נס ציונה
עיר בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיר בישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נֵס צִיּוֹנָה היא עיר במחוז המרכז בישראל. העיר ממוקמת בין ראשון לציון בצפון לרחובות בדרום. העיר משתרעת על פני כ-16,000 דונם ומתגוררים בה כ-50,000 תושבים. נס ציונה הוקמה בשנת 1893[6][7] כמושבה יהודית במסגרת העלייה הראשונה, והוכרזה כעיר בשנת 1992.
"עיר עם לב של מושבה" | |||||||||||||||||||||||||
מדינה | ישראל | ||||||||||||||||||||||||
מחוז | המרכז | ||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | עירייה | ||||||||||||||||||||||||
ראש העירייה | שמואל בוקסר | ||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 39 מטר | ||||||||||||||||||||||||
תאריך ייסוד | 1883 | ||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | עיר 50,000–99,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יולי 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 50,007 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 43 | ||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.4% בשנה | ||||||||||||||||||||||||
- מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 0.06 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 3,193 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות ארצי[2] | 71 | ||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[4] | 15,660 דונם | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 96 | ||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5] |
8 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 27 | ||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.4408 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 58 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל נס ציונה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
www.nzc.org.il |
בתחום השיפוט של העיר שוכנים המכון למחקר ביולוגי בישראל ופארק המדע קריית ויצמן.
"נס ציונה" הוא צירוף מקראי הלקוח מספר ירמיהו:
„שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ כִּי רָעָה אָנֹכִי מֵבִיא מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל.”
השם התנוסס על דגל ה"כחול לבן", שלימים הפך לדגל המדינה, שהניף מיכאל הלפרין, ממתיישביה הראשונים של המושבה, כשעל הפס הכחול רקומות באותיות זהב המילים "נס ציונה"[8].העיר נקראה בתחילה "נחלת ראובן" ו"ואדי אל חנין" (בערבית: "עמק השושנים").
בשנת 2007 נמצאו על גבעה מדרום לנס ציונה (נ"צ 17954-64/64602-12), חרסים אחדים מתקופת הברונזה המאוחרת, ככל הנראה ממצא מקבר שהיה בסמוך[9]. בהמשך התקיימו מספר חפירות הצלה של רשות העתיקות, בהן התגלו ממצאים שונים ונחשפו שרידי בנייה מן התקופה הביזנטית וכן מערכות השקיה מהתקופות האסלאמית הקדומה והעות'מאנית המאוחרת ומימי המנדט הבריטי[10]. במספר חפירות שהתקיימו בצפון-מזרח העיר, סמוך לצרפנד אל-ח'ארב, נתגלו מפלסי חיים משלהי התקופה הביזנטית; שני שלבי יישוב ובהם מבנים ומתקנים מהתקופה האסלאמית הקדומה; שרידי מבנים מהתקופה הצלבנית; בית קברות מוסלמי שבו קבורת ילדים בקנקנים, ששימש כנראה עד שנות ה-40 של המאה ה-20, ותעלות מים מהתקופה העות'מאנית. כמו-כן התגלו בסמוך שרידי ישוב ומתקנים מן התקופות הפרסית-הלניסטית ועד התקופה העות'מאנית[11][12]. חלק מהממצאים מוצגים ב"משכן הפיס לאמנויות" במזרח העיר.
ב-17 בפברואר 1875 דיווח ביטאון הטמפלרים הגרמנים על קבוצה של 35 רוסים ממוצא גרמני מבסרביה שהתיישבו בוואדי אל-חנן, מדרום-מערב לרמלה. בראש קבוצה זו עמד גוסטב רסלר[13]. בשנת 1878[דרוש מקור] רכש רסלר כ-2,000 דונם מערביי הסביבה בוואדי חנין, במקום בו נמצאת נס ציונה של היום. הוא חפר באר מים והקים בריכה ליד ה"חאן" הקדום שעמד במקום, ובהמשך נטע שם פרדס. בתוך זמן קצר מתו מקדחת וממחלות 12 נפשות מאנשי קבוצה זו, רובם ילדים, בהם שניים מבניו של רסלר, שמתו ממלריה. ובסופו של דבר חזרו המתיישבים לבסרביה, ורסלר התיישב באודסה, לשם הגיע כנציגם של יקבי הטמפלרים בארץ ישראל[14]. בחודש ניסן תרמ"ב–1882 ביקר זלמן דוד ליבונטין בוואדי אל-חנין בתור שליח אגודות "חובבי ציון", במטרה לרכוש אדמה להקמת מושבה יהודית. באחוזתו של רסלר הוא מצא משק נטוש, באר חרבה ובית ובו לחות וטחב משום שעמד בסמוך לביצה[15]. רסלר, שהגיע לאודסה בשנת 1882, פגש שם את ראובן לרר, חסיד חב"ד שהיה איש "חובבי ציון". רסלר הבטיח שהחלקה במצב מצוין ושהיא קרובה מאוד לירושלים. השניים סיכמו עסקה בה יקבל רסלר את ביתו של לרר באודסה תמורת הפרדס של רסלר בארץ ישראל.
בשנת 1883 (בתמוז תרמ"ג) הגיע לרר עם משפחתו לנחלתו בארץ ישראל. הוא מצא במקום מבנה עזוב, באר הרוסה ופרדס מוזנח, והאזור היה רחוק מאוד מירושלים. אבל לרר לא נואש, במשך כחצי שנה שיקם את המקום ואז החל לחפש מתיישבים יהודים נוספים, כדי שיוכל לקיים חיים יהודיים שלמים ("מניין" לתפילה ו"חדר" לילדים)[16]. הוא קרא ליהודים, בני היישוב הישן ובני העלייה הראשונה: "מי לחלקת אדמה פורייה ולהקמת מניין ביישוב יבוא אלי". הוא אף היקצה 320 דונם מאדמותיו למתיישבים החדשים. בשנת תרמ"ז–1887, הפיץ ביפו "קול קורא" ליהודים להצטרף לנחלתו, שקרא לה עתה "נחלת ראובן"[17][18]. האישה הראשונה שהצטרפה לנחלתו של לרר, שלא הייתה מבני משפחתו, הייתה גולדה מילוסלבסקי, שרכשה מלרר 60 דונם והביאה עימה את בתו של בעלה המנוח ואת חתנה, שלמה יפה[19]. משה סמילנסקי מתאר בספרו כי "בראשונה מצא הקול הד בלב אדם שלא יכול היה להצטרף למניין: אישה אחת, אשר רוח הקודש בתוספת של הרפתקנות גרו בשכנות בלבה, גולדה מילוסלבסקי". מילוסלבסקי תרמה רבות למושבה על ידי נטיעת כרמים, עבודה בפרדסים וכתיבת מכתבים לבנימין זאב הרצל ואחד העם בבקשה שיעזרו למושבה בקשייה. בשנת תרמ"ח הגיע היישוב למניין הראשון.
בשנת 1888 נרצח אחד המתיישבים, הנפח אברהם ילובסקי, בידי ערבים. ביתו עמד ליד הכיכר הנושאת כיום את שמו ובה אנדרטה לזכרו. הוא נחשב לקרבן האלימות הראשון של היישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל.
בשנת 1891 הקים מיכאל הלפרין, מאנשי העלייה הראשונה, "מושבת פועלים" (או "חוות פועלים", כפי שנקראה אחר כך) בצפון נחלתו של ראובן לרר והציע לקרוא לה "נס ציונה" (על סמך הפסוק בספר ירמיהו: "שאו נס ציונה, העיזו, אל תעמדו")[20].
הבסיס למושבה זו היה שטח של 170 דונם, אותו מכר לרר לאגודות, שמטרתן שיפור תנאי החיים של פועלי המושבות ("אגודת העשרות"). מיכאל הלפרין השקיע במושבה מכספו ואף משכן לצורך זה את נכסי המושבה. לבסוף הצליח לרתום את חברת יק"א למשימה וזו פדתה את המשכנתא על הקרקע ונטעה בה פרדס.
בשנת 1893 הגיע למושבה חיים טפר וקנה באזור חלקת אדמה בגודל של חמישה דונם. בהמשך הוא היה מראשוני קבלני הבנייה במושבה המתפתחת.
ב-27 באוקטובר 1898 ביקר במושבה בנימין זאב הרצל, במסגרת סיורו בארץ ישראל, בדרכו מראשון לציון לרחובות. הוא כתב ביומנו: "עלי להשלים ולרשום את האירועים מאז שלשום, כשעזבנו את ראשון-לציון. במרחק של כחצי שעה נמצא כפר היהודים ואד אלחנין[21]. שם קיבלו את פנינו כל בני המקום; ילדים שרו שירים, איש זקן הגיש לי לחם ומלח ויין, פרי אדמתו, הייתי אנוס לבקר כמעט בכל הבתים של האיכרים."
בשנת 1905 רכשה חברת "גאולה" מידי ערביי המקום שטח בן 600 דונם, על הגבעה שבין "נחלת ראובן" ו"חוות הפועלים". באופן זה, התאחדו כל חלקיה של נס ציונה למושבה אחת[22]. ראשי היישוב החליטו שלא להקים בתי מגורים על הגבעה אלא לנצלה לצרכים ציבוריים. שטח ממרגלות הגבעה ועד רחוב תל אביב יועד להקמת מבנה ציבור. המבנה הוקם ב-1907 וכלל שני חדרים ואולם גדול, נקרא "בית ראשונים" ושימש כבית ועד המושבה, בית ספר, בית כנסת ואולם כינוסים ואירועים. בשנת 1915 הוצב בראש הגבעה פעמון שהיה קורא לעבודה וגם מזעיק את התושבים במקרי חירום. בשל שימושים אחרים, נקראה הגבעה מאוחר יותר גם "גבעת האהבה".
בשבת 13 באוקטובר 1917 פשטו כוחות צבא ומשטרה טורקיים על המושבה ועצרו 7 גברים, בהם ראש ועד המושבה זאב כהנוב. הם הועברו במסע ארוך לכלא בדמשק, ושם נפטרו 4 מהם.
ב-14 בנובמבר 1917 התקיים ממערב לנס ציונה קרב עיון קרא בין כוחות החטיבה הניו זילנדית הרכובה מחיל המשלוח המצרי של הצבא הבריטי ובין הארמייה השמינית של צבא האימפריה העות'מאנית. ייחודו של הקרב היה בכך שנלחמו בו יחידות ניו זילנדיות בפיקוד קצינים ניו זילנדים (ולא קצינים בריטיים, כנהוג), ויושמו בו טקטיקות חדשניות שכללו ניצול של גבעות הכורכר כשטחים שולטים. בקרב נפלו 50 קצינים וחיילים מניו זילנד ו-162 מהצבא העות'מאני. לאחר הקרבות נשארו חלק מהכוחות הניו זילנדים לתקופת מנוחה במושבה.
בזמן השלטון העות'מאני סבל היישוב קשות, אך לאחר כיבושו על ידי צבא בריטניה וברוב תקופת המנדט הבריטי חי היישוב בשקט וללא הפרעות. בשנת 1921 הותקנו משאבה ומערכת צינורות, שהזרימו מים מן הבאר לבריכה שבראש הגבעה ומשם למושבה. היישוב היהודי משך אליו גם פועלים חקלאיים ערבים, שמצאו שוק לתוצרתם אצל המתיישבים היהודיים ואשר לחלקם סיפקה נס ציונה עבודה. בצמוד למושבה הוקם בשנת 1926 הכפר הערבי ואדי חנין, ובינו ובין נס ציונה שרר שקט יחסי, שהופר לעיתים במעשי אלימות[23]. היישוב היהודי השתרע ממערב לכביש הראשי (ראשון לציון - רחובות) והיישוב הערבי ממזרח לכביש. במרכז הכפר הערבי הוקם בשנות ה-20' מסגד גדול[24]. בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקם, על קרקע שהייתה שייכת למיכאל הלפרין, שנקראה גבעת מיכאל, מרכז ששימש להכשרת גרעיני התיישבות לפני עלייתם ליישוב קבע. בתחילת שנות השלושים אירעו סכסוכים ואף התנגשויות בין הפועלים לבין האיכרים במושבה, על רקע הדרישה לעבודה עברית[25]. בשנת 1933 הונחה אבן פינה ל"שכונת הפועלים" שהוקמה בצד המזרחי של היישוב. בשנת 1934 אירחה המושבה את מרוץ המרתון הראשון בארץ ישראל, שיצא מתל אביב וגם הסתיים בה, ובו ניצח ולטר פרנקל[26].
במלחמת העצמאות ננטש היישוב ואדי חנין על ידי תושביו הערבים, לאחר פיצוץ מפקדת חסן סלאמה ברמלה הסמוכה ב-5 באפריל 1948. במקום בקתות הכפר הערבי נבנו שכונות חדשות. בין היתר הוקמו בנייני קומות וטורי חנויות שמהם התפתח המרכז המסחרי של נס-ציונה[27].
בעת הכרזת המדינה היו בנס ציונה כ-2,000 תושבים. שנה לאחר מכן התגוררו במקום כ-6,000 איש, שהתיישבו בבתי הערבים, בשכונת צריפים של עמידר ובשכונות בלוקונים וצריפונים[28]. בספטמבר 1949 הוקמה בנס ציונה מועצה מקומית[29].
במהלך שנות ה-50 קלט היישוב עולים מצפון אפריקה ואירופה. בצד הדרומי של היישוב הוקמה ב-1950 מעברה כמשכן זמני לעולים ממדינות שונות ובעיקר מעיראק. בחורף של 1953 הוצפה המעברה ומרבית האוהלים והפחונים שהיו בה ניזוקו.
בסוף המאה העשרים ובמהלך שני העשורים הראשונים של המאה העשרים ואחת, הוקמו בעיר מספר שכונות חדשות ואוכלוסייתה הוכפלה. הבנייה התרכזה בשטחי הפרדסים לשעבר ממערב לעיר, למרגלות הגן הלאומי הגובל במועצה אזורית גן רווה ובצד המזרחי, בקרקעות שהיו שייכות בעבר למועצה האזורית גזר.
באפריל 2019 אישרה העירייה תוכנית מתאר עירונית, על פיה יוקמו 29,000 יחידות דיור חדשות, 89 אלף מ"ר שטחי מסחר ו-145 דונם מבני ציבור עתידיים בעיר. כמו כן תוכנן להיבנות מסוף תחבורה ציבורית בצפון העיר וחידוש אזור התעשייה, בד בבד עם שימור אתרי הטבע הנמצאים ברחבי העיר וסביבה[31]. עם זאת, תוכנית המתאר התעכבה בשל תוכנית המטרו ותמ"א 70, והמחלוקת בין הרשות, המבקשת לשמר את צביונה של העיר, לבין רשויות התכנון שמבקשות לצופף ולבנות לגובה[32].
בשנים 2020–2023 קודמו ברחבי העיר 8 מתחמי פינוי בינוי, שצפויים להוסיף לה כ-2,500 יחידות דיור[33]. בפברואר 2024 החליטה הממשלה להכריז על מתחמים מועדפים לדיור בנס ציונה, שיכללו יחד כ-9,000 יחידות דיור[34]. ביולי 2024 פורסם, כי רשות מקרקעי ישראל מקדמת "הסכם גג" עם עיריית נס ציונה, שיכלול בניה של 5,767 דירות חדשות בשבעה מתחמים[35]. לאחר מימוש כל התוכניות צפויה אוכלוסיית העיר להגיע לכ-120,000 נפשות.
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף יולי 2024 (אומדן), מתגוררים בנס ציונה 50,007 תושבים (מקום 43 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של -0.4%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 92.0%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 15,658 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[36]
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:
לנס ציונה קבוצת כדוריד בליגה הבכירה בענף, א.כ. נס ציונה, שהשתייכה בעבר למועדון ארבע הגדולות של הליגה. לאגודת א.כ. נס ציונה מחלקת נוער ענפה הכוללת קבוצות נוער רבות, קבוצת נערות ובית ספר לכדוריד. מגרשה הביתי הוא היכל הספורט ע"ש צימרמן.
סקציה נס ציונה היא קבוצת הכדורגל העירונית אשר שיחקה מספר עונות בליגת העל. הקבוצה הוקמה בשנת 1955 כאיחוד של ארבע קבוצות – הפועל נס ציונה, מכבי נס ציונה, בית"ר נס ציונה ו"כוכב הדרום"[38].
בקיץ 2024 נרשמה בההתאחדות לכדורגל בישראל קבוצת כדורגל חדשה בשם "עירוני נס ציונה" שנרשמה לליגה ג'[39].
קבוצת כדורגל נוספת בעיר היא הפועל טירת שלום (אנ') שמשחקת בליגה ג'. היא ממוקמת בשכונת טירת שלום שהייתה במקור מאוכלסת על ידי יוצאי תימן. בעבר הייתה קיימת גם קבוצת מכבי בן צבי ששיחקה שנים רבות בליגות הנמוכות והתפרקה בשנת 2004. אצטדיון הכדורגל של העיר, אצטדיון עירוני נס ציונה (המכונה גם "אצטדיון הפרדס"), נמצא ליד טירת שלום.
קבוצת הכדורסל של העיר היא עירוני נס ציונה אשר משחקת בליגת העל. מגרשה הביתי של הקבוצה הוא אולם הספורט לב המושבה המכיל כ-1,200 מקומות ישיבה.
בעיר פועלת קבוצת כדורעף נשים, מ.כ. נס ציונה, המשחקת בליגה הלאומית נשים דרום[40].
קבוצת ההוקי של העיר היא נס ציונה דרגונז, המשחקת בליגת העל והיא מצליחה מאוד. קבוצת הנוער שלה זכתה באליפות המדינה בעונת 2016/2017.
בעיר פועל בי"ס לשחמט במסגרת "קריית התרבות", שהוציא מבין שורותיו שחקנים מצטיינים בליגות הנוער והילדים.
ענף הטניס שולחן מפותח מאוד, ובעיר מתקיימת מאז שנת 2004 ברציפות אליפות ארצית שנתית הנקראת על-שמו של מאיר הרמן, שהיה ראש המועצה המקומית.
בעיר פועלת קבוצת טריאתלון לילדים, אותה מפעילה מאז 2009 קבוצת Team Gez[41].
ביה"ס להתעמלות אומנותית הוקם בשנת 1994 ומאז מנוהל ע"י סבטלנה ז'וגרב, מאמנת בכירה בענף ההתעמלות האומנותית[42].
עד שנת 1961 היו בנס ציונה רק בתי ספר יסודיים. תלמידים שביקשו להמשיך את לימודיהם בבית ספר תיכון נסעו לרחובות או לראשון לציון הסמוכות. לקראת שנת הלימודים תשכ"ב הוקם בעיר בית ספר תיכון שנקרא לימים קריית החינוך בן-גוריון בסיוע משרד החינוך[43].
בעיר 22 בתי ספר:
בנס ציונה יש כ-70 גנים ציבוריים ופארקים, ביניהם:
מסלול רכיבת אופניים אתגרי בחורשת המושבה המשתרעת של שטח של כ-90 דונם במזרח העיר - שטח פארק האופניים הוא כשני דונמים והוא כולל 300 מטרים של אלמנטים לרכיבה במסלול טבעתי. עם סלילתו, כביש 423 חתך את הגישה הרגלית לפארק האופניים והגישה כיום אפשרית רק במכוניות או אופניים.
בעיר עובר כביש 412, המשמש גם כציר התחבורה המרכזי שלה. ממזרח קיים כביש 423, "עוקף נס ציונה", מצפון כביש 431 שאליו ניתן לעלות דרך מחלף ראשונים, וממערב כביש 42.
לאורך נס ציונה עובר רחוב ויצמן, המשמש ציר תחבורה ציבורית ראשי, ובו עוברים מאות אוטובוסים מדי יום, ולהם מספר תחנות בעיר. בעיר מתוכנן לעבור בעתיד הקו הכחול, מערכת אוטובוסים מהירה בעלת נתיבי העדפה ייעודיים לאורך רחוב ויצמן, במסגרתו ייסגר חלק מהרחוב לתנועת כלי רכב פרטיים.
בקרבת העיר שלוש תחנות רכבת: מצפון, תחנת ראשון לציון "הראשונים" הממוקמת שני קילומטר צפונית למרכז העיר; ממזרח, תחנת באר יעקב הממוקמת 3.5 קילומטר מזרחית למרכז העיר; ותחנת הרכבת ברחובות הממוקמת 2.5 קילומטר דרומית למרכז העיר.
בתוך העיר פועלים, מאז ספטמבר 2023, חמישה קווי אוטובוס: 2, 4, 5, 6 ו-7. מרבית הקווים עובדים בתדירות של 20 דקות[45].
הרחוב הראשי בעיר הוא רחוב ויצמן, המהווה חלק מכביש 412 ובו נמצאים הקניותר והתחנה המרכזית של העיר. מקביל לו ומערבה ממנו נמצא רחוב תל אביב ובו מבנים עתיקים מתחילת ההתיישבות. רחוב תל אביב נקרא על שם ספרו של הרצל אלטנוילנד מספר שנים לפני שאחוזת בית שינתה את שמה לתל אביב.
שכונותיה של נס ציונה כוללות יישובים לשעבר שצורפו לעיר:
סמלה המקורי של העיר עוצב בראשית שנות ה-50 על ידי הנהלת המועצה המקומית בראשותו של אליהו מירון:
בשנת 2014 הציגה העירייה סמליל אשר משמר בפינתו הימנית-העליונה את סמל העיר המקורי. הסמליל נועד להדגיש ערכים עליהם מושתתת העיר נס ציונה: קהילה ומשפחה, שמירה על איכות סביבה והיותה מרכז לקידום טכנולוגיה וחדשנות (בדגש על היי-טק). הסמליל עוצב על ידי חני עבודי, על בסיס סמל חגיגות 130 שנה להיווסדותה של העיר ולהדגיש את עברה ועתידה של העיר.
בשנת 2020 החליטה מועצת העיר לחזור לסמל המקורי מלפני 2014.
מס' | שם | תחילת כהונה | סיום כהונה | הערות |
---|---|---|---|---|
ראשי הוועד | ||||
1 | ראובן לרר | 1883 | 1889 | ראש הוועד הראשון ומייסד העיר |
2 | אהרן אייזנברג | 1889 | 1891 | |
3 | שמואל הוכברג | 1891 | 1898 | |
4 | דוד לנדאו | 1898 | 1906 | |
5 | שמואל סלוביס | 1906 | 1912 | |
6 | זאב כהנוב | 1912 | 1916 | |
7 | מאיר קומורוב | 1920 | 1922 | |
8 | בנימין ילובסקי | 1922 | 1924 | |
9 | ירמיהו בוקסר | 1924 | 1934 | סבו של שמואל בוקסר, ראש עיריית נס ציונה ה-3 |
10 | הרצל הוכברג | 1934 | 1936 | |
11 | בר כוכבא כהנוב | 1936 | 1937 | |
12 | הרצל הוכברג | 1937 | 1940 | כהונה שנייה |
13 | ירמיהו בוקסר | 1940 | 1947 | כהונה שנייה; ראש הוועד האחרון |
ראשי המועצה המקומית | ||||
1 | יוסף סמל | 1949 | 1950 | ראש המועצה הראשון |
2 | אליהו מירון | 1950 | 1966 | |
3 | משה לוי | 1966 | 1968 | |
4 | ישראל שמיד | 1968 | 1978 | |
5 | מאיר הרמן | 1978 | 1983 | |
6 | ניסן קרופסקי | 1983 | 1993 | ראש המועצה האחרון; ראש העירייה הראשון |
ראשי העיר | ||||
1 | ניסן קרופסקי | 1992 | 1993 | ראש העיר הראשון |
2 | יוסי שבו | 1993 | 2018 | |
3 | שמואל בוקסר | 2018 | מכהן | נכדו של ירמיהו בוקסר |
לנס ציונה ישנן מספר ערים תאומות ברחבי העולם:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.