים פנימיים וגלובליים. המשבר החל לאחר תקופת שגשוג בשנות ה-80, שאופיינה בהשקעות נדל"ן מסיביות והלוואות בסיכון גבוהה. נקודת המפנה הגיעה ב-1991 עם התפרקות ברית המועצות שהייתה שותפת סחר מרכזית, מה שפגע קשות ביצוא הפיני. בנוסף, עלייה חדה בריבית, ירידה במחירי הנפט, ונפילת מחירי הנדל"ן שהחמירו את המצב. כתוצאה מכך מספר בנקים פיניים קרסו ומוסדות פיננסיים גדולים ספגו הפסדים עצומים מהלוואות כושלות. שיעור האבטלה נסק לכ-18% ב-1994, והכלכלה הפינית נקלעה למיתון עמוק. בתגובה למשבר, ממשלת פינלנד חילצה בנקים, החילה רגולציות פיננסית מחמירה יותר וביצעה רפורמות כלכליות שכללו פתיחת אפשרויות לשותפות סחר מול שוק האירופי. בסופו של דבר, פינלנד התאוששה, אך המערכת הפיננסית שלה עברה שינויים עמוקים שעיצבו את מדיניות הפיקוח לשנים רבות.^[85]

יום רביעי השחור(אנ'): שנת התחלה: 1992, מיקום: פינלנד.

יום רביעי השחור, 16 בספטמבר 1992, היה אירוע כלכלי מכונן בבריטניה, במהלכו ספגה הלירה שטרלינג מכה קשה והמדינה נקלעה למשבר פיננסי חמור. המשבר התרחש כשבריטניה הייתה חברה במנגנון שער החליפין האירופי (ERM), מערכת שחייבה את המדינות החברות בה לשמור על יציבות שערי החליפין בינן לבין עצמן. בריטניה התחייבה לשמור את הלירה בטווח מוגבל ביחס למארק הגרמני החזק, למרות לחצים גוברים מהשווקים וספקולציות לגבי חולשתה. באותה תקופה, בריטניה התמודדה עם אינפלציה ושיעורי אבטלה גבוהים וצמיחה כלכלית נמוכה. המערכת הכלכלית הייתה בלתי יציבה וספקולנטים כמו ג'ורג' סורוס, זיהו את חולשת הלירה וחוסר יכולתה לעמוד בלחצי השוק, ומכאן פתחו במתקפה ספקולטיבית מסיבית נגד הלירה, במכירת כמויות אדירות של המטבע ויצירת לחץ עצום על שער החליפין מה שהשפיע ברמת המיקרו ופגע בכלכלה המקומית. בנק אנגליה ניסה להילחם בצעדים אלו באמצעות העלאה חדה של הריבית, אך צעדים אלו כשלו. ביום רביעי השחור, ממשלת בריטניה נכנעה והודיעה על יציאה מה-ERM. הלירה צנחה בכ-25% ביחס למארק הגרמני. המשבר גרם לנזק כלכלי מיידי והוביל לשינויים דרמטיים במדיניות הפיננסית של בריטניה. כשהממשלה הבינה שלא ניתן לנהל את השוק הפיננסי הבינלאומי באמצעות רגולציות נוקשות, ושחררה את הלירה הסטרלינג מרוב ההגבלות. בריטניה אימצה מדיניות מוניטרית גמישה יותר, מה שהשפיע על כלכלתה בשנים הבאות. אירוע זה נחקק בזיכרון הציבורי כציון דרך במעבר של בריטניה לכלכלת שוק חופשי ופתוח יותר.^[86]

משבר הפסו המקסיקני(אנ'): שנת התחלה: 1994, מיקום: מקסיקו.

המשבר במקסיקו של 1994 הידוע גם כ"משבר פסו", היה משבר פיננסי חמור שהחל בעקבות ירידה חדה בערך המטבע המקומי, הפסו, שהוביל לקריסה כלכלית. המשבר היה תוצאה של מספר גורמים: חובות חוץ גבוהים, מדיניות פיחות מטבע והשפעת התחזקות ה דולר האמריקאי. במהלך שנות ה-90, מקסיקו לקחה הלוואות רבות ממדינות זרות, דבר שגרם לתלות במימון חיצוני. הממשל הקודם במדינה נקט במדיניות של פיחות מתואם, שבה שער החליפין של הפסו נשאר יציב, אך לא היה מספיק להתמודדות מול האתגרים הכלכליים של המדינה. ב-1994 פרצה התקוממות צבאית בדרום המדינה (המהומות הזפטיסטיות) שהגבירה את חוסר הוודאות הפוליטית במדינה ופגעה בכלכלה. כשממשלת מקסיקו החליטה לשנות את מדיניות הפיחות ולבצע פיחות חד, הפסו איבד יותר מ-50% מערכו תוך חודשים ספורים. שבר שהוביל לאינפלציה גבוהה, ירידה משמעותית בכוח הקנייה, ופגיעה קשה בשוקי המניות. בתגובה, מקסיקו קיבלה סיוע כספי מיידי מארצות הברית ומקרן המטבע הבינלאומית (IMF), שהציעו הלוואות בתמורה לרפורמות כלכליות. המשבר, אם כי חמור, לא גרם לקריסה מוחלטת ומקסיקו הצליחה להתאושש במספר שנים.^[87]

המשבר הפיננסי באסיה (1997): שנת התחלה: 1997, מיקום: מדינות דרום-מזרח אסיה.

המשבר הפיננסי באסיה, שפרץ ביולי 1997 בתאילנד (כונה "משבר טום יאם קונג"), התפשט במהירות במזרח ודרום-מזרח אסיה, ועורר חשש מפני התמוטטות כלכלית גלובלית. למרות החששות, ההתאוששות הייתה מהירה יחסית בשנים 1998–1999. שורשי המשבר בתאילנד היו בחוב ציבורי זר כבד ובחוסר מטבע חוץ לתמיכה בקיבוע הבאט לדולר האמריקאי, שנחשב יציב ואמין לקיבוע אליו ובמטרה לאפשר שמירה על ערך הבאט לאורך זמן. כשהממשלה נאלצה לשחרר את קיבוע המטבע, החלה בריחת הון המונית שיצרה תגובת שרשרת אזורית. דרום קוריאה, אינדונזיה ותאילנד נפגעו בצורה הקשה ביותר, עם צניחת מטבעות, ירידה בשוקי המניות ועלייה חדה בחובות פרטיים. יחס החוב-תוצר לנפש נסק, והוכיח את הפגיעות הכלכלית של מדינות אלו. הגורמים למשבר היו מורכבים וכללו בועות אשראי ונדל"ן, במיוחד בתאילנד, מלזיה ואינדונזיה. השקעות אלו לוו ברגולציה רופפת ו"קפיטליזם של מקורבים" שהוביל להשקעות לא יעילות. בנוסף, שערי חליפין קבועים עודדו לקיחת הלוואות בדולרים, מה שהגביר את הסיכון. גורמים חיצוניים, כמו העלאת ריבית בארצות הברית והיחלשות הין היפני, גרמו לדולר להתחזק והפכו את היצוא האסיאתי לפחות תחרותי ומושך. הפחד בקרב המלווים הוביל למשיכה דרמטית של אשראי ממדינות המשבר, מה שגרם למצוקת אשראי ולפשיטות רגל נוספות. למרות תוכניות הסיוע של קרן המטבע הבינלאומית (IMF) בהיקף של כ-40 מיליארד דולר (שכללו תנאים קשים כמו צמצום הוצאות ממשלתיות והעלאת ריבית), המשבר השאיר חותם כשבאינדונזיה, ההידרדרות הכלכלית הובילה להתפטרותו של הדיקטטור סוהארטו במאי 1998. לאחר המשבר, מדינות מזרח ודרום-מזרח אסיה שיתפו פעולה לחיזוק היציבות הפיננסית ושיפור הפיקוח.^[88]

משבר הרובל (1998): שנת התחלה: 1998, מיקום: רוסיה.

באוגוסט 1998 חוותה רוסיה קריסה כלכלית עמוקה, שהחלה עם פיחות מטבע חד ברובל והובילה למפולת פיננסית. לאחר התפרקות ברית המועצות ב-1991 רוסיה התמודדה עם כלכלה חלשה, במקביל לצניחת מחירי הנפט שפגעה קשות בהכנסות המדינה. הממשלה צברה הלוואות ענק מגורמים זרים למימון גירעונות תקציביים, מה שהוביל לגידול מדאיג בחובותיה הציבוריים. המשבר נבע משילוב של חובות ציבוריים גבוהים, צניחה במחירי הנפט (המהווה מקור הכנסה מרכזי לרוסיה), וניהול כלכלי רשלני בשנות ה-90. כתוצאה מכך, רוסיה לא יכלה עוד לפרוע את חובותיה הפנימיים והחיצוניים. ב-17 באוגוסט 1998, ממשלת רוסיה הודיעה על פיחות חד של הרובל, הפסיקה את תשלומי החוב החיצוניים וניתקה את קישור מטבע הרובל לדולר האמריקאי. המשבר גרם לאינפלציה גבוהה, עלייה באבטלה, ירידה דרסטית בשווי החסכונות הפרטיים, ומפולת בבורסה הרוסית. בנקים רבים קרסו, ועוררו פאניקה ציבורית. למרות סיוע מקרן המטבע הבינלאומית (IMF), המשבר השפיע גם על השווקים הגלובליים, בעיקר במדינות המתפתחות. לאחר המשבר, רוסיה החלה בתהליך של ייצוב כלכלי ושיפור ניהול המשק, בעיקר בזכות עלייה מחודשת במחירי הנפט והגז, שהיו הגורמים העיקריים להתאוששותה בשנים שלאחר מכן.^[89]

המשבר הכלכלי באקוודור(אנ'): שנת התחלה: 1998, מיקום: אקוודור. טווח תאריכי השפעה: 1999-1998.

בשנים 1998–1999 חוותה אקוודור משבר כלכלי חמור, שנגרם משילוב גורמים פנימיים וגלובליים והוביל לקריסה פיננסית, היפר-אינפלציה, פיחות מטבע חד ואבטלה גבוהה. הגורמים העיקריים למשבר היו: חובות ציבוריים, ירידת מחירי הנפט ביצוא מקומי, המשבר הפיננסי באסיה (1997) וחוסר יציבות פוליטית שכללה חילופי ממשלות תכופים בשנות ה-90 שהובילו למדיניות כלכלית לא עקבית ולחוסר סדר. ב-1999, ממשלת אקוודור נאלצה להפסיק את תשלומי החובות, והמטבע המקומי, הסוקרו (sucre), איבד באופן חד מערכו. הדפסת הכסף לכיסוי הגירעונות הובילה לאינפלציה שנתית של למעלה מ-60%. כתוצאה מכך, הממשלה נאלצה לאמץ את הדולר האמריקאי כמטבע הרשמי של המדינה החל מסוף שנת 2000. המשבר גרם לחוסר יציבות חברתית ופוליטית, הפגנות ועוני נרחב, ועלייה חדה בשיעורי האבטלה. לאחר המשבר, אקוודור עברה שינויים כלכליים עמוקים, כולל הסדרי חוב ותוכניות רה-ארגון כלכלי במטרה להתאושש. אימוץ הדולר כמטבע רשמי באקוודור היה דוגמה לצעד דרסטי שנועד לייצב את הכלכלה.^[90]

המשבר הכלכלי בארגנטינה (1998–2002): שנת התחלה: 1998, מיקום: ארגנטינה. טווח תאריכי השפעה: 2002-1998.

המיתון הגדול של ארגנטינה, היה המשבר הפיננסי החמור והותיר חותם עמוק לאורך שנים. הוא נבע משילוב קטלני של גורמים כלכליים, פוליטיים ומוניטריים. הגורמים המרכזיים למשבר: חוב חיצוני כבד, המשבר הפיננסי באסיה (1997), חוסר יציבות פוליטית והצמדת הפסו לדולר שהפכה את הכלכלה לפגיעה במיוחד לתנודות בשוק הגלובלי, בפרט כשיצוא הסחורות, כמו סויה, שהיה בסיס כלכלת ארגנטינה, ירד דרסטית. בשנת 2001, כשהמשבר הגיע לשיאו ארגנטינה נאלצה להכריז על חדלות פירעון ועל פיחות דרמטי בערך הפסו. מהלכים אלו גרמו לקריסת בנקים מקומיים, לזינוק באינפלציה, לירידה חדה בכוח הקנייה של האזרחים, ולפגיעה קשה בשוק העבודה עם שיעור אבטלה שחצה את ה-20%. המשבר עורר מרד ציבורי והפגנות ענק, שהובילו לנסיגה מההצמדה לדולר. לאחר המשבר, ארגנטינה החלה בתהליך התאוששות, עם צמיחה מהירה בשנים שלאחר מכן, בעיקר בזכות שיפור בניהול הכלכלי, ייצוב המערכת הפיננסית ופיתוח תעשיות חדשות.^[91]

אפקט סמבה(אנ'): שנת התחלה: 1999, מיקום: ברזיל.

"אפקט הסמבה" מתאר משבר פיננסי חמור שאירע בברזיל כאשר המטבע המקומי, הריאל הברזילאי (BRL), פוחת באופן דרמטי. הפיחות נגרם מהפסקת מדיניות קיבוע שער הריאל לדולר, שהונהגה מאז 1994 כחלק מ"תוכנית ריאל" שנועדה לרסן אינפלציה אכזרית. עם השנים, הפכה המערכת הפיננסית לפגיעה, וברזיל נקלעה לקשיים במימון הגירעון התקציבי וסבלה מחוב חיצוני כבד. בפברואר 1999, ממשל הנשיא פרננדו אנריקה קרדוזו החליט לאפשר לריאל לצוף בשוק החופשי. צעד זה הוביל לפיחות חד של כ-30% מול הדולר, והאיץ את האינפלציה. עם זאת, הפיחות גם חיזק משמעותית את היצוא הברזילאי, במיוחד בתחומי הסחורות כמו סויה וברזל – שזכה לכינוי "אפקט הסמבה". ברזיל התאוששה בהדרגה בשנים שלאחר מכן, בעיקר בזכות עלייה במחירי הסחורות שייצאה. המשבר אילץ את הממשלה לבצע רפורמות כלכליות חיוניות, כולל העלאת ריבית לשליטה באינפלציה, שיפור כללי האשראי וחיזוק הפיקוח הפיננסי.^[92]

המאה ה-21

העשור הראשון של המאה ה-21

ערך מורחב – העשור הראשון של המאה ה-21

המיתון של תחילת שנות ה-2000(אנ'): שנת התחלה: 2001, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 2002-2001.

מיתון תחילת שנות ה-2000, הידוע כ"בועת הדוט-קום"(אנ'), היה ירידה כלכלית עולמית שמקורה בארצות הברית. הוא החל במרץ 2001 ונמשך עד נובמבר אותה שנה, אם כי השפעותיו הורגשו גם ב-2002. המיתון נגרם בעיקר כתוצאה מהתפוצצות בועת הדוט-קום. בין הגורמים המרכזיים למשבר: פיצוץ בועת הדוט-קום במהלך שנות ה-90, שהוביל לתניחת מחירים וקריסה כלכלית לאור השקעות ענק בטכנולוגיה ואינטרנט מה שהזניק את מחירי המניות לרמות לא מציאותיות גם כשלרבות מהחברות לא היו רווחים. האטה בהשקעות עסקיות לאור קריסת חברות הטכנולוגיה שפגעה קשות באמון בעסקים, מה שגרם לחברות לצמצם השקעות ולהפחית הוצאות. והשפעות פיגועי 11 בספטמבר 2001: הפיגועים בארצות הברית פגעו באמון הציבור והובילו להאטה בצריכה ושיבשו את שרשראות האספקה והתחבורה, והחמירו עוד יותר את המצב הכלכלי. המיתון הוביל לאובדן משרות, ירידה בצמיחה, עלייה בשיעורי האבטלה והאטה בשוקי המניות. עם זאת, התאוששות כלכלית החלה כבר בשנת 2002, בעיקר בזכות הורדות ריבית משמעותיות וגידול בהוצאות הממשלתיות שנועדו להמריץ את הכלכלה.^[93]

המשבר הכלכלי הטורקי(אנ'): שנת התחלה: 2001, מיקום: טורקיה. טווח תאריכי השפעה: 2002-2001.

המשבר הכלכלי שפקד את טורקיה בתחילת שנות ה-2000, במיוחד בין 2000 ל-2001, נבע משילוב כשלים פנימיים ולחצים גלובליים. והוביל לירידה חדה בכלכלת טורקיה והשפיע עמוקות על אזרחיה. הגורמים העיקריים למשבר היו חובות ציבוריים גבוהים, בעיקר במטבע חוץ. פיחות חד במטבע שהוביל לאינפלציה גואה ולחץ על המערכת הפיננסית המקומית. והשפעות גלובליות של האטה בכלכלות עולמיות אחרות שתרמה לירידה ביצוא הטורקי, מה שהחמיר את המצב הכלכלי ברמת המיקרו. בסופו של דבר, טורקיה נאלצה לבקש סיוע מקרן המטבע הבינלאומית (IMF). סיוע זה הגיע עם דרישה לרפורמות כלכליות, שכללו צעדי צנע ושינויים מבניים. למרות הקשיים הראשוניים, רפורמות אלו סללו את הדרך לשיקום כלכלי הדרגתי של טורקיה בשנים שלאחר המשבר.^[94]

משבר הבנקאות באורוגוואי(אנ'): שנת התחלה: 2002, מיקום: אורוגוואי.

אורוגוואי חוותה משבר כלכלי חמור בשנת 2002, שהוביל לקריסת המערכת הפיננסית במדינה. המשבר נבע משילוב גורמים פנימיים וחיצוניים כאחד. בין הגורמים למשבר היו: המשבר הארגנטינאי לאור תלות אורוגוואית בכלכלת ארגנטינה, בעיקר ביצוא, השקעות ותזרים פיננסי. חובות חיצוניים גבוהים: כמו רבות מדינות אמריקה הלטינית, אורוגוואי צברה חובות משמעותיים למוסדות בינלאומיים דוגמת קרן המטבע הבינלאומית (IMF). כשחובות אלו הפכו לבלתי ניתנים להחזר, המערכת הכלכלית קרסה. ופיחות במטבע המקומי: הפסו האורוגוואי איבד מערכו באופן דרמטי בשוק הפתוח, מה שהוביל לאינפלציה גבוהה ולפגיעה קשה בכוח הקנייה של האזרחים.^[95]

שביתה כללית בוונצואלה(אנ'): שנת התחלה: 2002, מיקום: אורוגוואי. טווח תאריכי השפעה: 2003-2002.

השביתה הכללית בוונצואלה, שהתרחשה מסוף 2002 ועד תחילת 2003, הייתה תגובה ישירה למדיניותו של הנשיא דאז, הוגו צ'אווס ושיקפה את המתח הפוליטי והחברתי העמוק ששרר במדינה, השביתה נבעה ממספר גורמים. המתח הפוליטי שהיה גבוה במיוחד לאור סדרת רפורמות בעלות אופי סוציאליסטי שהחיל צ'אווס, אשר עוררו התנגדות עזה מצד המעמד הבינוני, האופוזיציה הפוליטית וענפי תעשייה מרכזיים, במיוחד תעשיית הנפט. שנית, התרחש משבר בתעשיית הנפט: בסוף 2002, איגוד עובדי חברת הנפט הממלכתית PDVSA, שהייתה עמוד השדרה של כלכלת ונצואלה, יזם שביתה בשיתוף פעולה עם קבוצות אופוזיציה. מטרת השביתה הייתה לשתק את ייצור הנפט במדינה, ובכך להפעיל לחץ כלכלי כבד על הממשלה. שלישית, השביתה הייתה חלק מקמפיין רחב יותר שדרש את הדחתו של צ'אווס, כאשר האופוזיציה טענה כי מדיניותו פוגעת בכלכלה, מזיקה למעמד הביניים ומובילה לחוסר יציבות פוליטית. בין השלכות השביתה היו האטה קשה בכלכלת ונצואלה, כשתעשיית הנפט כמעט שותקה לחלוטין, ואזרחים רבים סבלו ממחסור חמור בשירותים ציבוריים. בנוסף, השביתה הובילה לעימותים אלימים בין תומכי צ'אווס למתנגדיו, ויצרה תקופה של חוסר יציבות פוליטית קיצונית במדינה. השביתה הסתיימה באביב 2003 בעקבות התערבות בינלאומית, אך השפעותיה ניכרו בוונצואלה זמן רב לאחר מכן.^[96]

משבר האנרגיה של שנות ה-2000: בועת מחירי הנפט (2003–2009)(אנ'): שנת התחלה: 2003, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 2003-2008.

התקופה שקדמה לשנת 2008 התאפיינה בעלייה דרמטית ובלתי יציבה במחירי הנפט שהגיעה לשיא של מעל 140 דולר לחבית ביולי 2008. עלייה זו הייתה תוצאת שילוב גורמים שגרמו לטלטלה בכלכלה העולמית, בטרם התפוצצה הבועה עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי (2008). בין הגורמים לעליית מחירי הנפט היו: ביקוש גובר וחסר מענה, היצע מוגבל והשקעות ספקולטיביות. מחירי הנפט הגבוהים העלו את עלויות האנרגיה, הייצור והתחבורה, מה שהתבטא בעליית מחירי מוצרים ושירותים רבים וגרם לאינפלציה עולמית. הבועה התפוצצה בסוף 2008 עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי (2008). ירידה דרמטית בביקוש הגלובלי הובילה לצניחה חדה במחירי הנפט מ-140 דולר לכ-30-40 דולר לחבית בתוך חודשים ספורים. אירוע זה הדגים את ההשפעה המיידית של האטה כלכלית גלובלית על שוק הסחורות, ואת כוחן של הספקולציות בניפוח מחירי הנפט.^[97][98]

קריסת חברת הפיננסים הניו זילנדית(אנ'): שנת התחלה: 2006, מיקום: ניו זילנד. טווח תאריכי השפעה: 2012-2006.

קריסת החברות הפיננסיות בניו זילנד בין 2006 ל-2012 היו סדרת אירועים כלכליים חמורים, בהם קרסו עשרות חברות פיננסיות קטנות ובינוניות. הקריסות נגרמו בעיקר כתוצאה מהשקעות מסוכנות ומנהל לא מקצועי. חברות פיננסיות רבות נטו להשקיע במטבעות זרים ונדל"ן, כולל הלוואות לצרכנים עם דירוג אשראי נמוך, מבלי לשקלל את הסיכון כראוי. חוסר פיקוח רגולטורי והיעדר אכיפה מספקת תרמו לצמיחה מיותרת של חברות פיננסיות לא יציבות. המשבר הכלכלי העולמי (2008) החריף את המצב, שכן השפיע על שוקי ההון וגרם לירידה משמעותית בשווי נכסים פיננסיים ונדל"ניים. כתגובה, חברות לא הצליחו להחזיר את חובותיהן, דבר שהוביל לקריסתן. אלפי משקיעים פרטיים, בעיקר פנסיונרים, איבדו את חסכונותיהם. בין 2006 ל-2012, קרסו כ-30 חברות פיננסיות, דבר שגרם לנפילת אמון הציבור במערכת הפיננסית. בעקבות הקריסות, הממשלה הניו זילנדית יזמה רפורמות בתחום הפיקוח והרגולציה הפיננסית, כולל חוקים מחמירים יותר על הלוואות והשקעות, במטרה לשחזר את אמון הציבור ולמנוע הישנות של משברים עתידיים.^[99]

המשבר הכלכלי העולמי (2008) והמיתון הגדול: שנת התחלה: 2008, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 2010-2007.

המשבר הפיננסי העולמי של 2008 היה אירוע קטסטרופלי שנגרם משילוב של גורמים פיננסיים, כלכליים ופוליטיים ובהם משבר הסאבפריים שהיה תוצר התפוצצות בועת הנדל"ן בארצות הברית בארצות הברית והתרסקות שוק משכנתאות הסאב-פריים. ובעיקרן רגולציה לקויה וחוסר פיקוח על המערכת הפיננסית שאפשרו התפשטות מוצרים בעלי סיכון גבוהה שהוצגו כבטוחים והגבירו את ההשפעה השלילית על השווקים הבינלאומיים. הוא החל בשוק הנדל"ן האמריקאי, אך השפעותיו התפשטו במהירות ברחבי העולם, וגרמו להתמוטטות בנקים, ירידה חדה בשווקים הפיננסיים ופגיעה קשה בכלכלות רבות. המשבר נבע משילוב גורמים. בראש ובראשונה, בנקים בארצות הברית העניקו הלוואות משכנתא מסוכנות, שכונו "הלוואות סאבפריים", ללווים בעלי היסטוריית אשראי גרועה ודירוג אשראי נמוך, תוך התעלמות מסיכוני אשראי מהותיים. ושיווקו את משכנתאות אלו כמניות ניירות ערך כ-CDOs בעלות אפשרות רווח נאה בסיכון נמוך, תוך ערבוב סיכון משכנתאות אלו עם השקעות בסיכון נמוך. כאשר מחירי הנדל"ן בארצות הברית החלו לרדת, לווים רבים לא יכלו להחזיר את חובותיהם, כמו העדיפו להכריז על פשיטת רגל; בעוד אחרים העדיפו להתנער מהמשכנתא הגבוהה שלקחו דרך הבנק ולהפעיל את אפשרות החזרת המשכנתא ככינוס השעבוד, נכס המשכנתא שלקחו, ובמקומו לרכוש דירה אחרת במחיר שווי השוק העכשווי וההרבה יותר זול. בנוסף כשבועת נדל"ן קרסה, ערך המניות כניירות ערך התאפס, מה שגרם לקריסה של חברות פיננסיות ענקיות שגם השקיעו בניירות ערך אלו. המשבר התפשט במהירות כמיתון הגדול והביא לקריסת בנקים ענקיים כמו "ליהמן ברדרס", ולבעיות נזילות חמורות בעשרות מוסדות פיננסיים. הכלכלה העולמית נכנסה למיתון חמור, עם ירידה בהשקעות, עלייה חדה באבטלה וחוסר יציבות פוליטית. כדי למנוע קריסה מוחלטת, ממשלות רבות הזרימו חבילות חילוץ אדירות למוסדות פיננסיים וסיפקו תמיכה כלכלית לעסקים. המשבר נמשך עד 2009, ולאחריו ננקטו צעדים רגולטוריים משמעותיים שהובילו לשיקום איטי אך מתמשך של הכלכלה העולמית.^{[100][101][102]}

משבר תעשיית הרכב 2008–2010 (ארצות הברית)(אנ'): שנת התחלה: 2008, מיקום: עולמי. טווח תאריכי השפעה: 2010-2008.

משבר תעשיית הרכב העולמי היה חלק אינטגרלי מהמשבר הכלכלי העולמי (2008) והמיתון הגדול שהגיע בעקבותיו. למרות שהשפיע על יצרנים באירופה ובאסיה, עיקר הפגיעה הורגשה אצל "שלוש הגדולות": ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר בתעשיית הרכב האמריקאית; ובקנדה בשל קשרי המסחר. כשהתעשייה נחלשה כבר קודם לכן בשל עלייה משמעותית במחירי הדלק שהרתיעה צרכנים מרכישת רכבי שטח (SUV) וטנדרים שהיו בעלי צריכת דלק גבוהה. אך רווחיות גדולה עבור יצרני הרכב האמריקאים שכתוצאה מכך, התמקדו פחות בפיתוח דגמים חסכוניים בדלק. לאחר המשבר הכלכלי העולמי (2008) עם היצע דל של דגמים חסכוניים, המכירות החלו לצנוח. ב-2008, המצב הפך קריטי כשהמשבר הכלכלי העולמי הפעיל לחץ על מחירי חומרי הגלם והקשה על השגת אשראי צרכני. יצרניות רכב מכל העולם, כולל "שלוש הגדולות" בארצות הברית וטויוטה, הציעו הנחות משמעותיות בניסיון למשוך קונים, אך רובן חוו ירידות דו-ספרתיות במכירות. צרכנים באמריקה הצפונית פנו ליבוא מכוניות קטנות, זולות וחסכוניות יותר מיפן ואירופה. במהלך המשבר, יצרניות רכב רבות הפחיתו ייצור ופיטרו עובדים. ממשלות רבות, במיוחד בארצות הברית, נחלצו לעזרת התעשייה באמצעות חבילות חילוץ, ובמקרים של ג'נרל מוטורס וקרייזלר, אף נדרשו הליכי פשיטת רגל מאורגנים על ידי הממשלה. מדינות כמו סין ורוסיה הציגו תמריצים והגבלות על יבוא כדי להגן על התעשיות המקומיות. יונדאי-קיה מדרום קוריאה, הצליחה לצמוח משמעותית בתקופה זו בזכות התמקדות ברכבים חסכוניים, איכותיים וזולים, תוך ניצול חולשת המטבע המקומי והשקעות בשיווק. המשבר האיץ את המעבר העולמי לייצור כלי רכב חסכוניים יותר בדלק ופחות מזהמים.^[103][104]

המשבר הכלכלי באיסלנד (2008): שנת התחלה: 2008, מיקום: איסלנד. טווח תאריכי השפעה: 2011-2008.

המשבר הפיננסי באיסלנד היה אירוע כלכלי-פוליטי, ששיאו היה בקריסת שלושת הבנקים המסחריים הפרטיים הגדולים במדינה בסוף 2008. זו הייתה התמוטטות הבנקאית הסיסטמית הגדולה ביותר ביחס לגודל הכלכלה הלאומית, בהיסטוריה הכלכלית והובילה למיתון חמור ולמחאה ציבורית. בשנים שקדמו למשבר, הבנקים האיסלנדיים (Kaupthing, Landsbanki ו-Glitnir) חווה צמיחה אדירה, תוך פעולה על סמך גישה קלה לאשראי בשווקים הפיננסיים הבינלאומיים. חובם החיצוני של הבנקים הגיע ל-50 מיליארד אירו, שיעור של פי 7 מהתמ"ג של איסלנד ב-2007. עם התפתחות המשבר הכלכלי העולמי (2008), אמון המשקיעים בבנקים האיסלנדיים התפוגג, מה שהוביל לפיחות חד בערך הקרונה האיסלנדית ולקשיים בגיוס חוב לטווח קצר. הבנק המרכזי של איסלנד לא היה מסוגל לשמש כמלווה מוצא אחרון, בשל גודלם העצום של הבנקים וחובם החיצוני ביחס לכלכלה המקומית. בספטמבר 2008 הוכרז על הלאמת בנק Glitnir, כשהמאמצים להחזיר את האמון בו נכשלו. בעקבות אירועים אלו, נחקק חוק חירום שאפשר לרשות הפיקוח הפיננסי (FME) להשתלט על מוסדות פיננסיים, וניתנה עדיפות לפיקדונות מקומיים. בנקים חדשים הוקמו כדי לקבל לידיהם את הפעילות המקומית של הבנקים שקרסו. מחוץ לאיסלנד, מעל לחצי מיליון משקיעים זרים איבדו גישה לחשבונותיהם, מה שהוביל לסכסוך ה-Icesave(אנ') שבסופה נקבע כי איסלנד אינה מחויבת לפצות משקיעים הולנדים ובריטים. הממשלה האיסלנדית נקטה בצעדים דרסטיים לייצוב המצב: היא קיימה בטוחה בהתייחס לכל הפיקדונות המקומיים, הטילה בקרת הון נוקשה על מנת לייצב את הקרונה האיסלנדית, והשיגה חבילת סיוע בסך 5.1 מיליארד דולר מקרן המטבע הבין-לאומית ומדינות נורדיות אחרות. המשבר גרם לצניחה חדה בערך המטבע, להשעיית עסקאות במטבע חוץ, ולירידה של למעלה מ-90% בשווי הבורסה המקומית. התמ"ג ירד ב-10% בין 2007 ל-2010. החל מ-2011 החלה התאוששות הדרגתית, עם צמיחה חיובית של בתמ"ג, ירידה באבטלה וצמצום משמעותי בגירעון התקציבי ובחוב הציבורי.^[105][106]

משבר הבנקאות באירלנד(אנ'): שנת התחלה: 2008, מיקום: איסלנד. טווח תאריכי השפעה: 2016-2008.

משבר הבנקים באירלנד היה אירוע כלכלי חמור בו מספר מוסדות פיננסיים איריים עמדו בפני קריסה כמעט וודאית עקב חדלות פירעון, כחלק מהמיתון הגדול. בתגובה, ממשלת אירלנד הזרימה 64 מיליארד אירו לחילוץ הבנקים, מה שהוביל לגילויים מפתיעים על התנהלותם העסקית של חלק מהבנקים ואנשי העסקים. בסופו של דבר, חילוץ הבנקים יחד עם המיתון המעמיק במדינה הובילה לכך שממשלת אירלנד נזקקה לסיוע מקרן המטבע הבין-לאומית (IMF), שבעקבותיו בוצע ארגון מחדש מקיף בממשלה. בתקופת "הנמר הקלטי" (1995–2007), ששת הבנקים האיריים המרכזיים הגדילו את חובותיהם הבינלאומיים מ-16 מיליארד אירו ב-2003 לכ-100 מיליארד אירו ב-2007 – למעלה ממחצית התמ"ג של אירלנד. צמיחה זו, שהייתה חריגה באזור האירו, התמקדה במינוף מוגזם בשוק הנדל"ן האירי, שהניב רווחים לכאורה. אולם, ההתמקדות הייתה ביחסי הלימות הון ועל חשבון פיקוח לקוי על סיכוני ריכוז אשראי של בזל 2. פיקוח לקוי זה אפשר לבנקים ללוות באופן מופרז בשוקי הכסף הבינלאומיים ולהזרים כסף רב לשוק הנדל"ן המקומי. כאשר שוק האשראי העולמי קפא ב-2008, הבנקים האיריים נקלעו לבעיית נזילות פיננסית לאור חוסר במזומנים לפירעון התחייבויות, וחדלות פירעון מאחר ששווי נכסיהם צנח עקב קריסת שוק הנדל"ן. בנקים גרמנים וצרפתים הושפעו באופן ניכר מהחובות האיריים, מה שהדגיש את הממדים הבינלאומיים של המשבר. בספטמבר 2008 שר האוצר האירי העניק ערבות מדינה גורפת לכל הבנקים המקומיים למשך שנתיים, במטרת ייצוב ואפשרו המשך הזרמת האשראי. תוכנית חילוץ זו כללה הזרמת מיליארדי אירו לבנקים כמו Allied Irish Bank (AIB) ו-Bank of Ireland (BoI). עם זאת, ההלוואות הגדולות והתמשכות המשבר הובילו את אירלנד לבקש סיוע פיננסי מהאיחוד האירופי וקרן המטבע הבין-לאומית בנובמבר 2010. תוכנית הסיוע בהיקף 85 מיליארד אירו לוותה בצעדי צנע חמורים. המשבר חשף שערוריות, כמו פרשת ההלוואות הנסתרות באנגלו אייריש בנק שהולאם בינואר 2009. הבנק זייף חשבונות שהיו שייכים לו והיה מעורב בעסקאות מעגליות עם בנקים אחרים. מקרים אלו, יחד עם התעלמות מאזהרות מוקדמות של כלכלנים לגבי בועת הנדל"ן, הובילו להתפטרות בכירי רגולציה ודרישה לרפורמות. אירלנד יצאה רשמית מתוכנית החילוץ ב-2013, והקימה ועדה לחקירת המשבר. המשבר חשף בין היתר גם פרשיות שחיתות פוליטית וכלכלית, כמו של איש העסקים דניס או'ברין(אנ'), שהובילו לחקירות ציבוריות.^[107][108]

לקריאה נוספת

• חיים קידר-לוי, המשברים הפיננסיים הגדולים במאה השנים האחרונות, בן שמן: מודן, 2013.
• יאן טופורובסקי, Why the World Economy needs a Financial Crash’ and other critical essays on Finance and Financial Economics London: Anthem Press 2010

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא משבר כלכלי בוויקישיתוף

• משברים פיננסיים, דף שער בספרייה הלאומית