המאה ה-18

המאה ה־18 (המאה השמונה־עשרה) היא תקופת זמן שהחלה בשנת 1701 והסתיימה בשנת 1800.

היסטוריונים העוסקים בעולם המערבי נוטים לתחום את המאה ה־18 בין השנים 1715 ו־1789, החל ממותו של לואי הארבעה עשר מלך צרפת וכלה במהפכה הצרפתית; זאת בהתאם לניתוחים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים של התקופה.^{[דרוש מקור]}

המאה ה־18 עמדה בסימן "האבסולוטיזם הנאור"^{[דרוש מקור]}, ובמהלכה התרחשו שינויים ותהליכים שהולידו את מדינת הלאום המודרנית. האבסולוטיזם הצרפתי הביא למרידות איכרים מרובות, אשר זעזעו באופן חסר תקדים את יסודותיה של המערכת הפיאודלית שעל פיה התנהלו החברה והכלכלה האירופית יותר מאלף שנים. עידן האורות (הנאורות) הגיע בתקופה זו לשיאו, ואיים על מקומה של ההגמוניה המסורתית של התאולוגיה^{[דרושה הבהרה]}. המעצמות האירופיות הבולטות[hebrew 1] באותה תקופה היו אוסטריה, האימפריה הבריטית, פרוסיה, צרפת והאימפריה הרוסית; כשעלייתן של מדינות כמו אוסטריה, פרוסיה ורוסיה ערערה את מאזן הכוחות המסורתי במערב אירופה, ויצרה תחרות חדשה מול צרפת, אנגליה וספרד.

לאורך המאה הוקמו מושבות קולוניאליסטיות אירופאיות, תהליך שנמשך גם אל תוך המאה ה־19. בצפון אמריקה, מרד של מספר מושבות היה התשתית לייסודה של ארצות הברית. ניצני המהפכה התעשייתית, שנשאה עימה שינוי מהותי בסדרי החיים החברתיים, הכלכליים וההגותיים באירופה, מתוארכים לאמצע המאה ה־18. זהו שינוי שהתפשט לשאר העולם ועיצב את עולמות התעשייה, הכלכלה והחברה המודרניים. ניצני המהפכה הלכו והתפתחו לצד התפתחותו (הראשונית בשלב זה) של סחר כלכלי בינלאומי חופשי, אותו מתחילות בהדרגה ליישם המעצמות המערב־אירופאיות בעשורים האחרונים של המאה[1]. מאה זו הייתה השיא של סחר העבדים האטלנטי, כאשר על פי ההערכות המקובלות כ־60% בסחר העבדים האטלנטי בהיסטוריה כולה התקיים לאורך מאה זו[2].

במהלך המאה, התרחשה עלייתם של מרכזים חילוניים תרבותיים חדשים בפריז ובווינה, שהקרינו על היבשת כולה^{[דרוש מקור]}. מבחינה אסתטית ואמנותית, המאה ה־18 מסמלת את ראשית ההשפעתן של התרבות, האמנות, והמוזיקה האירופית על שאר העולם^{[דרוש מקור]}. עידן מוזיקת הבארוק ועידן המוזיקה הקלאסית בולטים באותה העת, וזרמי האמנות המקובלים הם הבארוק, הרוקוקו והנאו־קלאסיציזם. לקראת סוף המאה עלה הרומנטיציזם כתנועה תרבותית מגובשת.