יולי אדלשטיין

יולי יואל אדלשטיין (נולד ב-5 באוגוסט 1958; י"ט באב תשי"ח) הוא פוליטיקאי ישראלי, חבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון, שר הבריאות, השר לקליטת עלייה ושר ההסברה והתפוצות בממשלות ישראל. בשנים 2013–2020 כיהן כיושב ראש ה-16 של הכנסת. טרם עלייתו לישראל היה מסורב עלייה ואסיר ציון בברית המועצות. בהכשרתו הוא מורה לשפות, בעיקר עברית.

עובדות מהירות לידה, תאריך עלייה ...

Remove ads

ביוגרפיה

סכם

פרספקטיבה

נולד בשם יוליאן יוריוביץ' אדלשטיין (ברוסית: Юлиан Юрьевич Эдельштейн) בצ'רנוביץ, אוקראינה הסובייטית שבברית המועצות למשפחה יהודית. הוריו, אניטה לבית רוזנצווייג ויורי אדלשטיין, היו מרצים במכללה להכשרת מורים. לאחר מספר שנים עברה המשפחה לקוסטרומה שברוסיה. אביו היה פעיל בתנועת הדיסידנטים, התנצר ומאוחר יותר היה לכומר בשם האב גיאורגי אדלשטיין. הוא שימש ככומר האורתודוקסי של הכפר קרבנובו במחוז קוסטרומה, ועלה לישראל במרץ 2022^[1].

עם תום לימודיו בתיכון רצה אדלשטיין להתקבל לבית ספר הגבוה ללימודי שפות, אולם נדחה עקב יהדותו והחל ללמוד במכללה להכשרת מורים. הוא סולק מהלימודים לאחר שהביע ביקורת על מדיניות החיסולים של יוסיף סטלין^[2].

בשנת 1979 ביקש לעלות לישראל אך סורב. הוא עבר לבירה מוסקבה, שם הצטרף לחוג של לומדי עברית, לימד עברית במחתרת והיה פעיל ציוני בשנות ה-70 וה-80 ואף עמד בראשה של התארגנות שביקשה להפיץ את לימודי העברית לערי הספר של ברית המועצות^[3]. עקב פעילותו, התקשה למצוא עבודה והתפרנס בין היתר כמודל עירום (פלג גוף עליון) בבתי ספר לאמנות^[4]. גם שם הופעלו לחצים על המעסיקים לפטרו, אך מעסיקיו השונים היו מרוצים מאוד ממנו עקב העובדה שתמיד הגיע בזמן ואף פעם לא היה מגיע שיכור, בניגוד לשאר העובדים.

ב-4 בספטמבר 1984 נעצר על ידי הק.ג.ב. בשל פעילותו הציונית, באשמת שווא של החזקת סמים, שהושתלו בדירתו^[5]. אדלשטיין נעצר למשך שלושה חודשים בבית הכלא בוטירקה שבמוסקבה. במהלך המעצר הוא שבת רעב למשך חמישה-עשר יום, במחאה על החרמת זוג התפילין שנשא עמו בסתר^[6]. הוא הורשע (ב-19 בדצמבר 1984^[7]) ונידון לשלוש שנות מאסר עם עבודות פרך במחנה כפייה סובייטי, וריצה את עונשו בגולאג ליד ימת באיקל. במהלך מאסרו נפצע באורח קשה ונותר נכה^[8]. במשך שנות המאסר התנהל מאבק בינלאומי לשחרורו, אליו התגייסו גם מנהיגים מרחבי העולם (ביניהם סגן נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש^[9]), והפגנות למען שחרורו נערכו בישראל ובארצות הברית.

הוא שוחרר במאי 1987^[10] ועלה לישראל עם משפחתו ביולי אותה שנה^[11].

ביוני 2017 ערך אדלשטיין ביקור רשמי ברוסיה, בו חזר אל הבית בו התבצע החיפוש ואל תא המעצר בו נכלא. במהלך הביקור נאם בפני מליאת הבית העליון של הפרלמנט הרוסי, ופתח את נאומו בעברית:

לפני 33 שנים נאסרתי, כאן במוסקבה, על ידי שלטונות ברית־המועצות בעוון לימוד השפה העברית. נאסרתי, כי לימדתי את השפה שבישרה לעולם את דחיית העריצות ואת שלטון הצדק, את אהבת האדם ואת תקוות הדרור. היום אני עומד כאן לפניכם כיושב־ראש כנסת ישראל, ובאותה השפה שבעוון הוראתה נאסרתי, אני מברך אתכם בברכה היהודית העתיקה – שלום עליכם. גם בחלומותיי הטובים ביותר לא האמנתי שאגיע לרגע הזה. עבורי, זוהי סגירת מעגל כפולה: שלי, יולי אדלשטיין, ושל העם היהודי כולו, שאני עומד כאן כנציגו"^[12]

Remove ads

חייו בישראל

סכם

פרספקטיבה

בהגיעו לישראל השתקע באלון שבות שבגוש עציון^[13].

בשנים 1988–1996 כיהן כסגן נשיא "הפורום הציוני", ארגון שייצג את מסורבי העלייה שעלו לישראל^[14]. בשנים 1990–1995 מילא תפקידים ניהוליים בבתי ספר וניהל את מחלקת העולים במלי"ץ.

ישראל בעליה

אדלשטיין נמנה עם מייסדי מפלגת "ישראל בעליה" ונבחר מטעמה לכנסת ה-14 בשנת 1996. הוא כיהן כשר לקליטת עלייה בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו בין השנים 1996–1999.

במהלך כהונתו בכנסת ה-15 יזם תיקון לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), האוסר על נטישת בעלי חיים ומתיר לעמותות, רשויות מקומיות ווטרינרים שטיפלו בבעלי חיים נטושים להטיל את הוצאות ההחזקה על הנוטש אותם. כמו כן הציע תיקון לחוק בתי המשפט, על פיו יוכל אדם שאין עיסוקו בייצוג דרך קבע, לייצג ללא תמורה בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות^[15]. תיקון זה אושר בשנת 2001^[16]. לאחר הקמת ממשלתו הראשונה של אריאל שרון, כיהן בתפקיד סגן השר לקליטת עלייה במעמד של שר, בין השנים 2001–2003.

בבחירות לכנסת ה-16 זכתה "ישראל בעליה" לשני מנדטים בלבד, והסכימה להתמזג לצמיתות עם מפלגת הליכוד.

הצטרפות לליכוד

לאחר המיזוג עם הליכוד, מונה אדלשטיין לסגן יושב ראש הכנסת בכנסת ה-16. במהלך כהונת כנסת זו יזם ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות. אדלשטיין הוביל את מחנה "המורדים בליכוד" שביקשו למנוע את ביצוע התוכנית, ובשעת ההצבעה אף חרג מכללי הפרוטוקול והכריז כי הוא מתנגד לתוכנית "בשאט נפש"^[17]. מאז ביצוע התוכנית קרא אדלשטיין מספר פעמים לשוב ליישובים שפונו בצפון השומרון^[18].

בבחירות הבאות שובץ ברשימת הליכוד במיקום שלא אפשר לו להצטרף לכנסת ה-17. כשנה לאחר מכן, ב-27 בפברואר 2007, עם התפטרותו של דני נוה מהכנסת והודעתו של עוזי לנדאו ששובץ לפניו כי אינו מעוניין לשוב ולכהן, הצהיר שוב אדלשטיין אמונים לכנסת. בנאומו הראשון בכנסת זו אמר:

גברתי היושבת-ראש, למה אמרתי שהתחושה מוזרה? כפי שאמרת הרגע, חבר כנסת חדש-ישן מצהיר אמונים. מצד שני, אני חייב לומר, ואמרתי זאת גם היום בסיעה, שאם מחר תהיה לי פתאום הזדמנות להיות הקול ה-61 שיגרום לפיזור הכנסת הזאת ולהפלת הממשלה, אני ודאי אעשה זאת בלי להסס אפילו שנייה.

שר בממשלת נתניהו השנייה

בבחירות המקדימות של הליכוד לקביעת רשימתה לבחירות לכנסת ה-18 זכה אדלשטיין ב-18,502 קולות שהם כ-38.2% מהקולות, מוקם במקום ה-12 ברשימה ונבחר לעוד כהונה בכנסת. לאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה אדלשטיין לשר ההסברה והתפוצות ולממונה על רשות השידור. ב-18 בפברואר 2010 התפטר מתפקידו כשר הממונה על רשות השידור, והמשיך לכהן כשר ההסברה והתפוצות.

במהלך כנס הסברה באור יהודה ב-2011 אמר: "כל עוד האומה הערבית תמשיך להיות אומה נפסדת שממשיכה להשקיע בתשתיות טרור, בחינוך לשנאה וברווחת משפחות השאהידים, לא יהיה שלום!"^[19] דברים אלה עוררו ביקורת רבה בעולם הערבי.

כיושב ראש הכנסת

ב-14 במרץ 2013 נבחר אדלשטיין על ידי סיעת הליכוד כמועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת. אדלשטיין זכה לתמיכת כל חברי הסיעה, למעט ראובן ריבלין שנמנע בהצבעה. בעקבות זאת התפטר אדלשטיין מהממשלה, כדי שהתפטרותו תיכנס לתוקף לפני היבחרו ליושב ראש הכנסת, כדי לעמוד בעיקרון הפרדת הרשויות. ב-18 במרץ נבחר אדלשטיין לתפקיד יושב ראש הכנסת התשע עשרה ברוב של 96 חברי כנסת מול שמונה נמנעים.

בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לכנסת העשרים, שנערכו ב-31 בדצמבר 2014, זכה אדלשטיין במקום השני ברשימה הארצית, שמוביל למקום השלישי ברשימה לכנסת, לאחר קרב צמוד עם גלעד ארדן על המקום הראשון^[20]. ב-31 במרץ 2015, יום השבעת הכנסת העשרים, נבחר על ידי מליאת הכנסת לקדנציה שנייה כיו"ר הכנסת, פה אחד ברוב של 104 קולות.

עם היבחרו לתפקיד, סיפר בנאומו הראשון על כך שהרגע הזה הוא סגירת מעגל מרגשת עבורו, לאחר שאחד מעוזריו איתר את תיעוד ביקורו הראשון בכנסת ימים אחדים לאחר עלייתו ארצה, כאורח ועדת העלייה והקליטה. בנאומו פנה בקריאה לחברי הכנסת:

אנא, התייחסו למקום הזה בחרדת קודש. ראו במשכן הכנסת מעין "מקדש מעט". אל תתנו למלעיזים, ללועגים ולציניקנים להסיח את דעתכם ולרפות את ידיכם. אתם נכנסים היום לְתפקיד, שאין שני לו בשליחות הציבורית. שאו על כתפיכם את משא העם; היו קשובים לציבור...כהונת חבר הכנסת אין משמעותה שיכרון הכוח או המעמד; לא שררה היא אלא עבדות. כי כך יש לראות את התפקיד – מילוי שליחות בשירות הציבור, זה שבחר בכם וגם זה שלא.

^[21] באוקטובר 2016 עוררה החלטתו לאכוף קוד לבוש על באי הכנסת תרעומת ציבורית^[22]. בתגובה לדברי הביקורת אמר אדלשטיין: "לא ייתכן שידברו על איראן וסרגלים ומישושים, להטעות את הציבור בדברים שלא היו, ובכך להפוך את השיח לדתי או שוביניסטי"^[22].

במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות במסגרת חגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל התגלעה מחלוקת בין אדלשטיין לשרת התרבות והספורט, מירי רגב, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד ודרש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח בטקס, אף לא בקהל^[23]^[24]. לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה לפיה ראש הממשלה יישא דברי ברכה קצרים לכבוד שנת העשור ה-70, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות השישים, ובנוסף ידליק משואה ביחד עם יושב ראש הכנסת^[25]. בפועל נאם נתניהו כשש דקות יותר מאשר אדלשטיין^[26].

בשנת 2017 יזם את הקמת יחידת הכנסת לתיאום הפיקוח הפרלמנטרי (כת"ף), מתוך כוונה לחזק את כוחה של הכנסת כרשות המפקחת על הממשלה^[27].

כיושב-ראש הכנסת תמך אדלשטיין בחקיקת חוק יסוד הלאום, אותו הגדיר כ"אחד החוקים החשובים שעברו בכנסת מעולם"^[28].

בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת שנערכו ב-5 בפברואר 2019, זכה במקום הראשון בפריימריז והוצב במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת^[29].

ב-30 באפריל 2019, יום השבעת הכנסת העשרים ואחת, נבחר על ידי מליאת הכנסת לקדנציה שלישית כיו"ר הכנסת, ברוב של 101 קולות. בעקבות חוק התפזרות הכנסת העשרים ואחת, שגם אדלשטיין הצביע בעדו, הודיע אדלשטיין ב-25 ביוני 2019 שהוא בוחן אפשרות לביטול החוק^[30]. חברי כנסת נוספים, שהצביעו בעד פיזורה, הביעו חרטה על צעד זה. ב-3 ביולי הודיע אדלשטיין שלא זכה לשיתוף פעולה ולכן נכשל ביוזמתו^[31].

בכנסת העשרים ושתיים המשיך אדלשטיין לכהן כיו"ר הכנסת בפועל, לאחר שלא הושג רוב למינוי אף אחד מחברי הכנסת לתפקיד, ולא היה ידוע אם כחול לבן או הליכוד ירכיבו את הממשלה. בעקבות כישלונם של בנימין נתניהו ובני גנץ להרכיב ממשלה, נפגש אדלשטיין עם שרים וחברי כנסת מהמפלגות הגדולות, במטרה להרכיב ממשלה, אך ניסיון זה כשל והכנסת פוזרה ב-12 בדצמבר 2019.

סיום כהונתו

ערך מורחב – בג"ץ התנועה למען איכות השלטון בישראל נגד יושב ראש הכנסת

ימים אחדים לפני השבעת הכנסת העשרים ושלוש, הגישו 61 חברי כנסת מסיעות כחול לבן, הרשימה המשותפת, ישראל ביתנו והעבודה-גשר-מרצ בקשה לאדלשטיין לקיים דיון בנושא בחירת יו"ר כנסת חדש. יום לפני ההשבעה הודיע אדלשטיין כי לא יאפשר הצבעה על בחירת היו"ר, משום ש"מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו"ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה"^[32].

בעקבות כך, עתרו מספר מפלגות ועמותות לבג"ץ בדרישה לחייב את אדלשטיין לקיים את הדיון, כיוון שאלדשטיין "מסכל את רצונם של רוב חברי הכנסת ובכך פוגע באמון הציבור ברשויות השלטון ובעקרון הפרדת הרשויות”. בתשובתו לבג"ץ טען אדלשטיין כי "נתון בידיו שיקול דעת רחב באשר לקביעת סדר יומה של מליאת הכנסת ולפיכך הוא פעל בגדר סמכותו, בסבירות ובהתאם לנוהג עת הביא בחשבון שיקולים הנוגעים למשא ומתן הקואליציוני".

בג"ץ דחה את טענתו ופסק פה אחד שעל אדלשטיין לכנס את המליאה לבחירת יושב ראש בהקדם האפשרי – ולא יאוחר מ-25 במרץ 2020^[33]. בפסק הדין כתבו בין השאר: "הסירוב הנמשך לאפשר הצבעה במליאת הכנסת על בחירתו של יו"ר קבוע לכנסת, חותר תחת יסודות התהליך הדמוקרטי. הוא פוגע במובהק במעמדה של הכנסת כרשות עצמאית וכן בתהליך המעבר השלטוני... בנסיבות שנוצרו מדובר באחד מאותם מקרים חריגים שבהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה על מנת למנוע פגיעה בשיטת המשטר הפרלמנטרית שלנו". ב-25 במרץ אדלשטיין הפר את הוראות בית הדין ולא איפשר הצבעה לפי בקשת רוב חברי הכנסת במועד שנקבע. בנאומו במליאה, מתח ביקורת על החלטת בג"ץ וטען כי היא פוגעת בריבונות העם וחותרת תחת יסודות הדמוקרטיה הישראלית, הודיע על התפטרותו ונעל את ישיבת המליאה ללא דיון במינוי יושב ראש חדש^[34]^[35].

דחיית מינוי יושב ראש הייתה עשויה להוביל לפיזור הכנסת בטרם יקודמו הליכי חקיקה שימנעו מנתניהו כהונה כראש ממשלה תחת כתב אישום. בפסק דין נוסף פסק בג"ץ שאף על פי שהתפטרותו של אדלשטיין תכנס לתוקף רק בתום יומיים, הדיון בבחירת יו"ר הכנסת יתקיים עוד למחרת, כאשר ותיק חברי הכנסת עמיר פרץ ישמש בו כיו"ר זמני. בדיון נבחר בני גנץ כיו"ר הכנסת^[36]^[37]^[38].

כשר הבריאות

ב-17 במאי 2020, מונה לשר הבריאות בממשלת ישראל ה-35 במהלך משבר הקורונה. בתקופה זו עסק בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל. בנוסף היה חבר בקבינט המדיני-ביטחוני.

ב-27 במאי, מינה את פרופ' חזי לוי לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות, במקומו של משה בר סימן טוב שהודיע על פרישתו מהתפקיד. בהמשך מונה פרופ' רוני גמזו לממונה על המאבק בנגיף הקורונה בישראל^[39]. עלייה מחודשת בתחלואה הובילה בספטמבר 2020 להחלטת ממשלה על סגר בתקופת חגי תשרי^[40], ובחודש דצמבר של אותה השנה.

באוגוסט 2020 הצהיר אדלשטיין כי לאחר שנה של עיכוב וברקע פרסומים על פרשת האונס באילת, יפתח החדר האקוטי בבית החולים יוספטל^[41]. באוקטובר 2020 הכריז אדלשטיין כי משרדו פועל על מנת להקים מרכז רפואי חדש באריאל^[42].

חודש לאחר מכן פורסמה תוכנית "תו ירוק", במסגרתה הונפק לתושבי ישראל שהתחסנו נגד קורונה או החלימו מהמחלה אישור המקל עליהם בהגבלות התכנסות במקומות עבודה, אירועי תרבות וספורט^[43]. בסוף 2020, סיכם עם שר האוצר ישראל כ"ץ על הגדלת סל התרופות ב-50 מיליון שקלים^[44]^[45].

כחבר הכנסת באופוזיציה

בבחירות לכנסת ה-24, הוצב אדלשטיין במקום השני ברשימת הליכוד ונבחר לכנסת. בעקבות הקמת ממשלת בנט, מפלגתו כיהנה באופוזיציה.

במרץ 2022 דורג בפַּרלמטר של "שקוף" כאחד מבין חמשת חברי הכנסת העצלים ביותר^[46].

ב-11 באוקטובר 2021 הודיע על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד מול נתניהו ועל דרישתו להקדמת הפריימריז במפלגה^[47]. עם זאת, לקראת הבחירות לכנסת ה-25 החליט לפרוש מההתמודדות.

כיו"ר ועדת החוץ והביטחון

בבחירות לכנסת ה-25 הגיע אדלשטיין למקום ה-18 ברשימת הליכוד לכנסת^[48]^[49]. לאחר השבעת הממשלה השלושים ושבע, מונה ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת העשרים וחמש.

במהלך כהונתו יזם, הכין והעביר את תיקון מס' 7 לחוק יישום תוכנית ההתנתקות שמבטל את איסור השהייה בשטחים בצפון השומרון, שפונו במסגרת תוכנית ההתנתקות^[50].

בין השאר קיימה הוועדה דיונים על כשירות צה"ל על רקע הרפורמה המשפטית^[51] וקיימה סיור בפיקוד צפון כדי לבחון את הערכות צה"ל אל מול הסיכונים בגזרה הצפונית של ישראל^[52]. אדלשטיין הגיב ביולי 2023 לטענות שהוועדה אינה ממלאת את תפקידה וטען שהדברים אינם נכונים^[53]. אדלשטיין הדגיש שהביקורת הנשמעת בוועדה אינה גורעת מההערכה של חברי הוועדה לפעילותם של צה"ל שב"כ ומערכת הביטחון במלחמה בטרור^[54]. לפי טענת העיתונאי אורי משגב, אדלשטיין סירב לפניות של חברי הוועדה מהאופוזיציה לקיים דיונים בנושאים אסטרטגיים שלא היו נוחים לממשלת נתניהו. ביניהם: פיצול הסמכויות של משרד הביטחון בין השרים יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ'; השלכות הרפורמה המשפטית על חיילי צה"ל; פיטורי גלנט; משבר הפסקת ההתנדבות למילואים; חזבאללה והאיום הצפוני. בפרוטוקולים של הישיבות שמותרים לפרסום היו מספר דיונים שעסקו בנושאי המלחמה בטרור ביהודה ושומרון אך משגב לא מצא אף דיון שבו עסקה ועדת החוץ והביטחון בעזה, עוטף עזה, חמאס, חזבאללה, גבול הצפון^[55].

בסוף ינואר הוקמו תשע ועדות משנה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת^[56]. חלק מוועדות המשנה, כמו הוועדה למוכנות וביטחון שוטף בראשות שלום דנינו, והוועדה לענייני העורף בראשות דודי אמסלם ולאחר מכן דני דנון, לא פרסמו על דיוני הוועדות עד 7 באוקטובר 2023^[57] ולטענות אורי משגב אף כלל לא התכנסו^[55].

כיהן כיו"ר הוועדה במהלך מלחמת חרבות ברזל ובתקופה שקדמה לה. ב-23 ביולי 2025 הצביעה סיעת הליכוד בעד הדחתו מתפקיד יו"ר הוועדה בהצבעה גלויה בסיעת הליכוד, וזאת בשל עמידתו על הכללת סנקציות אפקטיביות בהצעת התיקון לחוק שירות ביטחון בנושא גיוס חרדים.^[58] ב-4 באוגוסט 2025 אושרה הדחתו ע"י ועדת הכנסת, על אף ביקורת על המהלך מצד היועצת המשפטית של הכנסת.^[59]

Remove ads

חיים אישיים

אדלשטיין נשא את טטיאנה (טניה), לבית פרייוורט, בברית המועצות ב-1981. לאחר עלייתם ארצה, נולד להם בן. בין השנים 1987–2008 הם התגוררו באלון שבות שבגוש עציון. בשנת 2008 עברה המשפחה לנווה דניאל שבגוש עציון. ב-24 בינואר 2014 נפטרה אשתו טטיאנה ממחלת הסרטן^[60].

באוקטובר 2015 עבר להתגורר בהרצליה פיתוח עם בת זוגו, אירינה נבזלין, בתו של לאוניד נבזלין, בעלת חברת השדלנות "אימפריווט"^[61], יושבת ראש דירקטוריון "בית התפוצות", נשיאת קרן נדב. ביוני 2016 השניים נישאו^[62].