טבריה

עיר בישראל / ויקיפדיה האנציקלופדיה החופשית

טְבֶרְיָהערבית: طبريا, תעתיק: טַבָּרִיַא; ביוונית עתיקה: Τιβεριάς, תעתיק: טיבריאס, במלרע; בלשון התלמוד הבבלי: טִבַרְיַא[4]) היא עיר במחוז הצפון בישראל, בגליל התחתון ובבקעת כינרות. טבריה שוכנת לחופה המערבי של הכנרת והיא העיר היחידה הממוקמת לחופי ימה זו. מספר תושביה מוערך ב-2022 ב-48,395. שטח השיפוט שלה הוא כיום 16,280 דונם.

Quick facts: לאום ודת[2], אוכלוסייה לפי גיל[2], חינוך[2]...
טבריה
Coat_of_Arms_of_Tiberias.svg
TIBERIAS_-_GALILEE_%287723477802%29.jpg
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה בועז יוסף (יו"ר הוועדה הקרואה)
גובה ממוצע[1] -200 מטר
תאריך ייסוד 20
סוג יישוב יישוב עירוני 20,000–49,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוגוסט 2023 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 49,876 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי 41
    - שינוי בגודל האוכלוסייה 3.9% בשנה
  - צפיפות אוכלוסייה 3,075 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי 72
תחום שיפוט[2] 16,220 דונם
    - דירוג ארצי 90
32°47′15″N 35°31′28″E
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[3]
4 מתוך 10
    - דירוג ארצי 175
מדד ג'יני
לשנת 2019[2]
0.3980
    - דירוג ארצי 137
לאום ודת[2]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל[2]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70
גילאי 0 - 4 11.3%
גילאי 5 - 9 8.8%
גילאי 10 - 14 7.4%
גילאי 15 - 19 7.0%
גילאי 20 - 29 15.2%
גילאי 30 - 44 16.4%
גילאי 45 - 59 14.6%
גילאי 60 - 64 5.3%
גילאי 65 ומעלה 13.9%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך[2]
סה"כ בתי ספר 38
  יסודיים 23
  על-יסודיים 21
תלמידים 8,975
   יסודי 4,952
   על-יסודי 4,023
מספר כיתות 428
ממוצע תלמידים לכיתה 23.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-2021)
פרופיל טבריה נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
www.tiberias.muni.il
Close

העיר נוסדה בשנת 20 לספירה על ידי הורדוס אנטיפס ונקראה על שמו של הקיסר הרומי טיבריוס. על פי הברית החדשה, לאחר הקמת העיר פעל ישו באזור צפון הכנרת, ועל כן בנצרות נחשב האזור לקדוש. בטבריה ובסביבותיה קמו כנסיות רבות, והעיר הפכה למרכז לצליינות. בהיסטוריה היהודית, טבריה נחשבת לאחת מארבע ערי הקודש, ביחד עם ירושלים, חברון וצפת, שבהן התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מסוף ימי הביניים ועד המאה ה-19.

בין המאה ה-2 למאה ה-10 הייתה בטבריה אוכלוסייה יהודית גדולה ומפותחת, מרכז לכל יהודי ארץ ישראל. גדולי ישראל פעלו בעיר ונקברו בתחומיה, ובהם רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא והשל"ה הקדוש, וכמו כן הועלו לטבריה עצמותיו של הרמב"ם, שנפטר במצרים, ונקבר בטבריה לפי צוואתו. קברים אלו מהווים היום מוקדי עלייה לרגל. בתקופת מסעות הצלב שימשה טבריה בירת נסיכות הגליל הצלבנית. לאחר קרב קרני חיטין בשנת 1187 חרבה העיר, ובתקופה הממלוכית ובתחילת התקופה העות'מאנית הייתה אך כפר קטן. במהלך המאה ה-18 ביצר שליט הגליל, דאהר אל-עומר, את חומות טבריה, ובשנת 1740 הזמין את הרב חיים אבולעפיה לגור בעיר ולשקם את חיי היהודים בה (ראו: חצר היהודים בטבריה). בשנים שלאחר מכן הפכה לעיר בעלת רוב יהודי, ומרכז חשוב ליישוב היהודי. במלחמת העצמאות נכבשה טבריה על ידי כוחות "ההגנה", והאוכלוסייה הערבית פונתה על ידי הבריטים.

כיום נחשבת טבריה למרכז תיירות חשוב, המתבסס הן על קרבתה לכנרת, והן על קדושתה הדתית ליהדות ולנצרות. העיר משמשת גם מרכז תעשייתי ומסחרי אזורי.