מרכז הסטודנט על שם פרנק סינטרה בהר הצופים ומגדל התצפית מאחוריו. משמאל, האנדרטה לזכר חללי הפיגוע באוניברסיטה העברית, בצורת עץ נטוי ברחבה המרכזית של הקמפוס.
מרכז הסטודנט על שם פרנק סינטרה בהר הצופים ומגדל התצפית מאחוריו. משמאל, האנדרטה לזכר חללי הפיגוע באוניברסיטה העברית, בצורת עץ נטוי ברחבה המרכזית של הקמפוס.
קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים – משמש את מרבית הפקולטות העיוניות של האוניברסיטה ואת מרבית משרדי המנהל שלה. בנוסף מכיל קמפוס זה את ספריית הר הצופים למדעי הרוח והחברה ע"ש בלומפילד.
במרץ 1914 רכש המשרד הארץ ישראלי את האחוזה של סרג'ון גריי היל (אנ') ואשתו קרוליין אמילי גריי היל על פסגת הר הצופים,[4] במטרה להקים במקום את "בית מדרש התורה והעבודה". התוכנית המקורית לבניין האוניברסיטה תוכננה על ידי האדריכל הבריטי סרפטריק גדס, שמתוכה נבנה רק בניין הספרייה הלאומית, כיום ספריית הפקולטה למשפטים. גדס תכנן מבנה בעל מאפיינים אוריינטליים, ובמרכזו כיפת ענק, דמוית כיפת הסלע. בסוף שנות העשרֵה ותחילת שנות ה-20 נוצרו יצירות ופריטי "בצלאל" רבים – ציורים, תבליטי נחושת והדפסי אבן של מבנה האוניברסיטה המקורי של גדס, והם שימשו כקישוטי קיר.
בט"ו באבה'תרע"ח (24 ביולי1918), נערך בהר הצופים טקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים, בהשתתפות הגנרל אלנבי, זאב ז'בוטינסקי וד"ר חיים ויצמן, שנאם את הנאום המרכזי.[5][6]
בטקס נכחו קרוב ל-6,000 אורחים. הונחו 13 אבני יסוד באוהל גדול מקושט פרחים: ויצמן (שהוסע אל הטקס במכוניתו של אלנבי) הניח אבן "בשם הציונות" ואבן נוספת "בשם הצבא העברי" (אם כי אלנבי סירב להתיר לחיילי הגדוד העברי להשתתף בטקס). יחד עם רבני ירושלים, הניחו המופתי של ירושלים (כאמל אל-חוסייני) והבישוף האנגליקני אבן יסוד "בשם ירושלים". יתר האבנים ייצגו את הברון רוטשילד ואת י"ל גולדברג, שתרם את הכסף לרכישת המגרש, ואת העיר יפו ואת המושבות החקלאיות, את ועד החינוך והמורים, את האקדמאים והסופרים, את האומנים, את הפועלים ואת הדור הבא, שיוצג על ידי כמה עשרות ילדים. בסוף הטקס שרו סביב שורת האבנים את "התקווה" ואת "אל מלך נצור".[7]
בראשית 1923 ביקר אלברט איינשטיין בארץ ישראל, ביקור שנועד לסייע לחיים ויצמן לקדם את הקמת האוניברסיטה העברית. באחד החדרים של הבית היחיד שעמד לרשות האוניברסיטה על הר הצופים, השמיע איינשטיין הרצאה בצרפתית על תורת היחסות. בפתח דבריו קרא כמה מילים בעברית.[8][9]
חלק מהשטח על הר הצופים שעליו נבנתה האוניברסיטה, נמכר בשנת 1924 על ידי ראע'ב נשאשיבי.[10]
עד לפתיחה הרשמית של האוניברסיטה, היו לה שני מכונים, לכימיה ולמדעי היהדות, מחלקה אחת למיקרוביולוגיה וספרייה. הסגל כלל 7 פרופסורים ועוד כ-30 מורים.[11]
במרץ 1925, לקראת טקס הפתיחה, הכריזו ערביי ארץ ישראל שביתה כללית. בשכונות ובערים הערביות ננעלו החנויות ועל הבתים הונפו במחאה דגלים שחורים.[12]
לורד בלפור נואם בטקס פתיחת האוניברסיטההנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית בירושלים, 1918הרב קוק בעת נאומו בטקס פתיחת האוניברסיטה, 1925
בשנת 1930 התמנה הד"ר משה בן דוד למזכיר הכללי של האוניברסיטה העברית. בן דוד החל לתכנן את לימודי הרפואה באוניברסיטה העברית, הרבה לבקר במוסדות אקדמאים ובמכונים רפואיים באירופה ובארצות הברית, וכבר אז מונה עוזר דקאן בבית הספר לרפואה שיפתח בעתיד בהר הצופים. בן דוד נרצח בשיירת הדסה.[16]
לְזִמְרַת תּוֹרָה יַעַן קוֹל – // קוֹל מַעְדֵּר, פַּטִּישׁ, סְדָן.
וְשֶׁמֶשׁ תִּצְהַל עַל-פְּנֵי כֹּל: // כָּךְ עוֹבֵד עַם וְרָן.
”
מילים: יוסף הפטמן; לחן: אברהם צבי דוידוביץ'
סגירה
האוניברסיטה העברית, 1937/1938
בעשור הראשון לקיומה של האוניברסיטה היה ד"ר יהודה לייב מאגנס הדמות המרכזית והמשפיעה ביותר על עיצוב דרכה. בסוף 1933 פעלה ועדת חקירה על ארגונה של האוניברסיטה העברית, שכונתה "ועדת הרטוג". הוועדה, בראשות פיליפ הרטוג ובהשתתפות לוי גינצבורג ורדקליף סלמן, חקרה את מצב הפקולטות השונות באוניברסיטה, ובמסקנותיה מתחה ביקורת על הדרך שבה ניהל אותה מאגנס, והציעה שינויים מקיפים במבנה הארגוני והניהולי שלה.[17] בשנת 1935 נערכה, בעקבות מסקנות הוועדה, רפורמה מבנית באוניברסיטה. מאגנס המשיך אמנם לכהן בתפקיד הנשיא עד יום מותו (1948), אך רוב סמכויות הניהול האקדמי עברו לרקטור האוניברסיטה הראשון פרופ' שמואל הוגו ברגמן ורוב סמכויות הניהול המנהלי הועברו למנכ"ל הראשון, שלמה גינוסר.
עד שנת 1947 התקיימו באוניברסיטה שתי פקולטות: הפקולטה למדעי הרוח והפקולטה למדעי המתמטיקה והטבע. בעקבות פרסום תוכנית החלוקה, דנו אנשי האוניברסיטה בשאלה האם על האוניברסיטה להישאר כולה בירושלים מחוץ לגבולות המדינה העברית המוצעת, או שעליה לעבור לפתוח שלוחה בגבולות המדינה המוצעת. בנוסף, שקלו אנשי האוניברסיטה את השלמת מגוון הפקולטות של האוניברסיטה, כדי לספק את צורכי המדינה שעתידה לקום. בפברואר 1948 החליט הוועד הפועל שיש להרחיב את האוניברסיטה ולכונן שלוחות וכיתות הוראה בעיר ירושלים.[19]
לאחר הקמת המדינה
בתום מלחמת העצמאות, קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים נותר אמנם בשליטת מדינת ישראל, אך בלא רצף טריטוריאלי עם חלקה היהודי של ירושלים. האוניברסיטה נאלצה למצוא משכן בבתים זמניים בעיר. כך, חלק מן הפקולטות ו"בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", מוקמו בבניין קולג' טרה סנטה, המעבדות נדדו לשכונת ממילא, המחלקה למתמטיקה השתכנה במבנה של מלון המלך דוד, המחלקה לסטטיסטיקה – בבניין רטיסבון ואילו בתי-הספר לרפואה ולרפואת שיניים התמקמו במגרש הרוסים. ב-1953 הוחל בהקמת קמפוס האוניברסיטה בגבעת רם. עם הקמתו, הועברו אליו מרבית הפקולטות של האוניברסיטה, לבד מבית הספר לרפואה של האוניברסיטה שעבר ב-1964 לקמפוס בית החולים הדסה עין כרם, והפקולטה לחקלאות שעברה לקמפוס בעיר רחובות. לאחר הקמת המדינה נפתחו תוכניות לימוד חדשות רבות ובהן הפקולטה למשפטים שפתחה את שעריה בשנת הלימודים ה'תש"י 1950, והוחל במתן תארים לתלמידי תואר ראשון. האוניברסיטה העברית שימשה מודל לאוניברסיטאות החדשות שקמו בישראל בשנות החמישיםוהשישים של המאה.
עד שנת 1969 הונהג סינון בקבלה ללימודים רק בפקולטות למדעי הטבע ורפואה ובשאר הפקולטות התקבלו כל מי שעמד בדרישות הסף. אך עם הגידול במספר הסטודנטים הוחלט על סינון הסטודנטים למדעי החברה משנת 1970.[20]
עם איחוד ירושלים, בעקבות מלחמת ששת הימים, הוחל בשחזור ובהרחבה של קמפוס הר הצופים, שזכה לתנופת בנייה רחבה. מרבית הפקולטות עברו בשנת 1981 להר הצופים, ובקמפוס גבעת רם נותרו בעיקר הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע, האקדמיה ללשון העברית ובית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (בהמשך הספרייה הלאומית). באותה השנה הוקם בקמפוס גבעת רם "מרכז ארצי לבחינות ולהערכה" המפעיל מבחנים לחיזוי הצלחה בלימודים האקדמיים, בהם הבחינה הפסיכומטרית.
בשנת 2002 אירע פיגוע טרור בקפיטריית "פרנק סינטרה" במרכזו של קמפוס הר הצופים שבו נרצחו תשעה בני אדם.
בשנת 2006 למדו באוניברסיטה העברית למעלה מ-24,000 סטודנטים. עד לשנת 2003 העניקה האוניברסיטה כ-90,000 תארים אקדמיים.
גירעון תקציבי וקבלת סיוע מהמדינה
בעשור השני של המאה ה-21 הכריזה האוניברסיטה העברית על משבר פיננסי ובשנת 2016 הכריזה על השבתת הלימודים בגלל מצבה הכלכלי, אשר החריף במשך כ-15 שנה מבלי שנעשה דבר על מנת לתקן אותו. המשבר הכלכלי באוניברסיטה נבע בעיקר מתפיחת התחייבות האוניברסיטה לפנסיות תקציביות של עובדיה בכלל ושל חברי הסגל שלה בפרט, וממתן הטבות שניתנו לאנשי הסגל לאורך השנים. בנוסף, לאוניברסיטה יש קושי מבני בהתנהלות על פני שישה קמפוסים הפזורים ברחבי הארץ.
בשנת 2018 סיכמה הנהלת האוניברסיטה על הסכם חילוץ מול משרד האוצר והמועצה להשכלה גבוהה. במסגרת ההסכם הוחלט כי בעשר השנים הקרובות תעביר המדינה כ-700 מיליון שקל לקופת האוניברסיטה, בנוסף לתקציב השנתי הרגיל, וזאת בתמורה ליישום תוכנית התייעלות מצד האוניברסיטה הכוללת מכירת נדל"ן, קיצוצי שכר וקיצוצי משרות. לפי ההסכם, יבוטלו בהדרגה כ-80 משרות של חברי סגל מנהלי ועל כל העובדים יחולו קיצוצי שכר.
עם זאת, ההסכם בין האוניברסיטה למדינה לא מטפל בחוב האקטוארי של האוניברסיטה לפנסיות תקציביות, והוא אמור רק להקל על ההתנהלות השוטפת של האוניברסיטה בשנים הקרובות, בזמן שאלה תגענה לשיאן. נכון ליום ההסכם לאוניברסיטה חוב אקטוארי של 13 מיליארד שקל בגין פנסיות תקציביות, גירעון בהון של 1.8 מיליארד שקל והיא מתקשה להגיע לאיזון בתקציבה השוטף.[22]
סמל האוניברסיטה
סמל האוניברסיטה העברית המקורי עוצב על ידי זליג סגל בשנת 1954, כשעוד היה סטודנט בבצלאל ולימים ראש המחלקה לצורפות בה.
אף שהסמל של סגל לא הוגש על פי דרישות התקנון, בחר צוות השופטים בהצעתו והסמל אושר. את הכתוביות סביב הסמל הוסיף הגרפיקאי הירושלמי נחום מרון. הסמל מורכב מהאותיות אל"ף ועי"ן, ראשי תיבות של "אוניברסיטה עברית". בנוסף, הלהבה שמופיעה מעל האות עי"ן מסמלת את לפיד ההשכלה.
ב-1 באפריל 2015 השיקה האוניברסיטה סמל מעודכן המבוסס על הסמל המקורי,[23] שעוצב על ידי אריאל שקל מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בהנחיית פרופ' עדי שטרן. שינוי הסמל נעשה כחלק מעיצוב חזותי שכלל גם עיצוב גופן חדש שעיצב שטרן והתבסס על גופן "אוניברסאל" שהופיע בשילוט מראשית האוניברסיטה.[24]
קמפוס הר הצופים, שהוא הקמפוס הראשון של האוניברסיטה, משמש את מרבית הפקולטות של האוניברסיטה ואת מרבית משרדי המנהל שלה.
הקמפוס נבנה סביב אחוזתו הגדולה של ג'ון גריי היל, עורך דיןפרוטסטנטי מליברפול שהיה אוהד מושבע של הציונות. לפני מותו בשנת 1914 חתם היל הסכם עם חיים ויצמן וראשי הציונות על מסמך העברת אחוזתו ואדמותיה לידיהם לצורך הקמת הקמפוס. בתום המלחמה כיבדה אלמנתו את ההסכם, וכבר ביולי 1918 הונחה אבן פינה לקמפוס. ב-1924 נפתח המכון ללימודי היהדות, וב-1 באפריל 1925 התקיים טקס חנוכת האוניברסיטה בנוכחותם של הלורד ארתור ג'יימס בלפור, הרבנים הראשיים ובהם הרב קוק, נציגי מדינות, ארגוני צדקה ואנשי דת רבים.
באפריל 1930 נחנך בית דוד וולפסון, ובו שוכנו הספרייה הלאומית והפקולטה למתמטיקה ומדעי הטבע, ובה החוג לכימיה (בראשותו של חיים ויצמן), החוג למיקרוביולוגיה והחוג למתמטיקה. החוג לכימיה נפתח בבית האחוזה של ג'ון גריי-היל, ושאר מבני העזר שימשו את שאר המחלקות עד הקמת מבני הקבע שלהם.
בינואר 1932 הוענקו לראשונה תעודות הסמכה מטעם האוניברסיטה ל-13 בוגרים במדעי הרוח בהתמחויות ספרות עברית, תלמוד, פילוסופיה, ותולדות האסלאם.[25]
עם פרוץ מלחמת העצמאות עזבו סגל ההוראה, המנהל והסטודנטים את הקמפוס בגלל צליפות יושבי הכפרים הערבים שבאזור. לאחר הסכמי שביתת הנשק בירושלים ב-30 בנובמבר 1948 נותר הר הצופים כמובלעת ישראלית בתוך שטח ירדן. במשך 19 שנה עד מלחמת ששת הימים. מחלקות האוניברסיטה העברית, ובית החולים הדסה, המשיכו לפעול במבנים אחרים בעיר, כמו בניין קולג' טרה סנטה (אליו עברה הספרייה הלאומית), מנזרנוטרדאם דה ז'רוזלם ועוד. כעבור כמה שנים, עם השלמת בניית הקמפוס בגבעת רם, הועברו הכיתות אליו. הקמפוס בהר הצופים אוכלס בחיילים ישראלים שאבטחו אותו. הם הוחלפו פעם בשבועיים על ידי שיירת משוריינים ישנים, בהתאם לנקבע בהסכמים בין ישראל וירדן.
עם איחוד ירושלים במלחמת ששת הימים הוחל בשחזור ובהרחבה של קמפוס הר הצופים, שזכה לתנופת בנייה רחבה. כל המבנים המקוריים השתמרו, למעט מבנה המכון לכימיה שהוסר כולו בשל מצבו הרעוע. מלאכת תכנון הקמפוס הופקדה בידי צוות האדריכלים דוד רזניק, שמואל שקד, רם כרמי וחיים קצף. בקצהו המזרחי של הקמפוס הוקם מערך בניינים שיועד בתחילה למחלקה למדעי הטבע (כיום אולמות הרצאות ואגף בבניין בית ספר בצלאל) ולמגדל מים בתכנונם של האדריכלים בנימין אידלסון וגרשון צפור. בסופו של דבר הושארו מחלקות מדעי הטבע בקמפוס בגבעת רם, ואילו האחרות הועתקו להר הצופים. חלקים מהקמפוס נבנו בצורה הדומה למצודה סגורה ומבוצרת.[26] האקדמיה הלאומית לאומנויות – "בצלאל" עברה אל קמפוס הר הצופים בשנת 1980 כשנה לאחר מכן עברו הפקולטות למדעי הרוח ומדעי החברה, ובתי הספר לחינוך ולעבודה סוציאלית אל קמפוס הר הצופים.
מחלקת הרכש של כלל האוניברסיטה העברית ממוקמת בקמפוס זה, לצד הפקולטה למתמטיקה ולמדעי הטבע, משום שהרכש עבור פקולטה זו הוא המורכב ביותר.
בשטח הקמפוס מצויים גם מוסדות שאינם חלק מהאוניברסיטה העברית, כמו בניין האקדמיה ללשון העברית, הספרייה הלאומית (עד ספטמבר 2023), האקדמיה למוסיקה ובית ספר תיכון אורט. (בית הספר התיכון שליד האוניברסיטה ממוקם מחוץ לקמפוס, בצמוד אליו).
היסטוריה
קמפוס אדמונד י' ספרא (גבעת רם) או קריית אדמונד י' ספרא (גבעת רם) נבנה באזור גבעת רם בירושלים החל משנת 1953. בניית הקמפוס בגבעת רם באותה עת באה לתת מענה למצב שנוצר בתום מלחמת העצמאות. קמפוס הר הצופים היה להלכה בשליטת ישראל, אך בהיעדר רצף טריטוריאלי עם חלקה היהודי של ירושלים לא ניתן היה להשתמש בו, והאוניברסיטה נאלצה למצוא משכן אחר בבתים זמניים בעיר.
קמפוס האוניברסיטה נבנה על פי עקרונות קריית הממשלה הסמוכה – בסגנון "עיר הגנים" האנגלית המורכבת ממבנים פזורים בשטח ירוק שאת כולו מקיף כבישטבעתי. סגנון זה היה אופייני לאוניברסיטאות שנבנו בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 ברחבי העולם. הקמפוס תוכנן על ידי האדריכליםריכרד קאופמן, היינץ ראו ויוסף קלארווין. הקמת המבנים הושלמה עד שנת 1967, מועד שבו הוחלט על העברת חלק מהפקולטות לקמפוס הר הצופים. מבני הקמפוס בנויים בסגנון המודרני שהיה מקובל בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-20 – מבנים קופסתיים שבחזיתם חלונות גדולים המוצלים בתריסי בטון (המכונים "בריס סוליי" – "Brise Soleil").
בשנת 2005 שונה שמו של הקמפוס ל"קמפוס אדמונד י' ספרא (גבעת רם)", על שמו של הנדבןאדמונד י' ספרא.
בשנת 2007 הפכה הספרייה הלאומית לגוף עצמאי במטרה לעבור אל בניין חדש שיבנה בסמוך אל הקמפוס ואל הכנסת. מעבר זה בוצע בשנת 2023. בשנת 2012 הודיעה הממשלה על הפיכתה של האקדמיה ללשון העברית לגוף עצמאי. כחלק מכך, גוף זה יועבר לבניין שייבנה במרכז ירושלים.
בעבר פעלו בגבעת רם גם "מעונות האלף", שהוקמו בשנת 1969 ב-35 מבנים טרומיים חד קומתיים, בפינה הדרומית של הקמפוס. השם "מעונות האלף" ניתן להם מאחר שהכילו אלף מיטות בסך הכל.[27][28] בשנת 2001 נסגרו מעונות אלו וכיום ממוקם שם "כפר ההייטק" המשמש כחממה לחברות הייטק צעירות שרובן הוקמו על ידי חברי סגל וסטודנטים של האוניברסיטה העברית.[29]
בשנת 2024 החלו הקמתם של מבני מעונות חדשים בהיקף של 700 חדרי סטודנטים ו-90 דירות לסגל האוניברסיטה.[30]
מרכז הספורט גבעת רם
מרכז הספורט ובריכת השחיה המקורה
בשנת 1952 אישר סינט האוניברסיטה מערכת שיעורי חינוך-גופני חובה לסטודנטים (שעה אחת בשבוע במשך שנה). בתחילה הופעלה תוכנית הספורט במתקנים שכורים עד שבשנת 1958 נחנך האצטדיון הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש גרוסברג, שהיה מתקן הספורט הראשון שעמד לרשות האוניברסיטה בקמפוס בגבעת-רם. למתקן זה נוספו אולם ספורט (1964), בריכת השחייה ואולמות סקווש (1968), 5 מגרשי טניס (בין השנים 1958–1968).[31] המרכז תוכנן בידי האדריכל יוסף קלארווין, שתכנן את תוכנית המתאר הכללית (תוכנית פרישת הבניינים וחלוקת האזורים – לא הבניינים עצמם) של קמפוס גבעת רם, כולו. החל משנת 1986 מנהלת את מרכז הספורט "עמותת הספורט על-שם הווארד קוסל".
בניין בית הספר לרפואה, קמפוס בית החולים הדסה עין כרם
קמפוס עין כרם של האוניברסיטה העברית ובית החולים הדסה עין כרם נבנו יחדיו, זה לצד זה, באותו הסגנון. חלק ממבניהם משותפים. לאחר מלחמת העצמאות, כשקמפוס הר הצופים הפך קשה לשימוש, תכנון הקריה הרפואית נמסר לאדריכל יוסף נויפלד[32] ובנובמבר 1954 נחתם הסכם עם סולל בונה על בניית בית הספר לאחיות, כשלב ראשון לבניין הקריה.[33] עוד בראשית 1953 החלה מע"ץ בהכנת השטח ובסלילת דרכי גישה.[34] בסוף 1955 פורסם מכרז לבניית בית הספר לרפואה.[35]
לאוניברסיטה העברית מוניטין בינלאומי והיא נמנית עם המוסדות הנודעים בעולם להשכלה גבוהה. באוגוסט 2006, למשל, דורגה בשבועון ניוזוויק במקום ה-82 בין 100 האוניברסיטאות המובילות בעולם. דירוג ה-Times Higher Education מיקם את האוניברסיטה העברית במקום ה-93 בשנת 2008, במקום הגבוה ביותר בין אוניברסיטאות המזרח התיכון.[36]
לפי דירוג שנחאי היא דורגה בשיאה במקום ה-53 בעולם (2012), ונכון לשנת 2024 היא מדורגת במקום ה-81.[37] האוניברסיטה העברית היא הראשונה מבין האוניברסיטאות בישראל שנכנסה לרשימת המאה.
בדירוג זה דורגה האוניברסיטה בשנת 2012 גם:
בשנת 2015 דורגה האוניברסיטה העברית על ידי המרכז לדירוג אוניברסיטאות העולם (CWUR) במקום ה-23 בעולם. בשנת 2019 דורגה האוניברסיטה, על ידי אותו מרכז, במקום ה-62.[דרוש מקור] לפי מדד שנגחאי לשנת 2022, האוניברסיטה העברית עלתה 13 מקומות (בהשוואה לאשתקד). במדד שנגחאי לפי תחומי לימוד לשנת 2024, דורגה האוניברסיטה העברית במקום ה-14 בעולם בתחומי המתמטיקה והתקשורת, במקום ה-42 בעולם בתחום המשפטים.[39]
מערך הספריות של האוניברסיטה, השוכן בארבעת הקמפוסים שלה, כולל עשר ספריות, שבאוספן (2012) למעלה מ-2.5 מיליון פריטים, עשרות אלפי כותרי כתבי עת (מרביתם אלקטרוניים) ומאות מאגרי מידע אלקטרוניים.
תוכניות לימודים
סכם
פרספקטיבה
תוכניות לימודים לתואר ראשון
תוכנית לימודים נוספת המיועדת לתלמידי התואר הראשון היא תוכנית אבני פינה. מדובר בתוכנית העשרה אקדמית נסיונית שהחלה פעילותה בשנת תש"ע, על בסיס תוכניות דומות הנהוגה ברבות מהאוניברסיטאות בארצות הברית, המכירות בחשיבות הרחבת האופקים בתואר הראשון. מטרתה היא להקנות סל ידע בסיסי לכל סטודנט בתואר הראשון נוסף על הידע שהוא רוכש במסגרת חוג בו הוא לומד. התוכנית מחייבת את תלמידי האוניברסיטה העברית להירשם לקורסים נוספים שאינם מתחום לימודיהם, כדי להעשיר ולהרחיב את הדעת.
בראשית שנות התשעים היו תת-מסלולי לימוד במסגרת התואר הראשון בביולוגיה. הן הציעו קורסים עשירים יותר לתלמידי השנה השנייה והשלישית של תוכנית הלימודים הכללית בביולוגיה שרצו להתרכז בתחומים מסוימים יותר של הדיסיפלינה. אולם ניסיון זה לא צלח ותת מסלולי הלימוד האלה בוטלו.
תוכניות מצטיינים לתואר ראשון
באוניברסיטה כמה תוכניות לימוד כלליות לסטודנטים מצטיינים לתואר ראשון, ובהן תוכנית אמירים (רוח), תוכנית לסטודנטים מצטיינים במדעי הרוח; אמירים (טבע), תוכנית לסטודנטים מצטיינים במדעי הטבע; ותוכנית "רביבים" לסטודנטים מצטיינים ללימודי יהדות המתעתדים ללמד יהדות בבתי ספר ממלכתיים. עוד תוכנית מצטיינים היא "עתידים: צוערים למנהל הציבורי-רוחות של שינוי". תוכנית זו מטפחת עתודת מנהיגות צעירה המעוניינת לתרום לשיפור פני החברה באמצעות הצטרפות בוגריה לעמדות מפתח בשירות הציבורי. כל הסטודנטים בתוכניות המצטיינים הכלליות של האוניברסיטה זכאים למלגת שכר לימוד מלאה ולמלגות נוספות.
בנוסף על תוכניות מצטיינים אלה, קיימות תוכניות מצטיינים פקולטאיות וחוגיות בתחומים אלו: התוכנית המשולבת: פילוסופיה, כלכלה ומשפטים – תואר כפול משפטים כלכלה ופילוסופיה, ביולוגיה (תוכנית "אתגר"), כימיה (תוכנית "אתגר"), תוכנית פסיכוביולוגיה המשותפת לפקולטות למדעי החברה ולמתמטיקה ומדעי הטבע, קוגניציה השייכת לפקולטה למדעי הרוח, פכ"ם – התוכנית המשולבת: פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה והיסטוריה.
הלימודים האקדמיים במסגרת תוכניות המצוינות הצבאיות חבצלות ותלפיות מתקיימים באוניברסיטה העברית.
על פי חוקת האוניברסיטה העברית[40] רשאים נשיא האוניברסיטה ויושב ראש חבר הנאמנים להמליץ על מינוי נגיד, שמינויו מאושר על ידי חבר הנאמנים. תפקידו של הנגיד אינו מוגדר, ועל הנשיא להגדירו בעצה אחת עם הנגיד עצמו. בעשור הראשון לקיומה כיהן ד"ר יהודה לייב מאגנס כנגיד, תפקיד שכלל את סמכויות כל שדרת הניהול הבכירה של האוניברסיטה במתכונתה הנוכחית (נשיא, מנכ"ל ורקטור), אך עם שינוי החוקה הוכפף נושא התפקיד לנשיא האוניברסיטה, וכהונתו אינה נמשכת לאחר תום כהונת הנשיא שהמליץ על מינויו (אם כי ניתן למנותו מחדש). מאז פוצל התפקיד מינתה האוניברסיטה שני נגידים בלבד, שניהם מונו עם תום כהונתם כנשיאי האוניברסיטה.
גרשם שלום היה ממייסדי המחקר המודרני של המיסטיקה היהודית ומגדולי חוקרי הקבלה, כיהן כראש המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.
באוניברסיטה נמצא המרכז לחקר הרציונליות. זהו מרכז בין-תחומי המחבר חוקרים מדיסיפלינות שונות לחקר היבטים שונים ברציונליות, כלכלה ותורת המשחקים, ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2005 הוא חבר סגל המכון. מייסד המכון הוא סרג'יו הרט המשמש כפרופסור במכון עד היום.
דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה, נמנה במשך 18 שנה עם סגל המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, ואת המחקרים שזיכו אותו בפרס עשה עם עמוס טברסקי מהאוניברסיטה העברית.
חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים – התבססות וצמיחה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2005. (הספר בקטלוג ULI)
חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים – התעצמות אקדמית תוך מאבק לאומי, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2009. (הספר בקטלוג ULI)
אסף זלצר (מחבר ועורך), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים – ספר האישים: מייסדים, מעצבים וראשוני הפרופסורים לפני קום המדינה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2013.
יפעת וייס, עוזי רבהון (עורכים), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים – מדינת הלאום וההשכלה הגבוהה, ירושלים: הוצאת מאגנס, 2024.
דוד קרויאנקר, האוניברסיטה העברית, גבעת רם – תכנון ואדריכלות 1953–2002, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, 2002.[43]
מיכל מור (עורכת), אמנות בעברית. מבחר מאוסף האוניברסיטה העברית 2025-1925, הוצאת מאגנס, 2025
דוד אוחנה, המנדרינים של ירושלים – הצופים לבית ישראל מגבעת רם, 1980-1973, הוצאת כרמל, 2025
Yaacov Iram, Curricular and Structural Developments at the Hebrew University, 1928-1948, History of Universities, Vol. 11, 1992, pp. 205–241.
Research 2000, The Authority for Research and Development, The Hebrew University of Jerusalem 2000
עבודות גמר ודוקטור
דני יעקובי, בין פרטיקולריות לאוניברסליות, מדעי הרוח הכלליים באוניברסיטה העברית, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, 2003.
דני יעקובי, הכשרת מורים והאוניברסיטה העברית בתקופת המנדט, עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1995.
דיאנה דולב, האדריכלות של האוניברסיטה העברית 1918–1948, עבודת גמר, אוניברסיטת תל אביב, 1990.
אורי כהן, איתן אורקיבי, הפרופסורה והסטודנטים באוניברסיטה העברית, 1967–1972, קתדרה 129, אוקטובר 2008, עמ' 137–164. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
חגית לבסקי, משמעות הקמתה של האוניברסיטה העברית בירושלים ומקומה בחיי העיר בתקופת המנדט, בתוך: יהושע בן אריה (עורך), ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, הוצאת משכנות שאננים; יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2003, עמ' 335–350.
אניטה שפירא, האוניברסיטה העברית והיישוב היהודי בארץ ישראל, בתוך: ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, עמ' 351–354.
ישראל ברטל, ההר והעיר: האוניברסיטה העברית, מגעים והשפעות, בתוך: ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, עמ' 354–357.
חדוה בן-ישראל, ההיבטים הפוליטיים בחיי האוניברסיטה, בתוך: ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, עמ' 358–362.
שמואל רזין, מיכאל הד, חנן חלפון, יהושע אריאלי, חדוה בן-ישראל, אניטה שפירא, חגית לבסקי, דיון, בתוך: ירושלים בתקופת המנדט: העשייה והמורשת, עמ' 362–366.
גרשון נראל, מיסיונרים בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים, עת-מול 282 (מאי 2023), עמ' 20–23.
פתיחת האוניברסיטה ושנים ראשונות
פאול אברהם אלסברג, מקורות לחקר גיבוש הרעיון לייסוד האוניברסיטה העברית, 1913–1914, דברי הקונגרס העולמי האחד עשר למדעי היהדות, ב' (2), 1993, עמ' 205–212.
קימי קפלן, חמש תגובות של רבנים אורתודוקסים לייסוד האוניברסיטה העברית בירושלים ולפתיחתה, יהדות זמננו 10, תשנ"ו, עמ' 139–163.
Arieh Goren, Sanctifying Scopus: Locating the Hebrew University on Mount Scopus, in Elishiva Carlebach, John M. Efron, David N. Myers (eds.), Jewish History and Jewish Memory: Memory: Essays in Honor of Yosef Hayim Yerushalmi, Hanover and London, 1998, pp. 330–347.
.jpg)
טקס פתיחת האוניברסיטה בציורו של ליאופולד פיליכובסקי, 1925. מוצג במבואת בניין המנהלה בהר הצופים
עשור לאוניברסיטה העברית, הר הצופים
.jpg)
ערך מורחב – קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים
_-_Hebrew_University.jpg)
מגדל התצפית ע"ש יעקב סוראסקי בהר הצופים שהפך לסמלו של הקמפוס
אמפיתיאטרון הר הצופים ע"ש רוטברג
קונצרט באמפיתיאטרון הר הצופים – שנות השלושים
האקדמיה הלאומית לאומנויות – "בצלאל" בהר הצופים
בנין מדעי הרוח בהר הצופים, כיום משמש את הפקולטה למשפטים. נבנה בשנת 1941
מבט אל המגדל והתיאטרון בהר הצופים
"רחבת ננסי רייגן" ומרכז הסטודנטים ע"ש פרנק סינטרה בהר הצופים
עבודתו של האמן דודו גרשטיין בכניסה לבניין המנהלה בהר הצופים
הכניסה הראשית לקמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית
בית החולים האוניברסיטאי "הדסה הר הצופים" – 1934
מכון איינשטיין למתמטיקה בית ווטנברג (פעל בין השנים 1928–1948), אוקטובר 1937
![Thumb](#/media/קובץ:הגן_הבוטני_הלאומי_ע"ש_מונטגיו_למפורט_-_הר_הצופים.jpg)
.jpg)
כיכר צ'ארלס צ'רקובסקי בכניסה אל הקמפוס
רחבת חיים ויצמן בכניסה אל הקמפוס
בניין האקדמיה ללשון העברית
בניין הספרייה הלאומית
אמפיתיאטרון גבעת רם ע"ש מונה ברונפמן-שקמן
פסל קיר מעשה ידי יצחק דנציגר בשערי קמפוס גבעת רם
בניין המרכז ארצי לבחינות ולהערכה
_(cropped).jpg)
.jpg)
האוניברסיטה העברית בירושלים, דף שער בספרייה הלאומית
האוניברסיטה העברית בירושלים, ברשת החברתית פייסבוק
האוניברסיטה העברית בירושלים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
האוניברסיטה העברית בירושלים, ברשת החברתית אינסטגרם
האוניברסיטה העברית בירושלים, ברשת החברתית LinkedIn
האוניברסיטה העברית בירושלים, סרטונים בערוץ היוטיוב
אתר האינטרנט הרשמי של האוניברסיטה העברית בירושלים (בעברית, באנגלית ובערבית)
חנוך גוטפרוינד, תורה ואורה לכל העולם הנאור, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, מתוך: גליליאו 125, ינואר 2009.
ליאור דטל, בדיקת TheMarker | המלכוד של האוניברסיטה העברית: חובות ענק לפנסיות – ונכסים במיליארדי שקלים, באתר TheMarker, 23 בדצמבר 2014
הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה העברית, 24 ביולי 1918
