Loading AI tools
עיר במחוז תל אביב מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוֹלוֹן היא עיר במחוז תל אביב בישראל, במישור החוף הדרומי. היא גובלת בצפון עם תל אביב, מקוה ישראל ואזור; בדרום ובמזרח עם ראשון לציון; ובמערב עם בת ים.
סמל העיר חולון סמליל ממותג | |||||||||||||||||||||||||
דגל העיר חולון | |||||||||||||||||||||||||
מדינה | ישראל | ||||||||||||||||||||||||
מחוז | תל אביב | ||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | עירייה | ||||||||||||||||||||||||
ראש העירייה | שי קינן | ||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 34 מטר | ||||||||||||||||||||||||
תאריך ייסוד | 1940 | ||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | עיר 100,000–199,999 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף יולי 2024 (אומדן)[1] | |||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 197,193 תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי[2] | 10 | ||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.1% בשנה | ||||||||||||||||||||||||
- מאזן מפוני חרבות ברזל[3] | 0.03 אלפי תושבים | ||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 10,351 תושבים לקמ"ר | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות ארצי[2] | 12 | ||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[4] | 19,050 דונם | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 83 | ||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[5] |
7 מתוך 10 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 94 | ||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[4] |
0.4100 | ||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי[2] | 111 | ||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||
|
פרופיל חולון נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס | ||||||||||||||||||||||||
www.holon.muni.il |
שטח השיפוט שלה הוא 19,200 דונם ואוכלוסייתה מונה 197,193 תושבים[6]. העיר נוסדה בשנת 1940 כאיחוד של חמש שכונות: גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם. חולון הוכרזה כעיר בשנת 1950. העיר חברה בארגון פורום ה-15. חולון היא העשירית בגודל אוכלוסייתה בישראל והעיר השלישית בגודלה במחוז תל אביב.
שמה של העיר סמלי, והוא ניתן לה בשל מיקומה על חולות הים התיכון, ובזיקה לשמן של שתי ערים מקראיות בשם זה, האחת בדרום הר חברון והשנייה בעבר הירדן:
|
|
|
סמל העירייה עוצב בשנת 1946 בידי הציירת אסתר ברלין-יואל, אשתו של הרופא חיים ברלין, והוא מציג את עץ השקמה העומד בכניסה לעיר (צומת חולון)[8].
במהלך שנות קיומה של חולון, התגלו בה ממצאים ארכאולוגיים רבים מתקופות פרה-היסטוריות, המעידים על כך שהאזור היה מיושב בתקופות קדומות:
בראשיתה של העיר (1933–1937) לא היה לה שם, והיו שקראו לה בשם מולדת (השכונה השנייה) או "דרומיה" או "דרום תל אביב". אחרים קראו לשכונות שהוקמו מדרום ליפו בשם: "שכונות הדרום". בדוח ועדת פיל שפורסם בשנת 1937, ישנה התייחסות להקמת העיר כדוגמה לעיר יהודית שקמה "על שטח עקר ושומם" ולא מיושב[9]. חולון כמועצה מקומית הוקמה לאחר איחוד חמש השכונות שהיו במרחב ב-19 ביוני 1940 (שכונת גרין, מולדת, אגרובנק, קריית עבודה ושכונת עם). נראה שקדמה להתיישבות בשכונות הללו התיישבותו ב-1930 של אברהם שפילר, "מוזיקנט" מיפו, שהתיישב בבית ערבי נטוש בלב החולות ומשנוכח שאין איש בסביבתו קם וחזר ליפו.
ראשיתה של חולון בשנת 1924, אז רכש שלמה גרין, סוחר ועמיל מכס יפואי, אדמות על החולות מדרום-מזרח ליפו. לימים נקראה השכונה הראשונה על שם מייסדה, "שכונת גרין". היא ממוקמת סמוך לכניסה הצפונית לעיר, ליד רחוב הלוחמים, ממזרח לרחוב המעפילים. צירה המרכזי הוא רחוב החשמונאים (מצפון לשדרות דב הוז).
גרין הקים את צריף המגורים הראשון והיה לתושב הראשון. בשנת 1931 החל לשווק את הקרקעות שרכש, שמחיריהן היו זולים ממחירי הקרקעות בתל אביב הצעירה. לאחר זמן מה הקים צריף לבית כנסת, נחפרה באר מים ונוספו עוד כמה צריפי מגורים. בשנים הראשונות חי בבדידות, עד לבואם של תושבים חדשים (1932) וכמה משפחות (1933). בשנת 1936, הוקם בשכונה בית הכנסת "אברהם אבינו". הוקם ועד שנטל על עצמו את ארגון השמירה, בסיועם של גפירים מתל אביב. הגישה לשכונה הייתה באמצעות כרכרה רתומה לבהמות, ומאוחר יותר באמצעות אוטובוס (שֶכּוּנה "הציפור הכחולה") שרכש גרין. בשנת 1945 היו בשכונה כ-140 יחידות דיור במבני קבע, והגנו עליהן שומרים ששכר גרין.
שכונת מולדת היא השכונה הדרומית ביותר, בגבול רצועת החולות, מדרום וממזרח לשכונת קריית שרת. במרכזה היה מגדל המים. אדמותיה נרכשו (1930) על ידי חברת 'המזרח', שבראשה עמד מהנדס בעיריית תל אביב, אלכסנדר (סשה) חיסין, יליד רוסיה 1890. בנם של פניה וחיים חיסין הביל"ויים עלה עם משפחתו ארצה בשנת 1905 למד הנדסה בננסי שבצרפת. נפטר ב-26 בדצמבר 1946 ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. מייסדיה היו שמונה משפחות של יוצאי תימן, שכירי יום ובעלי מלאכה. שמונה המשפחות הקימו צריפי מגורים (1934), בית כנסת ומקוה, שנבנו באקראיות וללא תכנון מוקדם. במקום הוקם ב-1935 בית חרושת לעיבוד עורות ('קונקורדיה'); כמו כן עבדו בני השכונה במפעל עורות בשם 'בלנגה' ובפרדסים באזור. בסוף 1934 גרו בשכונת מולדת כ-100 משפחות.
דרך חלופית לדרך יפו–ירושלים, שכונתה "דרך הביטחון", נסללה בתחילת שנת 1948 מתל אביב אל מושבות הדרום וירושלים ועברה בשכונת מולדת, וכך חוברה השכונה לבסוף ליישובים אחרים. עם הרעת המצב בדרכים הראשיות, הלכה והפכה הדרך לחשובה יותר ויותר.
השכונה הייתה מרוחקת מהיישובים והשכונות היהודיות האחרות, והיישובים הקרובים ביותר אליה היו הכפרים הערביים יאזור ובית דג'אן. במאורעות המרד הערבי הגדול (1936) נפגעה השכונה בידי ערביי יפו וננטשה כמעט לחלוטין. תושביה עברו כולם אל מחסה בבית הספר החקלאי "מקוה ישראל". בית החרושת המשיך לפעול עוד מספר שנים, תחת שמירה הדוקה של 'גפירים'. עם סגירתו נותרו בשכונה תושבים בודדים.
יעקב מירנבורג[10] ושמעון יעבץ, שני בנקאים יוצאי רוסיה, מראשי בנק "אַגְרוֹבַּנְק (בנק לחקלאות ולבניין לא"י)", חלמו להקים שכונה תעשייתית ורכשו בשנת 1934 כ-3,000 דונם של אדמות חול בלב אזור החולות (מרכז העיר חולון, בין רחוב חנקין, רחוב סוקולוב ומקוה ישראל). מיד החלו בתכנון השכונה, בשיתוף עם החברה ההסתדרותית "שיכון עובדים". בשנת 1934 החלו בהכשרת תשתיות לבנייה ובסלילת כביש, שיחבר את השכונה לכביש תל אביב–ירושלים. ניתן להבחין כי על אבני השפה ברחובות ז'בוטינסקי וקראוזה חקוק השם "אגרובנק", בעברית ובאנגלית.
שלא כמקובל באותם ימים, רק לאחר שסיימו להניח את התשתיות המלאות לשכונה (למשל מגדל המים (שכונת אגרובנק)) הוחל בשיווק המגרשים לבנייה. כדי למשוך אנשים לשכונה החדשה, הוקצה בפאתי השכונה, בסמוך כיכר צמרת, בצומת שדרות קוגל ורחוב סוקולוב, שטח ללא תמורה לשם העברת בית החרושת לטקסטיל "לודז'יה" ממקום משכנו ברחוב נחמני בתל אביב. אריה שנקר, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל, הקים שם את המפעל החדש, שסיפק מקומות עבודה רבים לתושבי השכונות החדשות ופעל בניהול אחיינו של אריה שנקר, בן ציון שנקר, שלימים הפך ליו"ר ועד השכונה, פעל לאיחוד השכונות למועצה מקומית ולאחר ייסודה היה חבר בה עד מותו. על שמו של בן ציון שנקר נקרא בית הספר היסודי ״שנקר״. אריה (לייב) שנקר נפטר בתל אביב ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בשנת 1959.
בשנת 1935 החל לפעול באופן סדיר קו תחבורה ציבורית של חברת "דרום יהודה" מתל אביב לאזור השכונה, ובכך הקל במידת-מה על הריחוק מהעיר העברית הראשונה.
הקמת המפעל ושיפור התשתיות והתחבורה מתל אביב גרמו לעלייה במחירי הקרקעות באזור; הדבר גרם להאטה בקצב הגידול של השכונה[11], ועודד בעלי משפחות ממעמד הביניים להתיישב בה.
שכונה זו נמצאת בין הרחובות ביאליק וארלוזורוב, ויצמן וההסתדרות. "גן הרצל" חוצה אותה לכל אורכה. הקרן הקיימת לישראל מימנה עבור חברת "שיכון - חברה לשכונות עובדים בע"מ" ההסתדרותית את רכישת האדמה מחברת 'אגרובנק'. בשלב הראשון רכשה "שיכון" כ-3,000 דונם באזור החולות שמדרום לתל אביב. קבוצות מאורגנות של פועלי בניין, פקידי ציבור וחברי משקים מרחבי הארץ הצטרפו ליוזמה. חלקם קיבלו הלוואה והחזירו אותה בימי עבודה. הם היו הבנאים הרצפים ועוד. מכאן גם שמה "קריית עבודה". הסיבה העיקרית להקמת הקריה הייתה הצורך במציאת פתרון למצוקת הדיור של הפועלים העירוניים, חברי ההסתדרות המאורגנים שהתגוררו בתנאים קשים בתל אביב. ואכן, מייסדי השכונה ראו בה מודל לשכונה ברוח עקרונות הסתדרות העובדים.
ב-27 בפברואר 1936 הונחה אבן הפינה לשכונה. בשכונה המתוכננת נסללו כבישים, הונחו תשתיות מים וחשמל, נבנו מוסדות ציבור, בית ספר וצרכניות קואופרטיביות, וניטעו גנים. מתכנן השכונה היה מהנדס עיריית תל אביב יעקב שיפמן (בן סירא), עזר לידו המהנדס יוסף רינגס. כדי להקל על התחבורה אל השכונה וממנה, נסלל כביש המחבר בין השכונה לכביש יפו–ירושלים, על שטח שהקצה לכך מקוה ישראל. הכביש התחבר אל רחוב שנקר וממנו אל רחובות הקריה. תושבי השכונה ראו חשיבות רבה בהשקעה בחינוך ברוח ערכי תנועת העבודה; לאחר שקמה השכונה, הוקמו בה מוסדות חינוך ותרבות כגון בית החינוך לילדי עובדים (בית ספר ביאליק, 1938, הראשון שהוקם בחולון), קונסרבטוריון וספרייה ציבורית. בקריה התקיימו הרצאות של חוקרים בכירים ומנהיגי היישוב, ונערכו בה מדי שנה חגיגות אחד במאי.
השכונה נוהלה על ידי "האגודה השיתופית של קריית עבודה". אגודה זו הייתה גוף עצמאי ובו ועד שנבחר באספה כללית. רוכשי הבתים בשכונה התחייבו לחתום על תקנון מחמיר: בין השאר נאסר על החברים להחזיק בית במקום אחר בארץ, והיה עליהם להיות חברים בחברת העובדים. הקרקעות כולן נרשמו על שם האגודה, ונקבע בתקנותיה כי לכל חבר יוחכר רק מגרש אחד ועליו יוקם רק בית אחד, וכן תקנות מגבילות אחרות, שנועדו לשמור על צביונה הסוציאליסטי של השכונה.
הטיפול בענייני הביטחון בשכונה (נושא שהיה קריטי באותם הימים, לאור הקרבה לכפרים ערבים עוינים), פרנסה, הסברה ותרבות נמסר בידי סניף מפא"י. כמו כן, הוקמו בקריה גם סניפים של מפלגות פועלים אחרות כמו מפ"ם ואחדות העבודה. מועצת הפועלים דאגה לענייני תעסוקה, רווחת הפועלים, ביטחונם הסוציאלי, אך גם לענייני השתלמויות, לימוד עברית, סיורים, פעילויות הסברה, תרבות ואמנות לחברי השכונה.
שכונה זו, ממערב לשד' קוגל, הוקמה בקיץ 1937 על ידי חברת "שיכון עממי", ומתיישביה היו יוצאי תימן, פולין, עיראק, רוסיה וגרמניה - מרביתם פועלי בניין, עובדי פרדסים ומיישרי חולות, חלקם עולים חדשים וחלקם תושבי תל אביב שהתגוררו בה בתנאים קשים.
השטח שבו הוקמה השכונה נמצא בין שכונת קריית עבודה ושכונת גרין, והיה חשש כי הערבים ישתלטו עליו, מה שנתפס כאיום על השכונות היהודיות החדשות שהוקמו באזור. לכן בניית השכונה הייתה חפוזה (כדי להימנע מהתערבות הבריטים לטובת הערבים במריבה), בוצעה ללא תכנון מקדים, ונעשה שימוש בחומרים זולים באיכות נמוכה. השכונה יושבה ב-1937 על ידי למעלה מ-140 משפחות, כולן ממעמד סוציו-אקונומי נמוך: רובן מבני עדות המזרח שבאו מתל אביב, ומיעוטן עולים חדשים מאירופה.
חרף החיפזון בבניית השכונה, הוקם בה במהרה ועד שאמור היה לנהל את ענייניה, ובראש ובראשונה ענייני הביטחון. ועד השכונה החל לפעול בתחומי הביטחון, החינוך, התרבות, תשתיות המים והתברואה, אך בשל מצבם הכלכלי הקשה רוב תושבי השכונה לא שילמו דמי ועד, ולכן מרבית הנושאים הבסיסיים לא טופלו. כיוון שלא היו מים זורמים ואף לא הייתה באר בשכונה, נאלצו התושבים להביא מים מהשכונות הסמוכות, שכונת גרין וקריית עבודה; כמו כן, משום שלא היו בשכונה מבני ציבור רבים ואף לא בית-ספר, נאלצו התושבים לשלוח את ילדיהם ללמוד ב"בתי החינוך לילדי עובדים" של קריית עבודה הסמוכה, שהייתה שונה מאוד ברוחה ובצביונה משכונת עם. הדבר גרם למתיחות בין תושבי שתי השכונות בשנותיהן הראשונות.
במשך השנים הראשונות להקמת השכונות, שהיו סמוכות זו לזו (פרט לשכונת מולדת המבודדת), קיימו התושבים חיים נפרדים, בעיקר בגלל ההבדלים התרבותיים והאידאולוגיים בין האוכלוסיות (למשל, שכונת אגרובנק על אוכלוסייתה הבורגנית לעומת שכונת קריית עבודה על אוכלוסייתה הסוציאליסטית).
עם זאת, הצורך הבסיסי ביותר של השכונות היה הצורך בביטחון. בשנת 1936 פרץ המרד הערבי הגדול, והשכונות, שהיו מוקפות ביישובים ערביים קטנים, סבלו מאוד מהתקפות חוזרות ונשנות על השכונות ועל הדרכים המובילות אליהן ומהן. תושבים רבים ברחו לתל אביב ולמקוה ישראל הסמוכות, ואנשי ההגנה הגיעו כדי להגן על השכונות והדרכים (בין השאר, נסלל הכביש לשכונת מולדת, שבידודה עד אז הקשה מאוד בהגנה עליה). במהלך המרד הערבי חזרו לשכונות רוב התושבים והוקמה תחנת נוטרים; עם הזמן הצטרפו לפעילות הלוחמתית בעיר גם אנשי האצ"ל.
לחצים חיצוניים הופעלו על ועדי השכונות העצמאיות, הן מצד שלטונות המנדט הבריטי שעודד אותן להתאחד על בסיס קרבה טריטוריאלית, והן מצד "ההגנה" בגלל הצורך להבטיח עליונות יהודית באזור שבין תל אביב ליפו, שתאפשר תנועה חופשית בכביש ירושלים–תל אביב. ואכן, בחסות מושל מחוז לוד, מושל המחוז קרוסבי, החלו במרץ 1940 בחיבורה של חוקה משותפת לחמש השכונות. החוקה כללה לראשונה מיסוי פרוגרסיבי על כלל התושבים, הרחבת מעגל בעלי זכות הבחירה לכל אזרח שהתגורר בשכונות, בין אם הוא בעל בית או דייר, וחידושים נוספים. הדיון הפוליטי הקשה סביב עקרונות החוקה גרם לסערה ציבורית בכל רחבי היישוב היהודי בארץ ישראל, כי גורמים בימין חששו כי עקרונות אלה ייושמו גם ביישובים אחרים, ואילו רוב גורמי השמאל תמכו בה.
ב-19 ביוני 1940 אוחדו חמש השכונות ונקראו "חולון". השם "חולון" נקבע כבר ב-9 באפריל 1937, על פי הצעתו של ד"ר חיים הררי[12]. מקור השם הוא מספר יהושע (טו, נא), והוא מתאר את אחת הערים שחולקו לנחלות בני ישראל. ככל הנראה, העיר המקראית לא שכנה באזור חולון המודרנית, ושם זה נבחר כדי לתאר את גבעות החול שעליהן נבנו השכונות הראשונות, ולאחר מכן כל העיר. כמו כן, השם התאים לתחושת החלוציות שאפפה את התיישבותם של ראשוני העיר. ניתן להבחין ברוח זו בסמל המועצה החדשה, שהוא סמל העיר חולון עד היום, ובו עץ שקמה גדול וחולות רבים שמהם עולים כמה בתים קטנים באמצע השממה. הכתובת "אף על פי כן ולמרות הכול" מסמלת את הקשיים הרבים שהיו כרוכים בהקמת השכונות הראשונות.
ב-8 ביולי 1940[13] כונסה לראשונה המועצה המקומית חולון. הישיבה התקיימה ב"קפה סבוי" בעיר. המועצה הראשונה נבחרה לקדנציה בת 18 חודשים וחבריה היו: ד"ר חיים קוגל (נשיא המועצה), יהודה חובארה, שלמה לבקוביץ, חיים שטיין, בן ציון שנקר, משה לכטמן, שמעון סליטרניק, משה סנטו, אלכסנדר ספיבאקוב, ד"ר יצחק שינין ומרדכי שנקר. בבית הקפה נאספו כמאתיים נוכחים, ביניהם סגן מושל המחוז הבריטי, קצין המחוז י' קופרמן, מייסדי השכונות, נציגי המוסדות, חברות הקרקע ומוזמנים שונים. ביום היווסדה של המועצה, אזור שיפוטה של חולון היה בן 16 אלף דונם.
ד"ר קוגל פתח את הישיבה, שנערכה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בנאום שבו שיבח את הכוחות הבריטים הנלחמים למען החופש והצדק. בדברים נרגשים הזכיר את חללי העם היהודי שנפלו על קידוש הארץ, ואת אלו שנפלו באירופה תחת הכיבוש הנאצי. לאחר מכן נאמו יו"ר קק"ל, מר טויבמן, גולדה מאיר (אז מאירסון) בירכה בשם הוועד הפועל של ההסתדרות, ל' קופמן בשם "שיכון", אליהו קראוזה, מנהל בית הספר מקוה ישראל, שפסל מירנבורג, מראשי "אגרובנק" ואחרים. קוגל סיים את הישיבה בנאום תודה, ובירך את אריה שנקר, מחלוצי התעשייה בארץ ישראל, אשר תרם רבות לפיתוח התעשייה בעיר החדשה. הישיבה הסתיימה בשירת התקווה.
המועצה החלה בעבודתה המעשית ב-20 באוגוסט 1941 והעבירה לרשותה את כל השירותים מ-1 באוקטובר אותה שנה.
ב-12 באפריל 1942 התקיימו הבחירות הראשונות. לתפקיד ראש המועצה נבחר חיים קוגל, והמועצה כללה 11 חברים.
בשנות כהונתה של המועצה המקומית, הוקמו מספר שכונות נוספות כדי לענות על הצורך הגובר בפתרונות דיור, בעיקר עקב העלייה בשנים אלה. השכונות הן: "שכונת אביב", שהוקמה ב-1943; שכונת "בלוקונים", שהוקמה ב-1944; ושכונות רסקו א' ו-ב', במחצית השנייה של שנות ה-40.
למרות התבססות העיר המאוחדת, ענייני הביטחון המשיכו להיות הדאגה העיקרית; בפברואר 1946 אירעה בשכונת אגרובנק התקפת כוחות לח"י: אנשי לח"י התקיפו את חיילי הגדוד האפריקאי הבריטי, שחנה בסמוך לשכונת אגרובנק. בתגובה, חיילי הגדוד התקיפו את האזרחים בשכונת אגרובנק. בהתקפה נהרג בן-ציון שנקר (אחיו של התעשיין אריה שנקר), שמואל פרלמן ואליהו יודאיוב, ורבים נפצעו. "כיכר השלושה" בשכונה נקראת על שמם[14].
בשנת 1948, בפרוץ מלחמת העצמאות, הייתה חולון מבודדת בין הכפרים הערבים, וחשופה לצליפות וירי יומיומי. בחולון הוקם באותה עת כוח של "ההגנה" שניסה לכבוש את הגבעה ואת המבצר שבו התבצרו הצלפים מהכפר הערבי הסמוך תל א-ריש[15]. לבסוף, לאחר קרבות עקובים מדם, שוחררה הגבעה על ידי כוח של חטיבת קרייתי בערב פסח 1948, במסגרת מבצע חמץ, והכפר תל א-ריש נכבש.
לימים ניטע פארק רחב ידיים על גבעה זו וקיבל את השם פארק הפילבוקס; המבצר משמש אתר זיכרון לחללי מלחמת העצמאות. למרגלות הגבעה נבנתה שכונת "תל גיבורים" על שם משחררי העיר חולון במלחמה.
בתום המלחמה, ובמהלך השנים הבאות, נבנו בחולון שכונות חדשות והיא גדלה בהתמדה, עד שב-1950 קיבלה מעמד של עיר והייתה לעיר ה-16 במדינת ישראל. חיים קוגל מונה לראש העירייה הראשון. בשנת 1953, לאחר מותו של קוגל, מונה פנחס אילון לראש העיר, וכיהן בתפקיד 34 שנה. בימי כהונתו צמחה העיר והתפתחה ונבנו שכונות חדשות. מספר תושביה הוכפל מספר פעמים והיא הייתה העיר הרביעית בגודלה בארץ באותם הימים. בשנת 1954 נחנכה בעיר נווה-פנחס, שכונה שומרונית. כמו כן התפתח אזור התעשייה בעיר והיה שנים רבות השני בגודלו בישראל, אחרי חיפה.
בעקבות גל העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 קלטה העיר חולון 34,000 עולים חדשים[16].
בשנת 1993 נבחר מוטי ששון לראשות העיר. תחת ניהולו של מוטי ששון עברה חולון שינוי תדמית: היא נפטרה מהדימוי הרווח של עיר נחשלת עם אוכלוסייה ממעמד נמוך, ובאמצעות שיווק עירוני מיתגה את עצמה מחדש כ"עיר הילדים" הישראלית. על מנת לבסס תדמית זו הוקם מוזיאון הילדים חולון והוקמו גני סיפור ברחבי העיר (גני משחקים עם מוטיבים עיצוביים מספרי ילדים). בנוסף לכך הוקמו פארק פרס, המדיטק וקניון חולון. חולון זכתה במשך חמש שנים ברציפות לציון של "חמישה כוכבי יופי" מטעם המועצה לישראל יפה, ובשנת 2000 זכתה בתחרות "דגל היופי". בשנים שלאחר מכן זכתה העיר מספר פעמים נוספות ב"חמישה כוכבי יופי". בשנת 2008 זכתה חולון (יחד עם כרמיאל, ראשון לציון, רמת גן ומועצה מקומית כפר תבור) בתואר "עמית קריה יפה", המוענק על זכייה ב"חמישה כוכבי יופי" במשך 15 שנה ברציפות. בשנת 2012 נכנסה חולון לראשונה לקו האש של ארגון חמאס במהלך מבצע עמוד ענן. כיפת ברזל יירטה את רוב הרקטות שנורו לכיוון מחוז תל אביב. במהלך אחד היירוטים נפל רסיס אחד על רכב סמוך לבית חולים וולפסון השוכן בצפון העיר. במקום פרצה דלקה ונגרם נזק לרכב. בשנת 2014 בחודשים יולי אוגוסט נכנסה העיר שוב לטווח האש. העיר סבלה ממטחי רקטות וטילים חוזרים ונשנים כל יום. לא היו נפגעים בנפש עקב הצבת כיפת ברזל סמוך לעיר. במאי 2021 במסגרת מבצע שומר החומות נכנסה העיר שוב למעגל האש. רקטות פגעו ישירות באוטובוס ובכלי רכב בעיר, 6 אזרחים נפצעו במצב בינוני, ואחת אנוש (ששרדה לבסוף).
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף יולי 2024 (אומדן), מתגוררים בחולון 197,193 תושבים (מקום 10 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של -0.1%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-2022) היה 79.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 11,092 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[17]
להלן גרף התפתחות האוכלוסייה בעיר מאז קום המדינה:
עיריית חולון היא גוף השלטון המקומי, במעמד של עירייה, האחראי לניהולה השוטף של העיר. ככל רשות מקומית, עוסקת עיריית חולון בעניינים מוניציפליים מסוג הסדרת שירותי חינוך, תרבות, רווחה, תשתיות, ניקיון, תברואה וכדומה. ראש העירייה הנוכחי הוא שי קינן. נכון לעשור השלישי של המאה ה-21 נמצאות בשליטת עיריית חולון חברות עירוניות:
העיר חולון הייתה אחת מהזוכות בפרס החינוך היישובי לשנת ה'תשס"ה. בעיר פועלות תנועות נוער אחדות ובהן שני קנים של הנוער העובד והלומד (קן חולון וקן תל גיבורים), "הבית למדע ועמדה" של הנוער העובד והלומד בשכונת נאות רחל, סניף "המחדשים של הנוער העובד והלומד – האיגוד המקצועי לנוער וצעירים" בקריית שרת, מרכז "הפוך על הפוך", סניף בית היוצרים "הדיונה" של תנועת תרבות (שכונת ח' 300), סניף של תנועת הנוער המכבי הצעיר בקמפוס נוער, שני סניפים של בני עקיבא (סניף ג'סי כהן וסניף חולון), שלושה שבטים של תנועת הצופים (שבט ארנון, שבט עומר ושבט עתיד), שלושה קינים של השומר הצעיר (ג'סי כהן, בן-גוריון וקריית שרת), סניף של ארגון הנוער צמר"ת. בעיר גם פועל מעו"ז (סניף) של תנועת בית"ר, שנקרא על שם רועי קליין, סניף כנפיים של קרמבו בשכונת ג'סי כהן, סניף של הנוער הלאומי בסוקולוב, ו-2 מוקדים של נוער לתת בקמפוס נוער ברחוב הס ובמתנ"ס מנש"ה. תנועת הנוער הייחודית של חולון היא תנועת הנוער חצ"ב (חולונים צעירים בפעולה) והיא פועלת בכמה מתנ"סים שונים בעיר. בעיר מופעלים מרכזי נוער העוסקים בתחומים שונים כגון מוזיקה ומחשבים. המפורסם שבהם הוא בית המדיטק.
בעיר חולון פועל גם מסלול מחוננות בבית הספר היסודי "א. ד גורדון" ועד חטיבת הביניים והתיכון "פנחס איילון".
בחטיבות הביניים ובחטיבות העליונות בעיר חולון קיימים כ-20 מרכזי קש"ת (קשר, שיתוף ותובנה)[18] המיועדים לתלמידים עם לקויות למידה או הפרעת קשב הלומדים בחינוך הרגיל. במרכזים לומדים בקבוצות קטנות אסטרטגיות למידה ועוברים תהליך העצמה במטרה להעלות את תחושת המסוגלות העצמית. זוהי תוכנית ייחודית לעיר בעידודו של ראש העיר מוטי ששון.
כ-9,000 ילדים מלידה ועד גיל 6 כוללת מערכת הגיל הרך בחולון, ובה 185 כיתות גן במסגרת העירונית, וכ-100 כיתות גן במסגרת פרטית, מעונות ומשפחתונים.
מערכת החינוך היסודי בחולון מונה כמעט 15,000 תלמידים: מעל 12,000 ב-26 בתי ספר ממלכתיים, מעל 1,000 ב-2 בתי ספר ממלכתיים-דתיים, מעל 200 ב-2 בתי ספר ממלכתיים-חרדיים ומעל 1,000 ב-5 בתי ספר חרדיים (מוכר שאינו רשמי).
בתי ספר יסודיים בהם:
ממלכתי: בית הספר ביאליק, שנקר, אריאל שרון, יצחק שמיר, רביבים, מגינים, כצנלסון, אשלים, אמירים, בן-צבי, ישעיהו, הס, עלומים, אשכול, התבור, דינור, שז"ר, בן-גוריון, גורדון, יחד, שרת, ניצנים, ניב וגולדטק.
ממלכתי-דתי: בית הספר ישורון, שער האריות, ודביר.
מעל 12,000 תלמידים לומדים במערכת החינוך העל יסודי של חולון, ב-14 בתי-ספר ממלכתיים, ממלכתיים דתיים ותלת-שנתיים בהם:
אורט חולון, תיכון איילון, הגימנסיה ע"ש חיים הרצוג, הגימנסיה ע"ש יצחק נבון, תיכון עתידים, תיכון קוגל, גימנסיה אפרים קציר, קמפוס קריית-שרת, תיכון פרס ברוח HTH (בית הספר הראשון בארץ שהלמידה בו מבוססת פרויקטים), קריית החינוך הראל בני עקיבא ותיכון יבנה לבנות.
בשנים האחרונות נמצאת חולון בטבלת "ליגת הערים" השנתית של אגף כוח האדם של צה"ל בה נמדדים הערים בהם יש אחוזי גיוס גבוהים.
בשנת 2022 סגרה חולון את טבלת העשירייה כאשר שיעור גיוס היה (80.6%), מיצוי ללחימה (40.0%), מיצוי לקצונה (5.2%), ציון - 75.13[19].
בשנת 2023, חולון נמנתה על המקום ה-8 בליגת הערים[20].
בחולון למעלה מ-4,500 חניכים הפועלים ב-15 סניפי תנועות הנוער, 9 סניפי חצ"ב (תנועת הנוער החולונית) ו-9 מוקדים לארגוני הנוער. התנועות פועלות במבנים עצמאיים לרוב ואילו הארגונים פועלים במרכזי הנוער, אשר במרכזים הקהילתיים ובבתי הספר.
כיום פועלים הארגונים והתנועות בקרב כלל מגזרי האוכלוסייה בישראל וכן בחינוך המיוחד. האוכלוסייה הדתית על כל גווניה מוצאת אף היא מענה הולם לילדים ולנוער.
בין תנועות הנוער בעיר: הנוער הלאומי בית"ר, הנוער העובד והלומד, שבטי עתיד, עומר וארנון של הצופים, חצ"ב, אחריי!, השומר הצעיר, מכבי צעיר, כנפיים של קרמבו, נוער חב"ד, נוער מד"א, מש"צים ובני עקיבא.
מועצת נוער חולון היא הגוף הנבחר, המייצג והרשמי של בני ובנות הנוער בחולון. פעילות הארגון מושתת על ערכי הדמוקרטיה והוא נשען בבסיסו על תקנון העל של מועצת התלמידים והנוער הארצית בישראל.
המועצה פועלת למען שיפור איכות החיים של הנוער בעיר, וכן מייצגת ומשמיעה את קולם של בני הנוער המתגוררים והלומדים בעיר, אל מול מקבלי ההחלטות בעירייה, במשרד החינוך, ובמועצת התלמידים והנוער של מחוז תל אביב.
מועצת הנוער העירונית כוללת ועדות בהן מתקבלות הצעות להחלטות המובאות לשולחן ההצבעות במליאת המועצה. המליאה מורכבת מתלמידי ז'-י"ב, נציגים ופעילים מהחינוך הפורמלי והבלתי-פורמלי בעיר, שנבחרים מדי שנה בבחירות דמוקרטיות.
בחולון פועלים המוסדות האקדמיים הבאים:
ברחובותיה הראשיים של חולון (כגון סוקולוב) חנויות רבות המשרתות את תושבי העיר. מדרום לעיר נמצא אזור מב"ת (מסחר, בילוי ותעשייה) מערב של ראשון לציון שבו קניונים רבים המשרתים גם את תושבי חולון. בצפון מזרח חולון נמצא אזור תעשייה גדול ובו מפעלים כ"וישי", קבוצת "אורד", מוסכים ובתי מלאכה רבים. באזור התעשייה נמצאים גם בתי כל-בו (סופרמרקטים) גדולים המשרתים את תושבי האזור. בין הרשתות שפתחו סניף באזור זה ניתן למצוא את: "שוק העיר", "חצי חינם", "שופרסל" ועוד. עליהם נוסף מרכז עזריאלי הכולל מגדלי משרדים ורחבת הסעדה לרשות הציבור, וכן אזור בילוי הנושא את השם "לה-פארק", וכולל מסעדות ומסחר בתחום פארק פרס.
החל מאמצע העשור הראשון של שנות ה-2000 מסתמנת מגמה של התחדשות ומתיחת פנים לאזור התעשייה. השינוי מתבטא בפתיחת מרכזי קניות חדשים, כגון הפרמיום סנטר ברח' המלאכה ומרכז דוד (סיירים סנטר) ברח' המרכבה, הקמת בנייני משרדים חדשים מוכווני היי-טק (מרכז גב-ים, מרכז עזריאלי גורד השחקים אמות, פרויקט b פארק מגדל שער העיר)[21]. התהליך מלווה בפיתוח סביבתי ושיפוץ תשתיות בכלל אזור התעשייה.
קניון חולון, שנפתח בשנת 1998, משרת את כל תושבי האזור, כמו כן ישנם מרכזים מסחריים רבים כמו - מרכז נאות רחל (בשכונת נאות רחל), מרכז סאדאב ומרכז דר-גת (בשכונת קריית בן-גוריון), מרכז קריית שרת (בשכונת קריית שרת) ועוד.
רבים מתושבי חולון, בדומה לתושבי ערים נוספות הסמוכות לתל אביב, מוצאים את פרנסתם בתל אביב.
תיאטרון חולון, התיאטרון העירוני של חולון, מעלה מופעים והצגות ומארגן כל שנה פסטיבלים כגון "פסטיבל אישה", "פסטיבל ימי זמר" ו"פסטיבל מספרי סיפורים". מדי שנה מתקיים "החגיגטרון", שבו תלמידי מגמות התיאטרון מעלים הפקות. כמו כן, אירח התיאטרון את "פסטיבל ישראל" והועלו בו הצגות מחוץ לישראל. מבנה התיאטרון מאכלס גם את "בית יד לבנים". כמו כן, ממוקם בו בית ספר למשחק. מאז שנת 2014 התיאטרון נמצא בשיפוץ מקיף אשר בסיומו לתיאטרון תיווסף קומה נוספת ורחבתו החיצונית תשופץ.
עם זאת, ברחבי חולון פזורים מספרי תיאטראות קטנים יותר המשמשים בעיקר להצגות ילדים:
בחולון פעלו בעבר שישה בתי קולנוע:
במהלך שנות ה-80 וה-90 נסגרו כל בתי הקולנוע בחולון בדומה לתהליך עירוני שאפיין ערים נוספות בישראל, ומבניהם נותרו נטושים עד היום פרט לחלקם התחתון המשמש לרוב כמרכז מסחרי שכונתי. קולנוע "גיל" נהרס, ובמקומו הוקמו מגדלי מגורים יוקרתיים.
ב-15 בדצמבר 2011 פרצה שרפה בקולנוע "ארמון" והוא נהרס סופית ב-2018.
כאשר הוקם קניון חולון, בשנת 1998, נפתח בתוכו בית קולנוע של רשת "גלובוס מקס" שכלל שישה אולמות צפייה. בית הקולנוע כונה "גיל" והיה הקולנוע היחיד בחולון במהלך שנות הפעלתו. עם זאת, גם קולנוע זה היה בסכנת סגירה עקב קשיים כלכליים הנובעים מהתמעטות בכמות הצופים בשנים האחרונות מחד, ומאידך חוסר היכולת להתחרות במתחמי הענק בתצורת מגה-פלקס שנפתחו ברחבי המדינה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21. לבסוף, בתחילת חודש ינואר 2009, לאחר כ־11 שנות פעילות בלבד, נסגר בית הקולנוע בעקבות החלטת הנהלת הקניון על פתיחת חנות של המשביר לצרכן בשטחו.
החל מ-23 ביולי 2008 פועל בעיר סינמטק, במסגרת מרכז המדיטק בשם "סינמטק חולון". הסינמטק פועל במתכונת הרצה ומקרין כמה סרטים מדי שבוע. השקתו הרשמית הייתה באוקטובר 2008.
להקות המחול הורה רעים - חולון מייצגות את העיר במופעים, אירועים ופסטיבלים בישראל ובעולם ברפרטואר של ריקודים פולקלוריסטים ישראליים.
בין השנים 2001–2007 פעלה בעיר תזמורת הבמה הישראלית.
בחולון שוכן קונסרבטוריון שטיינברג – מרכז המוזיקה העירוני, בפיקוח משרד החינוך, הפועל גם במסגרות הפורמליות בבתי הספר בתוכנית בתי ספר מנגנים.
הקונסרבטוריון משתתף באירועים קהילתיים והרכביו מייצגים את חולון בארץ ובעולם.
מנהל הקונסרבטוריון החל משנת 2021 הוא המוזיקאי עומר גבאי, גבאי הוא מוזיקאי פעיל ומחנך מוזיקלי הנחשב למנהל קונסרבטוריון מוערך מאוד[22].
בעיר קיימים 51 גני סיפור הפרושים בכל רחבי העיר. הגנים הוקמו בין השנים 2000–2016. כל גן סיפור מוקדש ומפוסל לפי סיפור ילדים ישראלי, כדוגמת גינת הגמדים, הכינה נחמה, דירה להשכיר, דודי שמחה, המפוזר מכפר אז"ר ושמוליקיפוד. רק שלושה גנים (הנסיך הקטן, העץ הנדיב, המומינים) קשורים ליצירות של כותבים זרים.
בעיר פועלות קבוצות הכדורגל: הפועל צפרירים חולון אשר שיחקה בעבר בליגה הבכירה ומייצגת את שכונת תל גיבורים, אגודת ספורט חולון המייצגת את שכונת ג'סי כהן, עוצמה חולון ומועדון כדורגל חולון ירמיהו.
קבוצת הפועל חולון בכדורסל נוסדה בשנת 1947 והיא אחת משמונה קבוצות הייסוד של ליגת העל בכדורסל, כשזו הוקמה בראשית שנות ה-50. ברוב שנות פעילותה משחקת הקבוצה בליגה הבכירה, ואף הייתה מועדון צמרת בשנות השמונים והתשעים, והיוותה מוקד של גאווה עירונית. בראשית שנות ה-2000, לאחר שורת משברים כספיים ומקצועיים, ירדה הקבוצה לליגה הלאומית ואף לארצית. בעונות שלאחר מכן הצליחה הקבוצה להשתקם, ובעונת 6–2005 עלתה חזרה לליגת העל, אך בהיעדר תמיכה מן העירייה לא הייתה יכולה להשתתף בה ונשארה בלאומית. בסוף עונת 06–07, חולון עלתה לליגת העל בפעם השנייה ברציפות, והפעם מימשה את זכותה לשחק בה. בעונת 08–2007 זכתה הפועל חולון באליפות ליגת העל בכדורסל, לראשונה בתולדותיה. עונה לאחר מכן ב-2008–2009 זכתה הקבוצה לראשונה בתולדותיה בגביע המדינה. ובעונת 2017–2018 היא זכתה שוב בגביע המדינה. בעונת 2021–2022 זכתה הקבוצה באליפות ליגת העל לכדורסל בפעם השנייה.
אליצור חולון, קבוצה בעלת עבר מפואר בכדורסל נשים, התדרדרה ונמצאת כיום בצמרת הליגה הבכירה.
קבוצות הגברים והנשים של מועדון כדוריד חולון משחקות בליגות הבכירות בכדוריד. קבוצת הנשים היא קבוצת צמרת ומועמדת קבועה לאליפות.
חולון היא עיר נוחה למדי מבחינת תחבורה ציבורית. כ-22 קווי אוטובוס של חברת אגד, כ-9 קווים של חברת דן וכ-7 קווים של חברת מטרופולין משרתים את העיר ומחברים אותה עם ערי הסביבה. בנוסף, ישנם 4 קווים פנימיים העוברים ברוב השכונות בעיר כאשר שניים מהם מופעלים על ידי אגד והשניים האחרים על ידי מטרופולין.
החל מקיץ 2009 הופעל בעיר קו לילה לתל אביב, כחלק מפרויקט של משרד התחבורה. נכון לשנת 2010, ישנם 2 קווי לילה הפועלים בעיר, ומכסים את רוב שטחה. שני הקווים מופעלים על ידי חברת אגד.
רוב האוטובוסים בחולון, יוצאים משכונת קריית שרת, אשר שם נמצא מסוף קריית שרת. לשם יוצאים ומגיעים 2 אוטובוסים פנימיים למסוף וולפסון, אוטובוסים לתל אביב, אזור, בת ים וראשון לציון.
מסילת תל אביב – פלשת, שנפתחה לתנועת נוסעים ב-2011, עוברת בתוואי כביש מס' 20, בין חולון לתל אביב ובין חולון לבת-ים. ארבע תחנות רכבת בקו זה משרתות את העיר: צומת חולון, חולון-וולפסון, בת-ים יוספטל ובת-ים קוממיות.
כמו כן, במסגרת פרויקט הרכבת הקלה המתוכננת בגוש דן, ישרת את העיר הקו הירוק של הרכבת הקלה ויחבר אותה עם תל אביב. בחולון יהיו לקו שתי שלוחות: אחת שתחצה את העיר מצפון לדרום ותסתיים בקניון הזהב בראשון לציון, ושלוחה שנייה שתעבור ברחובות סוקולוב ושד' ירושלים.
חולון תחומה בין שלושה כבישים בין-עירוניים:
שכונות בתכנון:
נתוני האוכלוסין מבוססים על המפה "אוכלוסיית חולון שנת 2003 לפי אזורי שירות" מהשנתון הסטטיסטי של עיריית חולון לשנת 2004.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 הייתה חולון בקשרי ערים תאומות עם ג'קסונוויל בפלורידה וטומאסינה במדגסקר.
מס' | שם | תקופת כהונה |
---|---|---|
1 | ד"ר חיים קוגל | 1940–1953 |
2 | פנחס אילון | 1953–1987 |
3 | חיים שרון | 1987–1989 |
4 | משה רום | 1989–1993 |
5 | מוטי ששון | 1993–2024 |
6 | שי קינן | 19 במרץ 2024– |
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.